איש מבית לוי • קווים לדמותו של רב היישוב בני ראם ז"ל

הוא נחשב למורה הדרך של בני היישוב בני ראם, ליווה אותם בצער ובמכאוב, בשמחה ובאבל, בספקות ובהתייעצויות ובכל דבר שהיה כרוך בחייהם הפרטיים • בן 100 היה בפטירתו, מה שהזכיר לבני משפחתו את ההבטחה שקיבל בהיותו בן 8 מהרה"ק רבי ישעיה'לה מקרסטירר לאריכות ימים • פרופיל

ר' שמואל יצחק לוי זצ"ל
ר' שמואל יצחק לוי זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

תושבי היישוב בני ראם קיבלו את הבשורה הקשה בצאת השבת. "הרב איננו", עברה השמועה מפה לאוזן. "הוא היה אבא ואוזן קשבת לכולם", אומר אחד מתלמידיו של הרב שמואל יצחק לוי זצ"ל, שהלך השבוע לעולמו כשהוא בן 100. למחרת, יום ראשון, גבר העצב עם צאת הלווייתו מבית הכנסת שפעל בביתו בעשור האחרון. "אין אדם ביישוב שלא נעזר בו ובעצותיו המחכימות, בעת שמחה ובעת צער. בכל מצב הוא היה שם לצדם".

בהלוויה ספדו לו תושבים ורבנים, שהרבו להזכיר את מידת החינוך שהייתה טבועה בו. "לא סתם מחותנו מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין עמד על מסירות נפשו לחינוך ילדיו ותלמידיו", מוסיף התלמיד. "אבדנו שריד לדור דעה שכל חייו מסר להעביר את חינוך וצורת הדור הקודם לצאצאיו אחריו ולכלל תלמידיו".

הגאון ר' שמואל יצחק לוי זצ"ל, נולד בשנת בחשוון תרע"ח להוריו ר' דוד וחנה הי"ד בפרשבורג, עירו של החתם סופר, שהייתה אז תחת שלטון צ'כסלובקיה, "מגיל קטן הוא בלט בתחומים רבים", מספר אחד מבני המשפחה. בין היתר הוא ניחן בזיכרון חד, הבנה נדירה וחדות מוח ששימשה אותו במהלך מלחמת העולם השנייה.

"יש סיפור ידוע שעובר אצלנו במשפחה, שכאשר הוא היה בגיל 8, הוא נסע לדודו ר' שלמה הכהן אנגל ז"ל שהתגורר בטוקאי ושימש כאחד משמשי הרה"ק רבי ישעיה'לה מקרסטירר". כאשר הגיע הרה"ק ר' ישעי' זצ"ל לטוקאי להתארח כמנהגו ביקש הילד הצעיר שיברכהו, "רבי ישעיה'לה זי"ע בירך אותו באריכות ימים ושנים מתוך בריאות, וזאת באמת ברכה שהתקיימה במלואה".

בשנות ילדותו למד בחיידר המקומי בפרשבורג, שם גם שימש אביו הגאון רבי דוד הי"ד כבוחן. בבחרותו התחיל את לימודו בישיבת גאלאנטא בראשותו של הגאון רבי יהושע בוקסבוים הי"ד. "מהרב בוקסבוים הוא קנה רבות ביראת שמים ובהנהגות שהיו חקוקות בליבו עד יומו האחרון", מציין בן המשפחה. "לנו, הנכדים, הוא סיפר הרבה על הרב ועל הנהגותיו. ובצמתים רבים בחייו עמדה לו דמותו של רבו לנגד עיניו והורה לו לאן יפנה וכיצד ינהג". בהמשך למד בישיבה הנודעת פרשבורג בראשה עמד רבה של פרשבורג מרן הגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל – בעל הדעת סופר, שם נמנה על תלמידיה המובחרים של הישיבה שנקראו בשם 'חברה חריפות'. לאחר מספר שנים בישיבה, קיבל הסמכה להוראה מראש הישיבה הגר"ע סופר זצ"ל.

