הזויים ומתמודדים • הכירו את המפלגות שמחוץ לכנסת ישראל

בישראל צצות מפלגות כפטריות אחר הגשם, חלקן מוזרות, חלקן הוקמו על ידי מוזרים ולחלקן קמפיין מוזר • סיקור מיוחד – בא גד ופלאטו שרון, הפיראטים והפנתרים, המאבק העיתונאי וביטול המס • בונוס: עשרה מפלגות הזויות מהעולם הרחב

הרב יוסף בא גד
הרב יוסף בא גד
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

בחירות זה עסק רציני. נכון, פוליטיקאים, אותם אלה שגורלם נחרץ ביום הבחירות, נודעים כטיפוסים לא רציניים במיוחד, אולם בחירות עצמן הם עסק רציני וגם יקר. למרות זאת, מתברר שכמעט בכל מערכת בחירות יהיה את החכם התורן, שיקים מפלגה למען רעיון שיחשב בעיני רוב רובו של העם כהזוי במיוחד. בטח, לא כזה שילהיב את ההמונים לצאת לקלפי ולשלשל את הפתק המייצג של אותו רעיון. לכבוד ימי הפורים המשמשים ובאים, יצאנו למסע בעקבות אותן מפלגות.

ראשית כל נקדים, איננו באים ללגלג על רעיונות, ביטול מס הכנסה או לחם בשקל הם רעיונות חשובים, אבל לא מספיק חשובים בשביל להקים עבורם מפלגה, להציב מועמדים ולהרים קמפיין לאוויר. מפלגה אמורה להיות ביטוי מסוים של אידיאולוגיה כזו או אחרת, של מכלול שלם, לא של רעיון ספציפי, מבריק ככל שיהיה.

למעשה, מערכות הבחירות הראשונות לכנסת נתפסו כרציניות מספיק בעיני הציבור, ומפלגות בעלות רעיונות יפים אך בלתי ישימים לא התמודדו לכנסת. המפלגה הראשונה שנכנסת לרשימתנו התמודדה בבחירות לכנסת החמישית – מפלגת "שוחרי הדמוקרטיה". המפלגה, שייצגה רעיון כה נפלא של שמירה על דמוקרטיה, יועדה עבור הציבור הערבי והציגה מועמד אחד בלבד. למרבה האכזבה רק 335 אנשים האמינו ברעיון נפלא זה.

הבחירות לכנסת השישית הביאו עימם בשורה של ממש, מפלגת "אייבי נתן לכנסת" שסימנה "נס". נתן עסק גם הוא ברעיון נפלא של שלום, אבל משום מה רק 2,000 בני אדם האמינו בכך שביכולתו של הטייס האזרחי לעשות את הבלתי יאמן. למרות הפסדו, התחייב נתן לטוס מצרים ולבשר להם על כך שהעם דורש שלום. נתן הראה שהוא אינו פוליטיקאי, עמד בהתחייבותו וטס לפורט סעיד, שם נעצר וגורש חזרה, גם המצרים לא האמינו לחלומותיו.

הבחירות לכנסת השישית הביאו גם להקמת מפלגת המחאה הראשונה בישראל. הייתה זו מפלגת "העולם הזה – כוח חדש", שהוקמה על ידי העיתונאי אורי אבנרי, עורך העיתון "העולם הזה", שמחה על חוק לשון הרע, שחוקק באותם ימים, בטענה כי החוק נועד לפגוע בעיתונו, שהתפרסם בזכות הסיפורים סנסציוניים שהיה מספק לקוראיו. הטענה הייתה פשוטה, ברגע שעורכי העיתון יהפכו לח"כים הם יוכלו להמשיך לפרסם כתבות ומאמרים וליהנות מחסינות. למרבה ההפתעה, המפלגה עברה את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת השביעית נכנסו שני עורכי העיתון לכנסת, אבנרי ושלום כהן.

כהן הסתכסך עם אבנרי, מה שהוביל לכך שבתקופה מסוימת טוריו לא התפרסמו בעיתון. במקביל, השמיץ כהן את אבנרי ונקט בכמה פעולות פרובוקטיביות בכנסת, כדי לזכות להד ציבורי. באחת הפעמים קרע את תעודת הזהות שלו מעל דוכן הכנסת, במחאה על המשך רישום סעיף הלאום. הפעולה הפרובוקטיבית הובילה לדיון חריף במיוחד בוועדת הכנסת, שכן בימים אלו ח"כים לא נהגו לקרוע הצעות חוק, לאזוק את עצמם לדוכן או לעלות לנאום עם הינומת כלה. לאחר הדיון הוחלט להרחיק את כהן מחמש ישיבות.

אולם הסאגה רק התחילה. עם תחילת הקראת גזר הדין על ידי יו"ר הכנסת, פרץ אבנרי בזעקות, מה שמנע מיו"ר הכנסת את ההקראה. לאחר הצבעה הוחלט להרחיק את אבנרי מהמליאה. אבנרי סירב לצאת וטען כי מדובר ב"ביזיון הכנסת", וח"כ שלמה לורנץ השיב לו, כי עצם ישיבתו היא ביזיון הכנסת. לאחר דין ודברים אבנרי התעקש לצאת והסדרנים נקראו לראשונה בתולדות הכנסת להרחיק ח"כ מהמליאה. בכתבה שהתפרסמה במעריב על הרחקת אבנרי מהמליאה, מתאר הכתב בנרגשות כיצד "המזכירות הליטו את פניהן בידיהן ורחש עבר באולם לאור המחזה המדכא והחוזה" ואיך סדרני הכנסת אחזו באבנרי והוציאו אותו מחוץ למליאה, מה שכיום הוא מחזה נפוץ כמעט בכל ישיבה.

