הצדיק והעכברים – כתבת מסע

סגולת תמונתו של רבי ישעיל'ה להבריח עכברים מוכרת הייטב, אך לא רבים מכירים את קורות חייו של הצדיק וסיפורי המופתים בחצרו • נסענו בערבות הונגריה בעקבות קברו של רבי ישעיל'ה וחזרנו עם סיפור מרתק, סיוטים מפקידים מקומיים והתשובה המלאה לסוד העכברים

רבי_ישעיה_קעסטירער
רבי_ישעיה_קעסטירער

קולה המתכתי של אפליקציית גוגל מפות נשמע בחלל הרכב, מצווה בנחישות להמשיך ישר, בשביל המתהווה בין הכרמים האינסופיים. למרות זאת, בן לווייתי מתעקש, "לא זו הדרך לצדיק, אנחנו צריכים לחזור לעיירה". כאן פקעה סבלנותי ופניתי אליו בעצבים, "טרם נולד הצדיק שניצח את גוגל". אך הוא בשלו, "לצדיק לא מגיעים כך סתם, יש מניעות, זה מהיצר". משהו בקולו גרם לי להשתכנע, וחזרנו חזרה במשעול הצר, כל הדרך חזרה לעיירה קערעסטיר או בשמה ההונגרי בּוֹדרוֹגקֶרֶסטוּר. ופתאום זה קרה, בחשכת הליל מתגלה לנו שלט ענק בעברית, "ברוכים הבאים להכנסת אורחים קערעסטיר".

הכול החל ביום ראשון, עת העורך מתקשר אלי, ומצווה אלי "ארוז תיק קטן, מחר יש לך טיסה להונגריה, אתה הולך לברר את סודו של הצדיק רבי ישעיל'ה קרעסטירער". לשאלתי מה יום מיומיים, השיב העורך. ראשית, עוד חודש, בג' אייר, היארצייט, ושלושים יום קודם החג וכו'. שנית, הגיע המן לברר אחת ולתמיד את סוד תמונתו של רבי ישעיל'ה, שנודעת כמסוגלת לסילוק עכברים, עד שיש המכנים אותו "רבם של העכברים". טוב, אומנם יש צורך להעלות את רשמי לאחר מכן על הדף, ואף אחד לא אוהב לעבוד, אבל טרם נולד האדם שיגיד לא לטיול, ועוד לחו"ל.

וכך, מהרגע להרגע התארגנו, הוצמד לי בן לוויה, שהיה לפני אי אלו שנים בציון של רבי ישעיל'ה ויצאנו לדרך. מיד עם הגיענו לשדה התעופה בבודפסט, שמזכיר במראהו תחנה מרכזית טיפוסית, ולא שדה תעופה של עיר בירה מכובדת, החלו המניעות. אומנם שכרנו כבר רכב עוד כשהיינו בארץ ישראל, אבל הפקיד ההונגרי בדלפק השכרת הרכבים התעקש שיש צורך במסגרת אשראי גדולה יותר, כערבות. כל ההסברים שלנו נפלו על אוזניים ערלות ואנחנו נאלצנו להרים טלפון לחברת האשראי שתגדיל את המסגרת כדי שנוכל לצאת לדרכנו. אם הסבא של הפקיד ההונגרי השתתף בשואה, אני לא רוצה לדמיין מה עשה הסבא של הפקיד בחברת האשראי. שעה וחצי המתנו על הקו, שומעים את המנגינה המעצבנת ואת האזהרה על השיחות המוקלטות, כשכל זמן ההמתנה, בן לווייתי, חסיד תמים, מרגיע אותי, ליטוואק עצבני, "יש מניעות בדרך לצדיק". רק כעת נפל לי האסימון, העורך לא שלח אותי לטיול, זה העונש על האיחורים הקבועים שלי בדד ליין. בסופו של דבר, מישהו בחברת האשראי חזר מהפסקת צהריים, טרח לענות לטלפון, ללחוץ אנטר במחשב, ויצאנו לדרכנו.

230 ק"מ עד לקערעסטיר מורה הגוגל מפות, ואנו יוצאים לדרכנו. אומנם ההונגרים סייעו בשמחה לצורר הנאצי, אבל לפחות הם אומה שמכבדת נהגים עצבנים על הנתיב השמאלי. לא היה צורך להשתמש פעם אחת בצופר הרכב, או להבהב באורות גבוהים לנהג שנתקע על הנתיב השמאלי, כולם פינו את הנתיב, כשרק הופענו להם בקצה המראה. כנראה גם הם הרגישו את רצוננו להגיע כמה שיותר מהר לצדיק.

