כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ, אֲזַי הַמָּרָה שְׁחרָה וְיִסּוּרִים נִסְתַּלְּקִים

פורים ומצוות השמחה הם כלי יעיל לכל השנה – אם נשמח, אזי נתמודד בהצלחה גם עם המצבים הקשים יותר

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בשבוע האחרון נפגשתי עם עמית, מאותו התחום שעורך חופה וקידושין לבני ובנות ישראל. מטבע הדברים העברנו חוויות בעניין. "שמע", אומר לי ידידי, "השבוע כבר זכיתי לערוך שלוש חופות ובכך שימחתי שבע נפשות".

אתה בוודאי מתכוון לשש נפשות, תיקנתי אותו. אבל הוא עונה לי: "מה פתאום שש, מה חשבת שאני פראייר? אני עובד בחינם?"

טוב, זה רק היה בשביל להעלות חיוך על פניכם לרגל ימי הפורים הממשמשים ובאים עלינו לטובה. פורים הוא יום שמח, אבל חכמינו זיכרונם לברכה לא הסתפקו בשמחה הטבעית על עצם הנס שארע לנו בימים ההם בזמן הזה, ואף ציוו עלינו לעשות פעולות לשמח את עצמינו ואת סובבנו: לחבוש תחפושות, לשתות יין ולהרעיש ברעשן. תשמחו, תצאו מהשגרה.

וכל כך למה? השמחה אינה מצווה מן התורה למרות הפתגם הידוע של "מצווה גדולה להיות בשמחה" והעצב אף הוא אינו עבירה. אך, למה שמסוגלת השמחה לגרום לא יכולה המצווה הגדולה ביותר, ולמה שהעצב יכול לדרדר – לא יכולה העבירה הגדולה ביותר לעשות.

אלוקים ברא את העולם וברא עמו גם את מידת השמחה, כפי שאנו אומרים בכל חתונה: "אשר ברא ששון ושמחה". שמחה היא בריאה בפני עצמה בעולמו של הבורא. הקדוש ברוך הוא אוהב אנשים שמחים ומעניק להם הרבה יותר ממה שמעניק לאנשים עצובים.

רבי נחמן מברסלב מחדד זאת בדבריו (ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה כג), שאף הפכו לשיר של הזמר מרדכי בן דוד: "בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, עַל פִּי מָשָׁל, שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים, אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ, שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחרָה, וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹךְ מְחוֹל הַמְרַקְּדִים, וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן.

"כֵּן יֵשׁ בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ, אֲזַי הַמָּרָה שְׁחרָה וְיִסּוּרִים נִסְתַּלְּקִים מִן הַצַּד, אֲבָל מַעְלָה יְתֵרָה לְהִתְאַמֵּץ לִרְדּף אַחַר הַמָּרָה שְׁחרָה דַּוְקָא, לְהַכְנִיס אוֹתָהּ גַם כֵּן בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, בְּאפֶן שֶׁהַמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּעַצְמָהּ תִּתְהַפֵּךְ לְשִׂמְחָה, שֶׁיְּהַפֵּךְ הַמָּרָה שְׁחרָה וְכָל הַיִּסּוּרִין לְשִׂמְחָה".
התבלבלתם? לא נורא. תכניסו את המרה שחורה למעגל, ותתחילו לרקוד. עד דלא ידע. "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. תשועתם הייתה לנצח ותקוותם בכל דור ודור …". תרגישו משוחררים להיות מי שאתם ומה שאתם.

יושבים זוג הורים ובנם המיועד להיות החתן ושומעים את השדכן: "היא קצת פוזלת בעין אחת".

"לא מפריע לי", אומר הבחור.

השדכן תופס אומץ: "היא גם צולעת אבל רק על רגל אחת".

"נו, גם זה לא אכפת לי", משיב החתן.

"והיא לא שומעת טוב", מוסיף השדכן.

"זה לא משנה לי", משיב שוב הבחור להשתאות הוריו.

"מה זה? לא אכפת לך כלום?" שואלת האימא היסטרית.

"ולמה שיהיה אכפת לי? שיהיה אכפת למי שייקח אותה!".

זה פולקלור יהודי עתיק שסיפרו אמותינו מדור לדור. ולכאורה, מה יש בה בשמחה שהיא כה נעלה וחשובה, עד כדי כך שציוו עלינו להרבות בשמחה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה"?!

עלינו לדייק במילים "מרבים בשמחה", משמע שכל השנה יש להיות בשמחה, ובחודש אדר יש להרבות. ולמה אכן יש להיות כל השנה בשמחה?

מימרה חסידית דורשת את הפסוק "כי בשמחה תצאון" – כי ע"י השמחה ניתן לצאת מכל הצרות. זה לא רק ווארט חסידי, אלא יש כאן מסר ברור ומכוון: כשהאדם בשמחה ממילא כל הצרות מתגמדות. וכן אמר שלמה (משלי יב, כה): "דאגה בלב איש ישחנה", ודרשו חז"ל: יסיחנה מדעתו או ישמחנה.

מה הכוונה "ישמחנה"? אדם טרוד ומודאג, בא שלמה המלך ואומר לו: תשמח את הדאגה שלך?!

כן, תכניס בלבך את מידת השמחה, ועל ידי כך יתגמדו הדאגות. כשאדם שמח ומרוצה הכול מסביבו שושנים. הוא לא רואה כל בעיה או תוגה. כל הצרות מתחילות כשאדם שרוי בעצבות ואז הוא מגלה עוד צרות מבית ומחוץ.

שושנת יעקב צהלה ושמחה. בואו נצא בריקוד. "העבר עין העתיד עדיין וההווה כהרף עין – דאגה מנין".
*
השבוע הייתי בתל אביב ונקלעתי לבית הדין הרבני בתל אביב. ראיתי אישה יוצאת מאושרת וקורנת מהמקום. היא התגרשה. מה השמחה הגדולה?

המשכתי משם לבית החולים 'שניידר', פגשתי ילדים עם חיוך. הליצן הסתובב וחילק בלונים. מה השמחה הגדולה? ובלשונו של שלמה המלך (קהלת ב, ב): "לשמחה זו מה עושה?"

שמחה תלויה בדעתו של האדם. ברור שהאישה הזו התגרשה כיום ומזבח מוריד דמעות עליהם, אבל אולי גם הגיעה קץ וסוף לסבל מתמשך? ברור שהילדים הללו חולים ונמצאים כאן בין כתלי בית החולים לא בשביל כיף, אבל אולי הם נושאים בחיקם איזו בשורה קטנה על שחרור קרוב לשבת או טיפול אחרון?!

זה תלוי באדם. הוא יכול להחליט לשקוע במרה שחורה והוא יכול ליטול את מרה השחורה ולצאת עמו בריקוד.

פורים זה הזמן לשכוח מהצרות והדאגות, ולשמוח, רק לשמוח. וממילא, כל הבעיות תיעלמנה כלא היו.
שבת שלום

השארת תגובה