רוצים לאכול בשר: עוזרים למי שלוקח על עצמו אחריות

עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בפרשתינו משה רבינו עומד לנוכח המבקשים בשר, האומרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקישואים והאבטיחים… ועתה נפשנו יבשה…" ופונה אל הקב"ה ואומר: " למה הרעות לעבדך… האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילידיתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק… מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי… תנה לנו בשר ונאכלה. לא אוכל… לבדי שאת את כל העם הזה כי כבד ממני" (יא, יא-יד).

משה רבינו טרם שהוא מבקש בשר עבור עם ישראל מקדים ואומר לקב"ה, שהוא לא הרה וילד את העם הזה, ומשום כך אין לו בשר להאכיל את כל העם.

לכאורה דבריו של משה תמוהים, וכי משה רבנו לא היה יכול להסתפק בטענה: "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה"? לשם מה הוסיף משה רבינו והקדים "האנכי הריתי את העם הזה אם אנוכי ילידיתיהו", וכי היה עולה על הדעת שאם משה רבינו היה כביכול יולד את כלל ישראל הוא היה מחויב לספק להם בשר בלכתם במדבר? הרי דבר זה הוא בלתי אפשרי למצוא להם בשר במדבר, זה אינו תלוי אם הרה וילד את העם הזה או לאו, בכל מקרה אין לו סיכוי להביא בשר אל העם כולו-שש מאות אלף גברים, מלבד נשים וטף?

ראש ישיבת מיר הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל. אמר: כי יסוד גדול יש בפרשה זו על מושג האחריות, והכוח שיש למי שנוטל אותה.

בגמרא בחולין (פד,ב) נאמר: מאי דכתיב "טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט" (תהלים קיב,ה)? לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד בניו ואשתו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם". והדברים צריכים ביאור, הרי גם אם הוא מאד רוצה אין לו אפשרות? מה שייך לתת יותר ממה שיש לו כשאין לו? ואיך בכלל ניתן לחייב אדם לתת יותר ממה שיש לו לאשתו ובניו, הרי כבר לימדונו חכמינו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואם במצוה כך, ק"ו בן בנו של ק"ו בסיפוק דברי חול לאשתו ובניו?

למד מכאן רבי חיים זצ"ל יסוד נפלא. שכאשר אדם לוקח על עצמו אחריות, מן השמים מספיקים בידו לעמוד בכל הכובד והנטל שלקח על עצמו כתוצאה מאחריותו, ובלבד "שיהיה תלוי במי שאמר והיה עולם". הקב"ה שאמר והיה עולם מספק כוחות על טבעיים "יותר ממה שיש לו", כדי שאדם יוכל לעמוד בהתחייבותו. ולכן אדם נתבע על שלא כיבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. כי אם היה חש את האחריות במלוא משמעותה ועוצמתה היו מספקין לו משמיא יותר ממה שיש לו.

בזה מבואר לנו מה שהקדים משה רבנו בדבריו: "אנכי הריתי את העם הזה" ולא הסתפק רק בטענה מנין לו בשר? משום שאילו היה נחשב כביכול שהוא 'הרה' את העם היה מחויב לספק להם בשר. ואפילו שדבר זה באופן טבעי הוא נראה כבלתי אפשרי מכל מקום בכח האחריות שטבוע בו בהיותו הורה של כלל ישראל, היה בכוחו לחולל ניסים ולגרום לדברים על טבעיים. אך כיון שזה לא כך, אמר הוא לקב"ה שאין בכוחו לתת להם בשר.

אם נרגיש כובד האחריות המוטל עלינו בתורה ועבודת התפילה ותיקון המעשים ובחינוך ילדינו נזכה לקבל שפע רב וסייעתא דשמייא למלא חובות אלו ולהצליח בהן.
הרב מבריסק הגיע פעם לנחם אבלים שאירע להם אסון כבד ל"ע וראה אותם כשהם מאד בכו וכאבו. אמר הרב: בברכת 'ברוך שאמר' נאמר: ברוך גוזר ומקיים. הקב"ה אכן נותן לפעמים גזרות הנראות לנו כקשות מאד. אולם עמם נותן יכולת להתקיים.

מספרים על אבא שבנו הכניס ראשו בין הסורגים ולא יכול היה לצאת משם. האב לנוכח תמונה נוראה זו עיקם בידיו את הברזל והוציא את בנו. לאחר כמה שעות הביאו ברזל לאבא ואמרו לו אם כוחך כה גדול נראה אותך מעקם את הברזל? הוא ניסה ולא הצליח. ואז אמר: אין לי כוחות לעקם ברזלים, אני איש ככל אחד, אך ברגע שראיתי את בני בין הסורגים, קיבלתי כוחות אדירים מכוח האחריות להציל את בני עד שהתאפשר לי אפילו לעקם סורג ברזל.

השארת תגובה