רבה של ירושלים הגר"א שטרן בטור מיוחד: הייחודיות של קרבן פסח ומה ניתן ללמוד מכך?

הייחודיות של קרבן הפסח היא בכך שאין בו חלק לכוהנים, משום שכשישראל מאוחדים הם יכולים להקריב בעצמם את קרבנותיהם

שטרן
שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בפרוס עלינו חג הפסח ובערב שבת שקוראים בה את פרשת החודש, ראוי לנו שנקדיש תשומת לב למצוה היסודית והחשובה ביותר של החג, הלוא היא המצוה של קרבן פסח.

על החשיבות והמרכזיות של הקרבן ניתן לעמוד על פי הידיעה של ההלכה שכל המצוות האחרות כמו מצה ומרור תלויות בו, כמו שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו" ולכן חיוב המרור בזמן הזה כשאין קרבן, הינו רק חיוב דרבנן, והמצה מחויבת מן התורה רק מכוח דרשה מיוחדת כמבואר בגמרא.

אכן יש לקרבן פסח כמה מאפיינים מיוחדים. קודם כל מצד כלליותו, שאוכלים אותו בחבורה, להורות על האחדות הממשית בין האנשים היחידים.

קרבן זה מיוחד גם בכך שאין בו מתנות כהונה, ורק הבעלים אוכלים אותו. ובכך באה לידי ביטוי עילאי, העובדה כי בממלכת כוהנים וגוי קדוש עסקינן. הקרבת הקרבן ואכילתו בלי תיווך של כוהנים נחשבת לשיא בעבודת השם, וכשישראל מאוחדים הרי הם מקבלים את סגולת האבות שהקריבו בעצמם את קורבנותיהם. רק מסביב להקרבת הקרבן מצרפים את שתי המצוות של מצה ומרור – סמל הגאולה מחד וסמל השעבוד מאידך, בעוד שהקרבת הקרבן היא התכלית הנרצית.

השאיפה להקרבת קרבן פסח קיימת בכל שנה ושנה ומצינו לגדולי הדורות אשר גילו תשוקה מיוחדת לקיים את המצוה אף בזמן הזה, והם רבי עקיבא איגר, החתם סופר, רבי צבי הירש קלישר ועוד ועוד. שאיפתם היתה מבוססת על כמה גדרים של היתר שישנם להקרבת קורבנות בזמן הזה, ובעיקר בקרבן פסח שאינו צריך לשקלים מקופת הלשכה ובכל זאת נקרא קרבן ציבור שמותר להקריבו בטומאה.

בכל קרבן העיקר הוא בהקרבה, בעוד שבקרבן פסח העיקר הוא אף מצידנו בעשייה: בשחיטה ובאכילה, ולכן כל מה שהבעלים עושים כלול בעיקר. ומכאן גם החיוב המיוחד של אמירת הלל שאומרים כל העם בזמן שעושים את הפסח.

קרבן זה מיוחד בהיותו גם קרבן ציבור וגם שייך ליחיד, וזהו באמת ייחודם של ישראל שיש אצלם ערך מיוחד לכלל וגם לפרט, שעל כן נמשלו ככוכבי השמים וגם כעפר הארץ. שהכוכבים מבליטים את הערך הייחודי של כל אחד ואחד, והעפר מראה את הערך הכמותי כשכולם מאוחדים ביחד.

על רקע זה ניתן להבין מדוע אנו קוראים לחג הממשמש ובא בשם "חג הפסח" לומר שעל ידי קרבן פסח אנו נותנים ביטוי לעובדה שהעם הוא עם של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם שיכול להעלות במעלות של קדושה גם את המעשה שכל כך נחשב על הארץ, כמו האכילה, ולהראות שאם חיים ומתנהגים בדרך הנכונה אף זו נחשבת למצוה.

זוהי המידה של כל חיינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותינו, שמתקיים בהם מה שנאמר "כימי השמים על הארץ", ומודגש הדבר באופן מיוחד בחג הפסח כאשר אנו מסובים ומקיימים את מצות אכילתו.

יהי רצון שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, אמן.

 

 

השארת תגובה