ניגון של אש: זקני חסידי מודז'יץ מספרים על הרבי ה"אמרי אש"

לרגל יום השנה לפטירתו של ה'אמרי אש' ממודז'יץ זצ"ל, שוחח 'כל הזמן' עם שלושה מותיקי החסידים. על כוח הנגינה המופלא של הרבי, המשורר החילוני שהתקרב לדת והניגונים המצמררים שעברו בחסידות. בריחתו של הרבי ממחלוקת, הצטרפותו למועצת גדולי התורה ומימוש נבואת הרבי ה'אמרי שאול' זצ"ל על המגרש בתל אביב שעליו הוקם מרכז החסידות

אמרי אש ליד שולחנו בחדרו
אמרי אש ליד שולחנו בחדרו
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

תל אביב של מעלה" – כונתה בזמנו העיר תל אביב. עשרות אדמו"רים מפורסמים היו בה והנהיגו קהילות של אלפי יהודים חסידים ואנשי מעשה, וביניהם המוני אודים מוצלים מאש ששרדו את אימי השואה האיומה ועלו לארץ הקודש. רבים מהם התיישבו בעיר תל אביב והתקשרו לאותם צדיקים שהתגוררו בה. אחד מבתי המדרש המפורסמים ביותר היה זה של חסידות מודז'יץ שהיה "פינת יקרת" בעיר והיווה אבן שואבת להמוני יהודים מכל גווני הקשת.

השבוע חל יום ההילולא קדישא של הרבי הקדוש ר' שמואל אליהו טאוב זיע"א, בעל ה"אמרי אש" ממודז'יץ, שהיה מגדולי האדמו"רים בדורות הקודמים, ומצודתו הייתה פרוסה על כל ארץ ישראל ומחוצה לה, הרבה בזכות כח התפילה והנגינה שהקרינו אור והשפעה עצומה על כל סובביו, ובהם זכה לקרב יהודים רבים אל אביהם שבשמים.

כידוע, אדמו"רי שושלת מודז'יץ המעטירה התפרסמו לאורך הדורות בין היתר בזכות כח השירה והנגינה בו ניחנו, ובכוח זה השפיעו רבות על המונים מבני ק-ל חי, החל מהרבי הקדוש ה"דברי ישראל", עליו התפרסם הסיפור הידוע על כך שעבר ניתוח מסובך וביקש מהרופאים שלא להרדימו, ובשעת הניתוח הלחין את הניגון הנודע על המילים "אלה אזכרה", ניגון מרטיט ומרגש עד דמעות.

כך אחריו גם בנו בעל ה"אמרי שאול" שהשאיר לדורות ניגונים רבים, בין היתר את הניגון המצמרר "אני מאמין", אותו קיבל מחסיד ששמר את הניגון בזיכרונו לאחר ששמע אותו מהרב פסטג הי"ד ברכבת בדרך לאושוויץ, שם בתוך התופת הלחין את הניגון והבטיח כי יפעל בעולם הבא עבור מי שימסור את הניגון לרבי ששהה אז בארה"ב. כמובן שאלו אך דוגמאות שהן טיפה מן הים למה שזכו אותם צדיקים להנחיל לדורות הבאים.

לרגל יום ההילולא של הרבי ה"אמרי אש", שהיה בנו של הרבי ה"אמרי שאול", ישבנו לשיחה מרגשת ונוסטלגית עם שלושה מחשובי תלמידיו ומקורביו שזכו להסתופף בצלו רבות בשנים, והואילו בטובם לשתף את הקוראים במעט מזעיר משירת חייו של הרבי זיע"א, ובעיקר בכוח ההשפעה שהיה לו על יהודים רבים וביניהם "תינוקות שנשבו", אודים מוצלים מאש, שזכו להתקרב אל היהדות ואף אל החסידות בזכות הרבי, הלא הם – הרה"ח שמואל פייניגשטיין, המשב"ק המיתולוגי בבית מודז'יץ, שזכה לשמש במסירות אצל הרבי זיע"א ואף אצל בנו ה"נחלת דן" זיע"א, ויבדלחט"א הרבי שליט"א, הרה"ח ישראל בוק, מחשובי החסידים וממעתיקי השמועה, ועמו הרה"ח אברהם בקנרוט, מי שמשקיע רבות בשימור עולם הנגינה המודז'יצאי ועוסק רבות בתחום.