בבחירות לכנסת השמינית התמודדה מפלגתו של אבנרי תחת השם "מר"י", אך לא עברה את אחוז החסימה. מפלגה נוספת שהתמודדה באותן בחירות היא "הפנתרים השחורים". לא, איננו צוחקים על הרעיון בשמו הם רצו לכנסת, אלא בשל מה שנהיה ממנו. במקום שהחברים שהרכיבו את תנועת המחאה המזרחית יתאחדו, הם כמו יהודים טובים, נחלקו לשתי קבוצות, הפנתרים השחורים ופנתרים כחול לבן. כמובן, ששני הפלגים לא עברו את אחוז החסימה, מה שלא היה קורה לו היו רצים יחד.

מפלגה נוספת היא "התנועה העממית", שמנהיגיה הבטיחו כי יביאו את השלום. במצע התנועה נכתב, כי "בראש המפלגה עומדים מנהיגים מרכזיים ידועים ומוכרים מיוצאי ארצות אסיה, אפריקה וילידי הארץ. הם מכירים את מנטליות תושבי האזור, בו אנו חיים. הם מכירים את האופי, דרכי החיים ורחשי הנפש של מדינות ערב השכנות; ולכן, הם, בוודאי, מסוגלים לסייע בהידברות שתוביל לשלום צודק וקבוע". מה חבל שרק כאלף איש טרחו לתת את קולם למפלגה וסוחרי החומוס בדמשק הפסידו 40 שנה של לקוחות ישראלים.

מה עשית בשביל מדינה

הבחירות לכנסת התשיעית הולידו מפלגה שנועדה אף היא לייצר חסינות דיפלומטית למנהיגה, מפלגת "פלאטו שרון" בראשותו של איש עסקים שצרפת ביקשה את הסגרתו בשל פשעים כלכליים שונים. המפלגה הציגה את תכנית פד"מ – במסגרתה ירכוש איש העסקים אלפי דירות וישכירן במחירים מוזלים לזוגות צעירים. סיסמת המפלגה הייתה "שרון, האיש הבודד לכנסת". ואכן, שרון נרשם למנהיגה היחיד של המפלגה, אלא שלמעלה מ-35 אלף ישראלים השתכנעו לתעמולת הבחירות והמפלגה זכתה לשני מושבים, אך בשל אי רישום נציגים נוספים שרון נכנס לבדו לכנסת.

איש העסקים נכנס בסופו של דבר לכלא הישראלי בשל עבירות שוחד בחירות. למרות האשמות, לא התייאש שרון והתמודד גם בבחירות לכנסת העשירית, במהלכן שינה את שם המפלגה משמו ל"פיתוח ושלום", כשראשי התיבות של המפלגה יוצרות את ראשי התיבות של שמו. בקמפיין הבחירות הסלוגן של המפלגה היה "ומה הם עשו בשביל המדינה", על שם המשפט "ומה אתה עשית בשביל המדינה? אידיוט!" שאמר במהלך ויכוח במליאת הכנסת ונחרת בתודעה. למרות הקמפיין המאסיבי והבטחה כי הוקם צוות מומחים לפתרון מצוקת הדיור, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, גם לא בבחירות לכנסת ה-11.

בתחילת שנות ה-90 נעצר בעת שהותו באיטליה לבקשת צרפת, אך הצליח לחמוק ולברוח לישראל. בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14, התמודד והגיע למקום ה-53 הלא ריאלי עם כ-5,070 קולות. לאחר מכן הואשם כי קיבל במרמה מיליונים מחברה צרפתית, הורשע וישב בכלא 11 חודשים. בבחירות לכנסת ה-16 ניסה להתמודד שוב, אך נקבע כי הרשעתו יש עמה קלון. לקראת הבחירות האחרונות לכנסת הודיע כי יתמודד שוב בבחירות המקדימות בליכוד, אך ברגע האחרון הסיר את מועמדתו.

מפלגה נוספת שהתמודדה בבחירות לכנסת התשיעית היא מפלגת "הדור החדש – תנועת הצעירים של ישראל". בראש המפלגה עמד עורך דין צבי סער, שטען כי הוא בן גוריון החדש. כמובן שהמפלגה התנדפה לה אל תהום הנשייה לאחר שרק 0.1 אחוז מכלל הבוחרים האמינו "בבן גוריון החדש".

מה דעתכם על ביטול מס הכנסה? אם אתם בעד, בטח תשמחו לשמוע שבבחירות לכנסת העשירית והאחת עשרה הייתה מפלגה שמצעה היה מורכב מדבר אחד בלבד – ביטול המס. המפלגה, ששמה היה, כמה לא מפתיע, "ביטול מס הכנסה", השתמשה באותיות "הס", מהן הרכיבה את הסיסמה הקליטה "הס מס". כמה חבל שאזרחי ישראל פחות התחברו. למרבה ההפתעה זו לא הייתה המפלגה היחידה בבחירות בשנת 81 שהציעה רעיון זה, גם מפלגת "העצמאות", שבראשה עמד הד"ר עפרה זהר, אדם רציני ללא כל ספק דגלה ברעיון דומה. עם זאת, המצע העיקרי של המפלגה היה עצמאות כלכלית לישראל ושניתן לוותר על הסיוע הכלכלי מארה"ב. גם מפלגה זו לא עברה את אחוז החסימה, גם לא בבחירות שנערכו ב-84, למרות שהבטיחה כי "ישראל תהיה היפן של המזרח התיכון".

