חיים טולדנו מגיש: פעולת התגמול האחרונה של מדינת ישראל

כשהוא חמוש בעוזי ורימונים, הסתער פנחס נוי אלוש על משטרת קלקיליה והרג 9 חיילים ירדנים כתגובה לרציחת יהודים. אלוש נכנס לספרי ההיסטוריה כאחד מ40 חיילי צה"ל שקיבלו את עיטור הגבורה • חיים טולדנו בפרויקט הנצחה מיוחד ליום העצמאות

משמאל: פנחס נוי אלוש
משמאל: פנחס נוי אלוש

ה9 לאוקטובר 1956 היה יום קשה למדינה ישראל הצעירה .ביום זה נרצחו באופן ברוטלי בפרדס ליד נווה הדסה שני פועלים מאבן יהודה. הרצח המחריד זעזע את הצמרת המדינית. עוד באותו היום הוחלט על פעולה נועזת ונרחבת במיוחד. המשימה שהוטלה על מפקד הצנחנים -אריק שרון כללה פיצוץ בניין המשטרה בקלקיליה וחיסול חיילי הלגיון הירדני. חיים טולדנו, העוסק בהנצחת אירועים בטחונים היסטוריים מספר: "פעולת התגמול ספגה ביקורת רבה אך נחשבת גם היום לנועזת והרחבה בשורה של פעולות גמול שבוצעו כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני והאחרונה שבהם."

פעולה נועזת זו והאחרונה בשורה של פעולת תגמול רבות הכתה גלים בזיכרון המדיני. בעקבות רצח מחריד במהלכו נכרתו אוזניהם של 2 פועלים מאבן יהודה החליט הרמטכ"ל דאז משה דיין להגיב בחומרה. עוד באותו היום גויסו כוחות רבים למשימה החשובה. למרות אכזריות הרצח, נדרש הכוח הישראלי להימנע מכל פגיעה באזרחים או במשפחות השוטרים במוצב. הפעולה שאורגנה כולה ביממה אחת ,החלה בשעות החשיכה עם ירי ארטילרי כבד לכיוון מוצבי הצבא הירדני באזור. הירדנים שהיו דרוכים השיבו באש. בתגובה הופצץ בניין המשטרה בפגזים כבדים ולאחר זמן מה הוחלט על הסתערות רגלית. הירדנים שגילו התנגדות קשה לא נכנעו ואש עזה נפתחה לעבר כוחותינו.

"איתרתי מאיפה יורים עלינו ואמרתי לשני החיילים שהיו איתי: 'מוכנים להסתער'". סיפר לימים ל"במחנה" פנחס נוי. "איך שאנחנו קמים להסתער אני רואה שזה מימין נופל וזה משמאל נופל. שניהם נהרגו במקום, ורק בזמן התנועה קלטתי שנשארתי לבד, מטרים ספורים לפני המוצב", "הייתי צריך להחליט אם להסתלק לאחור או להמשיך. החלטתי להמשיך בלי פחד. תחושת האחריות הייתה כל כך חזקה, ששיקול הדעת וחישוב הסיכונים בכלל לא פעלו אצלי", הוסיף. בהמשך זרק רימון והרג שלושה ליגיונרים ירדנים. עם העוזי הרג חמישה נוספים. ואז, כשנתקל בחייל נוסף, גילה כי נגמרה לו המחסנית. החייל התנפל עליו והיכה אותו, אך לבסוף הצליח נוי לדרוך מחדש את הנשק – וחיסל גם אותו. כשירד מהמוצב ראה מולו את מח"ט הצנחנים, אריק שרון, סיפר לו שכרגע הרג מוצב שלם. "חייל שחוזר מפעולה כזאת, ראשית הוא שמח שיצא חי מהעסק. אחרי שהוא רץ וחבריו נופלים מימינו ומשמאלו, הוא נעשה חיית טרף ויכול לנשוך את האויב בשיניו" כתב אז נוי.

"הקרב הקשה היה רחוק מלהסתיים." מציין חיים טולדנו: "בחצות , לאחר קרב עקוב מדם משטרת קלקיליה נכבשה. בניין המשטרה כבר פוצץ וכוח החסימה על הכביש קיבל פקודה לסגת. המפקד ארגן את אנשיו למסע ארוך והחיילים החלו לרדת לכיוון הוואדי הקרוב כשלפתע שמעו רעש חשוד. כוח ירדני רגלי איגף את אנשי החסימה."

