יעקב אשר ביקש לקרוע את תעודת הזהות השמאלנית של דגל התורה

ח"כ אשר הזכיר שבכל צמתי השמאל-ימין, כשהיה צריך לבחור, הכריע הרב שך בזכות הצעדה עם הימין. כך בתרגיל המסריח, כך בממשלת רבין, וכך בבחירות בין פרס לנתניהו – דרכה של דגל התורה הייתה שלא להתערב ולהביע עמדה

חכי-דגל-התורה-אצל-הגראיל-1
חכי-דגל-התורה-אצל-הגראיל-1
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

את החדשות האמיתיות, ולא עוד 'פייק ניוז' שמועברות במסיבת עיתונאים – שבמהלכה הפוליטיקאים מדברים והעיתונאים שותקים – שמעו חברי סיעת ש"ס בצהרי יום שני, אחרי שהעיתונאים תודרכו והוצאו מחדר הסיעה. אבל לפני שנעבור לעיקרי החדשות, אי אפשר שלא לפתוח בתקנות נגד האפליה, ובסיבות שגרמו לשר החינוך ויו"ר מפלגת הבית היהודי, להופיע עם פמליה של מטה בחדר סיעת ש"ס.

מכנה משותף אישיותי, מחבר בין דיוני הקבינט בצוק איתן לניסוח התקנות נגד האפליה. בשני המקרים נראה שיש ממש בטענותיו של השר בנט, אך הרושם שנוצר הוא שמבחינתו, הצדק צריך להיראות ולא להיעשות. המנהרות החמאסיות לא נדונו כראוי, אך שימשו כמנהרות תקיפה תקשורתיות, להחדרת מידע לעיתונות מתוך חדר הקבינט. הביטחוניסטים יעלון וגנץ אולי ייפו את המציאות, אך בנט ניצל את הסיטואציה בעיקר כדי לקצור כותרות. מי שעקב אחר השתלשלות האירועים בשבועיים האחרונים, מזהה התנהלות דומה גם בסוגיית האפליה.

התקנות נגד האפליה ואופי פרסומן, היוו תשובת המשקל להתנגדות ח"כי ש"ס לחוק נגד אפליה של מאיר כהן מ'יש עתיד'. לתת לנציג יש עתיד להוביל חקיקה בתחומים חרדיים, זה בערך כמו לתת לקצב שבידו סכין טבחים, להיכנס לחדר הניתוחים. הבעיה של ש"ס הייתה שהיא נתפסה לא מוכנה, ולכן, כשיו"ר ועדת החינוך, יעקב מרגי, דיבר בישיבת הסיעה על התקנות החדשות – דרעי קפץ על המציאה.

בתהליך הניסוח שנוהל על ידי מנהל המחוז החרדי איציק זהבי, היה מעורב עד צוואר יו"ר ועדת החינוך מרגי, ולא שר החינוך בנט. במבחן הכותרות – דרעי השיג את התוצאות הנכונות, במידה רבה של צדק לנוכח מעורבות יו"ר ועדת החינוך מטעמו. בנט לעומתו, תפס טרמפ. בממשלת נתניהו – זוהי רוח המפקד.

בנט ששמע על ההתפתחויות, הבין מיד מהי משמעות הגושפנקא שתעניק ש"ס לתקנות וביקש לקיים מסיבת עיתונאים משותפת ביום רביעי כדי לגזור קופון. "תבוא לישיבת הסיעה של ש"ס ונציג זאת ביחד", הציע דרעי ובנט קפץ על העגלה. בהגעתו לחדר סיעת ש"ס, שידר בנט מסר של מלחמה ושלום באותה אמירה. מלחמה נגד האפליה, שלום עם סיעת ש"ס.

ברמת הכותרת, זה היה השבוע של שר החינוך – עם או בלי קשר למציאות. ביום שני הוא נהנה מכותרות שהכתירו אותו כראשון הלוחמים באפליה. בשלישי הוא הוכתר בדו"ח המבקר כראשון שזיהה את בעיית המנהרות בעזה. בסטנדרטים של בית ראש-הממשלה, שבוע כה מושלם, מצדיק פתיחת כמה וכמה בקבוקי שמפניה ורודה. נותר רק להחזיק אצבעות ולקוות שהתקנות החדשות, יצדיקו את מטרתן ויועילו לא רק לפוליטיקאים – אלא גם לתלמידות.