באותה מערכת בחירות התמודדה מפלגת "עמך", בראשותו של המסעדן והפעיל החברתי ויקטור תייר, ממייסדי הפנתרים השחורים, שהביא את הסכום הדרוש לרשום מפלגה, 20 אלף שקלים, במטבעות, מה שגרם לפקידי ועדת הבחירות לשרוף זמן רב על ספירתן ולהוביל לחוקק את "חוק ויקטור", לפיו יהיה אפשר לשלם את דמי הרישום רק באמצעות המחאה בנקאית. למרות כישלונו התמיד תייר והתמודד בחירות לכנסת ה-11, אך גם אז כשל. בבחירות לכנסת ה-12 ניסה לעשות שינוי השם וקרא למפלגתו "אחדות", אך גם זה לא עזר. תייר הסביר לפני אחת ממערכות הבחירות, כי "אני רק בן 50 ועוד ייצא לי לייצג את הדפוקים בכנסת". לאחר כישלונו הודה, "ארוץ שוב בבחירות הבאות, אני לא חושב שאכנס. אני רוצה להביא את הבעיות לתודעה של העם ולכן אני מתמודד".

מעורער נפשית ושופט כדורגל

בחירות 84 הביאו להקמת "התנועה למען המולדת" שהבטיחה דירה לכל חייל וחיילת משוחררת. בראש התנועה עמד בן ציון קורן ולמרות כישלונו התמודד שוב בבחירות ב-88 תחת השם "התנועה למען חיילים משוחררים". אותיות התנועה היו "קם" והסיסמה הייתה – "איש חכם מצביע קם". לא ברור למה, אבל או שיש רק כאלף חכמים, או שאלו לא באו להצביע, כי זה פחות או יותר מספר הקולות שקיבל קורן בשתי המערכות בהן התמודד. אגב, כשנשאל האם זה קשה להתמודד לבד, השיב: "גם ערפאת יימח שמו התחיל לבד. הכול מתחיל מאיש אחד".

הבחירות לכנסת השנים עשר הביאו שלל מפלגות הזויות יותר או פחות. "נוער, נוער, נוער, כולם משקרים לכם", נפתח תשדיר הבחירות של מפלגת תרשיש שסימנה היה "זעמ". בראשות המפלגה עמד משה דואק, שהשליך רימון יד לכנסת בשנת 57, ככל הנראה בשל מצבו הנפשי המעורער. הרימון הוביל לפציעתם של חמישה שרים, בהם שר הדתות משה שפירא שנפצע קשה ולשמו הוסף השם חיים. מצעה של מפלגת תרשיש כללה לחימה באפליה ודרישה כי ראש הממשלה ושרי האוצר והחינוך יגיעו מבני עדות המזרח. בנוסף הבטיח דואק, "לשחרר אלפי אסירים יהודים". את הנימוק לכך הסביר, "עמנו שעבר שואה ומחנות ריכוז איננו יכול להרשות לעצמו בתי סוהר דמויי מחנות ריכוז". למרות ההבטחות, רק 1,654 בוחרים שלשלו את פתק המפלגה בקלפי, הרבה פחות ממספר האסירים בבתי הכלא.

זוכרים את מפלגת "הס מס" משתי מערכות הבחירות הקודמות? בבחירות 88 קמה לה יורשת, מפלגת "הכוח השקט". יעקב גרוס מנהיג המפלגה הפיק תשדירים הומוריסטים, שהפכו לשיחת היום ובעיתונים היללו אותו כמי שמנצל את זמן השידור להצגת סאטירה חברתית. בתשדירי המפלגה הוצגו הביורוקרטיה ומס הכנסה כמפלצות ופרס ושמיר הוצגו כבבושקות. בתשדירים נראו אנשים צפים בים המלח וגרוס פתח אותם בקריאה "לכל הצפים והצפות", על משקל המילה צופים. הוא הבטיח שכל אחד ממאה ועשרים חברי הרשימה יהיה חבר כנסת, גם אם מפלגתו תקבל מושב אחד בלבד. לצערו, הוא לא נדרש לממש את הבטחתו.

התאחדות התימנים בישראל הייתה מפלגה נוספת שהפציעה באותה מערכת בחירות. נכון, מימי קום המדינה התמודדו התימנים במפלגות שונות, אבל מפלגה זו התייחדה בכך שסימנה את תפקיד הרב הראשי למגזר התימני והבטיחה כי לאחר שנציג המפלגה ימונה לשר הפנים, יועלו כל יהודי תימן ארצה ותיפתח ועדת חקירה להיעלמות ילדי תימן. כמה חבל שפחות מאלף מבני הקהילה הטריחו את עצמם לקלפי, יכלו לחסוך לרב עוזי מושלם את המאבק שניהל באמצע שנות ה-90.