ראשית, רצינו לשמוע קצת על עלייתו של הרבי זיע"א לארץ הקודש…

"הרבי זיע"א", מספר לנו הרב פייניגשטיין, "התגורר בפולין שלפני השואה יחד עם אביו הרה"ק ה'אמרי שאול', ובשנת תרצ"ו הגיעו יחדיו לחונן את עפרה של ארץ הקודש ולבקר ולחזק את חסידי מודז'יץ שהתגוררו בארץ. טרם חזרתו של האב הגדול לאדמת פולין, הביע הבן, הרבי ה'אמרי אש' בפני אביו את רצונו להישאר בארץ, ואכן קיבל את הסכמתו ואף שלח לקרוא לבני משפחתו להשתקע בארץ הקודש.

"תקופה לאחר מכן כידוע החלה מלחמת העולם והשואה הנוראה שכילתה מיליונים מעמך בית ישראל, וביניהם המוני חסידי מודז'יץ ברחבי פולין הדוויה, למפרע התברר כי הרבי שנותר בארץ, בעצם ניצל ממאורעות השואה, ואף היה זה שבנה ושיקם את ההריסות והקים מחדש את חצר מודז'יץ לתפארת עד היום הזה".

בעניין זה מוסיף לנו הרב בקנרוט ואומר כי בעיר תל אביב בה פתח הרבי את בית מדרשו התגוררו אז המוני פליטים מאירופה שנותרו שבורים ורצוצים לאחר שעברו את מאורעות השואה, יהודים אלו שנפשם נכספה למעט טללי חיזוק ברוחניות ובגשמיות, מצאו אוזן קשבת אצל הרבי זיע"א שידע לחדור לליבם באהבת ישראל עצומה ובכוח הנגינה ובכך חיזקם ועודדם, עד שרבים מהם חזרו אל כור מחצבתם והתקרבו אל הרבי, כל אחד לפי דרגתו, ביניהם היו הרבה בחורים שלמדו בישיבות תיכוניות למיניהם, ובזכות הרבי עברו ללמוד בישיבות מפורסמות.

וכאן מציינים אנשי שיחנו נקודה מעניינת במיוחד – הרבי לא היה זקוק למילים רבות ושיחות ארוכות בכדי לעודד ולקרב יהודי, די היה לחזות בתפילתו ובנגינתו מלאות הכיסופים והגעגועים בכדי לקבל הרהורי תשובה וחיזוק, ועל כך יעידו מעשים רבים שחלקם יסופרו בהמשך.

הרבי היה ידוע בכוח התפילה והשירה שהשפיעו רבות על יהודים מכל הסוגים. מה תוכלו לספר על כישרון ייחודי זה?

"כשהרבי הגיע להתגורר ברחוב דיזינגוף שבתל אביב, בו הקים את בית מדרשו", מספר הרב בוק, "הרימו כל השכנים את גבות עיניהם והתפלאו מה הרבי מחפש כאן? היה זה מרכז התרבות החילונית דאז בעיר תל אביב. את התשובה הראשונה לדבר הם קיבלו בשבת הראשונה לשהותו של הרבי באזור. הייתה זו שבת חסידית ומרוממת בצורה שכמעט בלתי ניתנת לתיאור. הרבי התפלל בהתלהבות חסידית שהביאה יהודים רבים לחזות בכך. כך היה גם בעת סעודות השבת כשהרבי ניגן את הזמירות במתיקות עילאית, המוני יהודים התאספו מחוץ לבית המדרש ובמרפסת, ביניהם יהודים שהיו רחוקים מכל זיק של יהדות ובשבת זו 'הציצו ונפגעו', וכך הם המשיכו מידי שבת בשבתו להגיע אל בית המדרש והצטרפו לתפילתו ושירתו של הרבי".

וכאן משתף אותנו הרב בוק בסיפור מצמרר על יהודי מפורסם שהיה משורר וסופר ידוע בציבור החילוני, שנקרא בפי כל "אבות ישורון", הוא התגורר באזור בית מדרשו של הרבי, ואף הוא הופיע בכבודו ובעצמו באחת השבתות ונעמד סמוך לפתח, כשעל ראשו הניח מטפחת. הוא הקשיב לתפילתו המתוקה של הרבי שכבשה באחת את לבו. מאחר שגם הוא היה משורר והבין רבות בתחום הנגינה, הוא נותר על מקומו על סוף התפילה.

