שובו של הסולטאן: כך הפך ארדואן מנער עני לשליט הכל יכול של טורקיה

הנער המוסלמי העני, שנאלץ בהוראת מפקדו לגלח את שפמו והואשם בפלילים בגלל שיר אנטישמי – סלל את דרכו בבטחה לפסגה הטורקית, כשהוא מעביר ככל הנראה באמצעות זיופים במשאל עם, החלטות שיאפשרו לו להפוך לסולטאן הבא של טורקיה. וגם: חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר טורקיה באוניברסיטת תל אביב עונה על שאלת השאלות – האם טורקיה תהפוך למדינת דת כמו שכנתה איראן?

c3Ud2BaiPfmJPZuA6lt2nN33AHObAeAD
c3Ud2BaiPfmJPZuA6lt2nN33AHObAeAD
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

 

ביום ראשון האחרון, בעת שמיליוני יהודים מסביב לגלובוס התכנסו לחגוג את 'שביעי של פסח', ספרו פקידים טורקיים את מעטפות ההצבעה במשאל העם, שעסק בהרחבת סמכויותיו של הנשיא  רג'יפ טאיפ ארדואן. לאחר שעות ספורות, לקראת חצות לילה, כשבחצרות האדמו"רים ובבתי הכנסיות החלו להתכנס לאמירת "שירת הים", הגיעו התוצאות שבישרו על נצחונו של ארדואן – 51% מהבוחרים אמרו "כן" להרחבת הסמכויות, לעומת כ-48%  שהתנגדו. עם היוודע התוצאות נרשמה מחאה מצד האופוזיציה, שטענה לזיופים. מתנגדי החוקה החדשה חבטו על סירים ומחבתות ושרו את שירי טורקיה "הישנה והטובה". מנגד, ארדואן יצא לחגוג את נצחונו בחברת תומכיו, ולעג למפסידים; "אנחנו יודעים איך לחגוג ניצחון, ועכשיו אנחנו שומעים שהם חוגגים תבוסה. הם מכים במחבתות ובסירים, ושרים את אותם שירים ישנים".

משאל העם הגיע 8 חודשים לאחר ניסיון המהפכה הכושל שהובילו כמה בכירים מהצבא הטורקי. במשאל הצביעו 49,798,920 טורקים על מספר שינויים בחוקה, שמעניקים כוח רב לארדואן. בשינויים: שינוי שיטת הממשל. במקום השיטה הנהוגה כיום, רפובליקה פרלמנטרית, טורקיה תהפוך ע"פ הרפורמה לרפובליקה נשיאותית, והנשיא ירכז בידו כוח רב. בין היתר, כוחו יבוא לידי ביטוי ביכולתו לפרסם צווים ללא אישור הפרלמנט ולהודיע על פיזורו.

כמו כן, הוא יוכל להטיל וטו על חקיקה וביטול וטו של הנשיא, יצריך רוב מוחלט של חברי הפרלמנט. כוחו של הנשיא יגדל גם ביחס לבית המשפט, כשהוא יוכל למנות כמחצית משופטי העליון. את היתר יבחרו הנציגים בפרלמנט, שנותנים במובן רב ע"פ הרפורמה למרותו. בנוסף, הנשיא יהיה זה שימנה את התובעים הכלליים. שינויים נוספים עסקו בהורדת הגיל המינימלי להתמודדות בפרלמנט מ-25 כיום ל-18, כשהתנאי לשירות צבאי יורד מהפרק ואנשי צבא לא יכולים להתמודד.

לשאלה מה הטעם במשאל העם, אחרי שמיליוני טורקים יצאו בקיץ האחרון לרחובות והריעו לארדואן, לאחר שניצח את ניסיון ההפיכה, משיב חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר טורקיה באוניברסיטת תל אביב, ל'כל ישראל' כי ארדואן חושש מאנשים חזקים שיצמחו במפלגתו, מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית (AKP).

