כי מציון: מסע היסטורי בין הישיבות הירושלמיות המיתולוגיות

שמעון ליברטי במסע היסטורי: הישיבות המפורסמות בירושלים. איזו ישיבה שלחה תלמידים לחקלאות, היכן למדו נשיא המדינה הרצוג והאלוף גורודיש? באיזה נוסח מתפללים ב'קול יעקב', וכיצד שכנעה הרבנית יוסף ע"ה את בנה להקים ישיבה? פרעות תרפ"ט וליל הבדולח

הנחת-אבן-הפינה-לישיבת-פורת-יוסף-המחודשת-בעיר-העתיקה-צילום-משה-מילנר-לעמ
הנחת-אבן-הפינה-לישיבת-פורת-יוסף-המחודשת-בעיר-העתיקה-צילום-משה-מילנר-לעמ
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

ישיבת טשעבין

נוסדה בשנת: בירושלים בתשט"ז.

מייסדי הישיבה: הגאון רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל.

כתובת: רחוב חנה 12.

לדמותה: ישיבת כוכב מיעקב, המכונה "ישיבת טשעבין" היא ישיבה כלל חסידית שנוסדה על ידי "הרב מטשעבין" הגאון רבי דב בעריש ויינפלד זצ"ל, ונחשבת לישיבה הכלל חסידית הגדולה ביותר.

בשנת תר"ס נישא רבי דב בעריש לרעייתו הרבנית יאכט ועבר לטשעבין, בה התגורר חותנו הנגיד ר' ישראל יוסף קלוגר. בתחילה סירב לקבל את עול הרבנות ולפרנסתו עסק במסחר, אך לאחר שפשט את הרגל, התמנה בשנת תרפ"ח לרבה של העיר, והקים את ישיבת כוכב מיעקב לזכר אביו הגאון רבי יעקב ווינפלד זצ"ל בעל הכוכב מיעקב, רבה של הרימאיליב שבגליציה, שנפטר בשנת תרנ"ד והוא בן 54 שנים בלבד, כשבנו רבי דב בעריש עדיין בחור צעיר.

כשהנאצים פלשו לפולין, נשקפה לחייו סכנה ממשית, לאחר שכונה בעיתון המפלגה הנאצית ה"דר שטרימר" כ"גדול התלמודיסטים בעולם". הוא נמלט לברית המועצות וגורש לסיביר, שם עסק בתורה עם חתנו הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון. בשנת תש"ו עלה לארץ והתאכסן במלון עד שהגאון רבי בצלאל ז'ולטי, לימים רבה של ירושלים, גילה את זהותו וסידר לו דירה.

בשנת תשט"ז הקים מחדש את ישיבת כוכב מיעקב בירושלים, ועמד בראשה עד לפטירתו בי' חשוון תשכ"ו. בנוסף כיהן כחבר מועצת גדולי התורה וחיבר את שו"ת דובב מישרים ובתקופה מסוימת עמד בראשות ישיבת חיי עולם.

לצדו בהקמת והנהגת הישיבה, מיום היווסדה, עמד חתנו הגרב"ש שניאורסון. הוא נולד בקראקא לאביו רבי יוסף משה שניאורסון, מצאצאי האדמו"ר הצמח צדק מחב"ד, ומצד אמו התייחס ל"אדמו"ר האמצעי" מחב"ד האדמו"ר רבי דובער שניאור. גם הוא הוגלה לסביר, שם פגש בחמיו לעתיד. בשנת תש"ז עלה לארץ ללא אישורים מהבריטים, ועד לעזיבתם את הארץ והקמת המדינה, נאלץ להסתתר מאימת המשטרה הבריטית.

היה מקושר לחב"ד ואדמו"ריה, ואף כיהן במשך כארבע שנים כראש ישיבת תומכי תמימים בלוד, עד שעבר לישיבת טשעבין, שם הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים במשך כ-50 שנה עד לפטירתו בכ"ה סיוון תשס"א. את מקומו ממלא בנו הגדול הגאון רבי יוסף משה שניאורסון, כשלנשיא הישיבה מונה הבן הצעיר הגאון רבי נחום שניאורסון. הוא חיבר את ספרו "ברכת שמעון", חידושים על הש"ס וכן חיבר חידושים על ספר הרוקח. בנוסף כיהן כחבר מועצת גדולי התורה.

בנוסף כיהנו בישיבה גדולי תורה נוספים, בהם הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל ולהבחל"ח הגאון רבי נפתלי נוסבאום.

את תפקיד המשגיח מילא בהקמת הישיבה הגאון רבי מרדכי רימר זצ"ל. וכיום מחזיק בתפקיד הגאון רבי בנימין רימר, חתנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לצד הגאונים רבי יעקב שמש ורבי שמואל דוד שניאורסון.

מתוקף העובדה שמדובר בישיבה הוותיקה והגדולה, המוגדרת כ"כלל חסידי", נמנים בין בוגריה שורה של אדמו"רים ורבנים בכירים מכל החצרות והחסידויות, בהם האדמו"ר מטאלנא, האדמו"ר מפיטסבורג ועוד. לצד אישי ציבור, כדוגמת שר הבריאות יעקב ליצמן.

ישיבת קול יעקב

נוסדה בשנת: תשכ"ד.

מייסד הישיבה: הגאון רבי יהודה עדס.

כתובת: דברי ירוחם 5, בית וגן.

לדמותה: ישיבת קול יעקב נוסדה על ידי האחים הגאון רבי יהודה עדס ואחיו הגאון רבי דניאל עדס, לזכרו של אביהם הגאון רבי יעקב עדס.

רבי יעקב עדס זצ"ל, כיהן כאחד מראשי ישיבת פורת יוסף במשך כשלושים שנה, ובין תלמידיו נמנים גדולי תורה ספרדים ובהם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל והגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. בנוסף כיהן כאב בית הדין הרבני בירושלים, חבר בית הדין הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית. לאחר שהתייסר במשך תקופה ארוכה נפטר בכ"ז תמוז תשכ"ג.