לאחר תקופה הופיע שוב במקום כשעל ראשו כיפה, וכך אט אט עשה עוד צעדים קדימה וכל תקופה היה מופיע כשהוא "מתקדם" יותר ויותר, וכך הכיפה גדלה ובהמשך אף נוספו טלית וסידור, עד שבמשך הזמן הגיע בלבוש דתי לגמרי והשתתף בתפילות בבית המדרש כאחד החסידים כשהוא נהפך למעריץ גדול של הרבי, ובכל משך התפילות אינו מסיר את מבטו מהרבי ואף עוקב באצבעו בסידור אחרי כל מילה שיצאה מפיו הקדוש של הרבי, ובפרט בימים הנוראים שאז ראו עליו את ההתרגשות והדבקות שאפפה אותו.

היה זה בשמחת תורה באמצע ההקפות, הרבי שהיה באמצע ריקוד כולו לוהט בלהט של קדושה לכבוד התורה, עזב לפתע את מעגל הרוקדים, תפס בידיו את "אבות ישורון", הכניס אותו לתוככי המעגל ורקד עמו לבד לתדהמת קהל החסידים, היו אלו רגעים של התרגשות עצומה בקרב הקהל, וכך התחזק האיש יותר ויותר. לימים כשהרבי הסתלק לבית עולמו, כתב האיש שיר מיוחד מלא געגועים אל הרבי ואף שילב במילות השיר ציטוטים מתפילותיו של הרבי, בין היתר הזכיר את אמירת הקרבנות ובפרט הקטע של "פרים הנשרפים" וכו', אותם פירש שכוונתו של הרבי הייתה אף על מאורעות עם ישראל וחסידי מודז'יץ שנעקדו על קידוש ה' בשנות השואה האיומה.

המשך הסיפור מצמרר במיוחד… בסוף ימיו של אותו יהודי הוא נחלה ואושפז בבית החולים, כשחסידים רבים הגיעו לבקרו בימים אלו. באחת הפעמים כשכבר שכב חלוש ביותר, הוא קרא לאחד החסידים, וביקש ממנו ללכת בשליחותו אל בנו של הרבי – הלא הוא ממשיך דרכו בקודש הרבי ה"נחלת דן" זיע"א. "תמסור לרבי" – הוא ביקש – "שחזרתי בתשובה שלימה"… הבת שלו שעמדה בסמוך פנתה מיד לאותו חסיד ושאלה מה אביה אמר לו. הוא סיפר לה את בקשת אביו, ואז היא אמרה לו בהתרגשות כי כבר עברו מספר ימים שאביה לא הוציא מילה מפיו מרוב חולשתו, והיא הבינה כי אם הוציא מילים אלו מפיו כנראה שזאת בקשה מיוחדת…

מיותר לציין כי התקרבותו של "אבות ישורון" לדת ולרבי היוותה אף היא מקור השפעה לעוד ועוד יהודים מהאזור ששאבו מאור הקדושה בבית מדרשו של הרבי.

הרבי זיע"א הלחין לבטח ניגונים רבים שנשמרו עד היום בחצר הקודש.

"הרבי היה מלך הנגינה", מתלהב הרב בקנרוט בדבריו. "נגינתו הייתה חודרת נפש ולב ובשפה זו כאמור פנה אל המוני העם וקירבם אל אביהם שבשמים. ניגונים רבים אף התפשטו בכל קהילות ישראל וביניהם הניגון הידוע על המילים 'ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו', וכן הניגון על המילים 'קדשנו במצוותיך' ועוד ועוד ניגונים רבים מלאים ברגש ולהט של קדושה.

"כוח השירה של הרבי בא לביטוי בפרט בימים הנוראים, אז היה הרבי מתחטא כבן לפני אביו במתיקות שלא מעלמא הדין".

בעניין זה משתף אותנו הרב בקנרוט בסיפור של "בדידי הוי עובדא". היה זה בין כסה לעשור שנת תשל"ד, כשהיה תלמיד בישיבת טשעבין. הוא נכנס להתברך בבתיהם של גדולי הדור ולבקש את ברכת השנים. אחד מהם היה הרבי הקדוש בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא זיע"א. "בצאתי מביתו קרא לי הרבי שנית ושאל אותי היכן אני מתכונן להתפלל ביום הכיפורים. כמובן שהשבתי כי אהיה אצל הרבי ממודז'יץ בתל אביב. ואז פנה אלי הרבי וביקש שאמסור בשמו לרבי ממודז'יץ שלא ירפה בתפילתו מלבקש ולהתחנן לפני בורא עולם למען עם ישראל, ואז התבטא הרבי מביאלא בדברי קדשו כי – 'עננים שחורים אני רואה מתקדרים בשמי הארץ'.