לדבריו, "עד היום המצב בטורקיה היה כמו ברוסיה. מדבדב הוא ראש הממשלה ומבצע את מה שהנשיא פוטין מורה לו, כך גם היו היחסים בין ראש הממשלה בינאל יילדרים לנשיא ארדואן. ארדואן לא חושש מהמפלגות המתחרות, הוא חושש מכוחות חזקים במפלגתו שיצמחו, יביאו לפיצול המפלגה ולאובדן שלטונו". בשורה התחתונה, מסביר חי איתן כהן ינרוג'ק, "ארדואן ביטל את האיזונים והבלמים שבין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, כעת הוא זה שמכריע".

תוצאות הבחירות לא היו מזהירות עבור ארדואן. מי שסחף המונים בקיץ האחרון, כשהדף את ניסיון ההפיכה, ניצח ברוב דחוק של שלושה אחוזים בלבד, וככל הנראה נזקק לזיופי בחירות כדי לרשום את הניצחון. אחת הטענות הקשות מתייחסת להחלטת וועדת הבחירות המרכזית לספור פתקי הצבעה שלא נחתמו מראש על ידי ועדות הקלפי. באופוזיציה טענו, ובצדק רב, כי מדובר במעטפות שהוכנסו על ידי תומכי ארדואן לאחר נעילת הקלפיות, אך הוועדה טענה שאי-החתימה נבעה מטעות טכנית ולכן יש לספור את הקולות. ראיה לזיופים אפשריים עולים מתוצאות הבחירות מאזורים כורדים, שם כשליש הביעו תמיכה ברפורמה של ארדואן, דבר מתמיה לכל הדעות, שכן ארדואן נחשב לשנוא נפשם של הכורדים, בפרט לאחר שיצא למבצע "מגן הפרת" בסוריה, כשהוא טוען שטורקיה הולכת להילחם בג'יאדיסטים של דאע"ש, כשבפועל טורקיה נלחמה בכורדים.

מי שאמר "לא" לארדואן, היו אלה דווקא הערים הגדולות, אנקרה, איסטנבול ואיזמיר. ההשפלה הגדולה ביותר לארדואן היא איסטנבול, שם החל את דרכו הפוליטית כראש העיר ורבים מתושבי העיר נחשבים לתומכיו. בכלל, תומכי הרפורמה החוקתית הם הרבה פחות מאלה שהצביעו בבחירות האחרונות עבור מפלגת "הצדק והפיתוח" ומפלגת הימין הקיצוני, שתמכה במשאל.  נראה, שגם הטורקים שסירבו לשוב השלטון החילוני ע"י הצבא, הבינו שהפעם זה מעבר, מישהו רוצה לקחת מהם את החופש שלהם. אבל כפי שאמר סטאלין, "לא חשוב מי מצביע, חשוב מי סופר את הקולות".

שיקום הכלכלה הטורקית

"ארדואן שואף להחזיר את טורקיה לימיה הגדולים, ימי האימפריה העות'מאנית", מסביר חי איתן כהן ינרוג'ק את הרציונל שעומד מאחורי משאל העם. "ארדואן", הוא מוסיף, "היה בדרך הנכונה, הוא חיזק את הכלכלה הטורקית שהייתה בשפל, אבל משהו השתבש". הכלכלה הפסיקה להתפתח באותו קצב, מלחמת אזרחים פרצה בסוריה השכנה וחיזקה את תפקידה של איראן באזור ושיחות השלום עם המחתרת הכורדית קרסו לגל של פיגועים.

חיזוק הכלכלה הטורקית, זו הייתה הסיבה שארדואן זכה לתמיכה רבה בבחירות לנשיאות ובניסיונות למיגור המהפכה הכושלת. מפלגת "הצדק והפיתוח", בראשה עומד ארדואן, התמודדה לראשונה בבחירות לפרלמנט הטורקי ב-2002. לייתר דיוק, המפלגה התמודדה בעבר בשם מפלגת "הרווחה", ואף אחזה ברסן השלטון, אך פורקה ע"י הצבא, בטענה שזו מאיימת על אופייה החילוני. תוצאות הבחירות, שנערכו על רקע משבר החברתי קשה; קריסת הכלכלה במדינה ופיטורי מיליוני עובדים במשק הטורקי, הביאו את מפלגת "הצדק והפיתוח" לשלטון.