כולה שלי

רק אחרי שהכותרת היומית הוסדרה והעיתונאים שתודרכו – הוצאו מהחדר מבלי שהתאפשר להם לשאול שאלה, שמעו חברי הסיעה את החשיפה היומית האמיתית. יו"ר ש"ס אריה דרעי הציג בפני חברי הסיעה את נטיית לבו להפתיע ולתמוך בשלי יחימוביץ' במרוץ לראשות ההסתדרות. למעט יצחק כהן, שמצוי ביו הפטיש לסדן בתפקידו כסגן שר האוצר, החברים הביעו תמיכה.

ים של מלל נשמע מעל גלי האתר מאז אותו ראיון מהגיהנום של מגישת הכל דיבורים עם יו"ר ש"ס – שבעקבותיו אושפז דרעי בבית החולים. בהשוואה לאותו מופע אימים, אפילו הראיון שערכה דנה וייס לשר הבריאות ליצמן השבוע נראה כמו שיחת רעים.

גם כשחזר מהכפור ופגש בכנסת ישראל את הפרלמנטרית שלי יחימוביץ' שנחשבת לחברת כנסת חברתית בולטת, לא נראתה קרבה רבה מדי בין השניים. את משפט ה"היי זאת שלי", שבו יחימוביץ' פותחת את הסטטוסים שהיא מפרסמת ברשת החברתית, היא הקדישה לא פעם לתקיפת יו"ר ש"ס, כולל בעת מינויו החגיגי לשר הפנים. "חשבתי לא להתייחס למינויו של דרעי למשרד הפנים", היא כתבה, "אבל המראה של מינויו בהצבעה עכשיו במליאה הוא קשה לעיכול, חינוכית ומוסרית. יש בזה התגרות וזלזול בציבור".

יחימוביץ' של התקופה האחרונה מדברת אחרת. קטני אמונה יתלו זאת באינטרס הפוליטי הצר והצורך שנוצר לקבל כל תמיכה בדרך להתמודדות על ראשות ההסתדרות. מי שמסוגלת לשתף פעולה עם איתן כבל, יריבה הגדול עד תמול שלשום, ולהשתמש בסיעתו בהסתדרות כמקפצה, יכולה לדלג בקלילות על התהום שהפרידה בינה לבין דרעי במשך שני עשורים. אבל יש גם מי שמדבר עם יחימוביץ' ומתרשם שדעתה על דרעי השתנתה, באמת ובתמים. היא עוקבת אחרי המהלכים החברתיים לצמצום הפערים בחברה, שהוא מוביל כשר הפנים, הפריפריה הנגב והגליל, ומדברת אחרת בהתאם להתפתחויות. שינוי המגמה הזה מאפשר לדרעי לחלום על מהלך חברתי משותף, שישחזר את הימים העליזים של כיבוש ההסתדרות בשנות התשעים. את קמפיין 'חיים חדשים בהסתדרות' של החבר הטוב חיים רמון, יחליף הקמפיין הטרי, 'כולה שלי'.

את הצעד הראשון, עשה דווקא דרעי, כשסיעת ש"ס בהסתדרות הייתה היחידה שהתנגדה לחלוקת המנדטים בבינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות) ללא עריכת בחירות. בש"ס מספרים שניסנקורן הציע לסיעה 4.5 אחוזים מקרב החברים, אך למרות שנציגי כל המפלגות הביעו תמיכה – קם נציג ש"ס ותקע סיכה בבלון, במעמד כולם. בו ביום קיבל דרעי מסרים שונים ומשונים על העברת תפקידים כפעולת תגמול לסיעתו של כחלון. רשמי המתיחות בין יו"ר ש"ס ליו"ר ההסתדרות המכהן, נראו גם השבוע, כשדרעי סירב להרים טלפון לאבי ניסנקורן לפני הטקס החגיגי במהלכו אמורה הייתה להיות מוכרזת רשמית, הענקת התוספת לפועלים השחורים במנהל האוכלוסין. ייתכן שהטקס עוד יתקיים במעמד היו"ר – ממגדר אחר.