לפני כ-15 שנה, יצא לאור הספר 'חדות יעקב', מתורתו של הגאון רבי יעקב עדס, מדובר בשרידים שנותרו לפליטה, לאחר שחלק הארי מכתביו נשרפו בעת שהציתו הירדנים את ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. בשיחה עם תלמידים, אמר עליו בנו, רבי יהודה, "נצטרך לציין שתי נקודות מרכזיות: המונחות בלימוד כל העת, וענוה". הוא הוסיף: "קיבלתי מאבי זצ"ל שצריך ללמוד ותמיד ללמוד, ואכן מה שראינו אצל רבותינו, שהם הרחיקו מאוד בחורים צעירים מכל נושא ומכל עיסוק אחר שאינו לימוד תורה על טהרת הלימוד".

זמן קצר אחר פטירתו, בשנת תשכ"ד, הקימו בניו רבי יהודה ורבי דניאל, כולל אברכים בשם "קול יעקב", ששכן בתחילה בביתו של אביהם, בהמשך הוקמה הישיבה בשכונת בית וגן.

הגר"י עדס, למד בצעירותו בישיבת קול תורה אצל מרן הגרש"ז אוירעבך, אחר כך עבר לישיבת פוניבז' והיה מקורב למרן הגראמ"מ שך ולראשי הישיבה ואף למד בחברותא עם הגר"ש רוזובסקי. לאחר נישואיו שימש במשך כמה שנים כר"מ בישיבת קול תורה, עד להקמת ישיבתו קול יעקב.

הרב עדס הוא מרבני ומראשי "ארגון מרביצי תורה", של בני תורה ספרדים המזוהים יותר עם הציבור הליטאי, ואשר תמכו בסיעת דגל התורה. בשנת תשע"ב צורף למועצת גדולי התורה של דגל התורה, אך פרש לאחר זמן קצר. בנוסף כיהן בעבר כחבר נשיאות ועד הישיבות. הרב עדס חיבר ספרים רבים בענייני הלכה ועל סוגיות הש"ס.

ישיבת קול יעקב, ייחודית בכך שהיא קיבלה תלמידים ספרדים ואשכנזים באופן שוויוני, כחלק מהקו של הישיבה, כשבהיכל הישיבה כל חזן מתפלל לפי הנוסח שלו. אולם בשנים האחרונות רובם הגדול של התלמידים הם ספרדים. בשל קשיים כלכליים, לקראת סוף שנת תשע"ה, נסגר הכולל של הישיבה.

כמשגיח בישיבה מכהן מזה שנים, המשגיח הגאון רבי דב יפה. בין רבני הישיבה נמנים הגאון רבי יצחק דז'ימיטרובסקי, הגאון רבי יוסף דב וינטר והגאון רבי משה ברכה.

ישיבת קול תורה

הוקמה בשנת: תרצ"ט.

מייסדי הישיבה: הגאונים רבי יחיאל מיכל שלזינגר ורבי ברוך קונשטט.

כתובת: הפסגה 32, בית וגן.

לדמותה: הישיבה נוסדה על ידי יוצאי גרמניה, הגאונים רבי יחיאל מיכל שלזינגר, שכיהן כרב בפרנקפורט ורבי ברוך קונשטט שכיהן כאב"ד וראש ישיבה בפולדה, בשנת תרצ"ט, כמענה לנוער היהודי שעלה לארץ, בעקבות מאורעות ליל הבדולח.

בדיווח על הקמת הישיבה בעיתון החילוני דבר, מתאריך 27 באוגוסט 1939, נכתב: "רבנים מעולי גרמניה יסדו כאן ישיבה בשם קול תורה, מותאמת לנוער העולה ממערב אירופה. חלק מנוער זה יכנס, בגמרו את הישיבה, לעבודה בקיבוצי חקלאים חרדים".

ואכן בתחילה הורכבה הישיבה גם מבני קיבוצים חרדים, וכללה רק ארבעה שיעורים ללא קיבוץ, שאחריהם המשיכו חלק מהתלמידים לישיבות אחרות, וחלק הלכו לאקדמיה, לחקלאות ואף למחתרות.

בתיאור על הישיבה שנכתב ב-1947 בעיתון הצופה, המזוהה עם המזרחי נטען כי "הישיבה נוסדה על ידי חוג גדולי תורה ובעלי השפעה שעלו לארץ ישראל ממרכז וממערב אירופה במטרה לחנך ברוח ישראל סבא את בני הדור הצעיר, פליטי חרב שעזבו את ארצות אירופה ובאו לארץ ישראל בחוסר כל. מייסדי הישיבה התאימו את תכנית הלימודים בה לצרכי הישוב בארצנו הקדושה ולמצבם של התלמידים. הישיבה מחנכת את תלמידיה שיגדלו לבני תורה, בעלי ידיעות מקיפות ועמוקות בתורה הקדושה וליראי השם, שישתתפו בבניין ארצנו הקדושה על פי התורה בכל שטחי החיים המודרניים".

הישיבה עברה כמה נדודים, בתחילה שכנה בבית כנסת בסמוך למחנה יהודה, אחר כך עברה לשכונת שערי חסד, אך הפנימיה והמטבח שכנו ברחוב המלך ג'ורג' ב"בית סבא", וב-1947 הוכרז האזור כאזור הביטחון והמקום הוחרם על ידי הבריטים. בתיאור מהצופה נכתב: "עד עכשיו היו חיי הישיבה חיי נדודים מחוסר בנין משלה והייתה מפוזרת על כמה דירות פרטיות. נוסף על זה הוחרם על ידי השלטונות החלק העיקרי של הפנימיה, שם היה גם עם המטבח".

הישיבה עברה לקולג' ברחוב אוסישקין, ורק בשנת תשי"ז עברה לשכונת בית וגן, כשעם השנים והתרחבות הישיבה נבנים מבנים נוספים בסמוך. בשנת תש"ס הוקם אגף נוסף ונערך שיפוץ כללי.