מפלגתו של ארדואן נדרשה לבצע תיקון מהיר בחוקה שתאפשר לו להיבחר לשלטון, שכן ארדואן נשא הרשעה פלילית מימיו כראש עיריית איסטנבול, בשל שיר "מסית" שהקריא בציבור. השיר הילל את הדת המוסלמית, דבר שנחשב לפגיעה בעקרונות טורקיה החילונית. עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה החל ארדואן במאמצים לשיפור הכלכלה. ואכן, הוא הצליח. טורקיה רשמה צמיחה ממוצעת בתמ"ג של למעלה מחמישה אחוזים בשנה. הצמיחה הגבוהה נרשמה גם ב-2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי. ההצלחה באה לידי ביטוי בשיעור מעמד הביניים, מכרבע מהאוכלוסייה באמצע שנות ה-90 ל-60 אחוזים כיום. גם השירות הציבוריים, מערכת הבריאות, החינוך והתחבורה, רשמו שיפורים משמעותיים.

ההצלחה נבעה בין היתר בשל תכנית של קרן המטבע הבינלאומית, שחייבה את ממשלתו להשגחה קפדנית על הוצאות המדינה, עלייה ברמת השקיפות של התקציב, עצמאות רבה יותר לבנק המרכזי ונקיטת צעדים לקראת שווקים פתוחים יותר. כאמור, משהו השתבש, הצמיחה הגדולה נעצרה. יש כאלה שתולים זאת באי קבלת טורקיה לאיחוד האירופי, אך חי איתן כהן ינרוג'ק שמעולם ארדואן לא רצה שטורקיה תצטרף לאיחוד. "כל האמירות של ארדואן בעבר על הצטרפות לאיחוד האירופי, נועדו להרגיע את הצבא החילוני", הוא אומר ל'כל ישראל'.

אז מה כן הסיבה להאטה? מחקר שביצעו שני כלכלנים טורקים, דארון אג'מולו מ–MIT ומוראט אוג'ר מאוניברסיטת קוק באיסטנבול, העלה שהממשלה הטורקית שמרה על משמעת תקציבית, כפי דרישות קרן המטבע הבינלאומית, אך הניהול הכלכלי שלה לא היה מרשים במיוחד.  "הממשלה עשתה שינוי גישה של 180 מעלות ברגע שצברה מספיק כוח. בהדרגה, השליטה של הקבוצה השלטת, להלכה ולמעשה, התעצמה, ושחיתות וקבלת החלטות שרירותית ובלתי־צפויה התגברו", נכתב במחקרם. לטענת גורמים אופוזיציה, בעלי עסקים ללא קשרים בממשל או חברות שהחזיקו בבעלותם גם כלי תקשורת, אותה ארדואן מתעב, הודרו ממכרזים ונפגעו בשל החלטות כאלו ואחרות. הטענות לשחיתות התגברו בעיקר במסע הבחירות לנשיאות בקיץ 2014, אז השתמש ארדואן בכספי ציבור לקדם את מועמדתו לנשיאות.

מרחובות איסטנבול לשלטון

אך לא תמיד זה היה כך. ארדואן גדל בבית מוסלמי אדוק, לא מראה נפוץ בשנות ה-60 בטורקיה. באותן שנים טורקיה נעה בין שלטון דמוקרטי למהפכות צבאיות, כשהצבא עולה לשלטון בכל עת שמתפתח חשש שהשלטון הופך לדתי מידי. משפחתו של ארדואן נחשבה לענייה, ואביו,  ששאף שבניו ייהנו מחינוך טוב יותר, העביר את המשפחה לאיסטנבול, שם נשלח ארדואן הצעיר לתיכון דתי. התיכון נמנה על רשת "אימאם האטיפ", רשת תיכונים שהוקמה על מנת לספק מענה לימודי לנערים ממשפחות דתיות בפיקוח השלטון החילוני. נערים שנכנסו לבתי הספר הללו הופלו בבחינות כניסה לאוניברסיטאות ונדרשו להציג ציונים גבוהים יותר מנערים מתיכונים חילוניים. לימים, כשהיה בשלטון, ביטל ארדואן את ההפליה.

