כשרות בפסח: המצוות וטעמיהן – כל מה שרק תרצו לדעת

מאפיית מצות
מאפיית מצות
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

מצוות אכילת מצה:
הציווי:

"בָרִאשון בּאַרְבּעָה עָשׂר יוֹם לַחודֶשׁ, בּעֶרֶב, תאכְלוּ, מַצות" כך נצטווינו בתורה. מצוות עשה מהתורה לאכול מצה בליל ט”ו בניסן [ליל הסדר]. לפני האכילה מברכים שתי ברכות: “ברוך אתה אד-ני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ” ו”ברוך אתה אד-ני , אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מצה”.

הכמות החייבת להיאכל:

לכתחילה יש לאכול כמות של פעמיים כזית שהיא 27 גרם – כשליש מצת-יד. ובמידת הצורך כגון שקשה הדבר ניתן להסתפק ב: 11 גרם – כשביעית מצת-יד קטנה.

מי שקשה לו לאכול 2 כזיתים, יכול לאכול רק ‘כזית’ אחד, יאכלנו ב’כזית’ הראשון בתחילת הסעודה, שמברכים עליו המוציא ו’על אכילת מצה’.

מי שיכול לאכול יותר, יאכל גם את ה’כזית’ של ה’אפיקומן’

מי שיכול לאכול יותר, יאכל גם את ה’כזית’ בסימן ‘כורך’, עם המרור.

ומי שיכול רצוי שיאכל בזמן אכילת ה’אפיקומן’ שני ‘כזיתים’ – אחד זכר לקרבן הפסח, ואחד זכר למצה שהייתה נאכלת עם הקרבן.

טעם המצווה:
שני טעמים ניתנו בתורה למצווה זו:

הטעם האחד הוא משום שבהיותם במצרים, לפני אכילת קרבן הפסח שהקריבו, ציווה ה’ את בני ישראל לאכול את קרבן צלי האש יחד עם מצה ומרור. שנאמר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָשָׂר בַלַיְלָה הַזֶה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ”,

הטעם השני לאכילת מצות הוא לזכר הדחק וחוסר הזמן של הבוקר שלאחר אכילת הפסח שלא הספיק בצקם לתפוח / להחמיץ, כי גורשו ממצרים. כמו שנאמר: “ויּאפוּ אֶת הַבָצֵק אֲשֶר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִי לֹא חָמֵץ, כִי גֹרְשׁוּ מִמִצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵה, וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם”

מדאורייתא:

כותב החתם סופר: “מצוות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח, היא יחידה שנשארה לנו מכל מצוות אכילה שבכל התורה. שהרי כיום אין לנו לא אכילת קרבן פסח ולא אכילת קדשים, לא תרומה ולא מעשר שני. רק מצווה אחת משנה לשנה [אכילת מצה] ואם גם היא לא תועלה בידינו בשלמות… הייטב בעיני ה’ חלילה ?”

מצה בזמן הזה:

הגמרא במסכת קידושין ל"ז דנה בסוגית חיוב מצה בזמן הזה, לכאורה הואיל וכתוב בתורה כי יש לאכול את המצה יחד עם קרבן הפסח כמו שכתוב: “צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ”, משמע שרק בזמן שמקריבים קרבן פסח, יש חיוב לאכול מצה, אך בזמן שאין קרבן פסח, אין חיוב לאכול מצה. \לבסוף מכריעה הגמרא, מכך שנאמר “בכל מושבותיכם תאכלו מצות” – המילה מושבותיכם באה לרבות בכל מקום ובכל זמן שאתם יושבים – לרבות בזמן הזה.

מתי המצווה לאכול מצה:

מצה כל שבעה:

כאמור המצווה והחיוב מן התורה הוא על אכילת מצה בליל חמשה עשר, היינו ליל הסדר. האם ישנה מצווה באכילת מצה בשאר ימות הפסח שלאחר ליל הסדר?

הרמב”ם פוסק: כי “בשאר הרגל אכילת מצה רשות, רצה אוכל מצה, רצה אוכל אורז או דוחן או כליות או פירות. אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה, ומשאכל כזית יצא ידי חובתו”.