מפלגה נוספת הייתה מפלגת לאו"ר בראשה עמד יעקב חסדאי, אלוף משנה וחוקר בוועדת אגרנט שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. חסדאי, אדם רציני ללא ספק, הודיע כי לאו"ר, תנועה שפעלה לתיקון החברה, לא תצטרף לשום קואליציה אלא תהווה אופוזיציה חזקה בכנסת לכשתבחר, הבטחה שמכניסה אותה לרשימה המפוקפקת שלפנינו וכנראה גם הבריחה מצביעים מהמפלגה.

והיה גם את אברהם בדנג'ו, שופט כדורגל ומסגר מעכו, שעמד בראשות מפלגת "מלכות ישראל". בדנג'ו הגיע לוועדת הבחירות עם תיק יד, הוציא אבן עגולה וקטנה, עליה כתוב "אבן הפינה לבית השם", וביקש להקים שוב את בית המקדש, אלא שלהפתעתו גילה ששכח את רשימת החותמים בבית ופרץ בבכי.

נקניקיות טומי

אבל כל זה היה רק קדימון לבחירות 92. נתחיל עם מפלגת "חוק הטבע", שבראשה עמד גד תיק שהבטיח שהמפלגה באה ליצור מציאות חדשה. "חוק הטבע הוא המנהל את כל הפעילויות ביקום. תמיכת חוק הטבע תפתור את בעיותיה של מדינת ישראל, שתביא ליצירת חברה חופשית ממחלות, סמים, תאונות, זיהום סביבתי ופשיעה", אמר. אחד מעקרונות המפלגה הייתה להביא הרמוניה באמצעות מדיטציה, ולדברי חברי המפלגה המעופפים היוגים יביאו להרמוניה בקרב הפוליטיקאים, וזו תביא שלום אזורי, שגשוג כלכלי, בריאות וצמצום האבטלה.

יו"ר המפלגה טען כי המהרישי מהש יוגי, מי שייסד תנועת המדיטציה הטרנסצנדנטלית, הבטיח לו כי יהיה ראש ממשלה, אך לאכזבתו הבוחרים היו סקפטיים. למרות הכישלון, חזרה המפלגה להתמודד גם בבחירות 99, ובראשה עמד סא"ל (במיל') ראובן זלינקובסקי, שאמר כי "50 שנה לא הצלחנו להביא שלום, וניסינו כמעט כל דרך אפשרית. מאות מחקרים הוכיחו כי המדיטציה פועלת. הגיע הזמן להפסיק לבזבז זמן, כסף וחיי אדם. בעזרת המדיטציה נוכל לגרום לכך שלמחבל מעזה יהיה מה להפסיד אם יתאבד

מפלגה נוספת היא מפלגת "פיקנטי", שבראשה עמד איש העסקים משה בדש. שם המפלגה נגזר משם רשת הקמעונות של בדש, שנשאה בשם דומה. בדש אף לא היסס ושילב פרסומות למוצרים שייצר ושיווק ברשת המרכולים שלו בתשדירי הבחירות, עד שוועדת הבחירות דרשה שיחדל מכך. בדש נודע בהיותו איש עסקים ממולח וחד, נלחם במס הכנסה ו"בשיטה" וביקש להבטיח את עקרונות אלה דרך המפלגה שתבחר, לצערו המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

למרות זאת הספיק בדש להקים הוצאת ספרים בשם "עם אובד", על משקל שמה של ההוצאה הוותיקה "עם עובד", שם הוציא ספרים שביקרו את מס הכנסה, היועץ המשפטי לממשלה והגנו על אריה דרעי, שלטענתו נפל קורבן. בדש אף מצא דרך מיוחדת במינה להתנקם בטומי לפיד, שתקף אותו בתכנית פופוליטיקה, בכך שקרא לנקניקיה שייצר ושיווק בשם; "טומי לי – נקניקיה טומי מסדרת הלפיד, גוצה, שמנה והונגרייה". לטענתו, דרעי סיפר לו בהזדמנות כי מרן הגר"ע אהב את הנקמה הקטנה בלפיד.

והייתה גם רשימת "הציפור", שמצעה כלל את שינוי שיטת הבחירות לאזוריות – אישיות. בתשדירי המפלגה נראתה ציפור מעופפת ברקע, כשציון מנמק מדוע לבחור במפלגה. מאוחר יותר הסביר, "רצינו שיהיה חופש, אז בחרנו בציפור. חוץ מזה, זה באמצע הקשת הפוליטית – כי זה גם נץ וגם יונה. אני הייתי פרח טיס ויסעור זה שם של מסוק. רצינו להגשים את הבחירות הישירות לכנסת, וזה מה שיקרה עכשיו בעקבות הגילויים על השחיתויות בליכוד. זו שיטה שמתאימה לעם שלנו, כי זה עם של תחמנים, אבל אז לא שמעו אותי כי לא היה לנו תקציב ולא זמן". בנוסף, פעל ציון להחליף את שמות הקואליציה והאופוזיציה לשמות עבריים, לצערו הוא לא זכה להיות בשתיהן.

מפלגה נוספת שנחרתה ולא לטובה מאותן בחירות, היא מפלגת התורה והארץ, שבראשה עמד הר' משה לוינגר, מי שנחשב לאבי הישוב היהודי בחברון. מצע המפלגה לא היה מצדיק את כניסתה לרשימה "מכובדת" זו, אך התשדיר שהפיקה בהחלט כן. בתשדיר נראה לוינגר הולך בקסבה של חברון כשנשק על כתפו ומסביר, "אנחנו לא מפחדים להסתובב בחברון, מפני שהערבים יודעים שאנחנו לא מוותרים להם". לקינוח נצפה לוינגר יורה במטווח, תוך שהוא מסביר כי כיום החיילים מפחדים לירות כשהם בסכנת חיים, "כשאני אהיה בכנסת המצב ישתנה". לצערו של אלאור אזריה, גם לוינגר לא עבר את אחוז החסימה.

