הפיגועים, המרדף, המאסר והשביתה: מי אתה רב המחבלים מרוואן ברגותי?

בגיל צעיר התגייס מרוואן ברגותי לפת"ח, ומעט לאחר מכן הפך לאחד מסמלי האינתיפאדה. בישראל ראו בו בתחילה מטרד קטן שדי בסילוקו משטחי הרשות, אך לאחר מכן משהבינו את מעמדו הפוליטי – שקלו אף לחסלו. לבסוף הוא נעצר, ואז התברר היקף הרצח והטרור שהוא מעורב בו. בינתיים, מבין כותלי הכלא הוא מפרסם מאמרים בתקשורת העולמית ומקווה להחליף את אבו מאזן בבוא היום בהנהגת הרשות הפלסטינית

מרואן ברגותי, רב המרצחים
מרואן ברגותי, רב המרצחים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

 

לרגל 'יום האסיר הפלסטיני', הכריזו אלפי המחבלים הכלואים בישראל על שביתת רעב המונית שמעסיקה בשבועות האחרונים את התקשורת הכללית. מה שפחות מודגש בסיקור השביתה, הוא זהות האיש שעומד מאחוריה – מרוואן ברגותי, פעיל הפת"ח ומי שנשפט ללא פחות מחמישה מאסרי עולם, אותם הוא מרצה כעת.

השביתה פרצה בעקבות פרסום מאמר של ברגותי ב'ניו יורק טיימס', שם הוא קרא לאסירים לפתוח בשביתת הרעב, אליה הצטרפו מיד כ-1,200 אסירים פלסטינים, (כמה מאות כבר הספיקו לפרוש…). לצד המאמר צוין כי ברגותי הוא 'פוליטיקאי פלסטיני', ללא התוספת המתבקשת כי מדובר במחבל רוצח עם דם על הידיים.

רק לאחר גל ביקורת בו השתתפו גם מספר לא מועט של בכירים ישראלים, ה'ניו יורק טיימס' פרסם התנצלות – שלא התקבלה על ידי מספר בכירים ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מאחר ומדובר בדוגמה בולטת של התנהלות קלוקלת ואנטי ישראלית בתקשורת העולמית.

ברגותי, אדם פופולרי במיוחד אצל הפלסטינים, הוא אחד הפעילים הבולטים בפת"ח ואף התמודד בבחירות לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית. ברגותי טען בעבר כי הוא אינו תומך בהרג אזרחים, מה שהתברר כלא נכון עם היוודע דבר כתבי האישום נגדו, אירוע בהחלט מביך עבור אדם שעשוי לשמש בתפקידים בכירים לאחר צאתו מהכלא הישראלי.

ברגותי מצטייר כדמות כריזמטית, פעלתנית, נחושה ולא חוששת. בשביל הפת"ח הוא נחשב לדמות אסטרטגית המוציאה לפועל רעיונות, בין אם מדובר במחאות בדומה לשביתת הרעב הנוכחית, ובין אם מדובר באירועי טרור בהם מעורב דם יהודי רח"ל.

בשביתת הרעב הנוכחית, ברגותי הצליח להכניס את יו"ר הרשות הפלסטינית – אבו מאזן לקונפליקט של ממש לגבי תמיכתו בשביתת הרעב. שכן, מצד אחד שביתת רעב בסדר גודל כזה מהווה גורם חשוב באינטרס הפלסטיני. ומצד שני, אבו מאזן שאמור להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בעוד מספר ימים, נקלע לסיטואציה בה לא רצוי עבורו להבעיר את פני השטח כעת. ככה שברגותי הוא האיש הנכון, אבל לא ממש בזמן הנכון.

מה גם שהיחסים בין השניים לא מלבלבים במיוחד, אם נזכור שברגותי אחר צאתו מהכלא אם וכאשר – עלול להיות זה שיחליף את היו"ר המכהן, ושביתת הרעב היא עבורו צעד חיובי נוסף ברחוב הפלסטיני וחיזוק מעמדו לעומת זה של אבו מאזן. מנגד, אי הבעת תמיכה מצד אבו מאזן בשביתת הרעב – תוציא אותו רע בעיני משפחות האסירים, ובכלל ברחוב הפלסטיני.

