פלוגתא • הרב למברגר ויוסל'ה אייזנבאך: שבחורים ישתו בפורים?

פלוגתא בספיישל פורים • והשבוע: הרב אריאל למברג ור' יוסל'ה אייזנבך דנים בשאלת העד דלא ידע – האם לאפשר לבחור צעיר לשתות ולהשתכר בפורים?

פלוגתא
פלוגתא

בעד: "שתה, שתה בשפע" – יוסלה אייזנבאך, מחנך 

כשבאים לעסוק בנושאים שקשורים לחינוך בני נוער מתבגרים, צריך לדעת קודם כל שהכלל בחינוך הוא שכל מה שאנחנו רוצים לשכנע בחור שלא יעשה דבר שאנחנו לא מעוניינים בו, בפרט בחורים שאוהבים להתמרד, הכול תלוי ביחסים בין ההורים לאותו בחור.

בחורים שמתמרדים, עושים זאת כי הם מכירים את התשובות שלנו, ובמקרה שכזה הם בכלל לא מקבלים, לא מקשיבים למה שיש לנו לומר להם – כן לשתות, לא לשתות, לעשן סיגריות או לא לעשן. הם מהנהנים בראש ועושים מה שהם רוצים.

אמר לי פעם בחור, שהורים זה מכונה שאומרת "לא ותיזהר". מבחינתו, כך הוא תפס את דברי האזהרה שלהם.

ישנה בדיחה ידועה בהקשר זה, מה זה סוודר? בגד שלובשים מתי שקר לאמא…

זו ההסתכלות של בחור מתבגר, הוא בטוח שהוא מכיר את התשובות של ההורים, שמבחינתו רק מונעים ממנו ליהנות, כל דבר 'לא'.

אם אנחנו כן רוצים להשפיע על בחור שלא יעשן בפורים, שלא ישתה לשוכרה יותר מידי, או שלא יעשה כל דבר אחר שאנחנו חושבים שמסוכן עבורו או מזיק לו, רוחנית או גשמית, אנחנו צריכים קודם כל לא להיות צפויים בדעה, שנהיה פתוחים לשמוע אותו, את רצונותיו.

מה שאני מציע, לדבר עם הבחור, תוך כדי שאנחנו נותנים לו לשתות. "שתה, שתה בשפע", ואז לשאול אותו, "רגע, מה אתה אומר על עצם השתייה?" אבל לא לבוא מראש בגישה של 'אסור', ולדרוש ממנו להימנע במה שייראה לו חלק מאותה תבנית צפויה של ההורה המודאג והחושש.

כשהבחור רואה שההורה לא מונע ממנו ליהנות, רק אז הבחור יהיה פתוח לשמוע אותנו. קוראים לזה "ברכם טהרם", אם אתה מברך אותו – אפשר גם לטהר אותו.

לסיום, אפשר לנצל את העובדה שהבחור מבוסם כדי ללמוד קצת על פנימיותו ורצונותיו, ובהמשך חייו, אחרי ימי הפורים, לנווט ולחנך אותו.

פורים שמח.

נגד: לנו יש גזירה – אריאל למברג מנכ"ל אגודת חסידי חב"ד

כחב"דניק השאלה הזו פחות מטרידה, כידוע הרבי מליובאוויטש גזר את "גזירת המשקה", עד גיל 40 יש איסור לשתות למעלה מארבע כוסיות קטנות של 'משקה'. הדברים של הרבי בעניין היו כה ברורים, חדים והחלטיים, עד שהם נקראו על ידי חסידים יוצאי 'מדינות מסך הברזל' בשם 'גזירה'.

לעצם העניין, ידוע מאמר חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", והתמיהה גדולה: מה העניין בשכרות כזו, הרי סיבת פורים בכדי להודות לקב"ה על כך ש'ליהודים הייתה אורה ושמחה' ולהמן הייתה מפלה, אם-כן שמחה כזו אינה מבטאת כלל את שמחת הנס?

אלא, כוונת הדברים היא, שהכרה זו ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" תהיה לא רק מבחינת ה"ידע" שבאדם, הבחנה שכלית לבד, אלא גם מבחינת ה"לא ידע" שבנפש. כלומר, יש וענייני תורה ומצוות ("ברוך מרדכי") יקרים לאדם, ועניינים שהם היפך התורה ("ארור המן") מופרכים ושנואים אצלו, אבל כל זאת הוא מצד ידיעה שכלית. בפורים, עבודה זו אינה מספיקה, והיהודי צריך לעורר את ההתקשרות העצמית שלו עם הקב"ה, התקשרות שאינה נובעת מהבנה והכרה שכלית בלבד, אלא מעצמות הנפש.

וזהו הפירוש בדברי חז"ל: "חייב איניש לבסומי בפוריא, עד" שגם בדרגה "דלא ידע", תהיה אצלו החלוקה "בין ארור המן לברוך מרדכי". אז מתגלה שההנחה ש"ארור המן וברוך מרדכי" אינה מצד הבנה שכלית בלבד, אלא היא חדורה עמוק בעצמיות נפשו.

פירוש פנימי זה אינו מוציא את ההלכה מידי פשוטה, ש"חייב איניש לבסומי בפוריא" – הוא צריך לשתות יין עד שישתכר כפשוטו. כך נפסק להלכה בשולחן-ערוך. אלא שמטרת שתיית היין אינה לשם הוללות סתם ח"ו אלא היא מביאה להתקשרות פנימית עם הקב"ה. על-ידי כך האדם מעורר את פנימיות נפשו עד שמרגיש שגם מצד בחינת ה"לא ידע" שבו, הוא קשור ומאוחד עם הקב"ה.

השארת תגובה