הנער ארדואן הצטיין בבית הספר, לא רק בתחום הלימודי, כי אם גם בתחום הדתי, ואף זכה לכינוי "הודג'ה" – מנהיג רוחני – על שם אדיקותו הדתית. במקביל ללימודיו, ארדואן התחכך ברחובותיה הקשוחים של איסטנבול, כשנשלח למכור לחמניות שמשום וכוסות לימונדה לעוברים ושבים, על מנת לסייע בפרנסת הבית.

בהיותו בן 15 בלבד הצטרף הנער הדתי לתנועה האסלאמית "ההשקפה הלאומית", שהוקמה על ידי נג'מטין ארבקאן. "ההשקפה הלאומית" או בשמה הטורקי מילי-גורוש, עודדה אדיקות מוסלמית והתנגדה להתקרבות למערב ונחשבה לשונאת ישראל ולמפלגה אנטישמית. כוכבו הפוליטי של ארדואן במפלגה זרח במהרה ובתחילת שנות השבעים להנהיג את תנועת הנוער של מפלגת הישועה,  אחת המפלגות שהיוו תוצר של התנועה. בתפקידו הוא מוביל מחזה אנטישמי בשם "מס-קומ-יה", ראשי תיבות של "בונים חופשיים, קומוניסטים ויהודים", שהוצגו כהתגלמות הרשע בעולם וכאויביו הגדולים של האסלאם. ראש תנועת הנוער הספיק לביים ולשחק בלא פחות מעשר הצגות כאלה, עד שהמחזה הורד מהבמה, בשל חשש של קברניטי המפלגה שהמחזה יעולל נזקים פוליטיים.

במקביל לפעילותו הפוליטית, השלים ארדואן תואר במינהל עסקים מטעם אוניברסיטת 'מרמרה' באיסטנבול. הנער הצעיר והאדוק לא הסתפק בתואר והצטרף למדרשת איסקנדרפאשה של המסדר הנקשיבנדי, שם ספג את הבסיס האידיאולוגי שלו. המסדר, בניגוד לזרמים אחרים בדת האסלאמית, לא תפס את העולם המודרני כמאיים ודגל בהשתלבות בכלכלה ובחברה כאמצעי להשפעה על השלטון ולהנחלת ערכיו.

"מפעלים לא רק מפיצים מוצרי צריכה, הם גם מקומות שבאמצעותם צריך לנהל את המאבק, ולשם כך צריך לשקוד על לימודי העולם הזה, כמו אמנות ומסחר. על המוסלמים לשאוף להגיע לעמדות הבכירות ביותר בחברה ובמערכת הפוליטית בארצותיהם ולהשתלט על החברה", היה מטיף ראש המסדר, מחמט זאהיד קוטקו, לחניכיו. עוד נחזור בהמשך לאידאולוגיה זו.

לאורך שנות השבעים והשמונים טיפס ארדואן אט אט במעלה המפלגה האסלאמית. על הדרך הספיק לטעום את נחת זרועם של הגנרלים החילונים של טורקיה, עת הבוס שלו, אלוף משנה במילואים, הכריח אותו לגלח את שפמו, שמהווה סמל דתי, בתנאי להמשך העסקתו בחברת התחבורה שלו. ארדואן סירב להיכנע ובחר להתפטר. בשנת 94, בהיותו בן 40 בלבד, הדהים את איסטנבול, כשנבחר לראשות העיר. בחירתו זעזעה את האליטה החילונית בטורקיה. הצעיר הדתי, בן למשפחה ענייה שהתגוררה ברובע  קסימפאשה המוזנח שבאיסטנבול, נבחר לראשות העיר?!