עם השנים, גם השינויים השונים שהיו בישיבה בשל תנאי הקמתה נעלמו בהדרגה. מה שהאיץ את התהליך הוא מינוי מרן הגרש"ז אויערבך לראש הישיבה בשנת תש"ט, עד לפטירתו בתשנ"ה.

לאחר פטירת הגרש"ז מונה לראש הישיבה הגאון רבי משה יהודה שלזינגר, בנו של ראש הישיבה המייסד. בשנה האחרונה החליט הגרמ"י להעביר את ראשות הישיבה לבנו הגאון רבי שלמה שלזינגר. במעמד מיוחד שנערך בכ' טבת תשע"ז, במעמד כל רבני הישיבה, מסר רבי שלמה שיעור כללי בהיכל הישיבה. לצדו נמצא הגאון רבי יחיאל קורן, נכדו של המייסד רבי ברוך קונשטט.

את תפקיד המשגיח מילא הגאון רבי גדליה אייזמן, שבמשך עשרות שנים מסר שיחות בישיבה. מי שממלא את מקומו הוא הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי, חתנו של הגרש"ז. במשך שנים ארוכות מסר שיחה קבועה גם המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה.

לצדם פועלים צוות ראשי הישיבה והר"מים, בהם הגרב"ש דויטש, הגרב"צ בורודיאנסקי, הגר"צ וולפין ועוד. את הישיבה מנהל ר' ישראל ברלין בנו של הרב מנחם צבי ברלין. בעבר כיהנו כרבנים בישיבה גלריה מפוארת של גדולי תורה, שחלקם הקים ברבות הימים ישיבות בעצמו, בהם למשל הגרש"מ דיסקין זצ"ל, ולהבחל"ח הגר"ב ויסבקר ראש ישיבת בית מתתיהו והגר"י עדס ראש ישיבת קול תורה.

בין בוגרי הישיבה נמנים ראשי ישיבות, רבנים ומשגיחים מפורסמים, בהם הגאון רבי מרדכי גרוס גאב"ד חניכי הישיבות, הגאון רבי גבריאל יוסף לוי ראש ישיבת באר התורה (גי"ל), המשגיח רבי דן סגל, חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי משה מאיה, רבה של תל אביב והרב הראשי לשעבר הגאון רבי ישראל מאיר לאו ועוד רבים. וכן אישי ציבור רבים, בהם ח"כ אורי מקלב ואחרים.

ישיבת פורת יוסף

הוקמה בשנת: תרפ"ג.

המייסד: הגאון רבי בן ציון מרדכי חזן

כתובת: הישיבה בגאולה – יוסף בן מתתיהו 30; בעיר העתיקה – סמוך לכותל

לדמותה: ישיבת פורת יוסף נוסדה בהוראת ריש גלותא דבבל מרן רבנו יוסף חיים ה"בן איש חי", זאת לאחר שמקורבו הגביר ר' יוסף אברהם שלום מכלכותא שבהודו, רצה להקים בית חולים בירושלים ונועץ עם רבו, אך הבן איש חי הורה לו להקים ישיבה והוא החליט להקים אותה בצמידות לכותל המערבי ולהחזיק בה תלמידי חכמים שיעסקו בנגלה ובנסתר.

בשנת תר"ס, הופקד על המלאכה רבי בן ציון חזן, שעסק בירושלים בהדפסת ספרי הבן איש חי. הוא נפגש עם הוועד הערבי העליון, ושכנע אותם למכור לו את הקרקע, אלא שהדבר גרר זעם בקרב הערבים, שאיימו ברצח, לאחר שנים ארוכות ופיצויים לבעלי הקרקע הרבים, החלה הקמת הישיבה בשנת תרע"ד, אלא שמלחמת העולם הראשונה שפרצה באותה שנה עיכבה את בניין הישיבה ורק בשנת תרפ"ג הסתיימה הבנייה.

הישיבה שכנה בעיר העתיקה עד להקמת המדינה, אז נפל הרובע היהודי בידי הירדנים במהלך מלחמת השחרור, כשהרב חזן יוצא אל הליגיונרים הירדנים עם דגל לבן, במה שסימל את כניעת יהודי הרובע. הירדנים לא הסתפקו בכך, הרסו את הישיבה והעלו אותה באש, ובכך שרפו את אוצר הספרים הנדיר שהיה בישיבה, וכלל ספרים נדירים וכתבי יד, שחלקם אבד לנצח בשל השריפה המחרידה.

הישיבה התגלגלה ממקום למקום, ושכנה בבתי כנסת שונים בשכונת הבוכרים ובית ישראל, בהם בית הכנסת צופיוף ושושנים לדוד. בשנת תשי"ז הוקם בניין הישיבה החדש בשכונת גאולה. שנתיים אחר כך הוקם סניף נוסף בשכונת קטמון, שבהמשך שימש כישיבה הקטנה של פורת יוסף. לאחר מלחמת ששת הימים בתשל"ז, הוקם מחדש בניין הישיבה בעיר העתיקה, שתוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה, סמוך ונראה למקום המקדש.

כראש הישיבה הראשון כיהן הגאון רבי רפאל שלמה לניאדו, לאחר פטירתו מונה לראש הישיבה מרן הגאון רבי עזרא עטיה, שכונה בפי תלמידו "המורה" ו"רב רבנן", הוא כיהן בתפקיד עד לפטירתו בל"ג לעומר תש"ל, והקים עולה של תורה בציבור הספרדי, כשלמעשה כל גדולי התורה והרבנים הספרדים בעשורים האחרונים, הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו.

בנוסף כיהנו בראשות הישיבה מרנן הגאונים רבי יהודה צדקה, רבי יעקב עדס ורבי בן ציון אבא שאול. כיום בראשות ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה עומד נשיא מועצת חכמי התורה מרן חכם שלום כהן ובראשות ישיבת פורת יוסף גאולה עומד הגאון רבי משה צדקה.

