יסוד שבתפארת: זכינו ליסוד, אבל צריך להמשיך ולבנות לתפארת / הרב אריה שטרן

שטרן
שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בגמרא במסכת חגיגה (דף ה עמוד ב) מובא פסוק מספר ירמיהו (פרק י"ג): "ודמע תדמע תרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'", ונשאלת שם השאלה: שלוש דמעות הללו למה? והתשובה: אחת על מקדש ראשון, אחת על שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן, ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה, מאי "כי נשבה עדר ה'"? ומתרצת הגמרא, שכיון שגלו ממקומן – אין לך ביטול תורה גדול מזה.

לכאורה יכולנו לשאול, איך ומדוע הגדירו את הגלות כביטול תורה, בעוד שאנו יודעים שבכל הדורות ובכל הגלויות הייתה התפתחות עצומה של התורה שבעל פה, ואף היום אנו שומעים על ריבוי תורה בארצות הגולה, ברוך ה'.

ברם, אף על פי כן, כל זה נקרא בגמרא ביטול תורה, ואילו קיומה של תורה שייך לכאורה לפי דברי הגמרא – רק בארץ ישראל.

אין זאת אלא מפני שקיום התורה אינו יכול להצטמצם רק ברשות היחיד, אלא צריך להתקיים גם ברשות הרבים, ובמסגרת שלטון המוקם על ידי עם ישראל המתכנס בארץ הנבחרת.

**

מעתה ברור, שכיון שזכינו לחזור לארצנו ולהקים מדינה בה אפשר להרבות תורה – עלינו לשמוח בשמחתו של הקב"ה, שכביכול נחסכה ממנו לפחות דמעה אחת, זו של ביטול תורה.

אכן יכולים אנו להתברך גם בעצם מגורינו כאן והפרחת השממה שהייתה קודם לבואנו, שהיא עצמה מצוה, כלשון הרמב"ן בספר המצוות (מצוה ד'): "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק ויעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה וכו'".

כמו כן, אשרינו שזכינו, שיכולים אנו לחזור ולדון על ההלכות הנוגעות לסדרי שלטון יהודי בארץ ישראל, ואף על פי שיש לנו מאבקים קשים על דמותה וצביונה של המדינה, ועדיין רחוקים אנחנו משמירת המצוות המלאה על פי ההלכה, הרי זה עדיין עדיף מן הישיבה "השלוה" בגולה, בצילם של אומות העולם שכבר הוכיחו שאי אפשר לסמוך עליהם, אף לא על התרבותיות שבהן.

**

בשירת האזינו הננו קוראים: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" – ומכאן שיש להתבונן בכל מאורע ולראות איך הוא משתלב בסדר הדורות.

בהתבוננות זו נגלה את נפלאות ה' עמנו, איך נמצאו ימים אלו ששוחררה בהם ירושלים והוכרזה המדינה בימי הספירה, בימי הספירה – הימים בהם אנו מציינים את האבל על תלמידי רבי עקיבא, שבמיתתם הושלם החורבן. ועתה דווקא בימים אלו זכינו לראות אות משמים, אות שאומר לנו שיש תקוה – ושבו בנים לגבולם.

מלכתחילה ימי הספירה הם כימים של חול המועד בין פסח לשבועות, וכידוע חז"ל לימדו אותנו שיש לכל יום ולכל שבוע מידה ייחודית במעלות שבע הספירות. למידות אלה יש טעם רב בחכמת האמת, אולם יש מקום גם להבנה בנגלה, כדרך שיש משמעות לכל משל – הגם שעיקרו בנמשל.

יום הקמת המדינה קבוע בשבוע של ה"תפארת", ומידה זו הלוא נזכרת בתחילת פרק שני של מסכת אבות, הפרק הנלמד בשבת שקודם לכן. וכך אנו לומדים: "רבי אומר איזו דרך ישרה שיבור לו האדם, זו שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם".

לפי פירושם של רש"י ותוספות (במסכת נדרים דף כ"ב), רבי מתכוון לומר שהדרך הישרה היא זו המקובלת בשלמות על ידי בורא עולם וגם על ידי הסביבה החברתית.

מסתבר שהדרכה זו יפה לאדם הפרטי – אך גם לעם כולו. האידיאל האמיתי של מדינת ישראל כפי שאנחנו מייחלים לו הוא, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ועניינו בשמירת תורה ומצוות ביחד עם סדרי חברה טובים וישרים.

יום ה' אייר עצמו, נקבע ביום שמידתו "יסוד שבתפארת", ורומז לכך שזכינו אכן ליסוד, אבל עדיין מוטלת עלינו החובה להמשיך ולבנות עד שיהא הבניין שלם ומפואר. בב"א.

השארת תגובה