בשולחן ערוך פוסק רבי יוסף קארו: “אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד”

בשולחן ערוך הרב כותב בעל התניא: “אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד… אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ, דהיינו שאם רוצה לאכול פת שנילושה במים יזהר שלא תבוא לידי חימוץ אלא יאפנה כשהיא מצה שלא נתחמצה עדיין… ואף שביו”ט חייב לאכול פת… יכול לאכול פת שנילושה במי פירות שהיא מצה עשירה (ועיין סי’ תס”ב שבמדינות אלו אין נוהגין במצה עשירה כלל) אבל לחם עוני אין צריך לאכול אלא בלילה הראשון בלבד … שכל השבעת ימים אינו מוזהר לאכול מצה אלא שלא לאכול חמץ, ומשאכל כזית יצא ידי חובתו מן התורה.”

המשנה ברורה כותב בשם הגר”א כי “מצווה לאכול מצה כל שבעה, אלא שאינו חיוב”.

האדמו”ר מסוכוצ’וב בעל ה’אבני נזר’ כותב: כי כאשר אוכל מצה בשבעת הימים הוא מקיים מצווה כשם שהאוכל בסוכה מקיים מצווה.

האוכל מצה שותף במעשה בראשית:

הרוקח כותב “האוכל מצה כהלכתה שבעה ימים, כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, דכתיב: “מצות יאכל את שבעת הימים”, ימים אין כתיב כאן, אלא שבעת הימים – שבעת ימי בראשית"

מהי מצה שמורה:

בתורה נאמר: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תאכֵלוּ… וּשְמַרְתֶם אֶת הַמַצּוֹת כִי בְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… ברִאשון בְאַרְבָעָה עָשָר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָעֶרֶב תאכְלוּ מַצֹת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְרִים לַחֹדֶשׁ בָעָרֶב…כל מַחְמֶצֶת לא תאכֵלוּ בְכל מוֹשְבותֵיכֶם תאכְלוּ מַצּוֹת"

מצת מצווה:

כאמור לעיל מן התורה חובה לאכול כזית מצה בליל ט”ו בניסן, שנאמר: בערב תאכלו מצות”. ובשאר הימים הרוצה להסתפק באכילת פירות וירקות ומיני בשר וחלב, רשאי. מצה זו נקראת מצת מצווה – שכן בה מקיימים את מצוות / חיוב אכילת מצה.

ושמרתם את המצות:

כשהתורה מצווה על אכילת מצה בפסח, היא מדגישה “ושמרתם את המצות” !!! כיצד שומרים את המצה, ומאיזה פגעים עלינו לשמור אותה?

מצה של גוי:

רבא בתלמוד במסכת פסחים אומר כי מכך שהתורה כתבה “ושמרתם את המצות” – לומדים שיש צורך בשימור המצות. אין די בכך שהבצק לא החמיץ, אלא יש צורך שיהודי ישגיח וישמור על כך שלא החמיץ. אי לכך באם גוי עשה מצה שאנו בטוחים שלא החמיצה, מותר אולי לאכול ממצה זו בפסח, אך לא ניתן לצאת ידי חובת מצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר במצה זו, שכן היא לא נשמרה על ידי יהודי בר דעת.

שמירה מאמתי?

בתלמוד מובא כי רבא הורה לקוצרים לקשור את העומרים לשם מצווה, כדי שמצוות השימור תחל כבר בשעת הקצירה. אמו של מר בריה דרבינא הייתה מצניעה לו חיטים לצורך הפסח כבר משעת תחילת הקציר.

הרמב”ם כותב: “משום שנאמר “ושמרתם את המצות”, כלומר: היזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חימוץ. לפיכך אמרו חכמים, צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר, עד שלא יהיה בו שום חימוץ”.

משעת קצירה:

בשולחן ערוך נפסק שהשימור נחוץ רק בחיטים המיועדים לצורך כזית המצה הנאכלת בליל הסדר.הנקראת ‘מצת מצווה’ וכך כותב בשולחן ערוך: “החטים שעושים בהם מצת מצווה, טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה, ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק.