נוסף על כך, במהלך שביתת רעב נוספת אותה יזם ברגותי לפני כ-13 שנה, הוא הובך על ידי תיעוד שפורסם, בו נראה ברגותי אוכל, ולא משתתף בשביתת הרעב אותה יזם בעצמו. התיעוד הציג את ברגותי באור שלילי במיוחד, ועבורו, שביתת הראווה הנוכחית עשויה להיות זאת שתשיב את כבודו.

שיקול נוסף ומהותי בעיני ברגותי בהכרזת השביתה, הוא הטרדת חיי השגרה של השב"ס הנזקפת "לזכותו". ברגותי, הנחשב לאסיר עיקש ופרויקט לא קל בעבור שרות בתי הסוהר, משחק עם השב"ס חתול ועכבר לא אחת. גם הדלפת המאמר ל'ניו יורק טיימס', וחשוב לזכור שזה אינו המאמר הראשון אותו מוציא ברגותי לעיתונות העולמית והוא הוציא מספר מאמרים נוספים בשהותו בכלא – הייתה מתחת לאפו של השב"ס.

בשנת 2015 פרסם ברגותי מאמר מסית ב'גרדיאן' בשיאו של גל הטרור ובו כתב: "לא נחיה עם הכיבוש ולא ניכנע לו. ניסינו להיות סבלנים, אבל הקהילה הבינלאומית אכזבה אותנו". ברגותי הועמד לדין משמעתי בכלא הדרים בעקבות פרסום המאמר שבו הביע תמיכה בגל הטרור. במשפט הכחיש ברגותי שהתראיין או שלח מאמר לעיתון.

המאמר, שפורסם שבועות אחדים לאחר רצח בני הזוג איתם ונעמה הנקין הי"ד, הסביר גם כי "הכיבוש הוא שורש הבעיה. מדי יום נהרגים פלסטינים ונעצרים. בכל יום שהכיבוש ממשיך והמצור על עזה ממשיך, הדיכוי נמשך". והעונש לברגותי – אזהרה בלבד.

שנה קודם לכן, באיגרת שהפיץ מתוך תא מאסרו, קרא ברגותי לעם הפלסטיני להמשיך בהתנגדות. האיגרת פורסמה לרגל ציון עשור למותו של יאסר ערפאת. והעונש – שבוע בידוד.

לפני כשש שנים, כחלק מחיפושים שגרתיים שעורך השב"ס בתאי האסירים, הן הפליליים והן הביטחוניים, בוצע חיפוש גם בתאו של מרוואן ברגותי בכלא הדרים. במהלך החיפוש התגלה טלפון נייד בתא. בעקבות תפיסת הטלפון הועמד ברגותי לדין משמעתי בעקבותיו נשלח לשבועיים בידוד, מחיר פעוט עבור הנזק שמכשיר הסלולר אפשר לו לגרום.

רכב על האינתיפאדה

כבר מגיל צעיר היה ברגותי פעיל בפת"ח והספיק להיעצר, דעותיו ידועות כקיצוניות במיוחד, וכל דיבוריו בעבר על שלום – היו מן השפה ולחוץ. ברגותי, שמשתדל לא להעביר זמן רב מדי מבלי להגיע לכותרות, היה גם אחד ממנהיגי  האינתיפאדה הראשונה, בתהלוכות רחוב ברשות הופיעו שלטים רבים שעל גביהם התנוססה תמונתו כסמל האינתיפאדה. המדינה מצדה, לא יכלה לעבור בשתיקה על קריאותיו לאלימות והתססת השטח, והחליטה לעצור אותו ולהרחיקו לירדן. בתקופה ההיא ההרחקה הוכחה כיעילה, והביאה לשקט יחסי מצד המורחק.