כנשיא הישיבה הראשון כיהן הראשל"צ הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, אחריו מונה לתפקיד מרן הגר"ע יוסף ולאחר פטירתו מונה לנשיא הישיבה הראשל"צ הגר"י יוסף.

בתוך הישיבה פעלה ישיבה ללימודי קבלה בשם "עוז והדר", בראשה עמדו גדולי המקובלים בירושלים, ובהם הגאון רבי אפרים הכהן, אביו של חכם שלום כהן.

כאמור, פורת יוסף שימשה כאם הישיבות הספרדיות, ונחשבת למייסדת החרדיות הספרדית בדור שלפני קום המדינה ובדורות שאחריו. בוגרי הישיבה הפכו לרבני ומנהיגי הציבור הספרדי בארץ ובחו"ל ותקצר היריעה למנותם.

ישיבת עץ חיים

נוסדה בשנת: תר"א.

המייסד: הגאון רבי שמואל סלנט.

לדמותה: ישיבת עץ חיים, נוסדה על ידי רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט, כמהלך מהפכני ביישוב הישן. עד אז למדו הילדים קבוצות קבוצות, אצל מלמדים שנשכרו על ידי ההורים. רבי שמואל יזם הקמת מוסד אחד, שאליו ייכנסו כילדים ובו ילמדו לאורך כל השנים ברציפות. עץ חיים הוקם תחת השם "תלמוד תורה", וכלל את התלמוד תורה לילדים, ישיבה אמצעית שנקראה "עיטור רבנים" וישיבה גדולה שהייתה למעשה גם כולל, ורבים מתלמידיה נותרו ללמוד בה לאורך שנים ארוכות ואף עד לפטירתם.

בראש הישיבה עמד הגר"ש סלנט לצד של הגאון רבי משה נחמיה כהניו והגאון רבי משה יהודה לייב מקוטנא ומאוחר יותר הגאון רבי אליעזר דן רלב"ג. נשיאי עץ חיים, היו הגאונים רבי ישעיה ברדקי, רבי שמואל סלנט, רבי משה יהודה לייב זילברברג ורבי שמעון זרחי.

בערוב ימיו, מינה הגר"ש סלנט, את חתן נכדתו, הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, בעל לוח ארץ ישראל, לראש ומנהל הישיבה, לאחר פטירתו ניהל את הישיבה בנו רבי אהרן, עד לפטירתו בשנת תשע"ב.

בשנת תרפ"ה מונה לראש הישיבה הגאון רבי איסר זלמן מלצר, בעל ה"אבן האזל" ויו"ר מועצת גדולי התורה, וכיהן בתפקידו עד לפטירתו בי' כסלו תשי"ד. לאחר פטירתו מונה לראשות הישיבה, חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת לייקווד ובמשך שנים הוא מסר שיעורים בישיבה בזמנים שהיה בארץ.

לאחר פטירת הגר"א קוטלר בב' בכסלו תשכ"ג, מונה לראש הישיבה הגאון רבי שלמה זלמן זלזניק, בעל הזרע אברהם וזרעה של רחל, לאחר פטירתו מונה לתפקיד בנו הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק, חבר מועצת גדולי התורה, שכיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו באלול תש"ע והוא בן 98 שנה. בנוסף במשך שנים מסר מרן הגראמ"מ שך שיעורים בישיבה.

באגף התלמוד תורה, כיהן כראש המלמדים הרב חיים מן, ובנו הרב יהודה לייב מן היה מזכיר התלמוד תורה. בין הבולטים בעשרות המורים בתלמוד תורה, נמנים הרב אליהו יוסף שמואל בסן, שקיבל את אות יקיר ירושלים והרב חיים יהודה יעקובזון שחיבר את הספר הנפוץ "למשמעות". במשך שנים ארוכות כיהן כמשגיח התלמוד תורה הגאון רבי אריה לוין.

בשנת תרס"ח רכש הגרי"מ טיקוצ'ינסקי שטח גדול להקמת הישיבה ברחוב יפו, שם שכנו מוסדות עץ חיים במשך למעלה מ-100 שנה, עד לשנת 2010 אז נמכר המתחם ליזמים להקמת מלון בוטיק, חנויות ועוד. הישיבה עברה באופן זמני למרכז זוועהיל ברחוב שמואל הנביא, ולפני כ-6 שנים נרכש מתחם תלמוד תורה רוז'ין ברחוב ישעיהו ושם צפויים לקום המוסדות מחדש.

כישיבה הותיקה ביותר בירושלים, הצמיחה עץ חיים גלריה ארוכה ומפוארת של גדולי תורה ומנהיגי היהדות, בהם מרן הגרש"ז אויערבך ובניו, הגרצ"פ פראנק, הגרא"י וולדנברג, האדמו"ר מגור ועוד. לצד רבנים שהפכו למנהיגים בציונות הדתית, כדוגמת הרב הראשי שלמה גורן והרב הראשי שבא אחריו, הרב אברהם אלקנה שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב. וכן אישי ציבור כדוגמת מנחם פרוש, ואפילו דמות מפתיעה, האלוף שמואל גונן "גורודיש", שהיה מהמפקדים הבולטים במלחמות ששת הימים ויום כיפור.

ישיבת חברון

נוסדה בשנת: תרל"ז ובירושלים בתרפ"ט.

מייסד הישיבה: הגאון רבי נתן צבי פינקל.

לדמותה: בתולדות ייסודה והתפתחותה של ישיבת חברון יש כמה נקודות ציון, שחלקן גם שלובות בשינויים בשמה. הישיבה נוסדה על ידי ה"סבא מסלובודקה" הגאון רבי נתן צבי פינקל בשנת תרל"ז בסלובודקה הסמוכה לקובנא שבליטא, ונקראה "כנסת ישראל" (שלימים התפצלה). לראשות הישיבה מונה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין, מחותנו של הסבא וגיסו הגאון רבי איסר זלמן מלצר, שבהמשך נשלח לכהן ברבנות העיר סלוצק, שם הקים ישיבה ואחר כך עלה לארץ וכיהן בראשות ישיבת עץ חיים.

