[banners_zone id=40]

ואשרי העומדים על סודך: החזרה של הקבלה להיכלי התורה • סקירה

אחרי שנים בהן נדחקה לקרן זווית, תורת הקבלה חוזרת להיכלי התורה, אך במינון נמוך ובמסתור. מי הם תלמידי החכמים שמרכזים ומעודדים את הנושא היכן לומדים בסתר והיכן בגלוי, ומה הקשר של חסידות קאמארנא לתחום?. וגם: ההתבטאות התקיפה של הגר"ש אוירבך נגד הגראמ"מ שך זצ"ל, ה'עקיצה' של הגר"מ שפירא זצ"ל ותופעת הבאבאות והשרלטנים

לג בעומר בסאטמאר (65)
לג בעומר בסאטמאר (65)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, בן זומא, אחר ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום". נדמה שאין מי שלא מכיר את הגמרא ממסכת חגיגה ואת דברי הרמב"ם שנכתבו בעקבותיה: "ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות". דברים דומים חזרו ונשנו על ידי פוסקים שונים לאורך הדרות, אך נדמה שבדורנו תופעת לימוד הקבלה הולכת ורווחת ותופסת לה מקום מרכזי בחייהם של אברכים רבים.

"הלימוד אינו פומבי", מבהיר ל'כל ישראל' אברך ירושלמי שעוסק בנושא בשנים האחרונות. "מדובר בקבוצות קטנות של אברכים, שלושה עד חמישה, שבוחרים ללמוד יחד את ספרי הקבלה. ללא כל ספק, ניתן לומר שכיום יותר ויותר אברכים עוסקים בנושא". הוא מדגיש כי הלימוד נעשה בצנעה מחשש לסטיגמות ולטענות שונות.

אברך נוסף מציין את הכולל של הרב איתמר שוורץ, מחבר הספר 'בלבבי משכן אבנה'. "מדובר בכולל של כ-50 אברכים, כשפעם פעמיים בשבוע הרב שוורץ מוסר בפני האברכים שיעור בספר 'עץ חיים' מרבי חיים ויטאל". הכולל נמצא באזור התעשייה הר טוב, בסמוך לבית שמש, מתוך מטרה "להתרחק ממקום ישוב", כדבריו.

כולל נוסף שעוסק אך ורק בנושא קבלה נמצא בבני ברק ובראשו עומד אחד מחשובי התלמידי חכמים שבעיר. אברכי הכולל מתרכזים בעזרת הנשים של אחד מבתי הכנסיות של העיר ומידי תקופה, "כשהם חוששים שעלו עליהם", הם נודדים לעזרת נשים אחרת. לדברי אחד האברכים עמו שוחחנו, "הסיבה ללימוד בצנעה נובעת מאמירות שונות של רבנים נגד העיסוק בקבלה. האברכים שעוסקים בנושא עושים זאת מתוך מטרה להידבק בקודשא בריך הוא, הם לא רוצים להתסיס מחלוקות רדומות בציבור". עם זאת הוא מוסיף, כי יש שעוסקים בנושא בפומבי ללא כל חשש. "הרב יעקב הלל, שעושה עבודה מדהימה בתחום, מוסר שיעורים בקבלה ומסתופפים אצלו אברכים ליטאים רבים".

אברך נוסף מציין את קהילת זילברמן ברובע היהודי, "התפיסה היא שברגע שהתחתנת אתה יכול לעסוק בקבלה. האברכים מתאספים ללימוד בחברותות בנושא ומידי פעם נמסרים שיעורים מאת בניו של הרב זצ"ל, הרב יום טוב והרב אליהו זילברמן. כמו כן, גם הרב אריה שפירא, חתנו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, מוסר שיעורים בנושא". אותו אברך מספר כי בשיחה הראשונה שלו עם הרב יצחק שלמה זילברמן, מייסד הקהילה, הוא קיבל שוק מכך שהוא נזף בו על שאינו לומד קבלה, "הייתי אברך צעיר, לא הבנתי מה הוא רוצה, הרי חינכו אותי שלא מתעסקים בזה". לדבריו, "כמעט ולא מגיעים אברכים מבחוץ לעסוק בנושא, אך בוגרי קהילת זילברמן מייצאים את חשיבות לימוד הקבלה החוצה". אחד מאותם "בוגרי זילברמן" שעוסק בנושא בפומבי הוא הרב נתן רוטמן, שנודע בשיעוריו הבהירים והקולחים. "הרב", מסביר אחד מתלמידיו, "פחות עוסק בקבלה הארדקור, יותר במחשבה, אבל השיעורים גולשים לא פעם לקבלה עצמה".