בא גד ועלה ירוק

חושבים שבישראל יש אפליית נשים? חישבו שוב, יתכן ותהפכו לתומכיה של מפלגת רע"ש, שפעלה למען זכויות הגבר במשפחה. אנשי המפלגה לא הספיקו בטענותיהם וריססו את הגרפיטי המוכר "זכויות הגבר במשפחה 6878572" בכל פינה. למרות המצע המפתה של המפלגה, מרבית הגברים לא חשו באפליה ולא שלשלו את פתק המפלגה במערכת הבחירות לכנסת ה-14, כך גם לא במערכות הבחירות הבאות שהמפלגה התמודדה בהן.

"מושמץ התקשורת ואהוב העם", לא, אין הכוונה לנתניהו, אלא לרב יוסף בא-גד, כך לכל הפחות לפי הפוסטרים של מפלגתו. בא גד, שנודע כחבר כנסת שהשתמש בגימיקים, הצהיר כי מפלגתו תשמור על ארץ ישראל ותספק חינוך יהודי לכולם. בתשדיר הבחירות של המפלגה נראה בא גד מהלך בישיבתו תוך שהוא מעיר את תלמידיו בשירה, והמסר הוא – הגיע הזמן להעיר את הממשלה. תשדיר נוסף, הציג את שר המשטרה מפרגן לח"כ המסור כמומחה לשב"ס.

בא גד עצמו לא הסתפק במפלגה, אלא אף ניסה להתמודד על ראשות הממשלה, שכן בבחירות לכנסת ה-14 נהגה שיטת ה-2 פתקים, אך הוא לא הצליח לגייס בזמן 50 אלף חתימות, כפי שדורש החוק ומאוחר יותר אף התברר כי חלק מהחתימות זויפו. בסופו של דבר, הודיע בא גד כי הוא מעביר את התמיכה למפד"ל. בבחירות 99 מימש את חלומו ו"מורשת אבות" התמודדה שווה בין שווים, אך סיימה אם הכי מעט קולות. מאז, כמעט בכל מערכת מודיע הרב בא-גד כי הנה הוא חוזר, אך לא מעבר.

הסכם אוסלו שנחתם בכנסת שפוזרה, עמד רבות ברקע מערכת הבחירות והיה הבסיס להקמת מפלגת "תלם אמונה", בראשות הרב יוסף עזרן שפרש מש"ס. הסיבה היחידה שהמפלגה נכנסת לרשימה זו, היא סיסמת הבחירות – "יש לך רב בכנסת" ו"ספרדי אל תיתן שירקו עליך ויסבירו לך שזה גשם", אלא שרבים העדיפו לראות את רבניהם בישיבות ובבתי הכנסת והרב לא הצליח להיבחר.

מפלגת הגמלאים, מי שהפכה להפתעת הבחירות בכנסת ה-17 כשהצליחה להכניס 7 מנדטים, התמודדה ב-96 כמפלגת גיל, אך קשישי ישראל העדיפו להאמין למפלגות אחרות, כך גם לא בבחירות שלאחר מכן. דווקא הצבעת מחאה של צעירים, בבחירות לכנסת ה-17, הכניסה את הקשישים לכנסת. למרות ההצלחה, הח"כים הגמלאים הוכיחו, שאולי הם קשישים, אך הם לא שכחו לריב, והמפלגה סיפקה דרמות על בסיס יומיומי ולבסוף נמוגה לה לתהום הנשייה.

הגענו לבחירות לכנסת החמש עשרה, מפלגה למען קידום נשים בשם "פנינה רוזנבלום" מתמודדת. הבעיה, מי שעומדת בראש המפלגה ועל שמה היא נקראה, פיתחה את קריירת העסקים שלה לאחר שנים ארוכת בהן החפיצה את עצמה למען קידום מכירות מוצרים, אכן "קידום נשים". למרבה ההפתעה, למפלגה חסרו מספר קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. רוזנבלום עצמה מימשה את חלומה בכנסת הבאה, כשנבחרה למקום 39 בליכוד, כשהמפלגה עצמה זוכה ל-38 מנדטים. לאחר ההכרזה על פיזור הכנסת, התפטר הנגבי כדי להיבחר בקדימה, וכך שימשה רוזנבלום כח"כית מן המניין.

ומה אתם אומרים על קזינו? לא בית הימורים, המפלגה. כן, הייתה מפלגה כזו, ומצעה? נכון, ניחשתם היטב, להקים קזינו בישראל. הוגה הרעיון הוא איש העסקים עזרא טיסונה, שהבטיח כי קזינו יפתור את בעיות הכלכלה של ישראל, וכי הכספים הרבים שתרוויח המדינה מניהול בתי ההימורים ילכו לחינוך, רווחה ואף למכוני גמילה למכורים. תושבי ישראל אמרו "לא מדבשך ולא מעוקצך" והצביעו למפלגות אחרות.

