מאבקי השבת הנכפים עלינו מאותתים שאצלנו נחלש כבוד השבת / צוריאל קריספל

ללא ספק, ככל שנדע אנו לשמור ולייקר את השבת פנימה אצלנו בבית, נוכל להקרין את אורה החוצה, שכן מאבקי השבת הנכפים עלינו השכם והערב באים הם לאותת לנו שמשהו ככל הנראה אצלנו נחלש בכל מה שקשור לכבוד שבת

צוריאל קריספל
צוריאל קריספל

"וביום השביעי שבת וינפש" (לא, יז) הנה בכל הימים כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר", ואילו בשבת לא כתוב בה "ערב" כלל, "וביום השביעי שבת וינפש", לרמוז שכל השבת כולה היא בגדר יום.

ובאמת, בכמה מקומות מצינו שהשבת נקרא "יום", "זכור את יום השבת לקדשו", "כל העושה מלאכה ביום השבת" ועוד, כי באמת השבת כולה היא אור יום ואספקלריה המאירה מתחילתה ועד סופה. נתבונן אפוא, מה עניינו של אור זה הטמון ביום השבת.

אמרו חז"ל (ב"מ פג, ע"ב) "תשת חשך ויהי לילה – זה העולם הזה שדומה ללילה", דהיינו שעצם מהות העולם הזה הוא חשך והסתר אשר אופף ומכסה על הקדושה ועל האמת. משל לאחד שרואה טלפון אלחוטי, והוא שואל איך עובר הקול אל המכשיר, ועונים לו כי "גלי קול" עוברים אל מכשיר הטלפון, והנה נפשו חשקה לחקור ולברר האם באמת ישנם גלים כאלו, ואם יש, מה היא מהותם ותוכנם.

מה הוא עושה? מביא כל מיני מכשירים מתוחכמים שהוא מכיר, שבכוחם לגלות דברים רחוקים ודברים נעלמים, מביא מיקרוסקופ משוכלל, שבכוחו לגלות אף את החיידקים הקטנים ביותר, ומסתכל, ולא מוצא הוא "גלים", מביא הוא רשת, עם חורים קטנים ביותר שיכולה לקלוט אף ביצי כינים קטנים ביותר, ולא מוצא הוא "גלים", ואף מביא הוא פנס בעל עוצמה ואור חזק במיוחד, ומחפש תחת השולחן ומעל השולחן, בחורים ובסדקים, ולא מוצא הוא "גלים", וכן עוד כלים שונים ומשונים, עד שפולט ואומר, כל המדענים המודרניים – שקרנים וזייפנים, הנה חיפשתי בכל מקום, ובכלים הטובים והמתוחכמים ביותר, ולא מצאתי אף "גל קול" אחד!

אומר לו חברו, ידידי, אפילו אם תיקח רשת עם חורים עוד יותר קטנים וצפופים, לא תגלה את מבוקשך, אם לא תשתמש במכשיר המיוחד לגלות את מה שאתה מחפש.

כן הוא הדבר בעניין האמונה במציאות ה', נכנס הפרופסור המלומד למעבדה ומחפש את האלוקים, הוא מרכיב משקפיים, ולא רואה את האלוקים, מסתכל בטלסקופ ובמיקרוסקופ – ועדיין לא מוצא הוא את האלוקים, ואז, "אמר נבל בליבו אין אלוקים", אף אתה אמור לו, מה לך לחפש רחוק, הנה הוא עומד לפניך, מלא כל הארץ כבודו, רק השתמש בכלים שמגלים את כבודו!

ומה הם הכלים? שכל בריא, ישרות, מודה על האמת, טהרת המידות, ואז תראה אותו עומד לפניך, וחובק ומקיף את כל העולם – וגם אותך וכל מהותך.

נמצא שהעולם הזה, דווקא בגלל כל כליו המתוחכמים, הטלסקופ והמיקרוסקופ וכדומה, המרגילים את האדם לחפש רק בעזרתם, הוא הוא החושך המכסה על השי"ת ומסתירו מעיני כל.

כל זה עד שמגיעה שבת קודש, בשבת, כאשר היהודי מנותק מכל הכלים המתוחכמים, הולך לבית הכנסת רואה הוא את הפריחה ומריח הוא את ריחם העז של הצמחים והפרחים, שומע הוא את ציוץ הציפורים וקול שירתם הערב, רואה הוא עץ או אבן – הוא רואה אלוקות, הוא שואל את עצמו, מי ברא אלה? ומגיע הוא למסקנה הברורה כי יש בורא ומנהיג לבירה, שומע הוא את השירה של העולם ומלוא לבוראו ושר איתם ביחד.

