מי תקפוץ למכולת בתקופת המבחנים? // שרה פכטר

קיוסק פיצוציה
קיוסק פיצוציה
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

"יעל, בואי לכאן. אני חייבת את העזרה שלך!"

"אמא, אני לא יכולה. יש לי מחר מבחן…"

"נו טוב, ומה איתך, שירה?"

"לי יש בחינת מגן !"

שירה ויעל בתקופת בחינות. בדיוק באותו זמן. הן קבורות תחת הררי קלסרים, משננות חומרים, מתרגלות ופותרות ויושבות עם חברות עד השעות הקטנות של הלילה, כדי לדגור ולדגור. ולא רק הן. גם אביבה שבכיתה ו' נמצאת בעיצומה של תקופת מבחנים. גם מימי שבכיתה ה' ואפילו רותי שבכיתה ג', רכונות על הספרים. כולן בתקופת עבודות ומבחנים. טובעות במבחנים.

"הצילו", אני חושבת לעצמי. "מה יהיה כאן?" כל בקשה ולו קטנה ביותר מצדי, נתקלת בקיר ושמו מבחנים.

"נצא לבקר את ההורים הערב?" הבעל מבקש, מתחנן. מזמן לא נפגשנו. "מבחנים", אני עונה לו ולוחצת על כפתור הקסם, שמסביר לו שאין סיכוי שנצא הערב וגם לא בערב שלמחרת וגם לא בשבוע הקרוב ובכלל, עד שתקופת המבחנים לא תסתיים, אין סיכוי שנשתה קפה ביחד, נדבר או ננשום נשימות מיותרות. כל הבית נכנס למערבולת של תקופת מבחנים.

"למה השארתן כלים בכיור?" אני נובחת מול הערימות ההיסטריות שנערמות.

"אמא, מה את רוצה? יש לנו מבחן".

"ומתי תבקרו את סבתא. היא שברה את הרגל", הן מחשבות לי באצבעות באיזה יום זה יקרה. עוד המון זמן. מבחנים.

"מי תקפוץ למכולת לקנות חלב שאזל?" אין תגובה. גזרת השלמים, חפיפת משולשים וביסמארק מעניינים אותן יותר.

"לאן את הולכת?" אני שואלת את הבת שלי, שמדי יום חוזרת מבית הספר, מורידה את התיק, גומעת משקה קר ויוצאת. כן, ניחשתם נכון. ללמוד עם חברות למבחנים.
אני שותקת. מה יש לי לומר בתקופת המבחנים, בה אני עובדת כפליים בבית? כל המשימות של הבנות נופלות עלי ומתווספות לכל המשימות שאני עושה למענן בכל מקרה, תמיד. הלב שלי יוצא אליהן והן טורחות להוסיף ולקרוע לי אותו לגזרים במונולוגים שוברי לב על שעות על גבי שעות בהן הן לומדות ודוגרות ואין להן חיים. אז אני רצה לקנות להן שוקולדים ולבבות ומשאירה להן פתקים ומרימה להן את הבגדים מהרצפה ומשנה ככל יכולתי את סדר היום שלי ולו רק למען ההצלחה שלהן במבחנים.

אני מכינה להן אייס קפה ומכרכרת סביבן בדאגה, מסדרת להן את המיטה ומסדרת אחריהן באמבטיה. לו רק יכולתי, הייתי גם מקלחת אותן, כדי להקל עליהן את העומס. רק שאז זה תפס אותי. זה קרה בשעות הערב המאוחרות. יעל ביקשה ממני להזמין את החברות שלה כדי… ללמוד למבחן, כמובן. הסכמתי.

והן זרמו פנימה, חבורת נערות צוהלות. דאגתי להן לכיבוד ולשתייה ומיהרתי להשכיב את הקטנים בחדרי. העיקר שיהיה להן שקט והן תוכלנה להתרכז וללמוד כראוי למבחן. שעתיים לאחר מכן, כשצעדתי על בהונות רגליי, כדי לא להפריע להן, הדלת נפתחה בפתאומיות ואני מגלה חבורת נערות שהדבר האחרון שהן עושות זה ללמוד למבחן.

"איזה כיף זה תקופת מבחנים!" שמעתי את יעלי שלי מלהגת. "כל היום נפגשים עם חברות, מכייפים, אמא מפנקת". הרגשתי מרומה. רגע לפני שהחלטתי לבטל את מסיבת הפיג'מות הצוהלת שהוגשה בעטיפת מבחן, הבנתי שכעת אני ניצבת מול מבחן האימהות שלי ובמבחן הזה כדאי לי לקבל ציון גבוה.

אז לא אמרתי מילה ונזכרתי שגם לי פעם היו מבחנים …

השארת תגובה