למרות החששות, ארדואן התגלה כראש עיר מוצלח במיוחד. במסגרת תפקידו יזם פרויקטים גדולים של שיקום תשתיות ושיפוץ שכונות מצוקה. בנוסף, דאג ארדואן לשחזר ולתחזק מונומנטים מהתקופה העות'מאנית. תושבי העיר חשבו בטח שמדובר בחלק משלל הפרויקטים שמוביל ראש העיר לשנות את חזות העיר, אך לא מעט ממתנגדיו מפרשים כיום את דאגתו למונומנטים העות'מאניים לשאיפתו לחזרה לימי האימפריה העות'מאנית. נראה שיש צדק בדבריהם, שכן ארדואן כינה את עצמו באותם ימים כ"שהרמיני", שם התואר של המושל בעידן האימפריה.

מנגד, חששם של החילונים התממש, כשראש העיר הדתי אסר על מכירת אלכוהול במסעדות המנוהלות על ידי העירייה. דבר חמור על פי האג'נדה של הכמאליסטים (אוהדי מוסטפא כמאל אטאטורק, מי שהוביל ליסוד טורקיה החילונית לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית). למרות ההתערבות הדתית בפרהסיה החילונית, הדבר עבר יחסית בשתיקה, שכן ארדואן נחשב לראש עיר מוצלח ולפוליטיקאי ערכי ולא מושחת, דבר נדיר באותה תקופה בטורקיה.

מראש עיר לסולטאן

באותה תקופה החל הצבא להתנגד למפלגת הרווחה שנבחרה לשלטון. מנהיג המפלגה, נג'מטין ארבקאן, מורהו הפוליטי של ארדואן, היה לראש הממשלה האסלאמי הראשון בתולדות הרפובליקה הטורקית. ארבקאן נקט במדיניות חוץ שדגלה בהתקרבות למדינות אסלאמיות על חשבון המערב וביקוריו הראשונים היו באיראן ובלוב. הוא לא הסתפק בכך ואף הביע עמדות אנטי ישראליות מובהקות.

שלטונה של מפלגת הרווחה נמשך שנה בלבד. ניסיונה להתיר לנשים מוסלמיות ללבוש רעלות במקומות ציבוריים ולארגן את שעות העבודה כדי שיתאימו לצום הרמדאן הביאו את הצבא, שאמון על מורשתו של מוסטפא כמאל אטאטורק להתערב ולהוביל להתפטרותו של ארבקאן. בנוסף, בית הדין החוקתי הוציא את מפלגת הרווחה מחוץ לחוק בשל ערעור החילוניות במדינה ואסר על מנהיגה להשתתף בפעילות פוליטית.

תלמידו של ארבקאן מחה על האיסור ללבוש רעלות במקומות ציבוריים והקריא בנאומו את שורות השיר האסלאמי הבא:  "המסגדים הם בסיסינו, כיפות המסגדים הן קסדותינו, צריחי המסגדים הם כידונינו, והמאמינים הם חיילינו". כאמור, הקראת השיר הובילה להרשעתו של ארדואן ונגזרו עליו עשרה חודשי מאסר והרחקה מהפוליטיקה.

הפוליטיקאי הצעיר הבין את טעותו ואת טעות מורהו הפוליטי, ולאחר שחרורו הקים את מפלגת "הצדק והפיתוח". כלקח מהעבר החליט ארדואן להצניע את אופייה המוסלמי של המפלגה ולאמץ ערכים מערביים, וזה עבד. מי שתועד בימין כראש עיר אומר: "מיליארד וחצי מוסלמים בעולם מחכים לעם הטורקי להתקומם. אינשאללה נקום והמרד יחל", נבחר לראשות הממשלה, כשמאחוריו קואליציה רחבה של מוסלמים מתונים, חילונים שמרנים ואף אינטלקטואלים ליברלים. למרות החששות מדתיותו המופגנת, הוא נתפס כפוליטיקאי ערכי, נאמן ומוצלח.