כחלק מהסכמי אוסלו, הוחזר ברגותי לגדה, ושב לפעולותיו העוינות, לא לפני שהספיק לשמש בתפקידים פוליטיים, כמו חברות במועצה המחוקקת הפלסטינית. יחסיו עם ערפאת היו מעורפלים, ולעיתים היה נדמה כי יש ביניהם קרע משמעותי. למשך זמן מה אף הצטייר ברגותי כמתון ופרגמטי יותר מערפאת ותמך בהסכמי השלום.

מעשיו החמורים של ברגותי מעידים כי כפוליטיקאי הוא היה מעוניין שבני עמו יקבלו הטבות על ידי אותם הסכמי שלום, אבל גם במידה וההסכמים היו יוצאים לפועל, לא בטוח שטרוריסט בסדר גודל שלו, היה מיישם אותם ופועל לסיום הטרור ויחסי האיבה עם מדינת ישראל.

שכן כאמור, ברגותי היה פעיל במהלך האינתיפאדה בצורה יוצאת מן הכלל, והנהיג את ארגון התנזים (הזרוע הצבאית של הפת"ח, הנקראת גם גדודי חללי אל אקצה), שבתקופה זו הוציאו מתחת ידם עשרות פיגועים רצחניים, ומספר ההרוגים בפעולות אלו היו גבוהות במיוחד.

עמי איילון, ראש השב"כ בתקופה זו, קבע בדו"ח מיוחד שפרוץ האינתיפאדה היה מהלך עממי ואין קשר בינו לבין ראשי הפת"ח וביניהם ברגותי. אולם, הם שחו על הגל הזה, וברגותי בשלב זה החל להוציא פיגועים רבים, תוך שחלקו בהם מתבטא הן בשלבי התכנון והן במתן אמצעים למרצחים – כולל נשק חם.

בת מצווה, מסעדה ותחנת אוטובוס

אם תהיתם, רשימת הפיגועים שמיוחסת לברגותי ארוכה במיוחד: נפתח בפיגוע שהתרחש באולם השמחות "ארמון דוד" בחדרה, במהלך בת-מצווה שהתקיימה במקום. למקום הגיע המחבל עבד אל סלאם חסונה חמוש היטב, בתחילה הוא ירה במאבטח על מנת לוודא שזה לא יפריע לו ביוזמתו הזדונית. לאחר מכן, נכנס אל אולם השמחות והפר את השמחה על-ידי ירי לעבר החוגגים בנשק אוטומטי. חסונה הספיק כאמור לרצוח 6 מן החוגגים הי"ד ופצע עשרות בני אדם נוספים, עד שהשוהים במקום החלו לזרוק עליו כסאות וחלקם היכו אותו בידיהם. בסופו של דבר, בלשי המשטרה שהספיקו להגיע למקום ירו בו וחיסלו אותו. זמן מה לאחר הפיגוע, גדודי חללי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח, קיבלו אחריות על הפיגוע, והוסיפו שימשיכו בפעולות מסוג זה נגד ישראל.

פיגוע נוסף שיוחס לגדודי אל אקצה ומרוואן ברגותי, הוא פיגוע ירי ברחוב יפו במרכז ירושלים. בשעות אחר הצהריים הגיע מחבל חמוש ברובה מסוג m-16 סמוך לכיכר ציון ופתח באש לעבר העומדים בתחנת אוטובוס. שוטרים ששהו באזור באותה השעה, חשו אל הזירה והגיעו אליה כאשר אזרחים במקום ניסו לחסל אותו ביריות. לבסוף, שוטר משטרת-ישראל ירה בו ונטרל אותו ממרחק של שמונה מטרים. במקום נהרגו שני אזרחים הי"ד וכ-37 איש נפצעו.

בעוד פיגוע בשכונת נווה-יעקב בירושלים, מחבלים פתחו באש לעבר נוסעים. החמושים ירו לעבר אזרחים שהמתינו לאוטובוס בשכונה. שוטרים מתחנת המשטרה הסמוכה הגיעו למקום בניידת, אך גם היא ספגה אש כבד מהמחבלים – שפצעו שלושה שוטרים שהיו בתוכה. אחד מהשוטרים הצליח לצאת מהניידת, פתח באש על המחבלים והצליח לפצוע אחד מהם. במקום נפצעו עשרה אזרחים ולאחר מכן בבית החולים נפטרה אחת הפצועות, שוטרת בתפקידה. גם במקרה הזה, לקח ארגון הטרור חללי אל אקצה את האחריות על ביצוע הפיגוע.