בעדותו , מספר סגן המפקד במבצע, דב תמרי : "בשעה 01:00 קיבלנו פקודת נסיגה, עד אז לא היה אף נפגע. התחלנו לנוע בגדת הוואדי צפונה, כדי לחזור לקיבוץ אייל. כעבור 500 מטר שמענו צעדים בוואדי למטה. הפלוגה נשכבה. כאשר התקרבו הצעדים ניתנה הוראת אש וירינו. לא הספקנו לירות הרבה ונפתחה עלינו אש חזקה מאוד מהצד השני של הוואדי. תוך שניות ספורות נפצעו 9 חיילים ואחד נהרג. בין הפצועים היו ה-מ"פ ,הסגן מפקד פלוגה ו2 מפקדי מחלקות. החיילים שכבו וירו.. אמרתי לעצמי, שנסיגה מסודרת עם נשיאת פצועים אינה אפשרית.

ינאי פרידמן, ממפקדי המשנה של החסימה משלים את סיפור הקרב בעדותו:" איני זוכר כמה זמן החלפנו יריות בצורה כזאת. לפתע שמעתי את קולו של דב(תמרי):"חברה עלו לגבעה", היה זה לכאורה רעיון פשוט והגיוני, שהרי לא היה טעם לשכב כך במורד הוואדי ולחכות עד שהירדנים יבואו מאחור.. בחסימה שלנו היה גם קצין תותחנים וקצין הנדסה. הללו ישבו בתוך עמדה ובעזרת פנס כיס קטן מצאו על מפה טופוגרפית את המקום המדויק של הגבעה, בה התמקמו והודיעו על כך, בעזרת מכשיר קשר, לכוחות הישראליים שמעבר לגבול. היה זה מעשה נועז במקצת, אך במצב שנוצר לא הייתה ברירה. כשנפל הפגז הראשון פחדנו, כי חשבנו שהפגזים הישראליים יעשו את מה שהירדניים לא הצליחו לעשות. אך הנה ראינו שפגז אחר פגז נופלים בתוך ריכוזי הירדנים ועושים בהם שמות. היה זה ממש מבצע לא יאומן".

חיילי הלגיון ספגו אבדות קשות בעקבות ההפגזות והירי פסק. בינתיים התארגן כוח חילוץ של זח"למים שיצא באומץ רב תוך נטילת סיכון לעמוק שטח האויב. הזח"למים דהרו במהירות ובאורות מלאים לאורך הכביש והצליחו לפרוץ את עמדות הלגיון אל הכוח הנצור בלי נפגעים .
תוך זמן קצר החל לארגן מסע החילוץ את דרכו חזרה אך נתקל שוב במארב של כוח לגיון מתוגבר. שיירת הזחל"מים העמוסה נאלצה לפרוץ במהירות ובאש עזה. בהתקלות זו נהרגו 8 חיילים ועוד 23 נפצעו.

הכוח המותש שהתרכז בחצר המשטרה ההרוסה גילה שזחל"ם אחד נותר בשטח. סגן ירמי ברדנוב חבלן הצנחנים היה בחופשת שחרור אך בחר להצטרף לכוח מיד משנודע לו על פעולת התגמול התנדב לארגן שיירה של 4 זחל"מים ויצא לחילוץ. כאשר הגיעו למקום ירד ברדנוב בכדי לחבר את הזחל"ם בכבל גרירה . בגלל העלטה לא היה מנוס מלפעול באור הזחל"מים , לעיני הירדנים המבוצרים בחירבת סופין. צרור מקלע פגע בירמי ובקצין המצבעים החטיבתי והרג אותם.
כמוהם , לא חזרו מהמבצע 16 לוחמים נוספים ועוד 68 נפצעו .

חיים טולדנו מוסיף: "למרות ההצלחה היחסית של הפעולה, שיטת הלוחמה הזו גבתה קורבנות רבים מהצד הישראלי ובשל כך, נמתחה על צה"ל ביקורת רבה. כמו כן נטען שפעולות התגמול הפכו לפעולות שגרתיות וצפויות ואלו מיצו עצמן מבחינה טקטית."
חיים טולדנו עוסק בהנצחה ובתיעוד אירועים ביטחוניים היסטוריים.

השארת תגובה