ההכרעה טרם נפלה, אך דרעי מודע למשמעותה. לא בטוח שנתניהו יאהב את המהלך וגם לא החברים בעבודה, אך למוביליות של המאבק החברתי – בחירתה של יחימוביץ' תהווה בהחלט תרומה. שלי אינה מפא"יניקית טיפוסית שחיה על פשרות, וברגעי עימות היא תדע להשבית את המדינה ולצאת לרחובות. עבור החרדים שמצויים עמה ביחסים טובים ונמנים כלכלית על העשירון התחתון של החברה הישראלית – יחימוביץ' נראית כמו האישה הנכונה במקום הנכון.

סקרים פנימיים שנערכו השבוע מלמדים שיחימוביץ' מובילה בפער קטן על ניסנקורן, בטרם החלה המערכה. תמיכתה של ש"ס, יכולה לספק את הדחיפה הקטנה כל הדרך לפסגה, בתקווה שהתמיכה תיזכר אם וכאשר תיבחר. במשנה באבות מיוחסת לעם הארץ האמרה "שלי שלך, שלך שלי", אבל לפוליטיקאים חוקים משלהם והאמירה הזאת שייכת דווקא לחכמים שביניהם.

בנעלי המחוקק

בתום קריאת פרשת "ואלה המשפטים", הבין השופט היושב בדין, מהי כוונת המחוקק. זה קרה כשהשופט נועם סולברג, שיושב בהרכב הדן בעתירות נגד חוק הגיוס, פגש את השר לשעבר אריאל אטיאס, שהוביל את ניסוח חוק הגיוס מטעם הסיעות החרדיות וגויס לאחרונה לשירות מילואים פעיל כדי לסייע בניסוח התקנות.

בליל שבת האחרון, התיישבו לטיש חסידי-משפטי, קבוצה של כמאה עורכי דין חרדים ודתיים, ביחד עם הרב הראשי לישראל הגר"ד לאו, שופט ביהמ"ש העליון נועם סולברג, כונס הנכסים הרשמי דוד האן ובכירים בעולם המשפט ובלשכת עורכי הדין – כולל שני חברים משלנו, המשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין עו"ד יוסי ויצמן וסגן יו"ר הלשכה עו"ד מנחם מושקוביץ.

את הכינוס שהחל ביום חמישי, פתח היועמ"ש לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט שברר את מילותיו, מול המיקרופונים והמצלמות. כשהשבת פרשה את כנפיה, נפרצו המעיינות והוסרו המגבלות. בשילוב של דברי תורה וענייני דיומא, התקיים שיח מרתק עם השר לשעבר אריאל אטיאס וחבר הכנסת יעקב אשר (הנחיתי את הפאנל כאורח לשכת עורכי הדין, לצדו של ידידי ד"ר חיים זיכרמן).

באווירת השבת והשביתה מכל מלאכה – כולל מלאכת ההקלטות, ובהנחה שעורכי הדין שומרי השבת לא מורים לעצמם היתר, כאנשי מודיעין עילית, לתעד את המתרחש באמצעות מצלמות האבטחה, הרשו לעצמם אטיאס ואשר להתבטא בחופשיות יחסית. כשנושא חוק הגיוס עלה על השולחן – הסביר אטיאס, שניסח בדקדוק כל תג ואות בחוק, איך נפלה בחדר שתיקה, כשהיועצת המשפטית שנכחה בדיונים מטעם משרד הביטחון שאלה את חברי ועדת שקד, מיהו חרדי.

אטיאס הסביר איך במלאכת מחשבת (האסורה בשבת), הוגדר כחרדי לצורך החוק, כל מי שלמד בישיבה בין גיל 14 ל-16. מי שבא לקלל בחוק הגיוס, נמצא מברך, הסביר השר לשעבר שתיאר כיצד בעקבות ההגדרה שהוכרה בחוק, נפתחה הדרך להעדפה מתקנת של חרדים בשירות המדינה ובתפקידים ציבוריים. אחרי שבמשך שנים טענו במשרד המשפטים שאת החרדים, בניגוד לערבים ולאתיופים, אי אפשר להגדיר כקבוצת אוכלוסייה, באה ההגדרה בחוק הגיוס והוכיחה לכולם שגם לחרדים יש זכות להגדרה עצמית.