"ערב יום הכיפורים הגיע… הרבי ה'אמרי אש' שוכב במיטתו קודח מחום. הרופא אסר עליו מפורשות לרדת ממיטתו, ומי מדבר בכלל על לשמש כבעל תפילה, "אך משניגשתי חרש אל הרבי ומסרתי לו את בקשת הרבי מביאלא – מיד קפץ הרבי ממיטתו בכוחות על אנושיים והתגבר כארי וניגש לפני התיבה בתפילת 'כל נדרי', ואף למחרת בתפילת שחרית ומוסף, כשתפילותיו ממיסות כל לב בבכיות ותחנונים.

"באותו יום בשעות הצהרים פרצה מלחמת יום הכיפורים – ואז הכול הובן… במלחמת זו כידוע נפלו חללים רבים מבני עמנו, אך בסופו של דבר היה ניצחון גדול בכל החזיתות כששונאי ישראל נוחלים מפלה אחר מפלה".

ובאותו ענין מספר לנו המשב"ק הרב פייניגשטיין כי לאחר מלחמת ששת הימים, בה נחלו שונאי ישראל מפלה מוחצת, והכותל המערבי שוחרר מידיהם, ואז כידוע עלו רבבות עמך בית ישראל לפקוד את שריד בית מקדשנו בערגה וכיסופין לאין שיעור, גם הרבי ה'אמרי אש' זיע"א היה בין ההמונים שהגיעו למקום, שם התרפק בהתרגשות עצומה מול אבני הכותל בתפילות ותחנונים.

בצאתו מרחבת הכותל נראתה על הרבי שמחה עצומה על שזכה להגיע למקום קדוש זה, הדבר בא לביטוי באופן מיידי כאשר בו במקום הלחין הרבי ניגון חדש על המילים "הודו לה' כי טוב" וגו', ניגון שנשמר עד היום בחצר הקודש ואף מחוצה לה בהרבה קהילות חסידים.

וכאן מן הראוי להוסיף "ווארט" עצום של הרבי שהתבטא על תחום הנגינה, "תחום הדיבור", אמר הרבי, "מוגבל אצל האדם, הוא אינו יכול לדבר כל מה שלבו חפץ, וזה תחום שהשני יכול לשמוע. מצד שני 'מחשבה' היא להיפך, אצל האדם החושב היא בלתי מוגבלת אבל אי אפשר להשמיע אותה לזולתו. הדבר היחיד שהוא בלתי מוגבל ואפשר גם להעביר מסרים דרכו לזולת – זה השירה, כמובן כאשר השירה היא באופן של קדושה וטהרה, אפשר על ידה לחזק יהודים בכל מצב ברוחניות ובגשמיות". ואכן כאמור הרבי בשפת השירה פעל רבות ונצורות כל ימי חייו.

רצינו לשמוע קצת על קשריו של הרי עם אדמו"רי ורבני תל אביב.

"אכן", אומר הרב פייניגשטיין, "לרבי היו קשרים עם אדמו"רי וצדיקי העיר שהעריצוהו עד למאוד ושיבחו ביותר את כח התפילה והשירה של הרבי.

"הרבי היה כידוע כאוהב שלום ורודף שלום לאין שיעור, ופעל רבות כל ימי חייו להחדיר זאת גם בקרב תלמידיו ומקורביו. ה'בית ישראל' מגור שהיה בידידות עם הרבי קרא לו לימים לסייע לו במועצת גדולי התורה. היה זה בתקופה שהייתה מחלוקת מסוימת בעניין ציבורי, הרבי מגור ראה ברבי ממודז'יץ את הכתובת לסייע בהשכנת שלום, או אז נכנס הרבי כחבר במועצת גדולי התורה".

בהקשר לכך מציין לנו הרב בקנרוט כי אביו של הרבי, ה'אמרי שאול', כבר שימש כחבר מועצת גדולי התורה בפולין שלפני המלחמה, שם פעל רבות למען יהודי אירופה בכל התחומים. הייתה זו מן סגירת מעגל בעת שבנו הרבי זיע"א נכנס אף הוא למועצת ואף כך בנו הרבי ה'נחלת דן' ויבדלחט"א הרבי שליט"א.

