הכירו: בת 26 המתרפקת על העבר ונער מתבגר שבורח אל העתיד

סודות הכתב
סודות הכתב

איך העבר שלנו משפיע עלינו היום?

כיצד אנחנו מתייחסים אליו? האם הוא מקור לנחמה ומעלה חיוך? האם הוא "אינו רלוונטי" כי אנו עסוקים בהווה או מכוונים לעתיד? אולי הוא מקור למצוקות ולכאבים מהם אנו מנסים לברוח, אותם אנו מנסים להדחיק?

כל הקשור לעבר מיוצג בגרפולוגיה בצד ימין של הדף בכתב העברי, או בצד שמאל בכתב לועזי.

למה דווקא הצד הימני? בכל פעם שסיימנו לכתוב שורה ועלינו להתחיל שורה חדשה, אנו יורדים למטה, חוזרים לצד ימין ומתחילים שורה חדשה.

ההתחלה היא מילת המפתח. כשאנו מתחילים משהו חדש: שורה חדשה, מילה חדשה, אות חדשה, קו חדש, אנחנו למעשה מתמודדים, מחדש, עם חשיפת עצמנו לעוד התחלה מתוך עצמנו אל העולם החיצון.

כיצד נבנה היחס שלנו להתחלות? האם הוא נבנה מהצלחות, כישלונות, או מתוך דפוסים שהתרגלנו לייצר מבלי משים.

בכתב הנ"ל רואים את ההיצמדות הכותבת אל שולי הימין של הכתב. יחד עם צורת הכתב שמזכירה את כיתה א, שכן מדובר בכתב של אישה בת 26. הכותבת נצמדת אל העבר מתוך התרפקות פאסיבית, היא טיפוס מפונק, התרגלה שעושים בשבילה הכל, לא מרגישה צורך להתאמץ יותר מידי, אם חסר משהו ברור מאליו שאבא ואמא ידאגו למלא, היא ממשיכה את אותו דפוס שהתרגלה אליו מילדותה המוקדמת, אפשר לומר אפילו שלא באשמתה, למה להתאמץ אם עושים בשבילך הכל?

לא פלא שהיא לא פיתחה את עצמיותה בכתב היד ונשארה צמודה למה שלימדה המורה חנה בכיתה א', אצלה כל התחלה היא לא הזדמנות לפיתוח אישי, אלה בחירה בדרך הקלה שתהיה עם כמה שפחות מאמץ.

כתב היד השני של בחור בגיל ההתבגרות, בכל כתיבת שורה חדשה הוא מתרחק אט אט משולי ימין של הדף, מנסה להימנע מעוד מפגש כאוב עם מציאות חייו. חיים בצל אבא קשה ועצבני המטיל אימתו על כל יושבי הבית.

מלבד השוליים הימניים ניתן לראות שהדף עמוס בכתב, המילים צפופות והרווחים בין השורות ובין המילים מתקטנות דבר שמעיד על "חוסר אוויר" של הכותב שמרגיש תחושת מחנק בבית ובתוך עצמו.

מצד אחד הוא מתרחק משולי ימין של הדף אך נדבק לשולי שמאל, המייצגים את העתיד, שם מבקש לו מפלט, מתנחם במחשבה שאולי יום יבוא ואעזוב את הבית ואמצא נחמה מעברי הכאוב

אך למרבה הצער כל התחלה שירצה להתחיל בחייו תהיה מלווה ברושם של עברו, לכל מקום שהוא הולך הוא סוחב איתו משקעים. אם בדמות תחושת מסכנות ורחמים עצמיים, אם בדימוי עצמי שלילי שיקשה עליו להאמין בעצמו ובאפשרות שלו להיבנות מתוך הקושי.

מה שציירו עבורנו ההורים שלנו כבר צויר, ועלינו להסתכל על העבר באופן חיובי וללמד עליהם זכות. אך העבר שאנו מציירים לילדנו זה ההווה של היום והעתיד של מחר. אמנם לא עלינו המלאכה לגמור אבל האחריות מוטלת על שכמנו לעשות את הכי טוב שלנו והעיקר בשמחה!

שלי דוד, גרפולוגית מוסמכת, מאבחנת ציורים, ייעוץ אישי ותעסוקתי, קורסים, סדנאות ושיעורים פרטיים. | 0528157703

השארת תגובה