רבים ששוחחנו עימם מציינים את לימוד "המחשבה" כמה שגרם להם לעסוק בקבלה, שכן רובה בנויה על תורת הקבלה. "למדתי 'דרך השם' לרמח"ל והרגשתי שאני רוצה ללמוד ממנו עוד, ממילא הגעתי ל'דעת תבונות' וממילא ל'קל"ח פתחי חוכמה' ל'אדיר במרום' (ספרי קבלה לרמח"ל ח.פ.) ועוד", מסביר אחד האברכים. "לא מדובר רק ברמח"ל, תפתחו את הספרים של הרב פינקוס, ספרים שמצויים כיום בכל בית, ניתן לראות בברור את העקבות הקבליים. אברך שקצת מעמיק ילך ממילא למקור עצמו". כמו כן, הוא מציין את הגאון רב משה שפירא, שנפטר השנה, שעסק לא מעט בנושאים אלו. "בשיעוריו הפומביים גלש לא פעם לקבלה ובשיעוריו הסגורים היו לא מעט שעסקו בלימוד ספרי קבלה, אבל שיעורים אלו היו מצומצמים ממש וכמעט שלא ידעו מזה".

אמונה תמימה

בכדי להבין תופעה זו, יש לחזור אחורה לשורשים ההיסטוריים של ההימנעות מלימוד הקבלה. לאורך הדורות מבקשי הדעת נחלקו לשתי מחנות, צד אחד דגל בחיפוש רציונלי,  חקירה פילוסופית, ואילו הצד השני דבק במיסטיקה, תורת הקבלה. במאה ה-16, בעקבות האר"י ותלמידיו, רבים החלו להגות בתורת הקבלה ולהפיץ את מסריה, ונראה היה שהקבלה הולכת ודוחקת את מקומה של הפילוסופיה.

מאה שנה לאחר מכן, בעקבות הופעת תנועת השבתאות, שהסתיימה בהתאסלמות של רבים ממאמיניה, החלו רבנים רבים להילחם בתופעה. הידוע מכולם הוא הרב יעקב עמדין, היעב"ץ, שחיבר את הספר 'מטפחת סופרים', במטרה להוכיח שלספר הזוהר השתרבבו קטעים ללא כל בסיס, וכן ניהל מאבקים נגד רבנים שעסקו בקבלה, כרבי  יהונתן אייבשיץ ורבי משה חיים לוצאטו. מלבדו קראו רבים להגביל את לימודי הקבלה רק לבני 40 ומעלה שמילאו כרסם בש"ס ופוסקים.

"הקבלה מאתגרת את עולם הפסיקה פעמיים", מסביר ל'כל ישראל' ד"ר יהודה יפרח. "פעם אחת משום שהקבלה היוותה כר לתנועות אנטינומוסטיות (נגד החוק – הלכה ח.פ.), תנועות שפירקו את יסוד היהדות על בסיס הקבלה. התנועה הכי מוכרת היא תנועת השבתאות, אבל לא רק. בעולם שלנו אנחנו מכירים את תלמידי 'קבלת אשלג' – המרכז לקבלה ובני ברוך. האתגר השני, שמאז ומעולם היה לקבלה אוריינטציה מאוד מעשית, למרות שהיא נתפסת כמשהו מופשט. החל מספר הזוהר שמעלה באופן חזק את הסוגיה של אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) ועד לתלמידי הבעל שם טוב והגר"א שעלו לארץ מתוך הבנה שזה מה שיקרב את הגאולה".