ככל שחולף הזמן מתברר לנו, שאומנם הרכב שנשכר חדיש ומהיר, אבל השמש קצת יותר מהירה, ואם חשבנו להתפלל מנחה בציון, נאלץ לעשות זאת בצד הדרך, באחד ממאות החניונים שפרושים כל כמה קילומטרים. נהגי המשאיות הביטו במבט מתעניין בחרדים שהחלו למלמל כשרגליהם צמודות, כשכל הזמן הזה חולפת במוחי המחשבה, איפה היה הסבא שלהם בשואה? ורק מאימתה, איני מצליח לכוון כראוי.

לאחר שעתיים אנו מגיעים. לא לציון, אלא לכרמים של דרום הונגריה. כאמור, הGPS מתעקש שהציון נמצא בין משעולי הכרמים, אך בן לווייתי ניצח. השלט אומנם בעברית, אך ליטוואק שכמוני ממשיך לזלזל, ואני אומר לבן לווייתי, זה שאריות מהיארצייט בשנה שעברה, אין סיכוי שנמצא כאן נפש חיה. שוב, בן לווייתי ניצח, הדלת הייתה פתוחה, וריח מהביל של אוכל מהול בקול המון קיבל את פנינו. בשלב זה, גם קטן אמנה שכמוני נאלץ להודות שיש כאן משהו. איזו סיבה יש, שאיש עסקים מניו יורק, חסידשער מלונדון ובחור ישיבה מבני ברק יגיעו עד לכאן. אמת, על מסעות לקברי צדיקים שמענו, אבל בדרך כלל מדובר במסעות לקבריהם של מייסדי החסידות או שושלת מפורסמת, אבל כאן לא מדובר בחסידות קערעסטיר, שאיננה קיימת, או בתלמידו של הבעל שם טוב. אז מי היה רבי ישעיה התחלנו לברר בין הנוכחים, שהסתכלו עלי במבט של רחמים מהול בזלזול, תוך שהם פורשים את תולדות חייו.

חסד וענווה

הצדיק רבי ישעיה שטיינר נולד בשנת התרי"ב למשפחה יהודית פשוטה בעיירה הסמוכה לעיר ברדיוב שבסלובקיה. בהיותו בן שלוש התייתם מאביו, ואמו האלמנה הצדקנית שלחה אותו לעיר "ליסקא", אל הרב הקדוש רבי צבי הירש מליסקא מחבר הספה"ק "אך פרי תבואה" ומראשי התנועה החסידית בהונגריה של המאה ה-19. רבי ישעיה גדל וצמח אצל רבו, שחיבבו כבנו, ובשלב מסוים מינהו למשמשו. עד כמה גדולה חביבותו של רבי ישעיה בעיני רבו, ניתן ללמוד מהמעשה הבא. בטרם פטירתו, הכריז האדמו"ר מליסקא, שקשה לו ללכת מן העולם, בטרם ראה את תלמידו חביבו מקים בית נאמן בישראל. לאחר פטירתו נישא רבי ישעיה לרעייתו והחל להנהיג את קהל החסידים של רבו, שהחל לנהור אחריו. למרות ששמו הפך במהירות למפורסם בקרב יהדות הונגריה, נהג בענווה רבה, והיה חותם על ספריו, "הק' ישעי' בן מו"ה משה ז"ל שהי' משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".

למרות שהנהיג קהל של מאות חסידים, ויהודים מכל רחבי הונגריה נכנסו להיוועץ ולהתברך, המשיך רבי ישעיה להיכנס לאדמו"רי הדור, ונהג כאחד מהחסידים, כשהיה עומד בתוך הקהל, מבלי לדרוש שררה או כבוד. בשלב מסוים החלו הרהורים על הנהגתו, כשהיו שטענו שהחסידים של האדמו"ר מליסקא צריכים ללכת לבניו הצדיקים, ולא למי שהיה משמשו בקודש. רבי ישעיה, ללא אומר וללא טרוניה, ולמרות שחסידי רבו הלכו אחריו, נטל את מקל הנודדים, ועבר להתגורר בקערעסטיר, בדרום הונגריה.

רבי ישעיה, דבר שבולט בין הסיפורים הרבים, נודע בלבו החם לעם ישראל ואת רוב שעותיו הקדיש לעזרה וסיוע לרבים הפונים. עשירי הונגריה ששחרו לפתחו, תרמו סכומים הגונים עבורו, אך הוא לא לקח פרוטה שחוקה עבור עצמו, ואת כל הכסף העביר לעניים. רבי ישעיה הנהיג בביתו "הכנסת אורחים", ויהודי הונגריה שנהרו למקום, ידעו שאין הם צריכים לדאוג לאוכל ולינה בהגיעם אל הרבי, הרבי מסדר הכול עבורם. רבי ישעיה עצמו, בענוותנותו הרבה, היה עומד ומגיש את האוכל עבור ההמונים, למרות שאלה הגיעו להיוועץ ולהתברך ממנו.