כשלא נשמרה משעת קצירה:

בשולחן ערוך הרב בעל התניא נכתב: “אבל שלא בשעת הדחק ישראל קדושים ונוהגים להחמיר אפילו במצות של כל ימי הפסח לשמור אותם משעת טחינה ואילך” “החטים של מצת מצווה טוב להחמיר אם אפשר לשמרם משעת קצירה ואילך שלא יפלו עליהם מים לפי שיש אומרים שמדברי סופרים אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ מתחילת שעה שהייתה ראויה לבא לידי חימוץ דהיינו מיד בתלישת השבלים מהמחובר שאז אם היו נופלים עליהם מים היו מחמיצים (אבל בעודם במחובר אינם באים לידי חימוץ אם הם צריכים לקרקע)”.

בכל הפסח:

הגר”א הורה להחמיר לאכול כל הפסח מצות שנשמרו מעת הקציר וכן כתב כף החיים: “בארץ הצבי רבים נהגו כי כל המצה של פסח תהיה משעת קצירה”. בעל ‘ברכי יוסף’ כותב כי הנוהגים לאכול מצה שמורה מעת הקציר כל ימי הפסח “אין בזה משום יוהרא, [גאווה] ולא משום מחלוקת, ולא משום לא תתגודדו”.

למעשה:

כיום כשאפשר ללא כל דחק להשיג מצה שמורה משעת קצירה – נוהגים ישראל קדושים להקפיד לכל הפחות בליל הסדר לאכול מצה שמורה משעת קצירה.

מצת מכונה או עבודת יד?

האוסרים:

מראשוני האוסרים היו רבי שלמה קלוגר רב העיר בראד.

חריף ביותר היה האדמו”ר בעל ‘חידושי הרים’ שכותב: “על דבר שאלתם אודות המצות לחג הפסח על ידי מכונה וכו’ הנני מסכים לאסור… וה’ יציל את עמו מאותן אנשים שלוחי היצר הרע תלמידי ירבעם בן נבט המתחכמים לנשל מכל מצווה מעט מעט. וכוונתם לעקור את הכל כנראה בעליל מעשיהם. ה’ יפר מחשבתם ועצת ה’ היא תקום.”

הגאון רבי אברהם לנדא מטשעכנוב כותב: “בדבר המתפרצים לעשיית המצות לחג הפסח בכלי מכונה…הזיקו מצוי, לצאת ממנו חורבה ומכשלה באיסור חמץ בפסח”.

החכם הספרדי רבי חיים חזקיהו מדיני בעל “שדי חמד” הצטרף גם הוא לאיסור.

ה’דברי חיים’ מצאנז היה מן החריפים ביותר עד כדי כך שכתב כי מצות מכונה הינם חמץ. וזה לשונו: “מצות לפסח על המשינען [מכונה], בדרך החלט אומר לכם כי העושה מצות על כלי זה, הוא חמץ גמור …”

הרש”ב מליובאוויטש כותב: “בדבר המאשין [=מכונה] לאפיית מצה…הרבנים הגדולים … אשר לא רצו לגלות הטעמים שלהם, בכדי שלא יסתרו אותם, אבל פסקו בתוקף לאיסור. ומהם שכותבים שהוא חמץ גמור…”

חלילה מלהוציא לעז:

מספרים בשם הרב הקדוש רבי אהרן מבעלז זצ”ל, שבהיותו בארץ ישראל אחרי מלחה”ע השנייה, כשעוני רב שרר בארץ, והיה חשש שיהיו אשר יתירו לאכול מצות מכונה עקב עלותם הזולה יותר. וביקשו ממנו שיאמר שזה חמץ, והסכים לכך. אך בכל פעם שביקשו שיפרסם זאת, אמר ‘הרי יש עוד זמן’… בהגיע שבת הגדול [הסמוכה לפסח] אמר: ‘יש זמן בסעודה שלישית’. כשגם אז לא דיבר על כך, ונכנסו אליו העסקנים אמר להם: כיצד אוכל לומר שזה חמץ, הרי יש יהודים שיוצאים בזה בכזית מצה…?