הישיבה מבוססת על שיטת "גדלות האדם" של הסבא מסלובודקה, וכנגזרת מכך הכניסה לעולם הישיבות את הכובעים והחליפות ואת מה שמכנים בעגה הישיבתית "רוממות".

בעקבות גזירה של השלטונות בליטא כי על בחורי הישיבה להתגייס לצבא או לשלב לימודי חול, החליט הסבא להעלות את הישיבה לארץ ישראל. לצורך מציאת מקום לישיבה וההכנות למעבר נשלח לארץ הגאון רבי יחזקאל סרנה, חתנו של הגרמ"מ אפשטיין. בתחילה הוא רצה להקים את הישיבה בירושלים, אך לבסוף הוחלט על עיר האבות חברון כמקום בו תיפתח מחדש ישיבת סלובודקה.

לימים תיאר הגר"י סרנה את אותם החיפושים וסיפר: "כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת".

בזמן אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון, והושגו 100 אישורי עלייה "סרטיפיקטים" לתלמידי הישיבה, אך בתחילה עלו רק 10 בחורים מליטא, ובהמשך הגיעו נוספים ונוספו תלמידים מבני הארץ. בראשות הישיבה הישראלית עמד הגר"י סרנה ולצדו כמשגיח פעל הגאון רבי אברהם גרודזינסקי שזמן קצר אחר כך שב לליטא.

באדר תרפ"ה עלה לארץ ראש הישיבה הגרמ"מ אפשטיין, וזמן קצר אחר כך הצטרף אליו הסבא מסלובודקה, שכיהן כמשגיח עד לפטירתו בכ"ט שבט תרפ"ז. שנה אחר כך הצטרף גם הגאון רבי יהודה לייב חסמן, שמונה למשגיח לצדו של הסבא. בצוות רבני הישיבה נמנו חתני הגרמ"מ אפשטיין, הגאונים רבי משה חברוני, רבי אהרן כהן ורבי משה פינקל.

במאורעות תרפ"ט ספגה הישיבה מכה אנושה, כש-24 מבני הישיבה הי"ד, נטבחו באכזריות בידי הפורעים הערבים. בעקבות הטבח עברה הישיבה לירושלים, שם שכנה בתחילה בבית הכנסת אחווה, רק עשור לאחר מכן, בתרצ"ט, נחנך מבנה הקבע של הישיבה ברחוב חגי בשכונת גאולה. בשנת תרצ"ו עם פטירת הגרי"ל חסמן מונה למשגיח הגאון רבי מאיר חדש.

במהלך השנים מונו לראשי הישיבה, בנו של הגר"י סרנא, הגאון רבי יעקב חיים סרנא (בשנת תשכ"ו) ואחר כך בתשכ"ח מונו גם הגאון רבי אברהם פרבשטיין, חתנו של רבי חצק'ל והגאון רבי שמחה זיסל ברוידא חתנו של הגר"מ פינקל. בתשל"ו החל למסור שיעור כללי הגאון רבי הלל זקס, חתנו של הגר"מ חברוני ונכדו של החפץ חיים, שבהמשך פרש מהישיבה והקים את ישיבת כנסת הגדולה, המכונה "חברון קריית ספר". בין סגל הר"מים נמנו הגאון רבי רפאל שמואלביץ' והגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי.

עם השנים גדלה הישיבה, והמבנה בגאולה צר מלהכיל את הבחורים, ולכן החליט הגר"י סרנה להקים מקום חדש, אך מרוחק ממרכז העיר, כך נבחרה שכונת גבעת מרדכי ובשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה לישיבה. הבנייה ארכה שנים ארוכות ורק בתשל"ו החלו ללמוד בגבעת מרדכי. שנה לאחר מכן בתשל"ז פרש הגרב"מ אזרחי והקים את ישיבת עטרת ישראל. עשור מאוחר יותר, בעקבות חילוקי דעות ומחלוקות הקים הגאון רבי יעקב חיים סרנא ישיבה בבניין הישן בגאולה, מה שכונה "חברון גאולה", אך לפני כמה שנים הישיבה עברה משם ובבניין לומדת ישיבה אחרת.

בצעד יוצא דופן מונו בשנת תשמ"ח שני ר"מים חדשים בישיבה, שאינם מבני משפחות ראשי הישיבה, הגאון רבי דוד כהן והגאון רבי שלמה כץ, שלאחר פטירת רבי אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי הישיבה לצד הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין, שנה אחר כך מונה לתפקיד גם הגאון רבי יוסף חברוני.

בזמן אלול תשע"א מונה למשגיח הגאון רבי חיים יצחק קפלן והוא החל למסור את השיחות בהיכל הישיבה, לאחר שמאז פטירתו של הגר"מ חדש בתשמ"ט נמסרו השיחות בחדרים אחרים בישיבה. לצדו מכהן הגאון רבי שלמה פלאי, שבאדר תשע"ה הודיע על נטילת מעין 'פסק זמן' מהתפקיד.

אחת מהמסורות שנקבעו בישיבת חברון ונפוצו בכל העולם הליטאי, היא נוסח התפילה בימים הנוראים, שנקבע על ידי המגיד הגאון רבי שלום שבדרון.

בין בוגרי הישיבה נמנים רבים וטובים, ראשי ישיבות, משגיחים ורבנים וגם אישי ציבור וכאלה שהמשיכו את דרכם בציונות הדתית. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את הגרמי"ל לפקוביץ, הגרז"נ גולדברג, הגר"ב ז'ולטי, הגרב"ד פוברסקי, הגר"א פילץ, בני משפחת יוסף – הגר"י, הגר"ד והגר"מ ועוד רבים מגדולי התורה. לצדם גם אישי ציבור כדוגמת יו"ר ש"ס השר אריה דרעי ואפילו נשיא המדינה חיים הרצוג, אביו של יו"ר האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג.