מפלגה נוספת שתופסת לה מקום של יוקרה ברשימתנו, היא מפלגת "להבה" שהתמודדה ב-2003, המפלגה לא נלחמה בהתבוללות, אלא ב"עריצות הבנקים", ואף יצרה סיסמא קליטה – "למחות בבחירות או להיזרק לרחובות", אך ללא הועיל, גם לא במערכות הבחירות הבאות, זאת למרות ששמה שונה ל"כוח הכסף – למיגור שלטון הבנקים". באותן בחירות הייתה מפלגת "חירות" הראשונה להשתמש ב"או אנחנו או הם", מה שיהפוך כעבור שנים לסיסמת המחנ"צ. באחד מתשדיריה נצפה ברוך מרזל מבטיח ליוסי שריד, "בעוד שבוע אני בכנסת", הבטחה שלא קוימה עד היום.

מערכת הבחירות לכנסת ה-16 הביאה גם את מפלגת "לידר", שלמרות שמה המבטיח (מנהיג, בתרגום לעברית ח.פ.) לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בכל מערכות הבחירות. בראשות המפלגה עומד אלכסנדר רדקו, סוחר דגים מאשדוד, שהקים את המפלגה כמפלגת עולים. רדקו אף עמד במרכז סערה, כשגייס לקמפיין הבחירות את הלאומן הרוסי ולדימיר ז'ירינובסקי, שלמרות מוצאו היהודי ידוע בהתבטאויות אנטישמיות.

והייתה גם מפלגת "ישראל האחרת", שזכתה לחשיפה תקשורתית גבוהה, הבטיחה לייצג את המילואימניקים, להילחם במשתמטים, לעלות את שכר המורים וגם את אחוז החסימה, כל כך היו בטוחים בעצמם. אלא שאז פרסם ידיעות אחרונות תחקיר, כי מנהיג המפלגה, בועז נול, שירת שבוע אחד בלבד במילואים והמצביעים העדיפו לתת את קולם לפוליטיקאים שקרנים מדופלמים, ששקריהם מתגלים רק לאחר הבחירות.

מפלגה נוספת שקמה באותה מערכת, היא מפלגת "עלה ירוק", למען הפיכת סם הקנאביס לחוקי. המפלגה זכתה לתמיכה רבה בקרב הצעירים, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בכל אחת ממערכות הבחירות. למרות אי-הצלחתה, חברי המפלגה התקוטטו והתפלגו וחלק מחבריה התאחדו עם מפלגת ניצולי שואה, למפלגת "ניצולי שואה עם בוגרי עלה ירוק". בדיחה, שגם לאחר שימוש בסם לא הייתה מעזה להיכתב.

עולים וישראלים

מפלגות עולים גם הן הפכו לדבר שבשגרה, תחילה היה נראה שמדובר בעניין הכרחי, מה שלא מסביר מדוע בבחירות לכנסת ה-17 קמה לה מפלגת "לב", המייצגת עולים ממדינות מרכז אסיה. מה שלא ברור, כיצד תמיכה בעולים מביאה את הסעיף הבא למצע המפלגה – "שמירת יחסי קרבה עם ארצות הברית, רוסיה וחבר המדינות". מפלגת עולים נוספת היא "עתיד אחד", בראשה עמד אברהם נגוסה, שמשמש כיום כח"כ לאחר שעבר לליכוד, לאחר כישלון מפלגתו. בבחירות שלאחר מכן, שינתה המפלגה כיוון והפכה למפלגה המיועדת להילחם בנזקי האינטרנט אצל ילדים ובמערכת הבחירות האחרונה אף שינתה את שמה ל"מגנים על ילדינו".

הטלפון הסלולרי שהפך לזמין במיוחד ב-2006 הוביל להקמת מפלגת "ברית עולם", מפלגה שדגלה במעבר ישראל לדמוקרטיה ישירה על ידי כך שאזרחי ישראל יצביעו על דברים חשובים באמצעות הטלפון. המפלגה אף חרטה על דגלה את המלחמה בשחיתות, מה שהופיע אף במצעה של מפלגת לח"ם, לוחמי חברה מאוחדים. לו המפלגות הללו היו עוברות את אחוז החסימה, יתכן ונתניהו היה חושב פעמיים כשקיבל את הסיגרים ממילצ'ן.

הבחירות לכנסת ה-18 הביאו את מפלגת "הישראלים", שדגלה בחוקה לישראל ובשינוי שיטת הממשל. המפלגה אף הצהירה, כי עם השלמת יעדיה, תתפרק, חבל רק שהישראלים לא בחרו לתת לה צ'אנס. בבחירות שלאחר מכן הפכה המפלגה למפלגת עולים, בראשותו של שדר טלוויזיה רוסי פופולרי. רשימת המפלגה הוגשה ברגע האחרון, 10 דקות לפני תום המועד החוקי, וככל הנראה הוקמה על ידי גורמים בשמאל במטרה למשוך בוחרים מליברמן.

מהישראלים לצבר, זו שמה של מפלגת הצעירים של ישראל, שהוקמה על ידי בועז טופורובסקי, מי שישמש לימים כח"כ מטעם יש עתיד, על אף שרק כ- 400 צברים טרחו להביע בו תמיכה. מכאן נעבר ל"לזוז", מפלגה שמנהיגיה סירבו להגדיר את עצמם ימנים או שמאלנים והסכימו להיכנס לכל קואליציה. והיה גם את מפלגת "אור", שבניגוד לשמה הפיצה הרבה חושך והבטיחה להילחם בחרדים. המפלגה שמונהגת בראשותו של ירון ידען, חוזר בשאלה מגלומן שמנסה להוכיח בכל דרך את טעויות הגמרא, כשלה בכל מערכות הבחירות בהן התמודדה.

