פלטרין של מלך • יובל של קדושה ומלכות בירושלים

50 שנה לאיחוד ירושלים הוא הזמן המתאים להתבונן מה עלינו לעשות כדי לתת תוכן של קדושה לחיי העיר • רבה של ירושלים בטור מיוחד

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

נמצאים אנו לפני יום ירושלים, היום שמציין מלאת חמישים שנה לשחרור ירושלים ולאיחודה כעיר הבירה של מדינת ישראל.

חשוב כמובן לזכור ולהודות לה' על החסד הגדול שעשה עמנו במלחמת ששת הימים, זו הייתה מלחמת בזק שפשוט קשה להאמין שהדבר אפשרי להתגבר במשך שבוע אחד על הצבאות של שלוש מדינות – מצרים, ירדן וסוריה. אבל בהחלט ניתן לומר שהיה זה אות משמים שכביכול אומרים לנו עלו ורשו את הארץ, וזה גם כן הניסיון בו נבחן דורנו אם אנו יודעים ומסוגלים להחזיק את הארץ בידינו בדרך הנכונה והראויה.

השיא שבמלחמה היה כמובן ביום כ"ח אייר, בעת אשר זכינו שירושלים תחזור להיות כולה בידינו כולל מקום המקדש, וזו מדרגה חדשה אשר מביאה לשמחה מצד אחד אך גם מחייבת אותנו בעשייה ראויה ובהתנהגות נאותה.

שגור על לשוננו הביטוי של הפייטן אשר כינה את העיר בשם "מקדש מלך עיר מלוכה", דהיינו שילוב של קדושה ומלכות, והרי ברור לנו שאין טעם למלכות בלי הקדושה ואין לקדושה מקום בלי המלכות.

כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו ניתנת להשגה רק על ידי המימוש של שתי היסודות גם יחד, קדושה ומלכות, וכאשר מתקיים השילוב הנפלא הזה, ירושלים מקרינה מן האווירה הזו לכל העם אשר בכל הארץ.

מכאן, מירושלים אפשר לראות איך הכול מרומם ומקודש. משל, למי שעומד על ההר ורואה את כל אשר מתחתיו. כך אמר הנביא ישעיהו שעמד בבית המקדש ואמר: "מלוא כל הארץ כבודו", כלומר שדווקא מן המקום המקודש ניתן לראות איך הקדושה מקרינה את אורה על כל הארץ.

***

בירושלמי במסכת חגיגה דורשים את הפסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" ואומרים שירושלים הכול חברים אצלה. אמנם מלכתחילה מכוונים שם הדברים לגבי הלכות טומאה וטהרה, אולם נראה שיש להם גם משמעות כללית והיא שירושלים במהותה יכולה להביא לאחדות אמיתית.

מכאן אנו למדים על כוחה הגדול של ירושלים שאינו בבחינת "ירושלמיות" במובן הצר של המילה, אלא במובן הרחב של הכרה בערכה וחשיבותה לכל העם בכל הארץ, שעל כן נאמר גם על ירושלים שלא נתחלקה לשבטים.

אחד הנושאים המלווים אותי מאז ומתמיד כשאני נדרש לנושא ירושלים, הוא מה שבוודאי כולם חשים שיש מתח מסוים בין הסגולה הטבעית של העיר, לבין המעשה הנדרש מאתנו בהתייחס לסגולה זו.

בתהילים נאמר: "שאלו שלום ירושלים" וגו' ונראה שזה בא ללמדנו שיש לחקור ולשאול בעניינה, דהיינו ללמוד ולעשות. מעניין הדבר שאפילו בקשר למצווה של בנין בית המקדש יש דעות שונות. מצד אחר מוכרת הדעה שבית המקדש עתיד להבנות בידי שמים אולם, מצד שני, ישנן דעות רבות אחרות לפיהן המצווה ממשיכה להיות מוטלת עלינו, וגם בזמן הזה יש לקיימה אפילו לפני בואו של משיח בן דוד, ועל כן עלינו להעמיק בלימוד המעשי הקשור לקיומה של מצווה מיוחדת זו.

לפיכך כאשר אנו מדברים על עשייה בירושלים, אין הכוונה רק לעשייה של בנייה, שגם היא כמובן חשובה ביותר, אבל העשייה בירושלים חייבת להיות קשורה לדברים שבקדושה ולגיבוש חברתי, שמבוסס על ערכים חיוביים מכל הבחינות. בהקשר זה כדאי להתבונן בהלכה אחת שמקורה בירושלמי לפיה אם שליח הציבור טועה בברכת 'בונה ירושלים' מיד מסלקים אותו. לכאורה יש כאן קושיה: מדוע לא די בתיקון שמתקנים אותו כמו בשאר הברכות חוץ מברכת המינים? האם יש בכלל חשש שיש מישהו שאינו חפץ לראות בבניין ירושלים? אלא צריך לומר שבמקרה זה החשש הוא ששליח הציבור מתכוון רק לבניינה הפיזי של ירושלים ואינו מתכוון להשראת השכינה בה, לכן אמרו שמסלקים אותו מיד.

נמצא איפה, שאי אפשר רק לשבת על זרי הדפנה ליהנות מן הדברים שזכינו להם ולחכות שמעכשיו הכול ייפול מן השמים, אלא מצווים אנו לתת תוכן של קדושה לחיים אשר בירושלים וממנה לכל המדינה, וזה עיקר עניינו של "יום ירושלים".

ירושלים היא פלטרין של מלך, ובהיותה כזו, מותר לצפות להתחשבות באופייה המיוחד שיבוא לידי ביטוי בפרהסיה שיש בה שמירת שבת וצניעות. לשם כך צריך להשקיע מאמצים חינוכיים שיבואו מתוך מכנה משותף של הבנה והזדהות שיקיפו את כל מערכות החיים ואת כל חלקי האוכלוסייה כי רב בהם המשותף על המפריד.

מעבר לכך יש לחתור לחיזוק משמעותי של לימודי ירושלים כמקצוע יסודי במערכת החינוך וגם בתלמודי תורה, בבתי ספר כך יחוש כל תלמיד בשייכות שיש לכל ישראל עם עיר הבירה הנצחית, וכבר הזכרתי שלגבי ירושלים הכול חברים אצלה, הלימוד על ירושלים יחזק את הקשר והחיבה לעיר, עד שאכן כולם יהיו חברים אצלה. ואין לי אלא לסיים בהמשך של מה שנאמר מזמור בתהילים: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלוקינו אבקשה טוב לך".

השארת תגובה