כמאה שנה לאחר מכן החלה המודרנה להרים ראש ואט אט תנועת ההשכלה החלה לתפוס מקום נרחב יותר ורבנים שונים החלו לנהל מלחמת חורמה בדרישה והחקירה הפילוסופית. מבקשי הדעת נותרו קרחים מכאן ומכאן, אז החלה ההשקפה לדבר בשבחה של 'האמונה התמימה'. אמונה ללא דרישה וחקירה. דברי הרבנים בשבח 'האמונה התמימה' באה הן מרבנים מתנגדים והן מאדמו"רים, על אף שהגר"א והבעל שם טוב, שניהם עסקו וביססו את תורתם על קבלה. בתנועת החסידות הדבר נבע מכך שהתנועה הפכה להמונית יותר ויותר, כך שההתעסקות בקבלה הפכה לדבר מסוכן. מנגד, בקרב המתנגדים הדבר נבע בעיקר מבעלי המוסר.

"נפש החיים לרב חיים מוואלזין, תלמידו של הגר"א ומקים עולם הישיבות, מבוסס על קבלה, אבל בעולם הישיבות אנו כמעט ולא מוצאים התעסקות בנושא", אומר יפרח. "יותר מכך, כשלמדתי בכולל בריסק, אחד הרבנים התבטא; כשבליטא היו אומרים 'אין לנו עסק בנסתרות', היו מתכוונים שאנחנו לא מתעניינים בקבלה".

הסיבות לאי העיסוק בקבלה בקרב עולם הישיבות הן רבות. יפרח מציין כי "יש מהחוקרים שסבורים שהדבר נבע בגלל המשכילים, שהתייחסו לקבלה כלימוד נחות, לימוד מיסטי ולא רציונלי". אחרים סבורים שהסיבה לכך היא רצונו של רבי חיים לבסס את עולם התורה, ממילא ההתרכזות הייתה אך ורק בגמרא עצמה. כך או כך אין ספק שתנועת המוסר, שדגלה בתיקון האדם – הובילה לירידת קרנה של הקבלה.

בהקשר זה מצויים מספר גרסאות על פגישתם של בעל הלשם ורבי ישראל מסלנט. רבי אריה לוין סיפר שבעל הלשם אמר לו כי חשש להיפגש עם רבי ישראל, שמא ינסה למנוע ממנו את לימוד הקבלה. מנגד, רבי ירוחם ממיר סיפר כי בעל הלשם פנה בתביעה לגרי"ס מדוע אינו לומד קבלה, וזה השיבו: "ומאי נפקא לי על איזה רקיע יושב הקדוש ברוך הוא". כך או כך, נראה שהגרי"ס גרס כי יש לתקן את המידות וזה עיקר עבודת האדם.

ממחשבה לקבלה

עוד בטרם השואה נראה שבעלי המוסר החלו לבסס את דבריהם יותר ויותר על קבלה,  כפי שעולה מכתביהם של הרב יוסף יהודה לייב בלוך ורבי ירוחם. אולם עיקר התופעה החלה לאחר השואה בשיחותיו של רבי אליהו אליעזר דסלר. לאחר פטירתו התמנה לתפקיד המשגיח בישיבת פוניבז' רבי יחזקל לווינשטיין, מי שהיה ההיפך הגמור בשיטתו המוסרית מהרב דסלר, אך תלמידיו של הרב דסלר החלו להפיץ את משנתו בעולם. ביניהם הרב חיים פרידלנדר, שהחל מהדיר ומוציא את ספרי הרמח"ל והרב משה שפירא שמסר שיחות בנושא.

מי שהוביל את ההתנגדות לכך הוא הרב שך, שדיבר נגד לימוד הקבלה מספר פעמים. באחת הפעמים התבטא בזלזול כלפי המדברים בשבח הקבלה. "גם אלו המטיפים עכשיו ללמוד קבלה ומדברים בשם הקבלה אינם מבינים בעצמם מה כתוב שם". בהקדמה ל'אבי עזרי' האריך להסביר שיטתו בנושא וכתב כי לימוד קבלה אינה בכלל תלמוד תורה אלא היא ככל מצווה. הרב שך אף התבטא בקרב מקורביו כנגד הרב פינקוס ששילב בשיחותיו דברים רבים מהקבלה. במקרה אחר הוא קרא לרבי משה שפירא זצ"ל ושאלו: "היכן למדת לדבר כך?" רבי משה, כך לפי הסיפור הרווח במגזר, הצביע מחלון חדרו של הרב שך על היכל הישיבה. "כאן, אצל הרב דסלר".

