האגדה לבית רייכמן: משפחת הפילנתרופים שהשתקמה נגד כל התחזיות

משה יוסף רייכמן נחשב לאגדה מהלכת בתחום הפילנתרופיה החרדית: הוא תמך בבני תורה שגלו לפריפריה, תרם הון רב לישיבות ולא שכח גם את השנוררים שהתדפקו על דלתו מידי יום. כיום, ארבע שנים לאחר פטירת האב, בניו ממשיכים את דרכו. בנו, בערי, נחשב לבעל השליטה באימפריה המשתקמת ובנו הרב יחזקאל שרגא נחשב לתלמיד חכם ששמו הולך לפניו. סיפורה של המשפחה האגדית שהצליחה בניגוד לכל התחזיות להשתקם ולחזור למעמדה הרם

reichmann and mulroney
reichmann and mulroney

מידי בוקר, בשעה קבועה, מופיע בכולל האברכים המרכזי שבטורונטו אברך גבה קומה ופשוט למראה, היושב ומפלפל עם החברותא שלו כאברך מן השורה. רק חדי המבט יזהו באברך את יורש העצר לבית רייכמן, 'בערי' אשר למרות היותו כיום בעל השליטה באימפריית רייכמן, מקפיד כל בוקר לפתוח בלימוד סדר בכולל האברכים שמול ביתו.

אביו, משה יוסף (פול) רייכמן זצ"ל, נודע בפשטות הליכותיו ומסירותו ללימוד התורה, שני בנים הותיר אחריו אשר הולכים גם הם בדרך זו: רבי יששכר דב (בערי) ורבי יחזקאל שרגא. כך גם הותיר אחריו שלושה חתנים: רבי ישראל מילר – ראש כולל בטורונטו, רבי שמואל האואר ורבי העניך ברכפלד.

בערי, הינו כבן 55, הוא בוגר ישיבת 'מעלות התורה' בראשות הגר"ש אוירבאך וישיבת מיר, והיה גם בקשר הדוק עם הגרמי"ל לפקוביץ' זצ"ל. בשנים האחרונות היה זה הוא שניהל את עסקי המשפחה המתאוששים, והוא נחשב לאמיד ובעל נכסים משל עצמו. הוא מכהן כנשיא חברת האחזקות 'רייכמן אינטרנשיונל', ובבעלותו רשתות בתי האבות הגדולות בקנדה 'סנטרל לודג' פארק', 'רטיימנט רסידנס' ועוד. עם זאת, כבוגר ישיבות, הוא מקפיד ללמוד לפחות מחצית יומו. "לא עובר עליו יום בלי סדר לימוד אחד לפחות", אומר אחד ממכריו.

סדר יומו מתחיל בשעה 8 בבוקר. בשעה זו הוא מתייצב במניין קבוע ב'שיף-שול'. עד לפני מספר שנים, הוא נהג לקבל קהל מיד לאחר התפילה, כאשר הסטנדרט למבקשי התרומה היה 360 דולר עבור מוסד ו-250 דולר להכנסת כלה, וסכום דומה לאנשים פרטיים שהגיעו עם תעודת המלצה מרב מוכר. "היו מקרים חריגים שהיה תורם יותר, אך באופן כללי זה הסטנדרט שלו". דגש מיוחד שם בערי על עניי מקום מגוריו, "בני המקום זוכים לתרומה משמעותית יותר, כפי חובת ההלכה 'עניי עירך קודמים'".

לאחר התפילה, לומד בערי בכולל בן מאה אברכים הנמצא ממול בית הכנסת, והמוחזק על ידי משפחת רייכמן מכספי החזרי המס על התרומות המשפחתיות. "הוא מקפיד שלא לערב בשעות הללו את עסקיו, והוא שקוע רק בלימוד התורה". בשעה שתיים בצהריים הוא עוזב את בית המדרש והולך למשרדו, "שם בעצם הוא הוא פותח את סדר יומו העסקי הנמשך עד לשעה 10 בלילה".

בסוף היום, מגיע בערי לבית הכנסת 'זכרון שניאור', שם הוא מתפלל מעריב ומקבל משולחים המבקשים תרומות. "בקרב המשולחים מקובל כי אם הצלחת 'להיכנס הביתה' – תקבל צ'קים גדולים יותר", אומר גורם בסביבתו. לדברי אחד מהם "קשה מאוד לעשות זאת, ורק בעזרת קשרים זה אפשרי".