המקרים הללו מיוחסים לברגותי והם מלמדים אותנו מקצת על האיש, אבל זה לא הסוף: אזרח ישראלי נהרג במפעל תבלינים שהיה מבעליו, על ידי עובד פלסטיני אותו העסיק במפעל. הודעת קבלת אחריות לא יצאה במקרה הזה מהזרוע הצבעית של הפת"ח, אבל כחות הביטחון מעריכים שהאירוע המצער הזה היה גם הוא פרי כפיהם של ברגותי וחיילי הארגון.

במקרה שתוכנן ככל הנראה היטב, אך באופן יחסי לא צלח, יצאה מחבלת מרכב במחסום מכבים והתפוצצה ליד מספר חיילים, שלושה מתוכם נפצעו ואך בנס לא היו אבדות גדולות יותר. גם במקרה הזה אלו לא לקחו בפת"ח אחריות, אבל במערכת הביטחון מעריכים שהסיבה היא רק משום שהפיגוע לא הוגדר כמוצלח.

עוד מקרה שמיוחס לאסיר מוראן ברגותי ובוצע על ידי מחבל בארגון, הוא זה בו נהרגו שני אזרחים ושוטר ונפצעו 35 אזרחים במסעדת "מפגש הסטייק". המחבל ירה על יושבי המסעדה ברובה m-16, דקר אזרחים ונורה למוות על ידי שוטר. בשונה משתי הדוגמאות האחרונות, ארגון הרצח לקח אחריות במקרה הזה.

לחסל או לעצור

דיון ער התקיים בדרג המדיני והצבאי, כשחלק מהגורמים המליצו על חיסולו של ברגותי. לעומתם, טענו גורמים אחרים כי דווקא ברגותי עשוי להיות אחד המנהיגים הפרגמטיים יותר בחברה הפלסטינית שאחרי ערפאת, על רקע היכרותו הממושכת עם ישראל. ככל שהתרבו מעשי ההתנקשויות הישראלים, הלך והיטשטש הגבול הדק שציירה ישראל בין הנהגה פוליטית "חסינה" מפגיעה בצד הפלסטיני, לבין פעילי טרור המהווים מבחינתה יעד "לגיטימי" לפגיעה.

ההתנקשויות בחיי אבו עלי מוסטפה, מזכ"ל החזית העממית, ובחיי השייחים ג'מאל מנסור וג'מאל סלים דמוני, מראשי החמאס בשכם, העידו לכאורה כי גם ברגותי נמצא על הכוונת. אבל צה"ל הסתפק בתפיסת ביתו לכמה שעות, באחת הכניסות הקודמות לרמאללה. ברגותי העדיף אז להיעדר מהבית בעת הפלישה הישראלית, אף שהשיחות בין אשתו ואחיו לחיילים זכו לסיקור תקשורתי נרחב.

בינתיים, הוסיפו להצטבר בשב"כ העדויות על מעורבות פעילה של ברגותי בפעילות טרור.  מאוחר יותר הוציאה לשכת ראש הממשלה הודעה רשמית, שכרכה לראשונה את שמו בפיגועים. בהודעה נאמר כי ברגותי אחראי אישית לפיגוע שבו נהרג נזיר יווני ליד ירושלים. הנזיר נורה בכביש מעלה אדומים-ירושלים, כשנסע במכונית בעלת לוחיות זיהוי ישראליות. היורים סברו בטעות כי מדובר בישראלי.