לא רק ענוה וחסד אחז בידיו, כי אם סבלנות ללא קץ. לא פעם הגיעו לביתו יהודים קשיי יום, ששמעה של הכנסת אורחים הגיעה לאוזניהם, והללו התנחלו בביתו כבני בית ממש. חלק מאותם יהודים, היו כאלה שנטרפה עליהם דעתם ל"ע, ורבי ישעיה התייחס אליהם בחביבותו הרגילה, שמע את צרותיהם וסיפוריהם ללא משוא פנים כלל וכלל.

אחד הסיפורים המפורסמים עליו, היה כאשר הסנדלר הביא לו נעליים חדשות, מפני שמנעליו של הרבי נקרעו. באותה שעה הבחין הרבי שאחד מעניים שהתגורר בביתו נעליו קרועות, והביא את הנעלים ללא אומר ודברים לאותו עני, כשהוא מזמין מהסנדלר זוג נוסף. הסיפור חזר על עצמו גם בזוג הנעלים הבא, ורבי ישעיה נזקק לשלם לסנדלר מספר רב של פעמים, עד שזכה לזוג נעליים חדש.

החסד של הרבי לא הפסיק לרגע, וגם לפני התקיעות בראש השנה, היה עומד וחותך עוגות ופורס אותם עבור הציבור. כששאלו אותו על כך, השיב: הצדיקים הגדולים עוסקים כעת בכוונות, אבל אני יהודי פשוט מתעסק בעניין "לשובע ולא לרזון!"

ענוותנותו התבטאה בכך שהסתיר את גדולתו בתורה, ולא פעם היו שהרהרו אחריו בשל כך. כשהיה עורך את השולחן הטהור, לא היה אומר דברים משל עצמו, אלא היה מקריא מהספר "נועם אלימלך", כלשונו, ללא הוספת שום ביאור. גם משמשיו ובני ביתו הסתיר את למדנותו, והללו סיפרו כי נאלצו להתחזות לישנים, כדאי להבחין ברבי לומד.

כאשר נפטרה הרבנית, אשתו הראשונה, והרבי החל לחפש זיווג שני, הציעו לפניו אישה מאחת המשפחות החשובות והמיוחסות של הונגריה, אך הוא סירב לכך. "אני צריך רק אישה פשוטה כמוני", הסביר לשדכן שהעלה את ההצעה. כשאחד מחסידיו רצה להתנדב ולשמשו, הפטיר לעברו, אין אני מחפש גבאי, אלא יהודי צריך פרנסה שישמשני ואני אשלם לו.

הכנותיו של הרבי לשבת החלו ביום חמישי, אז היה מחלק צדקה לעניי העיר והסביבה. כשבמקביל, הרבנית ע"ה מחלקת בשר וחלות לעניים הרבים. הרבי עצמו היה עומד על הסירים, מוסיף עצים לתנור ומלח בתבשילים. על שולחנו סעדו עניים רבים, כשהרבי עצמו עובר ביניהם פורס בפניהם את המנות הרבות ושומע את צרותיהם.

גולת הכותרת של השבתות אצל הרבי, הייתה סעודת המלווה מלכה, אליה נהרו יהודי המחוז. הרבי עצמו היה עומד ומשרת את היהודים הרבים, ולא אחת נקשרו לסעודות אלו סיפורי מופת. לא פעם, היה נגמר הלחם, או הקיגל תופחי אדמה, אך הרבי היה ממשיך להוציא לחם מן השק וקיגל מן הסיר ליהודים הרבים.

בערבי פסחים היה נוהג בהידור רוב מצוות קמחא דפסחא, והיה שולח יין, בשר, דגים ומצות לעניי האזור ואף לעניים המתגוררים באזורים אחרים, ולא פעם נאלץ לקמץ בהוצאות בני משפחתו וללוות עבור כך כספים רבים.

הרבי עצמו, שכאמור כיבד כל יהודי, כיבד אף את גויי הסביבה, גם את הפחותים שבהם. לשאלת חתנו, מדוע הוא מקדים שלום לגויים, הסביר: "בשלמא יהודים הבאים בין הגויים לפרנסתם חשים את עול הגלות היטב, אך אני שיושב בטח על מקומי, היכן אני מרגיש זאת? על ידי שאני מקדים להם שלום, אני חש בחשיבותם וממילא מרגיש אני בעול הגלות".