בנו הנוסף של פול, הוא הגאון הרב יחזקאל שרגא המכהן כראש כולל 'אור לישרים'. הרב יחזקאל נכנס חלקית לעסקים רק בשנים האחרונות, וכמיטב המסורת המשפחתית רשם הצלחה נאה. לפני כשנתיים, לכבוד בר מצווה שערך לבנו שמעיה, הוציא לאור ספר 'אור לישרים' עם שיעורים שמסר בכולל על מסכת ברכות, ואשר עוטר בהסכמות נלהבות מקיר לקיר על ידי כל גדולי ישראל.

מפולין למרוקו

סיפור המשפחה האגדית מתחיל עוד שנים רבות קודם לכן. אב המשפחה, הרב משה יוסף [פול] רייכמן ז"ל שהלך לעולמו לפני מספר שנים, היה אחד מגדולי התורמים לעולם התורה המתהווה בישראל. הגראמ"מ שך זצ"ל קרא עליו "חד בדרא בהחזקת תורה". האב, הרב משה יוסף, נולד בתרצ"א והיה הילד השלישי להוריו שמעיהו ורבקה ז"ל בוינה שבאוסטריה.

בהיותו ילד צעיר, בעלות הצורר הנאצי לשלטון, נמלטה המשפחה ההונגרית על ששת ילדיה מוינה, דרך פריז, ועד לטנג'יר שבמרוקו, שם שהתה בימי המלחמה, ושם הקים המנוח ז"ל כשהוא עדיין רך בשנים, ישיבה לקירוב נערים צעירים מבני המקום. את הבחורים שאסף היה שולח לישיבת 'תורת אמת' בלונדון בראשות הגאון רבי משה יהודה ליב שניידר זצ"ל ובנו הגאון רבי גדליה זצ"ל. זו הייתה הפעולה הראשונה במפעל החיים האגדי.

לאחר המלחמה עברה משפחת רייכמן לטורונטו שבקנדה, כאשר ר' משה יוסף עולה לארץ ישראל ללמוד בישיבת פוניבז'. בתקופה זו התקרב מאד לחזון איש ולגרז"ר בענגיס זצ"ל, ראב"ד 'העדה החרדית'. "ראשי הישיבה מאוד חיבבו אותו", אומר אחד ממכרי המשפחה. בהגיעו לפרקו, נישא לרעייתו לאה תחי', בתו של הגאון רבי משה פלדמן זצ"ל, וזמן קצר לאחר מכן עבר להתגורר בטורונטו שבקנדה לצד הוריו, שם הקים עסקים חובקי העולם בתחומי הנדל"ן, הגז והנייר.

בעוד האחים אלברט, לוריס, פול וראלף התיישבו בטורונטו, התמקם האח הבכור אליהו [אדוארד] במונטריאול, הוא יסד את חברת 'אולימפיה אנד יורק' שעסקה בעיקר באריחים. אלא שהעסקים לא עלו יפה, והוא חולץ על ידי אחיו, שהפכו את החברה המשפחתית להצלחה מסחררת באמצעות השקעות נבונות בנדל"ן. אדוארד עצמו עלה בסוף ימיו לישראל, כאן החזיק בין השאר בבעלות על 'מרכז הטחנה' ו'מרכז הפעמון' בירושלים.

העלייה וההתרסקות

עד שנות ה-80 הפכה אולימפיה אנד יורק לאחת מחברות הפיתוח והנדל"ן הגדולות בעולם, ומשפחת רייכמן הוכרזה כאחת מ-12 המשפחות העשירות בתבל. היא הייתה לאימפריית הנדל"ן הגדולה בצפון אמריקה, שיזמה, בנתה והחזיקה בנכסים בשווי מיליארדי דולרים בעיקר בקנדה ובארצות הברית. פרויקט קנרי וורף, שבו היתה אמורה 'אולימפיה אנד יורק' להקים 24 בנייני משרדים במזרח לונדון, ולקרוא תיגר על אזור ה'סיטי' בבירה האנגלית, היה הפרויקט הגדול ביותר בתולדות החברה.