על מנת להרגיע את חששות הגנרלים הכמאליסטים, החמיא ראש הממשלה הנבחר לצבא ששומר על חוקת המדינה ודגל בהתקרבות לארצות הברית ולאירופה. ארדואן הסכים להמשיך את המגעים עם האיחוד האירופי על אף הקשיים הרבים שהערימו עליו,  ואף נטה לאשר לארצות הברית להשתמש בשטחה של טורקיה בעת מלחמת המפרץ, בניגוד גמור לדעת מדינות האזור. בנוסף, בעת ביקור ממלכתי באיטליה שנפל על ימי צום הרמדאן, סעד ארדואן עם סילביו ברלוסקוני, ראש הממשלה האיטלקי באותה תקופה. ארדואן לא הסתפק בזה, ואף העניק לברלוסקוני תשורה – ארגז אלכוהול, דבר חמור בעיני הדת האסלאמית, בטח בעצם ימי הרמדאן.

אבל הכול היה כסות עיניים, כפי שטענו מתנגדיו כל העת. עם התחזקות הכלכלה וכוחו, החל ארדואן להחליש את הצבא ואת בית הדין לחוקה, שני המעוזים של הכמאליסטים. לפני הכול, ארדואן החל בהחדרת האסלאם לעם הטורקי. המקום הראשון שנבחר לשם כך, היו מוסדות החינוך. שליטה בחינוך, זו דרך טובה לגדל אנשים ממושמעים, יודע כל דיקטטור מתחיל. אחת מהסממנים הראשונים היו תחרויות לידיעת הקרואן בעל פה ב"יום הילד".

לאחר מכן הורדת המכשולים לבוגרי בתי הספר הדתיים והגדלת אוכלוסייתם. בין היתר, באמצעות שינוי שיטת הרישום לבתי הספר, כך שילדים רבים נרשמו לבתי הספר הדתיים בלי ידיעת ההורים. ארדואן הצליח, מ71 אלף תלמידים בבתי הספר הדתיים ב-2002 קפץ מספרם ל-870 אלף כיום. בנוסף, משרד החינוך התערב אף בספרי הלימוד בבתי הספר הכללים. המושג "ג'יהאד" נכלל בעקרונות יסוד, לצד אהבת המולדת וזכויות אדם, ותאוריית האבולוציה של דרווין הוסרה מספרי הלימוד, בשל התנגשותה עם הדת האסלאמית. מעל הכל, מורשתו של אטאטורק, מייסד טורקיה המודרנית, צומצמה.

את האיסור על לבישת רעלה במקומות ציבוריים לא הצליחה מפלגתו של ארדואן לבטל תחילה, אך רעייתו של ארדואן ושאר רעיות השרים ממפלגת "הצדק והפיתוח" דאגו להגיע במופגן לאירועים ציבוריים עטויים ברעלה. בסופו של דבר ביטל ארדואן את האיסור לאחר בחירות בזק שערך בשנת 2007. הבחירות הגיעו על רקע פרישתו של הנשיא החילוני אהמט נג'דת סזר, שמנע ממפלגת הצדק והפיתוח לקדם חוקים חילוניים באמצעות זכות הווטו שלו. ארדואן היה אמור תחילה להתמנות במקומו של סזר, אך הפגנות ענק של מתנגדיו הובילו את ארדואן לפרוש מהמרוץ ולקדם את מועמדתו של שר החוץ עבדאללה גול. זה לא עזר. הליברלים חששו מנשיא בוגר מפלגתו של ארדואן ואלה עתרו לבית הדין לחוקה, כשבמקביל, הצבא רומז שיתערב במידת הצורך. ארדואן הוכיח שהוא לא חושש, הודיע על בחירות בזק, מפלגתו זכתה לרוב מוחץ ובחרה את גול כנשיא.