עם התקדרות שמי אירופה בענני המלחמה ולאחר שהתחילו הגרמנים לרכז את השוחטים והבודקים ואת שאר כלי הקודש, קיבל על עצמו בעצת ידיד להכשיר עצמו לידיעת כל הלכות שחיטה על בוריין, כדי שבבוא העת אם יהיה צורך יוכל להשתמש בהם הלכה למעשה.

לאחר תקופה קצרה פרצה השואה, וכשכבר לא היה בנמצא שוחטים יראים וכשרים, הסתובב הוא בין מחנות ומטבחים צבאיים והכשיר במסירות נפש ממש את הבשר, ובכך הציל אלפי יהודים מאכילת בשר פיגולים.

עם פרוץ השואה היה באפשרותו לצאת לאנגליה בהסדר שהגיעו עם הגרמנים לכלל תלמידי הישיבה, אך מתוך כיבוד אב ואם נשאר עם הוריו כבן הבכור במשפחה, ובזה תלה את זכות הצלתו ואריכות ימיו ככתוב "כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך".

הרב לוי זצ"ל נשלח למחנה הריכוז 'סרד' בסלובקיה, לשם הוגלה עם בני הקהילה שברובם נספו בשואה הארורה. המחנה שימש כתחנה לשילוח יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. בשנות המלחמה, שוחרר המחנה לזמן קצר, כחלק מן המרד הסלובקי, וחלק מן היהודים אשר עדיין ישבו במחנה, נמלטו והצטרפו לשורות הפרטיזנים. אולם, זמן קצר אחר כך, השתלטו על המחנה כוחות הצבא הגרמני ושלחו כ-13,500 יהודים מסרד לאושוויץ ולטרזינשטאט.

תוך כדי המלחמה, בזמן שהרבה מן היהודים הרגישו שכבר אין להם עוד כוח, תמיד עודד אותם ואמר להם "הרי המלחמה הזו תגמר עוד קצת, עלינו להחזיק מעמד ונשוב לחיים".

בזמן המלחמה תוך כדי ששחט במסירות נפש כדי להכשיר מזון ליהודים, שכן על ידו בית אבות יהודי שהגרמנים השאירו, והוא היה מסכן את עצמו לשחוט גם להם כדי שיאכלו כשר, ולאחר זמן גם ניצלו חייו על ידיהם, כשסבל לזמן מה מבעיה רפואית, התגנב למקום ושם טיפלו בו.

בשנה האחרונה למלחמה, הגיע הרב שמואל יצחק לוי לעיירה ניטרא שנחשבה בזמנו למעוז יהודי תורני ובה פעלה ישיבה מפורסמת בראשה עמד הרב שמואל דוד אונגר וחתנו הרב מיכאל דב וייסמנדל. הישיבה התייחדה בכך שלמדו בה גם ספרי מוסר והתקיימו בה מבחנים שבועיים בגמרא ובחומש עם פירוש רש"י. בתקופת השואה, עסקו ראשי הישיבה בניסיונות להציל יהודים. "על פי הסכם שהשיגו ראשי הישיבה עם הגרמנים, היו אלו אמורים לרכז את היהודים, אך לא לפגוע בהם".
אלא שכצפוי, הגרמנים לא עמדו במילתם והחלו בהוצאות להורג של היהודים, מה שאילץ את מי ששימש כראש הישיבה ואב"ד, הרב שמואל אונגר, להימלט על נפשו. "הוא ברח ליערות הסמוכים ושם שהה חצי שנה יחד עם הפרטיזנים". עם הזמן, חלה הרב ונפטר ביער, בלית ברירה, בנו והרב שמואל לוי שהיו עמו, קברו אותו במקום, תחת אחד העצים, תוך שהם שומרים את המקום בזיכרונם. "לאחר השואה", מספר בן המשפחה, "חזר הרב לוי עם מנין אנשים למקום הקבורה, הם הוציאוהו מקברו הזמני והביאוהו לקבורת ישראל כשהוא שלם לגמרי כביום פטירתו – ללא ששלטה בו רימה ותולעה".