הרב פייניגשטיין נזכר בעובדה נוספת שהמחישה לחסידים עד כמה צריך לברוח מהמחלוקת כמפני אש. "היה זה בבית מדרשו של הרבי בעת זמן התפילה, כאשר שניים מהמתפללים שלא היו מחסידי מודז'יץ החלו לריב על ענין מסוים, והחלו להרים את קולם איש על חברו. הרבי שקלט זאת ניגש אליהם והבהיר להם חד משמעית כי הוא יוצא מבית המדרש ולא ישוב עד שיצאו מבית המדרש. וכך היה". כי אכן הרבי דאג כל העת שתהיה אוירה נעימה, אחווה ורעות, שרק כך יוכל להשפיע על הסובבים. הוא נתן לכולם את ההרגשה של אבא אוהב, ולא רק של רבי לחסידים, כפי שאכן כולם הרגישו.

"באחת השבתות", משתף הרב פייניגשטיין, "שהיתי בעיר רמת גן והיה קשה לי להגיע לרבי לשבת. משהודעתי זאת לרבי קודם השבת, אמר לי הרבי בחיוך אבהי אוהב: "תלך הלוך וחזור לרמת גן ואל תוותר לעמוד לידי"…

למטרה זו לימד הרבי את מקורביו כי האדם צריך לדעת לכופף עצמו ולהתרחק מגאווה המביאה לשנאה וכו'. הרב בקנרוט משתף אותנו בעובדה מעניינת בהקשר לכך. "הרבי שהה פעם במנוחת קיץ בקיבוץ 'חפץ חיים' שבדרום, כאשר יראת הרוממות וקדושה עילאית חופפת עליו. באחד הימים התלוויתי לרבי בטיול בין הערביים. ממרחק נראה אחד האברכים מתקרב, והרבי עבר ליד עץ שענפיו שמוטים לכיוון הארץ, ואז כופף הרבי את ראשו ועבר מתחת לענף. כאשר שאלתי את הרבי למה לא הניח לי להרים את הענף בכדי שלא יזדקק להתכופף, ענה לי בחיבה יתירה: 'כך הוא דרכו של עולם, פעמים שהאדם צריך לדעת לכופף את ראשו'. כך, בצורה אוהבת, העביר הרבי את מסריו לתלמידיו".

לסיום משתף אותנו הרב ישראל בוק בסיפור מעניין ומרתק במיוחד. "בתל אביב באותה תקופה התגורר יהודי בר אוריין, עוסק בצרכי ציבור באמונה, שפעל רבות ונצורות למען החינוך החרדי בעיר, והיה מראשי החינוך העצמאי, הלא הוא הרב שמואל רוזנבך, מראשי החינוך העצמאי שהיה מקורב מאוד למרן ה'חזון איש' זיע"א, וכן היה יד ימינו של מרן הרב מפוניבז' זיע"א.

"אותו ר' שמואל התקרב גם לרבי ה'אמרי אש' ובתקופה בה עבר הרבי מדרום תל אביב לצפון העיר, סיפר ר' שמואל כי שנים רבות קודם לכך בעת שאביו הרבי ה'אמרי שאול' ביקר בארץ הקודש ועבר ברחובות תל אביב, עצר הרבי ליד מגרש ריק והתבטא באוזני מלוויו כי 'פה יוקם בית מדרש של מודז'יץ'. בתקופה זו הדברים היו נראים תמוהים מאחר שמקום זה היה שומם לחלוטין. לימים כאשר התקיימו דברי הרבי ובנו ה'אמרי אש' פתח את בית מדרשו במקום זה בצפון העיר – סיפר הרבי בהתרגשות את העובדה המדהימה על ההשגחה הפרטית שכל המגרשים באזור אוכלסו בבניינים שונים ורק מגרש זה נשאר לפליטה לאחר שיועד בהשגחה עליונה למגדלור של חסידות מודז'יץ שהקרין אכן את אור התורה והחסידות לכל הסביבה".

וממשיך הרב בוק לספר כי ר' שמואל רוזנבך שהיה ברצונו להתגורר ככל האפשר לרבי – רכש דירה באזור בית המדרש, ואף לאחר שקיבל התקף לב ונחלש והרופאים המליצו לו לעבור מדירתו שהייתה בקומה גבוהה, לא ויתר ורכש דירה בבניין אחר באותו אזור בקומה ראשונה. במעמד מסוים אף התבטא עליו הרבי כי הוא מעמודי התווך של בית המדרש וחצר הקודש, כי אכן כל מי שהכיר את הרבי ולו פעם אחת כבר הרגיש קשר וחיבור, כאשר הרבי מצדו מרעיף אהבה וחיבה ואף דאגה לכל יהודי באשר הוא ללא גבולות.

