"כמו אירוע משטרתי" • הצלם יעקב לרמן בראיון נרחב

קמחא דפסחא בבית שמש, צילום יעקב לדרמן
קמחא דפסחא בבית שמש, צילום יעקב לדרמן

ימים עמוסים עברו על תושבי בית שמש, יחד עם כל בית ישראל. אחרי הכנות מרתוניות, וטרדות ההיערכות לחג, ירדה שלווה של ליל התקדש החג, זו התחלפה אחר כך בפעילויות מגוונות של חול המועד. מי שלא רק חווה אלא גם נמצא בעמדת הבוחן ובודק, משקיף ומתעד, הוא יעקב לדרמן, תושב העיר וצלם עיתונות מוערך, ממנו ביקשנו לשמוע, איך הדברים נראים מזווית ראייתו.

יעקב, בסדרת תמונות מערב החג הבאת תיעוד מרשים של חלוקות קמחא דפסחא, תן לנו מילת סיכום.

אפשר לחלק את זה לשתיים. יש את החלוקות ברמה א' ובמשכן יעקב, שם זה סוג של מכירה, כשחלק מהאנשים משלמים טבין ותקילין על המוצרים, וחלק מתקבלים בחינם. למעשה, כולם מקבלים כרטיסים, עומדים בתור, בו אתה יכול לפגוש אנשי עסקים מוכרים ששווים מיליונים לצד נזקקים, וכך אתה לא יכול לדעת מי נזקק.
יש את החלוקות באזור רמה ב' וקריית חפציבה, שזה דומה יותר לחלוקות שהכרתי מירושלים, עיר הולדתי, שם הכול בחינם, לאף אחד לא מפריע כלום ואין ממש בושה.

תגיד, לא מפריע לך לצלם את התורים, זה לא מבזה את האנשים?

אתה בטח מתכוון לחלוקה הגדולה בקריית חסידים, שם פורסם תיעוד אווירי של תור ארוך ובלתי נגמר, עם גדרות וסדרנים. תאמין או לא, אבל כל החלוקה כולה ארכה בסך הכול כשעה וחצי, דווקא בגלל הסדר המופתי והתורים. ההכנות הארגוניות החלו בשעת בוקר מוקדמת, הסדר והניקיון נמשך עד שעת לילה מאוחרת, אבל כל החלוקה לקחה זמן קצר ממש. מדובר בחלוקה של הרב הגר, יהודי יקר שכל החורף מכתת את רגליו בחו"ל, ולקראת פסח מחלק בחינם מוצרי מזון לתושבים מכל רחבי העיר, בשווי של 1,000-1,500 ₪.

לתחושתך, התורים והמסע המתוקשר – מרתיעים את האנשים?

קודם כל יש בזה משהו מקובל לפני פסח, סוג של 'כל הפושט יד', וחוץ מזה, חשוב להבין, אנשים בארה"ב ובאירופה תורמים מיליוני שקלים לקמחא דפסחא, ומנהלי הקופות חייבים את התמונות האלה כדי להוכיח שאנשים צריכים את זה, ושהכסף אכן מגיע ליעדו.

כמה צוותי צילום "מכסים" את החלוקות?

הסתובבה כאן בדיחה שהשנה, בגלל הסמיכות של החלוקות, הייתה התנגשות באוויר בין רחפנים… שמע, יש חלוקות שהזמינו 2 צלמי וידאו, צלם סטילס, רחפן באוויר, כמו אירוע משטרתי, הם אומרים ששווה להם להשקיע בזה כמה אלפי שקלים, ולקבל בזכות זה מיליונים. צריך גם לזכור שארגוני החסד היום – בשונה מבעבר – מתעסקים בשיקום משפחות, כבר לא שופכים סתם כסף והופכים אנשים לתלותיים, יש גמ"חים עם מטרות, מנסים לשקם, אבל כן, בפסח זה עדיין נשאר כבעבר.
מה עוד היה לראות בעיר?

יש בלי סוף. קח את מאפיית המצות במושב זנוח הצמוד לעיר, אני לא מפספס כל שנה את אפיית מצות המצווה בערב החג, באים מו"צים של 'העדה', אדמו"רים, חסידים ואנשי מעשה, לבושים כבר לחג, ואופים מצות ברוב קדושה. בדרך חזרה הם הולכים דרך שדות פורחים, שנראים כמו איזה שדות פסטורליים בחו"ל, אלה מראות משובבים.

לך, כיליד ירושלים, בירת ההתרחשויות וכאוחז במצלמה, לא קשה לגור "מחוץ לעניינים"?

את האמת, כשבאתי לכאן לפני 17 שנה, לא היה כאן כמעט כלום. העיר הייתה שממה רוחנית וגשמית. היום, יש בבית שמש הכל, אדמו"רים, אירועים, פעילויות, הנה, עכשיו אני בדרך לצלם טיולים ג'יפים שהעירייה ארגנה. כיום יש בבית שמש הכול, אני מצלם פה סביב השעון, ולא צריך כמעט לצאת מכאן.

איך נראה חול המועד של צלם, יש חופש?

בעיקרון זה עניין של החלטה, אבל בהחלט, אתה לוקח את המצלמה איתך לכל מקום, ושולף בעת הצורך. הנה, נסעתי בחג עם המשפחה לטבריה, ואז אירעו מקרי הטביעה הטראגיים, מיד לקחתי את המצלמה ויצאתי לתעד. היום הבאתי את הבת שלי להלוויה של נחמן איטח ז"ל, שאחותו לומדת אתה בבית ספר, ותוך כדי אני גם מוציא מצלמה ועושה את עבודתי, אלו הם חיי הצלם.

מה אתה מאחל לעצמך לקיץ הקרוב?

יש הרבה פרויקטים שהייתי שמח להשלים, ביניהם סדרת צילומי עונות, בהם אני מתעד את העיר מזוויות מרתקות בכל עונה, וכעת נותר לי להשלים את עונת הקיץ. אולי גם אציג תערוכה עירונית עם כל התוצאות, מקווה מאד שתיהנו.

השארת תגובה