פול, בניגוד לדעת אחיו, סירב להקשיב לאנשי קהילת העסקים של לונדון שאמרו כי לא יסכימו לעבור למשרדים שהתכוון להקים. רייכמן האמין כי הפריחה הכלכלית של לונדון תוביל לעלייה עצומה בביקוש לבנייני משרדים, והיה משוכנע שהעיצוב המודרני והחדשני של הבניינים שיקים – יחפה על המרחק מאזור הסיטי.

'אולימפיה אנד יורק' רכשה בהדרגה ובשקט שטח קרקע נרחב ורצוף באזור 'מזח קנרי', והחלה ביוזמה לשנות את אופיו של האזור המוזנח באופן מוחלט. במסגרת יוזמה זו נשכרו שירותיהם של אדריכלים מפורסמים ונערכו תכניות לפיתוח האזור כאזור מסחרי מודרני הכולל גורדי שחקים.

מרכז לונדון נבנה והתפתח למעלה ממאה שנים קודם ליוזמה של 'אולימפיה אנד יורק', במשולב עם הרכבת התחתית, שפעלה תחת אזור ה'סיטי', אך לא הייתה לה שלוחה לאזור 'מזח קנרי'. היזמים הבינו כי הם חייבים לדאוג לתחבורה נוחה לאזור המתפתח. 'אולימפיה אנד יורק' ערכה תכניות פיתוח תחבורה ציבורית והגיעה למסקנה כי יש צורך לבנות קו רכבת תחתית חדש שיקשר את התחנות הסופיות של רכבות הנוסעים 'תחנת ווטרלו' ו'תחנת גשר לונדון' עם 'מזח קנרי'. הקו החדש סומן לכיוון מזרח והיה אמור לעבור בעומק האדמה תחת נהר התמזה.

דמי השכירות השנתיים שהיו מקובלים באותה תקופה ב'סיטי' של לונדון היו 55-60 לירות שטרלינג לרגל מרובע. ב'אולימפיה אנד יורק' העריכו כי ללא מערכת תחבורה הם עשויים להפסיד כ-30 ליש"ט לרגל. מכיוון שהיזמים תכננו לבנות שטחי שכירות בשטח של למעלה מ-10 מיליון רגל מרובעים, התוספת שנצפתה בדמי השכירות כתוצאה מסלילת קו תחתית חדש עלתה על 300 מיליון לירות שטרלינג לשנה. על פי הנתונים, החברה העריכה כי ניתן יהיה להחזיר את ההשקעה בסלילת הקו החדש תוך כשנתיים. באותה עת עמדה בראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ´ר, שפעלה להנהיג רפורמות כלכליות, ועודדה יוזמות שוק פרטיות. 'אולימפיה אנד יורק' זכתה לברכתה ולהקלות מיסוי עתידיות.

אלא שהרייכמנים לא לקחו בחשבון את הביורוקרטיה: חברת התחבורה של לונדון לא ראתה בעין יפה את היוזמה הפרטית. הפקעת הזכויות התת קרקעיות לסלילת הקו החדש דרשה חקיקה בפרלמנט שהייתה באופן מסורתי ממושכת. פקידי הממשל תקעו מקלות בגלגלי הפרויקט השאפתני, וביצעו סדרת שינויים שהעלתה באופן דרסטי את מחירו של הקו, ולבסוף גרמה לקבורת התכנית.

ב-1990 שקעה בריטניה במיתון ושוק הנדל"ן המסחרי בלונדון נפל בחדות. אולימפיה אנד יורק, שהשקיעה 3 מיליארד דולר בפרויקט, הספיקה להשלים 12 בנייני משרדים, אך לא הצליחה להשכיר יותר ממחציתם. בנוסף, הפסדים מהשקעות שביצעה החברה במניות של חברות נפט ומשאבים טבעיים, מתוך אמונה כי האינפלציה הגבוהה ששררה בשנות ה-70 תימשך, הובילה להפסדי ענק וחובותיה של אולימפיה התנפחו ליותר מ-20 מיליארד דולר.