בתקופה זו, לאחר סיום המלחמה, למרות גלי העלייה ארצה, החליט הרב לוי זצ"ל להישאר על אדמת סלובקיה, שם נישא לבת זוגתו רבקה ע"ה לבית משפחת גוביץ. לאחר נישואיהם, החליטו בני הזוג לעלות ארצה. "הם נסעו לפראג ולצרפת ורק שם עלו על אנייה לישראל", מספר בן המשפחה. בהגיעם לנמל חיפה, ביקשו מהם מקורביו של הרה"ק ר' שמואל בנימין סופר זי"ע שיבוא להתגורר בבני ברק ולשמש חזן בנוסח הונגריה אצל הרה"ק זי"ע שהגיע לבני ברק עקב ההפגזות בירושלים. פעם אחת, לאחר תפילות הימים הנוראים, אמר לו הרה"ק זי"ע שלא האמין שלמרות השואה הוא זכר את האיברא (הנוסח) של הונגריה.

עם הגיעו לארץ ישראל התגורר בגבעת רוקח אשר בבני ברק, בשכנותו של מרן החזו"א אשר עדיין התגורר בשכונה באותם ימים.

לאחר תקופה העתיק את מקום מושבו לרחובות, ולאחר חודשים ספורים החליטו הרב ורעייתו שאין זה המקום שאפשר לגדל בו באותם ימים ילדים לתורה ויר"ש, ולכן עבר להתגורר במושב שאז רק נוסד ולא היו בו תנאים מינימליים כמו חשמל ומים. תוך כדי הכנותיהם לעבור להתגורר במקום קיבל הרב זצ"ל הצעה לניהול בית הספר "שער אברהם" הממוקם בישוב נתיבה (כיום יד בנימין י.א.) ולשם כך קבעו את מושבם ביישוב שהקימו באותה העת חסידי גור, שנקרא על שם האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר זי"ע ומכאן שמו בני רא"ם.

עם הגיעו למקום החל לשמש כמגיד שיעור בדף היומי לבעלי הבתים שביקשו לקבוע עיתים לתורה. "השיעורים שלו היו לשם דבר ותוך זמן קצר התגבשה קבוצה גדולה סביבו ושתתה בצמא את שיעוריו מידי יום". עם הזמן, הפך השיעור למיתולוגי ולאחד מסמלי היישוב. "השיעורים שלו נודעו בשל בהירותם ובכושר ההסברה המיוחד בו ניחן, כמו כן הוא היה נוהג לשלב דברי מוסר והדרכה בתוך דברי חז"ל".

ככל שהתארך הזמן, נוסדו עוד ועוד שיעורים שהיה מוסר, וכשהגיעו רבני הישוב למקום התפעלו מאד מאופן מסירת השיעור וישבו להקשיב וללמוד איך להעביר ולמסור שיעור בכזו בהירות.

"כדוגמא סיפר אחד תלמידיו במהלך השבעה, כי לוח כיתתו היה מחולק לארבעה והוא היה כותב בכל חלק את הסבר דבריו בארבע רמות שונות, כך שכלל התלמידים יבינו, כל אחד כפי רמתו".

תלמידיו מציינים כי דרכו בחינוך הייתה לשם דבר, כל משאו ומתנו עם הצעירים היה מתוך מחשבה מה יכול השומע לקבל מתוך דבריו ומה יביא לו יותר תועלת. גם בני משפחתו מעידים שעם כל אחד היה מדבר ברוח שונה, לפי דרגתו אישיותו וכושר הבנתו.