ישיבת עטרת ישראל

נוסדה בשנת: תשל"ו

מייסד הישיבה: הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי.

לדמותה: עטרת ישראל נוסדה על ידי הגרב"מ אזרחי על שמו ולזכרו של אביו הגאון רבי ישראל אזרחי בשנת תשל"ו, לאחר שפרש מישיבת חברון גבעת מרדכי, יחד עם חמיו הגאון רבי מאיר חדש, שכיהן כמשגיח, לצד היותו משגיח ישיבת חברון. בשלב מאוחר יותר מונה למשגיח הגאון רבי חיים וואלקין בעל ה"דעת חיים". כמו חברון, גם עטרת ישראל פועלת לאורו ולשיטתו של הסבא מסלבודקה.

בצוות רבני הישיבה נמנים חתניו של הגרב"מ, הגאונים רבי ישעיהו הדר גלזמן ורבי אהרן ויינר והגאון רבי יואל שפירא. מי שמנהל את המוסדות הוא הגאון רבי בן ציון אזרחי.

לצד הישיבה הגדולה פועלת ישיבה קטנה וכן כולל בראשו עומד הגאון רבי חיים אזרחי, נכדו של הגרב"מ.

הישיבה פועלת בכמה מבנים בשכונת בית וגן, לפני כמה שנים רכשה הישיבה שטח גדול בשכונת הר נוף במטרה להקים קריה גדולה, אך עד כה נתקלו התכניות בקשיים בשל התנגדויות שונות. כשנרכש השטח בהר נוף אמר הגרב"מ בעמדו במתחם: "אנחנו באמת רוצים עד כמה שניתן, שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להבין ולהשכיל ולהפיץ את התורה הזאת, כאן תהיה סלבודקה במיטבה בעזרת ה'".

הגרב"מ נחשב לאחד מגדולי ראשי הישיבות בדור והוא מכהן גם כחבר בולט במועצת גדולי התורה של דגל התורה. הוא חיבר את סדרת הספרים ברכת מרדכי, חידושים בש"ס ובענייני מחשבה ומוסר על סדר התורה והמועדים. בנוסף הוא ידוע בכושרו הרטורי ונחשב לאחד הנואמים הבולטים והכריזמטיים, ונאומיו בעצרות ובכינוסים מחשמלים את הציבור.

במקביל לישיבה, ייסד הגרב"מ בשנת תשל"ד את תנועת בני תורה, שבמרכז פעילותה עומד מחנה בני תורה, והיא נועדה בכדי לקרב לעולם הישיבות החרדי את תלמידי הישיבות התיכוניות מהציבור הדתי לאומי. שיאו של מחנה בני תורה הוא בדרשתו המפורסמת של הגרב"מ, שבמרכזה הסיפור המכונה בעולם הישיבות "יצחק אלחנן שמאלה". ואכן במשך עשרות שנות קיומה הצליח הגרב"מ 'לשרוף' מאות צעירים שנכנסו לישיבות הקדושות והפכו לחרדים לכל דבר.

ישיבת מיר

נוסדה בשנת: תקע"ה

מייסד הישיבה: הגאון רבי שמואל טיקטינסקי

לדמותה: הישיבה נוסדה על ידי הגר"ש טיקטינסקי שהיה מחשובי העיירה מיר, ומתואר כ"אחד מחכמי דורו, גאון וצדיק". הוא מסר שיעורים בישיבה משנת תקע"ה ועד לשנת תקפ"ג, אז נסע לחו"ל ואת מקומו מילא בנו הגאון רבי אברהם טיקטינסקי. לאחר פטירתו בשנת תקצ"ה מונה רבה של מיר הגאון רבי יוסף דוד איינזשטאט לראש הישיבה ולצדו פעל בנו הגאון רבי משה אברהם. בשנת תר"ו נפטר רבי יוסף דוד ובנו מונה לרב העיר, וביקש למנות ראש ישיבה אחר במקומו. לאחר מבחן שנערך בין כמה מועמדים מונה לתפקיד הגאון רבי חיים ליב טיקטינסקי בנו הצעיר של מייסד הישיבה והוביל אותה לפריחה. הוא נודע בגאונותו, והגאון רבי ישראל סלנטר היה נוהג להגיד שמי שרוצה להבין דף גמרא על בוריו צריך לשמוע שיעור שלו.

עם פטירת רבי משה אברהם, מונה לרב העיר חתנו הגאון רבי חיים זלמן מסלץ שרצה גם להתמנות לראשות הישיבה, מה שעורר מחלוקת, בה היה מעורב רבי הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא ולבסוף נותר כראש הישיבה רבי חיים לייב. בהמשך מינה לצדו את בנו הגאון רבי אברהם טיקטינסקי.

בשנת תר"ס ביקשו למנות עוד ראש ישיבה, ולאחר בחינת כמה מועמדים התקבל לתפקיד הגאון רבי אליהו ברוך קמאי, שאחרי זמן קצר מונה גם לרבה של מיר והנהיג מהפכה בחלוקת התמיכה לבני הישיבה. בשנת תרס"ז החל למסור שיעורים בישיבה חתנו, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, בנו של הסבא מסלובודקה. כך הפכה גם מיר לאחת הישיבות הבולטות בתנועת המוסר. למשגיח הישיבה מונה הגאון רבי ירוחם ליבוביץ, שקיבל את כינויו על שם הישיבה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הישיבה עברה לוילנא, ורבי ירוחם הפיץ מוסר בישיבות נוספות, ובעקבות כך בשנת תרפ"א מונה למשגיח הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין.