בישראל פורסם שחברי החוליה, אנשי כוח 17 של הרשות, העידו לאחר מעצרם כי פנו חודש קודם לכן לברגותי, ואמרו לו שהם מעוניינים להשתתף בפיגועים. הם ביקשו ממנו לספק להם אמצעי לחימה. לפי ההודאה, ברגותי הפנה את השניים לאחד מעוזריו, מוהנד דירייה, והאחרון מסר להם כסף ורובי קלאצ'ניקוב, ואף אימן אותם בשימוש ברובים. לאחר הירי השניים דיווחו לברגותי ודירייה על ביצוע הפעולה. בעקבות הטענות, הכחיש ברגותי את הדברים ואמר כי הוא בקושי מכיר את דירייה. אבל כעבור חודשיים, כשנפצע דירייה בניסיון התנקשות ישראלי, מיהר ברגותי לבקרו ולהתחבק עמו בבית החולים.

מקורות ביטחוניים הגדירו את ברגותי כאחד הפעילים המרכזיים במערך הטרור שהקימה הרשות. מסמכים שתפס צה"ל במבצע "חומת מגן" אוששו את החשדות המקוריים של קהיליית המודיעין באשר למעורבות פעילה של ברגותי במתן כסף ולעתים הנחיות לפיגועים, שביצעה הזרוע הצבאית של הפתח. בחודשים האחרונים הקצין ברגותי את התבטאויותיו הפומביות, עד כדי איום בתגובה פלסטינית אלימה לעמדות ה"בלתי אובייקטיביות" שהציגה לדעתו ארה"ב בתיווכה בין ישראל לרשות.

ברגותי, לטענת מערכת הביטחון, עמד מאחורי המעבר של הפת"ח לפיגועי התאבדות (באמצעות מטענים) והקרבה (ירי) בקו הירוק, בעיקר בעקבות ההתנקשות בפעיל הפת"ח ראאד כרמי באמצע ינואר. לפי הטענות בישראל, אחמד ברגותי, בן 26, אחיינו של מרוואן, שימש כאיש הקשר בין הנהגת הפתח לכרמי, ראש הזרוע הצבאית בטול כרם ולפעילים אחרים של הפת"ח בשומרון, בהם נאסר עוויס.

הרוצח בידינו

ב-16.04.2002 הסתיים מצוד שנמשך יותר משבועיים, וצה"ל שם את ידיו על מרוואן ברגותי. הוא נעצר בדירת מסתור בשכונת א-טריה, לא הרחק ממקום מגוריו. יחד עמו נעצר אחיינו, אחמד ברגותי, גם הוא ממנהגי הארגון, בדירה של אחד מחבריהם.

שבועיים לפני כן,  עם כניסת צה"ל לרמאללה, ירד ברגותי למחתרת, עקב התבטאויות של בכירים שגרמו לו להבין שהוא על הכוונת של מדינת ישראל.

החיפושים נמשכו במרץ רב במקומות רבים באזור, כמו במתחם מנגנון הביטחון המסכל, וכמו כן בעיר הולדתו כובר, מצפון לרמאללה.

היעלמותו של ברגותי מהבמה ברגע כה קריטי של העימות, גררה ביקורת פלסטינית עליו, בעיקר מצד מתנגדיו בתנזים, בראשותו של חוסיין א-שייח. ברגותי הגיח לרגע מהמחבוא והתראיין לכלי תקשורת ערבי, ואחר כך שוב נעלם.

במהלך הפעולה בגדה התקרבו צה"ל והשב"כ לאפשרות ללכוד אותו, אך המאמץ נכשל. אך לפתע התרחש טוויסט בעלילה: למערכת הביטחון הגיע מידע מודיעיני מוצק על מקומו המדויק באותה דירת מסתור. "היה לנו ברור שבסוף הוא יעשה את הטעות שתחשוף אותו", אמר בשבועות האחרונים גורם ביטחוני בכיר, "הריחוק מהמשפחה והגעגועים אליה, הם ש'הפילו' אותו".

