מירי שניאורסון וריקי לוי מתפלפלות: האם להקדים הנקיונות לפסח?

001
001
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בעד

מירי שניאורסון -מרצה, מנחה ויועצת עסקית

זריזים מקדימים

"מצווה על כל אחד ואחד שילמד הלכות הרגל קודם הרגל, עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה". "כל שלושים יום לפני הפסח, טוב להיזהר ולעיין בכל דבר שעושה, שלא יישאר דבוק בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בקלות כשיגיע ערב פסח".

בזמן שכולם הצטיידו בפירות ט"ו בשבט אימא שלי הייתה מכריזה: "סיימתי את הארונות בחדרי הילדים" ואבא היה אומר "נוּ. אוֹ" במהלך ברכת המזון כשהיינו מניחים את הברכונים על שולחן השבת אפילו לרגע קט.

ככל שעברו הימים זה רק הלך והחמיר. בראש חודש אדר הכריזה אימא: "מעכשיו הילקוטים לא נכנסים לחדרים". ופעם, כשאבא גילה שהחבאתי בחדרי משלוח מנות ששלחה לי החברה הכי טובה, היה זה סוף העולם ממש.

בראש חודש ניסן היו אבא ואימא יוצאים לקניות פסח. בטח היה זה היום הראשון ש"חנות פסח" נפתחה לקהל. ואני? אני רק חיכיתי לעוגיות קוקוס ולשוקולד שמרלינג כי את שניהם לא הרשו לנו לאכול בפסח עצמו.

מאז גדלתי וגידלתי משפחה לתפארת והגעתי למסקנה שלעולם לא אגיע לזריזות ולחיפזון של אימא שתהיה בריאה. וגם לא להקפדות הכשרות של אבא עליו השלום. אבל, גם השנה בתום סעודת פורים, ביקשתי מהנכדים להבריש פירורים לפני שהם נכנסים לחדרים כי שלושה מהם כבר נקיים לפסח.

בשבילי פסח הוא עונת המיונים, הסדרים והארגונים. בגלל שהקדמתי לעשות את ארון הספרים, היו לנו מגילות בפורים. מצד שני, כאשר הגשם שוב חזר וטפטף בעוז, כבר לא היו בהישג ידי המעיל והמטרייה… הם לא חיכו לגשם המסורתי של פורים ועלו "למעלה" בלהט הסדר של פסח.

את מעלת הזריזות ירשנו מאבי האומה אברהם אבינו. ואם נפסק להלכה שמקדימים לדרוש בהלכות החג שלושים יום קודם, מה הבעיה שלנו, הנשים, להזדרז ולהקדים את ניקיון פסח. בכל יום מגירה או ארון אחד נוסף, הרי הרווח כולו שלנו. כשכולם יסתובבו כסהרוריים דקה לפני החג, אנחנו כבר נהיה אחרי הכול.

נגד

ריקי לוי, בעלים 'ריקאלו נדל"ן ויזמות עסקית'

טראומה לילדים

ערב פסח זה זמן של שחרור וגאולה. לפעמים אנשים מאבדים את מהות החג, נתפסים לחיצוני ופחות לפנימי. מה החג הזה מסמל לנו? עד כמה אנחנו באים לליל הסדר עם ילדים שלא השארנו מאחור עם חוויה שלילית על נושא אחד שנקרא 'ניקוי לחג'.

בתור ילדה לאים לחוצת ניקיון, שהתחילה כבר אחרי ט"ו בשבט ובפורים פחדה שייגעו בארון הספרים. 3 שבתות לפני החג צמצמו אותנו לאכול במטבח קטנטן וצפוף, וכמובן, לא מזמינים אורחים לשבתות ממוצאי פורים. כל זה השאיר בי טעם לוואי.

מה הרעיון לנקות ולהשתעבד לבית בחג שכל כולו גאולה? מה העניין לשבת לאכול שבוע וחצי קודם בחדר המדרגות כדי לא ללכלכך את הבית?

היות שאני אישה עובדת אני מתחילה את הניקיונות 10 ימים לפני החג. סיגלתי לעצמי מנהג לעשות רשימה מסודרת בכל יום במשך 10 ימים, בה כתוב מה עושים היום לקראת החג. כמובן, היעד זה לסיים עד ערב שבת הגדול, בליל בדיקת חמץ אני מגיעה לשטיפה היסודית והאחרונה וציפוי בניירות כסף.

והכל ברוגע, בשמחה ובעשייה מרוממת של כולם ביחד ואפילו נשאר לנו עודף זמן… שאנו מנצלים ליציאה בערבים לקניית בגדים לילדים או סתם לטייל ולנצל את ימי החופש המשותפים.

וכן, יש את סעיף העוזרת, אני בהחלט מכניסה עוד זוג ידיים לסייע, ככה שבכל יום מסיימים חדר שלם… אז החשבון נורא פשוט: 5 ימים לחדרים, יום לסלון, יום למטבח, יום למשרד ויום למחסנים. וכך סיימנו את הבית ב-10 ימים.

לפחות אני יודעת שלא לקחתי מהילדים את המשחקים והבובות 3 חודשים קודם לכן ולא מנעתי מעצמי אורחים לשבתות, והכי חשוב – לא פותחים אצלי ארונות שבועיים וחצי לפני החג ומגלים שהקפה והסוכר נדדו לארון בסוכה או בחדר מדרגות.

כמובן שכל משפחה מתמודדת עם הסיטואציות שלה,האם מתארחים בליל הסדר, או מארחים, או בכלל, סוגרים את הבית ונוסעים לכל החג ומנקים מלמעלה. הכול בחיים זה פונקציות של סיטואציות וסדרי עדיפויות.

אבל, בל נשכח את החשוב מכל, לעשות הכול בשמחה ובלב שלם, להגיע לחג מוכנים חיצונית – ניקוי וביגוד, אך בעיקר פנימית – לדעת שלא הרמתי את הקול, ולא לחצתי והלחצתי את כל המעגלים סביבי לטובת הניקוי.

חג כשר ושמח ושנזכה לגאולה פנימית

השארת תגובה