בשנת תרפ"ד חזר רבי ירוחם למיר, וכשנסע רבי אליעזר יהודה לאסוף כספים בארה"ב ניהל את הישיבה בפועל. בשנת תרצ"ט צורפה מיר לברית המועצות ורוב תלמידי הישיבה נמלטו לוילנא. לאחר גלגולים רבים ונסים גלויים, שכבר נכתב עליהם רבות, הגיעו בני הישיבה ליפן בראשות הגאון רבי חיים שמואלביץ, חתנו של הגרא"י פינקל, והגר"י לווינשטיין, ומשם הוגלו לשנחאי שבסין.

בשנת תש"ד הקים הגרא"י מחדש את הישיבה בירושלים, ואליה הגיעו רובם של התלמידים שניצלו, וחלקם הקטן היגר לארה"ב והקים שם גם כן ישיבת מיר. הישיבה התפתחה והתרחבה והצטרפו אליה גם רבים מבני ירושלים וחסידים. בשנת תשכ"ה מונה לראש הישיבה הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל, בנו של הגרא"י, שכיהן בתפקיד במשך כחצי יובל עד לפטירתו בתש"ן. לצדו כיהן בראשות הישיבה הגאון רבי נחום פרצוביץ.

לאחר פטירתו מונה לראשות הישיבה חתנו הגאון רבי נתן צבי פינקל, שהיה גם הוא צאצא לסבא מסלובודקה, ועלה בצעירותו מארה"ב לישראל. תחת הנהגתו פרצה הישיבה ומספר תלמידיה הגיע לאלפים. כשלצדו מכהנים הגאונים רבי רפאל שמואלביץ, רבי אליהו ברוך פינקל, רבי יצחק אזרחי ועוד. לאחר פטירת הגרנ"צ בשנת תשע"ב, מונה לראשות הישיבה בנו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל.

פריחתה של הישיבה הביאה להקמת מבנים נוספים, שהתרכזו סביב מבנה הישיבה בשכונת בית ישראל, כשחלקם מתנהלים כתתי ישיבות, בראשם עומדים ראשי הישיבה המנהלים את בתי המדרש השונים. הישיבה מונה כיום כמה בניינים, בהם "הבניין המרכזי", בו נמסר השיעור כללי של ראש הישיבה, ובו התגוררו ראשי הישיבה. בעזרת הנשים לומדים בני "חבורת קסטנר" בראשות הגאון רבי נחום קסטנר. בניין נוסף הוא "בית שלום", בו מוסר שיעורים הגאון רבי אשר אריאלי, ושוכנת בו גם חבורת שפיגל. בנוסף יש את "בניין פרידמן", הבניין החדש "בית ישעיה", "בית מנחם", "שלמי שמחה" ו"נר גבריאל – קודשים".

לקראת שנת תש"ס הוקמה ישיבת מיר ברכפלד בראשה עמד הגאון רבי אריה פינקל, עד לפטירתו, אז מונה לכהן כראש הישיבה חתנו, הגאון רבי נועם אלון.

ישיבת חזון עובדיה

נוסדה בשנת: תשל"ג

מייסד הישיבה: מרן הגר"ע יוסף.

כתובת: הרקמה 7

לדמותה: ישיבת חזון עובדיה נוסדה על ידי מרן זצ"ל, כשהתמנה לרב הראשי ולראשון לציון בשנת תשל"ג, ככולל אברכים ללימודי הוראה ודיינות, שנועד להכשיר רבנים ספרדים, זאת לאחר שהגר"ע נוכח במחסור הגדול ברבנים ספרדים שיתפסו עמדות ברבנות ובדיינות. ואכן במשך השנים יצאו מהכולל ומהישיבה רבנים ודיינים רבים, שמונו לרבני ערים, דיינים ופוסקי הלכה בשיטתו של הגר"ע.

בראשות הכולל העמיד מרן את בנו הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף, כשהגר"ע בעצמו מנווט את דרכו של הכולל ומוסר בו שיעורים שבועיים קבועים.

בזמן אלול תשנ"ג הוקמה הישיבה. ומעשה שהיה כך היה, כפי שסופר על ידי הגר"י יוסף בעצמו לתלמידיו ברבות השנים: בתחילת זמן קיץ תשנ"ג, שעות לפני כניסת השבת, התקשר מרן הגר"ע יוסף לרב יצחק וביקש ממנו שיבא להיות אצלו שבת. הגר"י אמר כי רעייתו הרבנית כבר הכינה הכול והבית מאורגן לשבת, אך מרן התעקש שיבוא לשבת, והרב יצחק הגיע. לאחר סעודת השבת, הציע מרן לרב יצחק לצאת יחד לצעידה קצרה באזור הבית בשכונת רחביה. במהלך הצעידה סיפר לו הגר"ע כי יש לו צער גדול מההתקפות נגדו של רבני הציבור הליטאי וה"מרביצי", שהיו אז בשיאן, וכי בחורים ספרדים רבים הלומדים בישיבות הליטאיות, באו אליו וביקשו ממנו שיקים להם ישיבה שתהיה בדרכו ולא יאלצו לשמוע מתקפות נגדו. אז ביקש הגר"ע מהגר"י שיעזוב את הכולל ויקים ישיבה לאותם בחורים, והוא יממן את כל ההוצאות.

הגר"י יוסף סירב ליטול על עצמו את האחריות, ואמר כי אין בכוחו לנהל ישיבה עם בחורים, שזה דבר הגוזל זמן רב, והוא מעדיף להמשיך ללמוד ולעסוק בכתיבת סדרת ילקוט יוסף. כששבו הביתה, שאלה הרבנית מרגלית, את מרן "נו הוא הסכים?" והגר"ע השיב "לא, הוא מתעקש", והתיישב ללמוד. הרבנית מרגלית נגשה לבנה הרב יצחק, וסיפרה לו על הצער שעובר על הגר"ע ואמרה לו כי חסכה במשך השנים סכום של כמה מאות אלפי שקלים לעת זקנתה, אך כעת היא תיתן לו את כל הכסף בכדי שירכוש מבנה לישיבה, והיא מתחייבת שהיא ומרן יחזיקו את הישיבה כלכלית והוא יעסוק רק בהרבצת תורה. לאחר הפצרות הסכים הגר"י ליטול על עצמו את התפקיד, וכך בזמן אלול הוקמה הישיבה בשכונת גבעת שאול.