תלמיד נוסף מספר: "היה זה במהלך מבחן על דברי הגמרא, כתבתי באחת השאלות כי אינני זוכר וצריך אני לעיין בספר, הרב התפעל מזה וכתב על שאלה זו ציון טוב מאוד, והסביר לי בחן השמור לו כי בטוח הוא שתלמיד הכותב כך וודאי לאחר עיונו בגמרא יזכור את התשובה וזוהי מטרתו של המבחן".

עוד מוסיפים תלמידיו כי זכור להם סיפור מופלא המלמד על מידותיו התרומיות, "היה זה כשקיבל תלונות רבות על אחד המורים שאינו מחנך כיאות, הרב שמע את תלונותיהם בסבר פנים יפות אך מתוך רגישותו לא העבירו מתפקידו אלא ישב עמו שעות רבות להכשירו ללמד כראוי את התלמידים".

עם התרחבות השיעור ומינויו למנהל בית הספר ששימש את היישובים הסמוכים כמו גם את בני ראם, הפך הרב לוי לדמות משמעותית בחיי הקהילה. "הרבה תושבים ביישוב וביישובים סמוכים היו מתייעצים איתו על נושאים מסוימים, בעיקר, בנושאי שלום בית ובוררות". מלבד זאת, "כל חולה שהיה צריך סיוע רפואי, ידעו שהרב הוא הכתובת. גם בשעות הקטנות של הלילה הוא היה יוצא אליהם במסירות נפש ולוקח את החולה לבית החולים הקרוב ברחובות".

במשך עשרות שנים היה משמש כאיש סודם של הרבה מבני המקום ובכל פעם שהתגלע איזשהו וויכוח בין אנשים, לא נח עד לסידור הדברים מבלי שאיש ירגיש איזו שהיא טרוניה על חבירו.

לא חת מפני איש. היה פעם שנפטר באופן פתאומי אדם צעיר מתושבי המקום, וכשרצו לנתח את גופתו, עמד הרב לוי זצ"ל מול הגורמים הרלוונטיים בהשתדלותו למנוע את נתיחת הנפטר, כשבמקביל הפעיל את כל תושבי המקום שיבואו למנוע בגופם את חילול כבוד המת, עד שבתוך אותו הזמן 'השיג' במקביל מסמך רפואי המעיד כביכול על היות אדם זה חולני ופטר אותו מביזוי כבוד המת.

הריחוק מבני ברק, מקום מגוריו הקודם, הקשה עליו, בין היתר בשל העובדה כי התעקש לשלוח את בניו ללמוד במוסדות מובחרים בעיר בני ברק, שהייתה מרוחקת באותם ימים מבני רא"ם, בעיקר בשל תחבורה מסורבלת. אך הרב לא ויתר. "הוא שלח את הילדים שלו לישיבות בבני ברק ובירושלים ופעם בשבוע היה נוסע עד אליהם ומתעניין עם הצוות הרוחני של הישיבה על התקדמותם הלימודית. פעם אף אמר לו הגה"צ ר' שרגא גרוסברד זצ"ל 'אמרתי לך כבר שאין לך בשביל מה לבוא, בנך לומד מצוין', אך הרב לוי השיב לו 'בשביל זה אני מגיע, כדי לשמוע שאין לי בשביל מה'. הוא היה חוסך מפיו פת לחם בכדי לשכור להם מלמדים פרטיים שיקדמו אותם בלימוד התורה". ואכן, מאמציו הרבים נשאו פרי ובין בניו וחתניו ניתן למנות ראשי ישיבות, ראשי כוללים ור"מים מהחשובים בהיכלי הישיבות.

בכל שנות חייו לא הטריח אף אדם לצורכו אלא תמיד נתן ודרש מעצמו את המקסימום לעבודת השם. לפני כ-14 שנים נפטרה רעייתו לאחר מחלה קשה, ולאחר תקופה קצרה בנה הרב לוי בצמוד לביתו בית כנסת לזכרה, ששירת עשרות מבני המושב. "גם בשלב הבנייה של בית הכנסת, כשהיה צורך בכסף רב, התעקש הרב שלא לקבל תרומה מאף אחד מהמתפללים וביקש שהכול יהיה מנדבתו האישית לזכר רעייתו".