כמה מצער שבמקום לנצל את היום המיוחד הזה שעליו נאמר בחז"ל "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש לתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י' ע"ב(. ומובא בספרים הקדושים שמעלת לימוד התורה בשבת הנו פי מאה מלימוד של יום חול, ושיש בכוחה של השבת שהיא מקור הברכה למלא את המצברים לכל השבוע הן ברוחניות והן בגשמיות, ישנם כאלו שעבורם יום השבת נועד לעבור על כל העיתונים ("החרדיים") ומאמרי מערכת שנים מקרא ואחד תרגום.

וכדי לעורר את עצמנו בעניין זה שומה עלינו להזכיר מעט מדברי חז"ל בעניין דיבור חול בשבת וכדי שנדע לייקר ולכבד את השבת כראוי ולקיים בעצמנו את הציווי "ודבר דבר" שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול (שבת קיג ע"ב).

רש"י במקום מפרש (ד"ה שלא יהא) שהכוונה שעל עסקי מקח וממכר וחשבונות אסור לדבר בשבת, אמנם תוס' (ד"ה שלא יהא) מקשה על רש"י שדיבור בענייני מסחר אסור מדין "ממצוא חפצך "לכן מפרש תוס' שהכוונה לדבר דיבורי חולין, ומביא מירושלמי (טו, ג) שאין להרבות בדיבורי חול בשבת, ו"בקושי התירו שאילת שלום בשבת". וכן פסק הרמב"ם (שבת כד, ד) שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת.

הב"ח (שז, א) מיישב את שיטת רש"י שאין כוונתו שאסור דיבור מסחרי בין שני סוחרים, שהוא וודאי אסור מדין 'ממצוא חפצך', אלא שנאסר גם דיבור על עניין המסחר, באופן שיכול לעזור לו במוצאי שבת, גם אם הוא לא סוגר עסקאות בדיבור בשבת עם סוחרים אחרים.

ותרומת הדשן (סא, הובא ברמ"א סימן שז, סעיף א) דן ב'דיונים של חצר בית הכנסת', על אנשים שהיו בזמנו מתגודדים אחרי התפילה, ומדברים מענייני מלכים ומלחמות (מה שנקרא בימינו פוליטיקה וחדשות) וכתב שלמרות שכפי שהביא התוס' מירושלמי, עדיף למעט בשבת בדיבור חול, אבל אם הוא מדבר כדי להתענג, מותר לו, ומביא ראייה מדברים אחרים, כמו ריצה בשבת, שאסורים בשבת מצד אופי השבת, ומותרים אם עושה אותם כדי להתענג. אמנם הוא מסייג את דבריו שאם אותם אנשים עצמם אינם מתענגים מזה, אלא מדברים על זה בלחץ חברתי, זה אסור. וכתב של"ה (שבת סג( שמשנת חסידים היא לא לדבר כלל בשבת בדברים האלו, ולעסוק רק בדברי קדושה.

הרמב"ן (בגמרא בשבת שם ד"ה שלא יהא) הביא מהירושלמי שגם לא שואלים צרכים מהקב"ה בשבת, (כמו שבתפילת שמונה עשרה מורידים את כל הבקשות של הצרכים), ושאלו בירושלמי, האם ניתן לומר בברכת המזון "אבינו רענו", ולבקש מהשם בקשה שירעה אותנו? אלא שאין לשנות ממטבע ברכות. וכן פסק בשו"ע שאין לשנות את הנוסח בין יום חול לשבת, וכמו שהביא תוס' בברכות (מח ע"ב ד"ה מתחיל) שאין לשנות הנוסח בין שבת ליום חול. אמנם תוס' שם הביאו שיש כאלו שנוהגים לשנות, ולא אומרים 'רחם', כי לא אומרים תחנונים בשבת, וב"י (קפח) דחה את דבריהם מהירושלמי הנ"ל.

והבית יוסף (סימן תרב) הביא בשם ה'אגור' שמנהג ספרד לומר תחנונים בשבת תשובה, ואע"פ שאין שואלים צרכים בשבת, כיון שאלו עשרת ימי תשובה נהגו לשאול, ומ"מ כתב ב"י שבימינו אין נוהגים כן, ולפי דברי שו"ע הרב (רפח, ח ( שאין איסור בשבת לבקש מחילה על חטאים, וכל מה שאסור מדין 'ודבר דבר', זה רק צרכים אישיים ופרטיים, נראה שיש תירוץ אחר מדוע אמרו בשבת תשובה תחנונים.

ללא ספק, ככל שנדע אנו לשמור ולייקר את השבת פנימה אצלנו בבית, נוכל להקרין את אורה החוצה, שכן מאבקי השבת הנכפים עלינו השכם והערב באים הם לאותת לנו שמשהו ככל הנראה אצלנו נחלש בכל מה שקשור לכבוד שבת, ועלינו לעורר ולהתעורר בעניין, ויקויים בנו, "יותר מששמרו ישראל על השבת שמרה השבת עליהם, אכי"ר.

השארת תגובה