במשך שנים ארוכות היה מגיע מרן הגר"ע בכל יום חמישי למסור שיעור כללי בישיבה, והחזיק בעול הכלכלי כשהוא דואג לגייס לישיבה תרומות מנדיבים, עד שנאלץ להפסיק וגם העול הכלכלי הושת על כתפיו של הגר"י.

לצד הגר"י יוסף, כיהנו כרבנים בישיבה הגאונים רבי יצחק דניאל, רבי שלמה לוי, רבי שמואל חיות, רבי יהודה פרץ ועוד. כמשגיח כיהן הגאון רבי אריה נגר. עם היבחרו של הגר"י לתפקיד הרב הראשי והראשון לציון בשנת תשע"ג, מונה לראשות הישיבה בנו הגאון רבי רחמים יוסף, והגר"י מכהן כנשיא הישיבה, ומקפיד להגיע לישיבה למסירת שיעורים ולשבתות שונות. בניסיון לייצר שינוי בישיבה, היא שינתה באותה תקופה את שמה ל"ישיבת רוממה".

הכולל החל את דרכו בדירה צנועה ברחוב חנה, באדר תשמ"ב נערכה חנוכת הבית לבניין הישיבה בשכונת קטמון. בתשנ"ג הוקמה הישיבה בשכונת גבעת שאול, ובהמשך עברה למשכנה הנוכחי ברחוב הרקמה בשכונת רוממה.

במקביל, הוקמה בשנת תשע"ד ישיבת אהל יוסף, העומדת גם היא תחת נשיאותו של הראשל"צ אך מתנהלת בצורה עצמאית ובראשה עומד בנו של הגר"י, הגאון רבי עובדיה יוסף, ולצדו מכהן הגאון רבי חנוך כהן ראש ישיבת באר התלמוד.

ישיבת יקירי ירושלים

מייסד הישיבה: הגאון רבי יהודה כהן

כתובת: מלכי ישראל 77

לדמותה: מוסדות יקירי ירושלים נוסדו על ידי הגאון רבי יהודה כהן, ומתייחדים בכך שהם כוללים מוסדות מגיל הגן ועד לכולל האברכים, כשישנם תלמידים שאכן עברו את כל המסלול באותו המתחם וכעת כבר בניהם נכנסים ללמוד בגן ובתלמוד תורה, והאבא לומד בכולל.

הישיבה החל כישיבה קטנה ותלמוד תורה, שהתפתחו והתרחבו עם השנים, ולפני כעשרים שנה נוסדה הישיבה הגדולה "באר התלמוד". לפני כמה שנים הוקם סניף של התלמוד תורה בבית שמש ובהמשך הוקמה גם ישיבה קטנה במקום.

בראשות הישיבה עומד הגר"י כהן, כשבפועל כיום הוא מכהן כראש הישיבה הקטנה, ובראשות הישיבה הגדולה עומד בנו הגאון רבי חנוך כהן, בעל תורת כהן ועוד ספרים, המשמש במקביל גם כראש ישיבה בישיבת אהל יוסף. כשבישיבה נוהגים לכנות את הגר"י "מרן ראש הישיבה" ואת הגר"ח "מורנו ראש הישיבה".

לצידו של הגר"י כהן, מכהנים שורה של רבנים בצוות הישיבה, בהם הגאון רבי ראובן שהרבני, גיסו של הגרב"צ אבא שאול, הגאון רבי צבי פוברסקי, בנו של ראש ישיבת פוניבז' הגרב"ד פוברסקי ועוד רבים. כמשגיח הישיבה מכהן הגאון רבי רפאל כהן, לצד צוות משגיחים-קטנים.

במשך שנים עמד הגר"י גם בראשות הישיבה הגדולה, שהייתה במתכונת מצומצמת, עד שהחליט למנות לתפקיד את בנו, וליצור סוג של הפרדה בין הישיבות, למרות ששתיהן שוכנות באותו מבנה. כמה שנים אחר כך בוצע מהפך בישיבה, כשהר"מים הוותיקים פרשו ובמקומם מונו ר"מים צעירים, בהם הגאונים רבי מנחם אביטן ויהודה הראל. כמשגיח מכהן הגאון רבי אליהו אהרן, ובעבר כיהנו כמה משגיחים נוספים. בנוסף מונה צוות הישיבה עוד מספר רבנים ומשגיחים בהם הגאון רבי יצחק דוד פלג ואחרים.

הישיבה עברה מספר תחנות, ברחוב תחכמוני וברחוב יוסף קארו. עד שהגיעה למשכנה הנוכחי ברחוב מלכי ישראל פינת רחוב הטורים. ראש הישיבה הגר"י כהן, נוהג לספר מפעם לפעם, כיצד הצליח להשיג את השטח עליו הוקמה הישיבה. בבניין הישן, היה קיים בית הספר לחקלאות על שם ברל כצנלסון, אך המקום לא היה פעיל והגר"י פעל רבות מול ראש העיר דאז טדי קולק בכדי להשיגו, אך קולק שלא היה ידוע כאוהד חרדים סירב לכך בעקשנות, ובמגרש אף שתלו צמחים שונים בכדי לייצר מצג שווא של מקום פעיל. אך הגר"י לא נואש ולאחר מאמצים רבים קיבל את הבניין הישן, שכל קירותיו גורדו וטויחו מחדש, ובו שוכן כיום התלמוד תורה. לצד הבניין נבנו מבנים נוספים המשמשים את הישיבה הקטנה והגדולה וחדרי הפנימיה, מה שיצר "קמפוס" המכיל אלפי ילדים ובחורים המתחנכים בדרכו הקפדנית.

השארת תגובה