מלכודת עכברים

בגלל ענוותנותו הרבה, לא הותיר אחריו ספרים או חידושי תורה, אך שמו התפרסם בזכות העכברים, כשתמונתו תלויה בבתים ובמחסנים רבים, כסגולה נגד עכברים. כשמנסים לברר את פשר העניין, ואת המקור לכך, מגלים שני סיפורים שונים, כשבניהם עובר חוט מקשר אחד, עכברים.

לפי אחת הגרסאות, יהודי בעל אסם תבואה גדול, הגיע להתלונן בפניו על שמאות עכברים פשטו על מחסניו, וכל מה שעשה לא עלה בידו. הרבי קרא לשנים מנכבדי העיירה, והקים מושב בית דין מיוחד, שם גזר על העכברים שיעברו לאסם של השכן הגוי, וכך היה.

גירסא אחרת מספרת על כך שיהודי ערק מהצבא ובשל כך נגזר עליו מיתה, משפחתו באה להתחנן לפניו, והוא הבטיח להם שיהיה טוב. ואכן, למחרת כששמש בית המשפט בא לעלות את תיקו של היהודי מחדרו של השופט, הוא גילה להפתעתו כי התיק נאכל על ידי עכברים.
טרם ברור מתי הפכה התמונה עצמה לסגולה ושמירה מעכברים, אך סקר שהתבוסס על חוכמת המונים, גוגל בלע"ז, מעלה כי התמונה מסייעת. בלא מעט פורומים שונים, כשמעלה מישהו את השאלה, "איך להיפטר ממכת עכברים", תמיד יש אחד שעונה, "מה הבעיה, תלה את התמונה של הצדיק רבי ישעיל'ה קרעסטירער, ותראה ישועות. מניסיון".

ביום ג' באייר התרפ"ה נסתלקו המאורות הקדושים, ונשמתו של רבי ישייע'לה עלתה השמימה בסערה. טרם פטירתו, השיב לשאלת חתנו, "איך אתה מניח אותנו לאנחות?!", "מי שיבוא לביתי ייוושע".

בשנים האחרונות נגאל הבית של רבי ישעיל'ה, על ידי בני משפחתו, ובמקום הוקמה הכנסת אורחים בנוסח רבי ישעיל'ה. בשר, דגים, סלטים, הכול בהכשר מהודר ו-24 שעות ביממה. בחדרו, שם היה מקבל את האלפים הרבים, הוקם שול מיוחד, שם ניתן למצוא מניינים רבים סביב לשעון. בצמוד, נרכש בית נוסף, עבור מקום לינה ליהודים הרבים, כשמקווה מהודרת הוקמה גם היא בסמוך.

למרבה הצער, רבים מיהודי ארץ ישראל אינם מודעים לכוחו הגדול של רבי ישייע'לה, ומבחינתם מדובר בקוריוז ותו לא. עם זאת, דווקא ביהודי ארצות הברית ואירופה, פשט שמו ורבים מהם נוהרים אל קברו. בהכנסת אורחים, אליה הגענו בשעת לילה מאוחרת, פגשנו רק שני יהודים מבני ברק, כשכל השאר מארצות הברית או מאירופה, בעיקר לונדון ואנטוורפן.

לשאלת היהודי האחראי על הכנסת האורחים, האם מדובר במקרה בודד או שבאמת יש הבדל. הוא טען לנו כי שמו של רבי ישייע'לה התפרסם בקרב יהודי הונגריה, כך שבארצות הברית ובאירופה, היכן שיש קהילות מסודרות של הונגרים, כחסידי סאטמר וכדומה, שמו פשט גם בקרב יהודים בני עדות אחרות, אך בארץ ישראל אין קהילות מגובשות מספיק של הונגרים, כך ששמו לא התפרסם כל כך. עם זאת, הוא הוסיף לנו, כי בשנים האחרונות ניתן לראות תנועה ערים של יהודים מישראל ביום היארצייט ג' אייר.

אחד הנוכחים במקום, השיב לנו כי הוא איש עסקים בניו יורק, והוא בא להודות לרבי לאחר עסקה מוצלחת שסיים. לשאלתנו כמה זמן הוא מתכנן לשהות במקום, השיב: "אני לא יודע, אני כאן ממלא מצברים וחוזר". יהודי אחר מספר לנו, כי הגיע למקום בעקבות סיפור פלא שקרא עם שכנו, שנולדו לו ילדים לאחר 8 שנים, בעקבות תפילה על הציון הקדוש. "הייתי חייב לבוא להתפלל גם", הוא מסביר.