את הצבא החליש ארדואן דרך האיחוד האירופי. בקשתה של טורקיה להצטרף לאיחוד הצריכה מספר התאמות לדמוקרטיה מערבית, צמצום הסמכות הצבאית, בין היתר באמצעות פיקוח הדוק על התקציב. בנוסף, הכפיף ארדואן את המועצה לביטחון לאומי, שהונהגה עשרות שנים בידי גנרל לסמכות אזרחית.  דרך נוספת להחלשת הצבא הייתה גל מעצרים נרחב בקרב קציני הצבא, שביצעה המשטרה הטורקית בשנת 2012, בטענה כי הללו מנסים לבצע הפיכה. בין הקצינים שנעצרו והורשעו היו קצינים מדרג גבוה ביותר, כמפקדי חילות הים והאוויר.

למרות החדרת האסלאם למרחב הציבורי, ארדואן נתפס כאהוד ביותר בקרב הטורקים, שכן לראשונה הם החלו לחוות מהי דמוקרטיה אמיתית. אומנם אטאטורק הכריז על הקמת טורקיה המודרנית ועל חיסולה של האימפריה העות'מאנית, אך במידה לא מעוטה הוא נהג כסולטאנים העות'מאניים ודיכא סממנים דתיים אדוקים מידי וכל מי שניסה להתנגד במעט ללאומיות הטורקית שהנהיג. ארדואן, דווקא בשל התנגדותו לחילוניות, הוביל את טורקיה בכיוון הנכון, אך אט אט ארדואן הוסיף לעצמו סמכויות, וממילא גם אויבים.

הפעם הראשונה שהדבר בא לידי ביטוי החלה בכלל במקרה. עיריית איסטנבול הכריזה על תכנית לעקירת העצים שנמצאים בפארק טקסים שבעיר, במטרה לבנות במקום מרכז קניות ענק. כמה עשרות פעילי איכות סביבה התנגדו למהלך והם פונו מהמקום באמצעות אלימות קשה שהפעילה המשטרה נגדם. בדיון שהתקיים בפרלמנט כינה ארדואן את אטאטורק "שיכור" וזה הספיק להצית גל של מהומות והפגנות ענק נגדו, במהלכם הכריזו המוחים, "אנחנו בניו של השיכור". אך ארדואן, הוכיח שרידות והצליח לעבור את גל המחאה.

הפעם השנייה הגיעה כעבור שלוש שנים, כשקבוצת חיילים ניסתה לבצע ניסיון הפיכה, על רקע הפיכתה של טורקיה לדתית יותר ויותר. ארדואן הצליח לחמוק ברגע האחרון מהקושרים שהגיעו לארמונו והצליח באמצעות הרשתות החברתיות, אותם השמיץ וחסם בגל המחאה הקודם נגדו, להוציא אלפים מתומכיו לרחובות ולדכא את ההפיכה. לא רק דתיים יצאו לרחובות, אלא גם חילונים וליברלים רבים שמחאו על ניסיון הצבא להדיח ממשל שנבחר בשיטות דמוקרטיות. אלא שמחשבות לחוד ומעשים לחוד, ארדואן ניצל את המהפכה לבצע מיני מהפכה בשירות הציבורי, כשעשרות אלפי חיילים, שוטרים, שופטים, תובעים, עיתונאים, מורים, דוקטורים ופקידים, פוטרו ממשרותיהם ובמקומם הוכנסו אנשים דתיים ונאמנים לארדואן. האם הפעם השלישית תגיע כעת? נחכה ונראה, מה שבטוח, הפעם יהיו הרבה פחות תומכים לארדואן ברחובות. הטורקים שטעמו מטעם הדמוקרטיה שהעניק להם, לא יסכימו לוותר על כך בקלות.

לאן כל זה הולך? טורקיה הולכת להפוך להיות איראן, אנחנו שואלים את חי איתן כהן ינרוג'ק, שממהר להרגיע, "לא". באיראן הדת שולטת, בטורקיה, ארדואן משתמש בדת לבצר את שלטונו. החוקר הטורקי-ישראלי, ממשיל זאת לבשר אנטרקוט. "באיראן הדת זה האנטרקוט, בטורקיה, הדת זה רק הרוטב". אז הכול זה ציני? "כך לכל הפחות סבורים מתנגדיו".

השארת תגובה