ההצלה של הנסיך הסעודי

ב-1992, לאחר שנכשל ניסיון לארגון מחדש של פעילות החברה, נכנסה אולימפיה אנד יורק למצב של פשיטת רגל. כעת, מההון המשפחתי שהיה בשיאו 10 מיליארד דולר, נותרו 100 מיליון דולר בלבד. גם לאחר המשבר הגדול ההפסדים שבאו בעקבותיו, המשיך רייכמן לתרום הון רב לצדקה. בנו, הרב יחזקאל שרגא סיפר ל'יתד נאמן' לפני כמה שנים כי "גם לאחר המשבר הגדול, הוא לא הפסיק לפתוח את הדלת. לא היה אצלו דבר כזה, לא להיענות לפונים. הוא נאלץ כמובן לתת פחות, אך מה שנתן – נתן בשמחה גדולה. הוא פשוט היה שמח שהוא יכול לתת, כפי שגם אמר לנו – 'אני שמח שאני יכול לתת. שמחתי כשיכולתי לתת כספים גדולים, עכשיו אני שמח שאני נותן מאות'".

אחד ממקורביו מספר כי באותם ימים הוא נכנס לביתו בפנים שמחות. שאלוהו אותו מה קרה והוא סיפר לי, שקיבל מכתב מאישה ממיאמי שבו היא כתבה לו שהחלה לשמור שבת, בעקבות קמפיין פרסומי של משפחת רייכמן, בזכות שמירת השבת. "'את זה, אי אפשר לאבד!', הוא אמר למקורביו, ופניו פשוט נהרו".

באותה תקופה קשה, למד הבן יחזקאל בישיבת פוניבז' וזכה לקרבה גדולה אצל ראש הישיבה מרן הגרא"מ שך זצוק"ל שתמך רבות בו ובמשפחתו. "בתענית-אסתר באותה שנה", סיפר הרב יחזקאל. "אמרו לי שראש הישיבה קורא לי. נכנסתי אליו. מרן זצוק"ל החל לספר את סיפור המגילה, בגישמאק גדול. הייתי נבוך. לא הבנתי למה. ואז הוא אמר לי, שבכל פעם במגילה כשנראה היה שהמצב לא טוב – בסוף היה טוב, והדברים הסתדרו. 'כך גם לגבי המצב של אביך. זה נראה לא טוב, אבל בסוף יהיה טוב!'.

"מרן ראש הישיבה זצוק"ל ביקש לחזק אותי. הוא אמר לי, כפי שגם אמר לאבי זצ"ל בכמה הזדמנויות, שהוא מקנא בעולם הבא שלו. בעצם הזכות שהתגלגלה לידו, להיות תומך תורה גדול כל כך. באותה הזדמנות, הוא אף אמר לי שהוא מתפלל על אבא שלוש פעמים ביום. לאורך כל התקופה הזו, הוא ליווה אותנו ותמך במשפחה".

רק בשנת 1995, הצליח פול רייכמן לרכוש מחדש את השליטה באולימפיה מידיו של כונס הנכסים שמונה לחברה, בהשקעה של 800 מיליון דולר שגויסו בעזרת ידידים עסקיים בהם גם נסיך סעודי שנרתם. בשנים הבאות הצליחה המשפחה להשתקם לאיטה, ופול רייכמן הצליח בעזרת משקיעים שגייס להפוך את הפרויקט הלונדוני הכושל – לרווחי, עד שפרש מניהולו ב-2004 והעמיד את חלקו בפרויקט למכירה, מה שלבסוף קרה בשנת 2009.

בשנים אלו הוא הוסיף להתעסק בנדל"ן, כאשר בשנותיו האחרונות מטבע הדברים הוא היה פעיל פחות בתחום. עם זאת, בשנת 2012, הונה של המשפחה נאמד על פי מגזין העסקים הקנדי בכ-94 מיליארד דולרים ובדירוג עשירי המדינה עמדה רייכמן במקום ה-30.

לאחר התאוששותו של רייכמן, הוא שב מיד לתת צדקות בהיקף גדול. רעייתו סיפרה לאחרונה כי כבר בתחילת השיקום הפיננסי, חזר בעלה להעניק צדקות, חלקם גם על חשבון כספים שאמורים היו להיכנס רק לאחר מכן. "הוא לא התפעל ממה שעשה", סיפר הבן, הרב יחזקאל. "גם לא מהדברים הגדולים ביותר. כל מה שעשה, עשה מבלי להחזיק טובה לעצמו. ללא שמץ של גאווה. הכל בצניעות. אפשר לומר עליו, שהוא חש את כובד האחריות במעמד הכלכלי שזכה לו. הוא חש שמצוות הצדקה היא זכות גדולה, וגם חובה שיש למלא אותה. כך נהג".