בהזדמנות אחרת, עת נשאל על ידי מקורביו מדוע התעקש כל כך שלא לקבל תרומות, נענה הרב ואמר: "כשאדם נותן תרומה הוא חושב שנעשה בעל הבית כנאמר בעל המאה הוא בעל הדעה, וכשיש הרבה דעות נוצרות מחלוקות והדבר פוגם בבין אדם לחברו שהוא בסיס החיים".

עם השנים, הפך בית הכנסת לאבן שואבת ליהודים בעלי בתים שעמלים לפרנסתם ושביקשו לשמוע שיעור תורה מידי יום. וכך נקבעה סדרת שיעורים אותם היה מוסר בבית הכנסת באופן קבוע עד לחודש האחרון לחייו. "השיעור המרכזי היה בלימוד שתי משניות ביום, לימוד שהיה נמשך לפעמים גם למעלה משעה. כשהיה מכניס בבהירות את כל מה שנאמר על הנושא הכתוב במשנה בכל חלקי הש"ס והאגדות".

לאחר שנפתחה ישיבת בני ראם ביישוב, קבע בה את מקום תפילתו ולימודו. בה היה לומד עד שעות הצהרים המאוחרות, כשמשעות הבוקר לא היה מש מאהלה של תורה ואף לא שב לביתו לארוחת בוקר אלא היה מביא עמו מזון מהבית. בתקופה זו היה קובע לימודו עם בחורים מן הישיבה כשכל מטרתו היא לעודד ולרומם את הבחורים, וידע להלך לרוחו ונפשו של כל אחד ואחד, כפי שמספרים רבים מתלמידי הישיבה מתקופה זו. כמו"כ מפעם לפעם היו מגיעים אליו בחורים לשמוע דברי חיזוק והתעוררות, בעיקר בלילות שבת לאחר הסעודה.

משתתפי השיעור מספרים כי הרב היה צלול בדעתו עד יומו האחרון ממש. במהלך מחצית השנה האחרונה התאשפז מספר פעמים בבתי החולים ובתקופה זאת זכתה משפחתו לגלות נופך נוסף בגדלותו, במהלך שהותו באחד מבתי החולים כשאזר כוח לצאת ממיטתו, ביקש לצאת לבית הכנסת הממוקם בבית החולים ללימודו היומי. גם בחוליו אחרון לא ויתר על תפילות וספירת העומר.

"ביום חמישי האחרון לחייו, הוא עוד זכה לכתוב אות אחרונה בספר תורה שהוכנס להיכל בית המדרש הגדול של ויז'ניץ באסרו חג של שבועות, לעילוי נשמת הרה"ק ישעיה'לה מקרסטירר זי"ע, ממנו קיבל ברכה בהיותו ילד כבן שמונה. ובכך סגר את מעגל חייו מתוך קבלת התורה בשמחה ביום המיוחס בערב שלושת ימי ההגבלה".
עם פטירתו, נאספו בני משפחתו לאמירת תהילים ובבוקר יום ראשון יצא מסע הלווייתו מבית הכנסת שבביתו בבני ראם, לקול בכיותיהם של תושבי המקום ובני משפחתו שאבדו כלי חמדה, מי שליווה אותם בברכתו ובעצתו, בעת שמחה וח"ו בעת צער. לאחר מכן המשיך מסע ההלוויה לבני ברק, שם ספדו לו כאמור בין היתר מחותנו יבלחט"א מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, שעמד על מסירות נפשו לחינוך ילדיו ותלמידיו, ולהצלת רבים בגשמיות ורוחניות בזמן השואה. זכה ויצאה נשמתו בטהרה ואבדנו שריד לדור דעה שכל חייו מסר להעביר את חינוך וצורת הדור הקודם לצאצאיו אחריו ולכלל תלמידיו.

השארת תגובה