האחראי על המקום מספר כי הוא שומע סיפורי מופת כמעט מכל יהודי שמגיע למקום, עד שכבר זה מעשים שבשגרה. כך סיפר לנו, שהופתע לראות במקום עסקן ידוע מ"העדה החרדית". לשאלתו, סיפר הלה, כי הרחיב את ביתו שבבתי הונגרין, ומיד עם תחילת הבנייה החלו הצרות, פעם אחת העירייה, בפעם השנייה השכנים, בשלישית זה כבר היו הפועלים וכן על זה הדרך. "הדלקתי נר לעילוי נשמת רב ישעיה בן רב משה והכל המשיך חלק. כל פעם שנתקלתי בקושי, התקשרתי הביתה והתברר לי שהנר נכבה. ביקשתי שידליקו אותו, והכל עבר חלק".
באנו לצאת מהכנסת אורחים לכיוון הציון, הרי בכל זאת, באנו להתפלל אצל הצדיק, לא לאכול, אך האחראי על המקום מסרב לאפשר לנו לצאת עד שנשבע כהוגן. טוב, הריח מכניע אותנו, ואנחנו ממשיכים לאכול, כשמעט כל רגע נכנסים עוד יהודים למתחם ואנחנו זוכים לשמוע עוד סיפורי מופת, ואף להשתתף בסיום.

כשהאחראי משתכנע ששבענו, הוא מפציר בנו לקחת אוכל לדרך חזור. עוגות או מנות חמות של בשר ודגים, שכל מה שנצרך עבור בישולן כמה דקות במיקרוגל. "יש ברכה בכל מה שהיה בחדר של הצדיק", הוא מסביר".

טוב, בסופו של דבר הוא משתכנע שאכלנו כראוי, ורק אז הוא מאפשר לנו להמשיך לציון, תוך שהוא מסביר לנו כיצד להגיע. טוב, התברר שבגוגל מפות יודעים מה הם אומרים, הציון נמצא בין משעולי הכרמים המפורסמים של חבל טוקאי, אך לו לא היינו ממשיכים, לא היינו זוכים להגיע להכנסת אורחים.

חשכת הלילה המעיקה, מבליטה את אורות אלפי הכוכבים המנצנצים, כשבלב חולפת מחשבה על הדם היהודי הרב שנשפך באזור. שרידי הקהילה, אודים מצולים מאש, חזרו להתגורר בעיירה לאחר השואה, אך נמלטו לארצות הברית במהפכה שהתרחשה בשנת תשט"ו. לאחר דקות ספורות אנו שומעים רכב מקרטע, זו הגויה המקומית עם המפתח לבית החיים. לאחר שפתחה לנו את השער, סירבה ללכת עד שניתן לה כמה יורו כטיפ. נתנו, תוך שאנחנו מדברים ביננו, "טיפשה, תתפללי על פרנסה על הציון, בוודאי תיוושעי".

חלל הציון מואר באור של מאות נרות, שניכר שהודלקו לא מזמן, ועל הציון ניתן לראות הר עצום של קוויטלעך. נאלצנו למהר בתפלתנו, השעון מתקתק, והטיסה חזור יוצאת בעוד כמה שעות. קשה להיפרד, ואנחנו גונבים עוד קצת מהשעון בכדי להתפלל בציון, להזכיר את שם, לבקש את בקשה. בסופו של דבר, נאלצים להפסיק מתפילתנו, וגם ליטוואק שכמוני מתקשה להיפרד.

נוסעים חזרה במהירות לבודפשט, כשכולי תפילה ששום שוטר הונגרי לא יעצור אותנו בצד הדרך ויעכב אותנו כעת, אנחנו נפספס את הטיסה. כדאי הוא רבי ישעיה לסמוך עליו, הספקנו להגיע בזמן לטיסה, ואף להשלים את הכתבה בדד ליין של העורך.

4 תגובות
  1. ב"ה גם אני זכיתי שם לישועות גדולות
    זיע"א

  2. תודה רבה על הכתבהההההההההה ממש עניין אותי יזה הרבי הקדוש הזה
    אני הבנתי שעכברים אכלו לו מחידושי תורה שכתב והוא קילל אותם

  3. אנשים חושבים שלא היה מעולם כזה רב כי עובדה שאין לו ספרים ואף אחד מהגדוילים" לא הזכירו אותו בכתביהם

  4. היינו שם לפני כמה ימים מרגש ביותר
    היה להגיע לשם. תפילה ובקשות.
    הייתי

השארת תגובה