המתירים:

לעומת המתנגדים, נמצאו רבים שלא רק שהתירו את מצות המכונה אלא שראו במצות אלה הידור מצווה. כגון:

בעל “הכתב סופר” שכתב: “והסכמנו לאפות עליה כי הכול בזריזות ביותר מעל ידי עוזרים אדם”.

הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון – רבה של לבוב, ומחבר “שואל ומשיב”. רבי יוסף שאול יוצא בחריפות רבה נגד האוסרים ופירסם חוברת מיוחדת בשם “ביטול מודעה” כנגד “מודעה לבית ישראל” של רבי שלמה קלוגר ובזה ביטל את כל נימוקי האיסור.
בלט בפסיקתו הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז’אן, אשר על אף שהשתייך לעדת החסידים בהיותו חסיד צ’ורטקוב, התיר את מצות המכונה.

הסיבות להעדיף מצת מכונה:

בתחילה טענו שיש במצות המכונה חשש חמץ. כפי שכותב רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא: שהמצות שנעשים במכונה ניתז עליהם שמן, והרי השמן הוא מי פירות וכידוע שכאשר מתערבים מי פירות עם מים, הבצק ממהר להחמיץ. אולם במשך השנים המכונות שוכללו, עד שכבר אין טוענים לחשש חימוץ בהן. ואדרבה ייתכן שהמכונות של ימינו כשרות לא פחות ממצות עבודת יד. וכפי שכתב רבי אברהם יענער, מרבני קרקא, כי: “לו ידעו גאוני זמננו מהמכשלות הרבות בעשיית המצות פה בעירנו, וראו עשית המצות במכונה, כבר גזרו גם הם לעשות מצות רק במכונה”.

מצת מצווה:

כיוון שצריך לאפות את המצות בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה בפסח, ומצה שלא כיוונו בעת הכנתה, אפילו אם היא כשרה ואינה חמץ – אין יוצאים בה ידי חובת מצוות מצה! כפי שנפסק בשולחן ערוך, שמצה שאפה גוי או קטן אפילו באם איננה חמץ, ומותר לאכלה בשאר ימי הפסח, בכל זאת אינה מצה כשרה למצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר, וכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, לא ניתן לקיים מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות מכונה.

למעשה, רבים פוסקים שמצות מכונה כשרות לפסח, ואפשר גם לצאת בהן לכתחילה ידי מצוות מצה בליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שלוחצים על הכפתור המפעיל את המכונה לשם “מצת מצווה” הרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד, שלדעת כמה ראשונים אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו.

רבי אברהם הכהן קארעפלוס תלמידו של “הכתב סופר” ורבי מרדכי ליב מחבר הספר “לבושי מרדכי” ועוד, אף שהתירו מצות מכונה, פסקו שאת כזית מצת המצווה יש לאכול ממצת עבודת יד דווקא. על כן רבים מהדרים לקיים לכל הפחות את מצת המצווה בליל הסדר במצות עבודת יד. ואילו בשאר ימי הפסח אוכלים מצות מכונה.

בשאר ימי הפסח:

כאמור יש אשר מקפידים אשר רק עבור מצת המצווה לאכול ממצת עבודת יד, ובשאר ימי הפסח אוכלים מצת מכונה. אך רבים ובעיקר בקהילות החסידים והספרדים מקפידים לאכול מצות עבודת יד במשך כל ימי הפסח. במענה לאחד שחיפש דרכים להקל באכילת מצות לנכדיו בשעת הדחק, כשאין הילדים יכולים לאכול מצה עבודת יד כמות שהיא, השיב כ”ק האדמו”ר מליובאוויטש כי עדיף שיאכלו מצה עבודת יד שרויה, מאשר לאכול מצת מכונה שאינה שרויה, כי יש להקפיד ולאכול כל שבעת ימי הפסח רק מצות עבודת יד.

השארת תגובה