ומעניין לעניין באותו ענין, מספר לנו הרב בוק, כי בעת ה'שבעה' על הסתלקות הרב מפוניבז' זצ"ל, הגיע הרבי לנחם את המשפחה, ואז סיפר לסובבים עובדה מדהימה. היה זה בהלוויה של ר' שמואל רוזנבך ז"ל שיצאה מביתו בתל אביב דרך בית המדרש של מודז'יץ ומשם הגיעה לישיבת פוניבז' בבני ברק, כאשר המונים מלוים את המיטה, וביניהם תלמידי החינוך העצמאי. הרב מפוניבז' נשא נאום הספד, ובתוך דבריו הזכיר יהודי נוסף שעסק בצרכי ציבור יחד עם ר' שמואל – הרב קרלינשטיין, שגם היה מקורב בעצמו לרב מפוניבז', וכך הספיד את שניהם ביחד ודיבר רבות על פעולותיהם למען החינוך הטהור בקרב ילדי ישראל, ואז ציין הרב מפוניבז' נקודה מרגשת במיוחד, והיא ששניהם – גם הרב רוזנבך וגם הרב קרלינשטיין – נפטרו לבית עולמם באותו תאריך, כ' אלול. כל זאת סיפר הרבי ה'אמרי אש' בדבריו בעת ה'שבעה' על הרב מפוניבז', ואז הזכיר הרבי את העובדה שהותירה את כל הנוכחים בפיות פעורים, והיא כי גם הרב מפוניבז' בעצמו הסתלק באותו תאריך – כ' אלול, "והחוט המשולש"…

הרב פייניגשטיין מספר לסיום כי נסע פעם עם הרבי מעבר לים לאמריקה ואירופה למגבית חירום עבור ישיבת מודז'יץ. היה זה בחודש כסליו האחרון של הרבי שהיה כבר חלוש במיוחד. הרבי התרוצץ במסירות עילאית מעבר לכוחותיו וזיכה יהודים רבים במצווה הגדולה של החזקת המוסדות לתורה וחסידות, וכששאלוהו מדוע הוא מתאמץ כל כך בעת חוליו, השיב הרבי כי "גם הישיבה חולה"… כי אכן הדאגה לתלמידי הישיבה ולימוד תורתם עמדה בראש מעייניו כמו בכל ימי חייו.

הרבי הסתלק לבית עולמו בד' אייר "הוד שבתפארת" למגינת כל בית ישראל, ובהקשר לכך מציין הרב בקנרוט כי הרבה יהודים מהם אנשי שמאל ואנשי הקיבוצים השתתפו בהלוויית הרבי כשהם בוכים בכי מר על הסתלקותו.

לאחר הסתלקות הרבי – המשיך בנו הרבי ה"נחלת דן" להנהיג את העדה בתל אביב בהנהגה קדושה ורחימאית, כאשר לימים עבר הרבי לעיר בני ברק שם הקים את חצר הקודש לתפארה הממשיכה לגדול ולצמוח ולעשות פירות.

שושלת הזהב

חצר הקודש מודז'יץ יסודה בהררי קודש, הלא הוא הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זיע"א – בנו הרה"ק ר' שמואל אליהו זיע"א היה רבי בעיר זוולין – אחריו הנהיג את העדה הרבי הקדוש בעל ה"דברי ישראל" זיע"א, שהיה מגדולי אדמו"רי יהדות אירופה, ומנוחתו כבוד בבית החיים המפורסם "גונשא" בעיר ורשא.

לאחר הסתלקותו המשיך את דרכו בקודש בנו הרבי הקדוש בעל ה"אמרי שאול" זיע"א, שהנהיג את עדת חסידי מודז'יץ עד ימי המלחמה הנוראה, ולאחר מכן עלה לארץ הקודש.

כאמור בנו הרבי הקדוש בעל ה"אמרי אש" נותר לפליטה והקים מעפר את חצר הקודש בעיר תל אביב.

אחריו המשיך בהנהגת העדה הרבי הקדוש בעל ה"נחלת דן" זיע"א, שישב על כס ההנהגה בתל אביב, ולימים עבר לעיר בני ברק, שם הקים את בית המדרש והישיבה ברחוב חבקוק בעיר.

כיום ממשיכים מוסדות החסידות להתנוסס לתפארה בעיר בני ברק בנהגת בנו יבדלחט"א הרבי ממודז'יץ, ואילו אחיו האדמו"ר מקוזמיר הקים ברח' רש"י את בית מדרשו המהווה אבן שואבת לתורה וחסידות לדיירי האזור.

השארת תגובה