מימון מלא לתואר ראשון, מעבר לשכר שבועי ושלל עצות לשיפור הכלכלה, אלו היו חלק מהמצע של מפלגת כלכלה שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-19 וה-20, אך מה שהקפיץ אותה לכותרות היה תשדיר בחירות פרובוקטיבי במיוחד, שנפסל על ידי ועדת הבחירות. למרות הכישלון, הצהיר בני גולדשטיין, ממייסדי המפלגה, כי ירוץ לנשיאות. "אחים אנחנו", זה שמה של מפלגת הכול כלול; ייצוג עולי אתיופיה, עולי הודו ונכים. אומנם גיוון רב של מטרות, אך מיעוט מצביעים.

מפלגה נוספת שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-19 היא מפלגת "הפיראטים", שלמרות שמה אינה דוגלת בשוד ים, אלא בחופש הפלגה והעתקה, אינטרנט מהיר וחינם כזכות בסיסית וצדק חברתי. מהר מאוד המפלגה התפצלה לשנים והוקמה מפלגת "הפירטית הישראלית". הבחירות לכנסת ה-20 תפסו את מנהיג המפלגה כשהוא מתגורר ועובד בניו יורק, וזה הצהיר כי הוא לא מתכוון להגיע לישראל להצביע.

המפלגה החרדית שלא הכרתם

מערכת הבחירות לכנסת ה-19, שהתקיימה לאחר המחאה החברתית, הביאה את מפלגת "צדק חברתי", אותה ייסד המיליארדר ארקדי גידאמק, להתמודד סוף סוף לכנסת. גידאמק שהקים את המפלגה כבר ב-2007, טען כי סקרים חוזים לה חמישה מנדטים, אך לבסוף המפלגה לא התמודדה בבחירות לכנסת ה-18 וגידאמק פרש. למרות המצע החברתי של המפלגה, היא לא עברה את אחוז החסימה ומרבית המוחים בחרו לתמוך במפלגת יש עתיד, שייצגה את ריקי כהן מחדרה, שמרוויחה 20 אלף ₪ בחודש ויוצאת לחו"ל רק פעם בשנה.

מפלגה נוספת שניסתה לרכוב על הגל החברתי, מפלגת "ארץ חדשה – החזית להפלת שלטון ההון". מנהיג המפלגה "חשף" בסדרת סרטונים, ובין היתר טען כי נתניהו מחביא דולרים בגרביים. מצע המפלגה כלל הפיכת צה"ל לצבא מקצועי, חג הקרבן המוסלמי ליום חופש וכליאת אדם שיקרא קריאות גזעניות.

זוכרים את מפלגת "ברית עולם", לא תתפלאו כשבבחירות לכנסת ה-20 היא הפכה ל"נבחרת העם (הזמנית)". "אנחנו ניבחר, נשנה את שיטת הממשל, נתפטר ונביא מומחים שייצגו את העם", הסביר מנהיג המפלגה את מצעה.\ מפלגה נוספת שהכריזה על שינוי שיטת הממשל, "הדמוקראטורה". לפי מצע המפלגה ישראל תחולק לאזורי בחירה ישירים ועל ראש הממשלה יוטלו הגבלות, לפיהם במידה ויסטה ממצע מפלגתו יאלץ להתפטר. בנוסף, דגלה המפלגה בהפיכת ההימורים לחוקיים.

והייתה מפלגה שדרשה מנציגיה להוכיח שאינם עושים זאת בשביל הכבוד, ואסרה עליהם להתראיין במידה ויבחרו. מדובר במפלגת פרח, שהוקמה על ידי חרדים מבית שמש, ומצעה היה "לעזור בכל דרך אפשרית לכל אזרח במדינת ישראל, ברוח צו האלוקים 'ואהבת לרעך כמוך'". עוד במצע, חלוקת קרקעות חינם לאזרחים, ביטול גיוס חובה ובחירת מחנכים ומחנכות לא לפי תעודות, אלא לפי "לב נפלא שיכול ורוצה לחנך את ילדי ישראל".

מפלגה אחת, שאולי יש להצטער שלא נבחרה לכנסת, היא מפלגת "כולנו חברים נ נח", של חסידי ברסלב המזוהים עם הרב ישראל אודסר. "המטרה העיקרית היא להביא דעת לכנסת, דעת המושפעת מהנחל נובע מקור חכמה רבי נחמן מברסלב", נכתב במצע המפלגה שהתמודדה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. "מפני גודל המשימות והקשיים הפרלמנטריים, אנו נזהרים מלהציג את המצע בתור הבטחות לציבור – השפעת דעת רבי נחמן בכנסת תחזק את עם ישראל, ותביא אותו להישגים גדולים בכל התחומים". לסיום הבטיחו, "להביא לעם ישראל ולתוך הכנסת הרבה הרבה שמחה". נותר רק להתפלל שיבחרו בבחירות הבאות, כך שבמקום מריבות אין סופיות בין הח"כים, נוכל לראות את הח"כים הנחנחים מקפיצים את המליאה.