הרב שך אף ניהל מאבק בלומדי קבלת הגר"א, אחרי שאלה פרסמו את הספר 'קול התור', שמיוחס לתלמידי הגר"א, והמסר שלו היא שהגאולה תבוא על ידי מעשי האדם. לחזית המאבק נשלח המקובל רבי ישראל אליהו וינטרוב שטען כי הספר מזויף ואף הוציא את הספר 'התקופה בסערת אליהו' כדי להוכיח שבתורת הגר"א מבואר אחרת מהנכתב ב'קול התור'. בתגובה הוציא הרב אריה שפירא את הספר 'אחרית כראשית' שמוכיח שתורת הגאולה של 'קול התור' כבר כתובה בספרי הגר"א והרמח"ל. הספר זכה להסכמה נלהבת של הגר"ש אוירבך ואף להסכמה מצד דודו של המחבר הגרמ"ש שפירא זצ"ל.

אחד האברכים החשובים בקהילת זילברמן טוען, כי בשיחה עם הרב וינטרוב, הוא הודה לו כי "קול התור מתבוסס על דברי הגר"א, אבל זה היה נכון לשעתו". לפי שמועות שונות, שלא הצלחנו לבסס אותן כראוי, הרב שך רצה לצאת נגד הרב יצחק שלמה זילברמן, שהיה ממדפיסי הספר, אך רבי שמואל אוירבך התחייב בפניו כי אין שום פגם בהתנהלותו ובהתנהלות קהילתו. פולמוס נוסף בו היה מעורב הרב אוירבך היה נגד שיטתו של הרב יוסף אביבי על קבלת רבי חיים ויטאל, כשרבי שמואל ואביו, הגרש"ז זצ"ל, הרגיעו את הרוחות בציבור הליטאי.

"רבי שמואל מעודד בהחלט לימוד קבלה", אומר תלמידו הרב ה. ר. ל'כל ישראל'. "נכנסתי אליו בגיל 28 לצורך שאלה מסוימת והוא הורה לי להתחיל ללמוד קבלה, זה היה עבורי כרעם ביום בהיר. את הסיבה לכך הוא נימק 'אברכים כבר לא לומדים מוסר וחסר להם בדבקות, הקבלה תיתן לך את הקרבת אלוקים'". לדבריו, הוא שאל אותו על דברי הרב שך ורב שמואל השיב כי מדובר ב"שגגה היוצאת מפי השליט".

"הסיבה לעלייה בלימוד הקבלה במגזר החרדי היא החיפוש אחר הגשמה עצמית", מסביר אחד מחוקרי הקבלה ל'כל ישראל'. "אברכים מחפשים חיבור אישי, פנימי וחוויתי עם הקדוש ברוך הוא, דבר שקשה להם למצוא במצוות שהוא עבורם ריטואל קבוע". אחד מלומדי הקבלה ששוחחנו עמו מוסיף כי הסיבה לכך נעוצה גם בצורת הלימוד, "מגיל צעיר אנחנו לומדים גמרא בעיון. למעשה גם בכוללים צורת הלימוד היא ישיבתית ורבים מחפשים ללמוד משהו אחר, לימוד שיפתח להם את הראש לכיוון הרגשי והמופשט והם מוצאים זאת בקבלה".

"זה עצום!" קובע אברך אחר נחרצות. "השבת נראית אחרת, התפילה נראית אחרת, כל אורח החיים נראה אחר כשלומדים קבלה. אתה מקבל משמעות אחרת לחיים, למעשים היום יומיים, למצוות. אתה מתחבר לקדוש ברוך הוא".

הסכנות

לימוד הקבלה עלול להוביל לתוצאות הרות אסון, כשהוא נלמד בצורה לא ראויה. ביטוי בולט לכך בימינו ניתן לראות ב'מרכז לקבלה' וב'בני ברוך', שתי תנועות המוניות ללימוד קבלה. התנועות השונות החלו אצל שני תלמידים מקבלת אשלג, מיכאל ליטמן ושרגא ברג.