כוחות מיחידות אגוז, דוכיפת, סיירת שריון וחטיבת השריון הסדירה 500 הקיפו את הבניין במשך כארבע שעות, בפיקודו של אלוף-משנה אילן פז, מפקד חטיבת רמאללה. בשלב מאוחר יותר הוזעקו למקום גם כוחות מיחידת דובדבן. חיילי סיירת השריון קראו לאנשים בבית להסגיר את עצמם. תחילה יצאו ממנו כמה תושבים, בהם נשים וילדים וכן אחמד ברגותי, שטען באוזני החיילים כי מרוואן הספיק להימלט. צה"ל איים אז להרוס את הבית על מי שנותר בו, ושלח את אחד התושבים לבדוק אם יש בו אנשים. האיש חזר החוצה וסיפר כי נותרה בו רק זקנה אחת.

מאוחר יותר, זיהתה תצפית של חיילי שריון את ברגותי עובר ליד אחד החלונות. צוות של דובדבן נכנס לבניין וברגותי יצא לקראת החיילים לחדר המדרגות, והסגיר את עצמו בלא קרב. מפקד אוגדת צה"ל בגדה, תת-אלוף גרשון יצחק, אחז בידו של ברגותי, נתן לו לשתות והרגיע אותו. "אין לנו שום כוונה לפגוע בך", אמר יצחק. קצינים שהיו במקום מספרים שברגותי נראה "מבוהל מאוד". אחר כך, כשהובל באמבולנס צבאי למפקדה הסמוכה בבית אל, נרגע ואפילו חייך.

ראש הממשלה דאז אריאל שרון, תכנן לפרסם בעצמו את ההודעה על תפיסת ברגותי. מבחינתו, היה זה הישג ביטחוני לקראת יום העצמאות. בכירי מערכת הביטחון הצטוו לשמור על דממה בעניין, עד להודעת שרון, אבל הידיעה דלפה מחיילים שהשתתפו במבצע, ושרון נאלץ להסתפק בשיגור ברכות לצה"ל ולשב"כ.

בשב"כ, מכל מקום, שמחו לתפוס את ברגותי במצב שבו הוא יכול לדבר. חקירתו הייתה עשויה לספק מידע רב על התנהלות הפת"ח בכל הנוגע לפיגועים – מידע שישראל מקווה שתוכל להציג גם לארה"ב ולאיחוד האירופי. לאחר מעצרו הועבר ברגותי לחקירה במגרש הרוסים בירושלים.

מעצר ברגותי הצטרף לכמה פעולות שבמערכת הביטחון ראו בהן הישגים מודיעיניים של המבצע בגדה, ובהן – מעצר מבוקשים בכירים והריגת פעילים בכירים, כמו איש החמאס קייס עדוואן ופעיל הג'יהאד, מוחמד טואלבה, שניהם מג'נין.

יותר משנתיים לאחר שנעצר, הורשע ברגותי ברצח ישראלים בארבעה פיגועי טרור, בהם נרצחו חמישה בני-אדם. בנוסף, הורשע ברגותי בניסיון לרצח ובחברות בארגון טרור. הפרקליטות ביקשה להרשיעו ברצח של 26 ישראלים ב-37 פיגועים.

בהכרעת הדין בעניינו של ברגותי, נגזרו עליו חמישה מאסרי עולם מצטברים בגין רצח ועוד 40 שנה בגין ניסיונות לרצח. באשר למקרים מהם זוכה מחוסר ראיות, רצח של לא פחות מ-32 בני אדם בסדרה ארוכה של פיגועי טרור, אמרה התובעת כי אופן הפעולה יוחלט בעתיד, בכפוף לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין.

בין השאר, קבעו השופטים כי ברגותי פעל ישירות תחת פיקודו של יו"ר הרשות הפלסטינית: "ערפאת לא היה נותן את הנחיותיו בצורה מפורשת, אך דאג שהכפופים לו יבינו היטב מתי הוא מעוניין בהפסקת אש ומתי הוא מעוניין בפיגועים נגד ישראל. גם ערפאת עצמו ראה בנאשם כמי ששולט בשטח, ולכן היה נוזף בו כאשר בוצע פיגוע שלא על דעתו של היו"ר".

 

תגובה אחת
  1. חבל שאתם עושים כתבות תדמית על מחבלים . זה מאדיר את המחבלים ממש עצוב

השארת תגובה