לא רק בישראל:

10 מפלגות עולמיות הזויות

פולין: מפלגת "אוהבי הבירה"
1991 עם התמוטטות ברית המועצות, עברה פולין סוג של משבר חריף שגרר רבים לשתיית וודקה, מה שהוביל סאטיריקן בשם ג'נוסז להקים את המפלגה, על מנת לעודד אנשים לעבור לצורך משקה אלכוהולי קל יותר ופחות מסוכן. מהר מאוד הפך סלוגן המפלגה, "אנחנו לא נהיה טובים יותר, אבל בטוח נהיה מצחיקים יותר" לפופולרי במיוחד, והמפלגה קיבלה 16 מושבים בפרלמנט. בסופו של דבר המפלגה התפצלה למפלגת "הבירה הגדולה" ולמפלגת "הבירה הקטנה" ונמוגה לה לחיים עצמם, שם היא קיימת עד היום כארגון אזרחי רציני.

אוסטרליה: מפלגת "רציני עד מוות"

המפלגה, שהתמודדה בסוף שנות ה-80 באוסטרליה, הציעה פתרון יצירתי להילחם באפשרות של פלישה ארגנטינאית לחופי אוסטרליה – הצבת פינגווינים רצחניים בחופים. למרבה הצער, רגע לפני הבחירות התברר כי מדובר במתיחה.

קנדה: מפלגת הקרנפים

המפלגה הסאטירית מתמודדת בבחירות מ-1963 ומטרתה מחאה סאטירית. מנהיג המפלגה הוא קרנף בשם קורנליוס הראשון, שהתגורר בגן חיות בקוויבק. לדברי המפלגה, קרנף הוא שם ראוי למפלגה, משום שבדומה לקרנפים פוליטיקאים "הם בעלי עור עבה, נעים לאט, אינם חכמים, נעים מהר בעת סכנה ויש להם קרניים שעירות הגדלות במרכז ראשם". במצע המפלגה, "לא לקיים שום הבטחה, לבטל את כוח המשיכה, לספח את ארה"ב לקנדה, להפוך את המטבע הקנדי לגומי לעיסה, למגר את הפשע על ידי ביטול כל החוקים", ועוד שלל הבטחות הזויות.

איסלנד: המפלגה הטובה ביותר

בבחירות שנערכו בשנת 2010 לראשות עיריית רייקיאויק, בירת איסלנד, הקים יון גנאר, מוזיקאי וקומיקאי במקצועו, את המפלגה "הטובה ביותר", בתור מחאה סאטירית. במצע המפלגה נכתב: "למעשה, אין לנו תכנית, אבל אנחנו חושבים שיש לנו אחת". עוד הבטיחה המפלגה, "לנהוג בשחיתות בשקיפות מלאה", והציעה שלל רעיונות, בריכות שחיה ומגבות בחינם, להביא דוב קוטב לגן החיות המקומי, ביטול כל החובות ועוד. למרבה ההפתעה יון נדרש להקים קואליציה עירונית, הצליח במשימה והעיר מתנהלת באופן רציני למדי.
ספרד: מפלגת הקארמה

מפלגת הקארמה הוקמה בספרד בתחילת שנות האלפיים, והמוטו שלה היה "קארמה: ההצבעה חסרת תועלת בדיוק כמוך". מנהיגי המפלגה לא היססו להצהיר, כי ישחיתו את עצמם ככל האפשר, במידה וייבחרו.

שבדיה: מפלגת "דונלד דאק"

המפלגה על שמו של הברווז של דיסני, התמודדה בשבדיה בעשור הקודם, והציעה לבוחריה אלכוהול חופשי חינם ומדרכות רחבות וגבוהות. הסיבה: כדי שהנהגים לא יוכלו לחנות על המדרכות.
הולנד: מפלגת העתיד

מפלגה סאטירית לחלוטין, שקוראת לערוך כמה שיותר מסיבות ודוגלת ביצירת התפקיד "שר המסיבות". למרות המצע שמדבר לנפש הצעירים ההולנדים, עד כה המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
ניו זילנד: המפלגה הרצינית

המפלגה, שסמלה היה ראש ליצן, קראה לשוב לסגנון חיים מימי הביניים, לביטול הכסף והחלפתו בדגי שוקולד או חול, להתיר את ההצבעה רק לקטינים, להרוס את בנייני הפרלמנט, להגביל את מהירות האור, לחייב מזג אוויר טוב, לבחור קיפוד לפרלמנט ועוד.
בריטניה: מפלגת השמלה המהודרת

המפלגה, שדרשה את החזרת השמלות של ימי הביניים לאופנה, התמודדה בחמש מערכות בחירות באי הבריטי, ודרשה בין היתר להשתמש בגודל גופן קטן יותר כדי להפחית את סטטיסטיקת האבטלה באופן אוטומטי ולבנות בתי ספר חדשים באמצעות כיתות מתנפחות מהפכניות.
הונגריה: מפלגת הכלב

מפלגת הכלב בעל השתי זנבות התמודדה בבחירות לראשות עיריית בודפסט והבטיחה לפעול למען חיי נצח, שלום עולמי, יום עבודה אחד בשבוע, שתי שקיעות בצבעים שונים ובירה בחינם. המפלגה הציגה את מנהיגה, כלב בעל 2 זנבות, והבטיחה, הוא כל כך חמוד, בטוח שהוא לא מתכוון לגנוב". המפלגה לא לקחה את עצמה ברצינות, ופעלה בעיקר לרסס גרפיטי ולפזר שלטים ברחבי העיר, לרוע המזל, תושבי בודפסט גם לא לקחו אותם ברצינות, חבל.

השארת תגובה