ד"ר תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן ומלמד בתכנית 'מדעי הדתות' באוניברסיטת תל אביב, חוקר חילוני שחקר את קבלת אשלג, מסביר כי "מצד אחד האדמו"ר מאשלג דגל בהפצת תורת הקבלה, מתוך מטרה להפוך את לומדי הקבלה לדומים לבורא, לצאת מאגואיזם לאלטרואיזם, וכך תבוא הגאולה. מהסיבה הזו הוא בחר הוא להפיץ את חכמת הקבלה. מצד שני, בוודאי שבני ברוך והמרכז לקבלה משנות ממדים בתנועתו. ניתן לראות זאת בניתוק שהם עושים בין הקבלה להלכה, כאשר קיום המצוות לשיטתם אינו חובה. כמו כן, הם מלמדים ומפיצים את תורת הקבלה גם לאינם יהודים".

למעשה בציבור החרדי כמעט ואין לימוד קבלה פומבי. הלימוד לעומק נעשה בדרך כלל בקבוצות קטנות וסגורות, ובשיעורים פומביים ההתעסקות בדרך כלל היא ב"קבלה במלבושים". עם זאת, קיימת חסידות יוצאת דופן במובן הזה, חסידות קאמרנא. בעוד בשאר החסידיות האדמו"רים מדברים בשיחותיהם חסידות, בקאמרנא נהגו לדבר בעניינים קבליים. האדמו"ר מקאמרנא נחשב לבקי גדול והוא לומד בחברותא כל בוקר עם הרב יעקב הלל. בנוסף, הוא מוסר שיעור שבועי לחבורה של 14 אברכים מובחרים בעזרת הנשים של בית הכנסת של החסידות בכל יום שני.

"הסיבה לשוני של קאמרנא משאר החסידויות, היא מחלוקת חריפה בדור השלישי של החסידות, בין האדמו"ר הזקן לאדמו"ר מקאמרנא. המחלוקת, שכללה ביטויים חריפים, פרצה סביב תורת העלאת מחשבות הזרות, כשהאדמו"ר הזקן טוען שמדובר בתורה לצדיקים גמורים. מנגד, האדמו"ר מקאמרנא סבור שאין בכך בעיה. עם הזמן האדמו"ר החל להתעסק ולדבר בענייני קבלה ממש", מסביר ד"ר יפרח, שחקר את הנושא. לדבריו, הגאון רבי אליעזר ספרין אמרו לו כי "לאדמו"ר הזקן היו הרבה חסידים ולכן לא יכול היה ללמד את חסידיו תורה רגישה זו, מה שכן בקאמרנא מאז ומעולם לא היו הרבה 'עולם' ולכן האדמו"ר לא חשש".

קהילה נוספת בה יש התעסקות פומבית בנושא הקבלה, היא קהילתו של המקובל הרב יצחק מאיר מורגנשטרן. לשיטתו, אין מניעה מללמד קבלה גם לאנשים פשוטים, שכן היא אינה סותרת את האמונה הפשוטה. עם זאת, הוא מזהיר בתוקף שלא לטעות בכך, שכן מי שטועה בקבלה נחשב לאפיקורס.

מעניין לציין, שדווקא בחב"ד, בה יש השפעה קבלית משמעותית, החל מספריו של האדמו"ר הזקן ועד לשיחות של האדמו"ר האחרון, אין כמעט התעסקות בקבלה עצמה. "הלימוד הוא בעיקר בספרי החסידות, מסופקני אם גדולי המשפיעים הולכים למקורות עצמם", אומר ל'כל ישראל' אחד מחסידי חב"ד. עם זאת, אחד מחסידי חב"ד, הרב דובער פינסון, הקים בברוקלין מכון ללימוד פנימיות התורה בשם 'עיון'. המכון הפך למרכז רוחני עבור יהודים מכל הזרמים, כשלצד חב"דנקים וליטאים ניתן לראות שם גם אנשים המשתייכים לאורתודוכסיה המודרנית.

בראיון ל'עיתון כפר חב"ד' הסביר את שיטתו כי "אנשים מחפשים רגש פנימי של דביקות באלוקות, תחושה של קרבת ה' שתמלא את כל המציאות שלהם, אפילו את הגוף ולא רק את הנפש. ולאחר שזכינו שהם יודעים שהדרך לזה נמצאת בפנימיות התורה, בוודאי שזו החובה והזכות שלנו להראות להם איך מגיעים לשם".

