הרב מבריסק נגד חבורת החסד: זה 'ואהבת לעצמך', לא לרעך

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ במאמר הכנה לשבת שמברכין בה ראש חודש אייר פרשת שמיני, שזור בסיפורי חז"ל ערכים ודברי הגות לצד מוסר יהודי

הרב שמואל רבינוביץ
הרב שמואל רבינוביץ

בפרשתנו אנו קוראים על החיות, הבהמות, העופות, השקצים והדגים המותרים והאסורים באכילה.

הרמב"ן מביא שהעופות האסורים באכילה הן אלה שיש בהן תכונה של דריסה. שכל עוף הדורס לעולם הוא טמא, ולכן התורה הרחיקה אותנו ממנו כדי שתכונת האכזריות שבהם לא תחדור בנו.

הרמב"ם במורה נבוכים : שואל שאם כך יש להבין מדוע אסרה התורה לאכול את החסידה, הרי בגמרא (חולין, ס"ג) נאמר: אמר רב יהודה: למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסדים עם חברותיה, הרי זה אינו אכזריות ודריסה? אדרבה ראוי שנאכל את החסידה כדי שנחון בתכונותיה לעשות חסד, מדוע שתהיה אסורה באכילה?

זאת ועוד, בספרי הקדמונים שאלו על השוני בין העכבר לחסידה, מדוע העכברים שעושים חסד עם חבריהם נקראים בירושלמי "רשעים", לעומתם החסידה אף היא עושה חסד עם חברותיה ונקראת: "חסידה". ועל כך השיבו: שהעכברים הם רשעים , מפני שהם גוזלים וחומסים את הבריות, ועושים חסד עם חבריהם על חשבון הזולת.

מי שרוצה לעשות חסד ועושה זאת בממון שאינו שלו, אינו חסיד העושה חסד, אלא גזלן ורשע. החסידה לעומתם עושה חסד עם חברותיה מהחלק שלה, ולא נוטלת מן הגזל, דבר זה נחשב מעשה חסד של ממש.

הבדל נוסף יש בין העכברים לחסידה שכאשר העכבר מוצא דבר מאכל לעצמו ורואה שהמזון מצומצם, אינו מזמין את חבריו, ורק כאשר יש לו שפע מזון הוא מזמינם. אולם החסידה עושה חסד עם חברותיה גם כשאין לה אלא מעט.

אם כן החסידה היא בעלת חסד של ממש, קשה שבעתיים; מדוע אפוא נחשבת החסידה לעוף טמא? משיב על כך החידושי הרי"מ מגור זי"ע כי החסידה עושה חסד רק עם חברותיה, ולא עם האחרות שאינן בני בריתה. מי שעושה חסד רק עם ידידיו ומכריו ומתעלם מן הזולת, טמא טמא יקרא לו.

מספר המגיד הירושלמי הנודע רבי בן ציון ידלר, בספרו "בטוב ירושלים", כי בזמנו נוסדה בירושלים חברה חשאית שמטרת יסודה היתה עזרה הדדית. דהיינו שכל אחד יסייע ויעזור לחבריו שבארגון. כוונתו כנראה ל"אגודת אחווה" שנוסדה בירושלים בשנת תרנ"ה, והיא שמרה על חשאיות וסודיות מוחלטת. החברים שכונו בשם 'אחים' התמסרו זה לזה בעזרה הדדית ובסיוע בתחומים שונים, והאגודה הלכה וגדלה מיום ליום למרות היותה ארגון חשאי ונסתר.

כששמע רבי בן ציון על החברה החדשה, התלבט בדעתו אם להצטרף אל שורותיה בהיותו אדם שכל מהותו עשיית חסד וצדקה, והחליט ליטול עצה מן הזקנים. הוא נכנס אל רבי יהושע ליב דיסקין מבריסק זצ"ל שעלה לירושלים בשנת תרל"ח והיה מראשי הישוב היהודי בה. כששמע רבי יהושע ליב את שאלתו, ביקש תחילה לשמוע את דעתו של רבי בן ציון בענין, והוא נענה ואמר: "לדעתי דבר חיובי וחשוב הוא, שהרי יסוד החברה הוא מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. אך רבי יהושע לייב לא הסכים עמו ואמר בנחרצות: "ענין זה אינו בכלל 'ואהבת לרעך', אלא בכלל 'ואהבת לעצמך'. התורה מצווה אותנו לאהוב כל אחד ואחד מישראל, אפילו מי שאינו נמנה על חבורתו, ולא זו בלבד אלא אפילו במי שהרע והציק לו צריך להסיר הטינה מלבו וללכת להיטיב עמו. ואילו חבורה זו מבוססת על היסוד של 'שמור לי ואשמור לך'. קיבל רבי בן ציון את הדבר ופנה לצאת, ורבי יהושע ליב המשיך את פסקו ואמר לו: "חלילה לך מלהכנס לחברה זו שהיא נגד התורה".

עשיית חסד אינה מטרה בשביל לקבל חסד בחזרה. חסד אמיתי נבחן בנכונות לתת ולגמול טובה, בלי לצפות לגמול, אלא רק בגלל הציווי האלוקי של "מה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך".

השארת תגובה