לא צריך 'קשרים'

בתחילת דרכו הקים פול 'כולל אברכים' ראשון בטורונטו, כשהוא מביא לעמוד בראשו את הגאון רבי שלמה מילר מלייקווד, תלמידו המובהק של הגר"א קוטלר זצ"ל. עד לפני כשלושים שנים, מימן פול את כל מוסדות 'בית יעקב' ותלמודי התורה בטורונטו מהונו האישי, וללא כל עזרה מגורמים אחרים או תקצוב ממשלתי כלשהו.

בשנות התש"מ עמדו עולם התורה והישיבות בארץ בפני משבר כלכלי חמור, רבי משה התגייס בכל כוחו ומאודו והקים קרן הצלה, שתמכה במאות מיליוני דולרים בכל עולם התורה והישיבות. עם זאת, הוא הקפיד שבשום מקום לא יוזכר שמו, מלבד שני מוסדות שהקים לעילוי נשמת אביו – "ישיבת בית שמעיה" בבני ברק ובטורונטו.

ר' משה נודע בהקפדתו לפתוח את דלתו בפני כל ראש ישיבה ומרביץ תורה, מבלי צורך ב'קשרים' מיוחדים. הוא נהג לקבל כל אחד במאור פנים לבבי, ולהאזין ברוב קשב לכל בקשה. לבו היה פתוח גם לבקשות של הכנסת כלה, צרכים רפואיים ושאר צרכי עמך בית ישראל, כשלכל מקרה הוא מעניק ביד רחבה ופתוחה. בין השאר, תרם ר' משה את הסכום הראשוני להקמת העיתון 'יתד נאמן'.

ביחד עם אחיו יששכר דב [אלברט] הוא הקים קרן שהעניקה מענקים מיוחדים לכל זוג צעיר שחפץ להתגורר בערי הפריפריה. עולם התורה המתפתח בצעדי ענק בכל יישובי וערי הארץ נזקף לזכות פעולות אלו. בנוסף, נטל חבל פעיל בהקמת תנועת ש"ס לפני כשלושים שנה, ואף הקים את מוסדות 'אוצר התורה' שסייעו לעולים מארצות המזרח. "מסופר", אומר אחד ממכרי המשפחה, "כי הגראמ"מ שך אמר לו פעם: "עולם הבא בוודאי יהיה לך יותר ממני, אבל עולם הזה יש לי יותר ממך", בהתייחסו לעסקים שטרדו את מנוחתו".

רבים הביעו פליאה מרצונו של רייכמן להחזיק ישיבות, גם כאלו שלא ביקשו את מתת ידו. אחד הבנים סיפר לאחרונה כי האב לקח את הרצון להחזיק תורה וישיבות ממורו ורבו, ראש ישיבת 'תורת-אמת' בלונדון, הגרחמ"י שניידר זצוק"ל. "הוא החדיר בו את זה. החזקת התורה הייתה השמחה הגדולה שלו, גם ברגעים הקשים ביותר. הוא היה גדול יותר מהכסף שלו…". הוא גם היה קשור מאוד לספרו של מרן החזון-אי"ש זיע"א, 'אמונה וביטחון'. הוא היה בקיא מאוד בספר הזה, ולמד ממנו המון. אולי גם זה היה חלק מהסוד שלו, של אהבת התורה והאמונה התמימה שהייתה לו בתמיכה בה, בצוק העיתים".

הבן סיפר עוד כי שמע בשם ראש כולל אחד, שפעם בא למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן וסיפר שהוא מתקשה לאסוף כספים למוסד שלו, באחת ממדינות אירופה. "מרן ראש הישיבה השיב לו, 'שם לא היה רבי משה רייכמן. בארצות-הברית, לעומת זאת, ההשפעה שלו ניכרת – בשל הקרבה של קנדה אליה…'".

השארת תגובה