יש לציין, כי בימים אלה שמו של הרב פינסון הוזכר בהקשרים שליליים, אחרי שבמפגש שלו עם האפיפיור בנושא בתי הקברות היהודים באירופה נראו מספר חרדים שרים "אורך ימים השביעהו" לאפיפיור. הרב פינסון עצמו הוציא מכתב התנצלות, בו טען כי שיקרו לו וכי המפגש היה אמור להיות אישי ללא ליווי מוזיקלי וכי הדבר לא היה על דעתו.

"המהפכה הקבלית לא נוגעת רק במגזר החרדי", אומר יפרח. "בשנים האחרונות יש התעוררות חזקה לחסידות ובעקבות זה לקבלה עצמה. כיום יש דמויות בציונות הדתית שעושות עבודה מאוד מעמיקה של חזרה לכתבי האר"י, לייצר כלים כיצד לפענח אותם. הרב יוסף אביבי היה הראשון וכיום הדמות המשמעותית הוא הרב פדיה נגר".

כאמור, התרחבות התופעה והפיכתה להמונית טומנת בחובה סכנות רבות, בהם תופעת הבאבאות והחצרות השונות. כך למשל כיום ניתן לראות אנשים שהקשר שלהם לקבלה טמון בכך שהם מגיעים להילולה של חצר מסוימת, או תורמים לישיבת מקובלים של החצר השנייה וכדומה. "אחת הטרגדיות של הקבלה, הן אותן חצרות שלקחו את הקבלה למקום של בצע כסף", קובע יפרח. לדבריו, "אשת עסקים בכירה אמרה פעם כשבאה להילולת הרנטגן, 'יש לי עו"ד שתפקידו שלא אכנס לכלא, יש לי רו"ח שתפקידו שעסקי לא יחרגו מהמאזן ויש את המקובל שאליו אני הולכת בשביל הצרות'. כלומר, היא לא הולכת בשביל הליך רוחני, אלא כדי שיכסה אותה, בדיוק כמו עורך דין. במקום לשפר את מידותיו של האדם, להידבק בבוראו, מנצלים את הקבלה למטרה עסקית, בני חיי ומזוני בצורה הכי פשוטה". לסיכום הוא קובע, "רוחניות מייצרת כוח, הכוח מושך אנשים לא רוחניים".

תופעת השרלטנות בחצרות המוקבלים לא החלה בתקופה האחרונה, אך לאחרונה ניתן היה לקרוא על חקירות פליליות שעסקו בחלק מהחצרות, חקירות שהסתיימו במקרים שונים בהודאה בפשע מצד ראש החצר עצמה. הסיבה לכך שאין דרך למדוד את היכולת של ראש החצר. "המסלול של תלמיד חכם הוא מסלול ידוע ומוכר, המסלול של מקובל הוא מסלול נסתר, מה שמוביל לשרלטנות, אין איך להוכיח", טוען יפרח.

פרסיקו מסביר, שהשרלטנות נובעת בשל הניתוק של הקבלה מהמקורות שלה. "לא מדובר בהליך חיפוש רוחני שמיוחד דווקא לחברה החרדית, אלא ניתן לראות כיום בכל העולם המערבי חיפוש רוחני. במובן הזה הקבלה ליהדות היא כמו היוגה לבודהיזם. שולפים את הקבלה מהמסורת היהודית, ההיסטוריה וההלכה, ומשווקים אותה כדרך רוחנית נטו וזה התוצאות".

כך או כך, נראה שבציבור החרדי עצמו יש מוסכמה די ברורה, גם בקרב לומדי הקבלה ההולכים ומתרבים, שלימוד הקבלה הוא לימוד שעשוי להיות מסוכן ויש ללומדה בצנעה.

תגובה אחת
  1. בשביל מה להביא דברי תומר פרסיקו,מה היה חסר מדברי האברכים,כל ה"חוקרים" האלה למיניהםטועים בהבנתם הקטנה מאחר ולא רק יראת שמים היא המניעה אותם,אפילו אם יש להם כסוי ראש

השארת תגובה