ההגדרה העצמית הזאת נקלעה לאחרונה למחלוקת פנים חרדית. בעוד ח"כ יעקב אשר מציג את החלטת הממשלה שהכירה ביציאה למכרזי בינוי המיועדים לציבור החרדי כאחד מהישגי הקדנציה, הרי שאטיאס בעל הניסיון טוען שמדובר במס שפתיים. יעקב אשר טוען שחריש לא היתה מתפספסת לנו בין האצבעות אם הגושפקנא למכרז מותאם לציבור חרדי – הייתה קיימת כבר אז. אטיאס לא מסכים ומזכיר שאת העיר איבדנו לא בגלל פקידים חילוניים אלא בשל עסקנים חרדים שלא שמעו את קולם של אלה שהזהירו (כולל במדור זה, בשעת מעשה מפיו של השר לשעבר) ובגללם כולנו היום בעסק ביש. לזכותם של אותם עסקנים ייאמר שהם צייתו ככל שהורו להם עורכי דינם, אבל המסקנה של אטיאס היא שחוקית – אין מי שימנע מלקוח חילוני להתמודד במכרז. בסופו של יום להצהרות בעלמא אין משקל, אלא רק למעשים והליכים תכנוניים – המבוססים על כוחות השוק החרדיים.

השופט סולברג שמסר למחרת היום 'שיעור כללי' מעמיק בדיני גנב הבא במחתרת, וגרם למשתתפים לתהות איזה ראש ישיבה הפסיד עולם התורה, היה מודע לכך שגם בלי תיעוד מצולם – לכל שבת יש מוצאי שבת. "בשבת הקודמת שערכתם השתתף חברי השופט הנדל", הוא סיפר לנוכחים, "הוא אמר לי שנהנה מאוד, אבל בדרכו הביתה כבר שמע בחדשות שהדברים שאמר הפכו לכותרות". סולברג כיוון לכך שיימצא מאן דהו שינסה להקיש בין הדברים שנשא לסוגיית אלאור אזריה, אבל חלפה השבת, גם ראשון, שני ושלישי עברו, ודברי התורה נותרו בעולמה של הלכה.

בחלק הרלוונטי לטור אקטואלי, התייחס שופט ביהמ"ש העליון לסוגיית 'מיהו חרדי'. הוא תיאר בחיוך איך במדינה שמתקשה להגדיר 'מיהו יהודי', קשה שבעתיים להגדיר 'מיהו חרדי', וביקש לתקן את אריאל אטיאס בפן העובדתי. בחוק הגיוס, נקבע שחרדי הוא מי שלמד בישיבה לפחות במשך שנתיים מגיל 14 ועד לגיל 18, ולא רק עד לגיל 16 – תיקן השופט המכהן את הפוליטיקאי בדימוס כשהוא נצמד ללשון החוק.

השקלא וטריא הזו נמשכה בארבע עיניים, עם תום השיעור, כשהמחוקק הסביר לשופט למה התכוון המשורר. מי שעקב בשעתו אחרי המאמרים שהתפרסמו כאן שבוע אחר שבוע, זוכר בוודאי איך סוקר במדור זה ההישג הגדול ביותר של החוק – שהכליל בספירת היעדים של מתגייסים חרדים, גם את מי שעזב את כתלי בית המדרש בגיל 16. אם היינו נדרשים לספור כומתות של מתגייסים חרדים שחבשו את ספסלי בית המדרש עד לגיל 18, הקרב היה אבוד מראש. מהשבת הזאת, השופט יצא עם תובנה חשובה. נותר רק לקוות שעד לכינוס הבא שיפגיש בין שופטי העליון למחוקקים חרדים בעוד כשנה, יימצא בפרקליטות המדינה, מי שיידע לפרש את הסעיפים והתקנות, בנעלי המחוקק החרדי.

כחלון הזדמנויות

הצלחתה של השרה איילת שקד, למנות שלושה שופטי עליון שמרנים – מתוכם חובש כיפה וחובשת כיסוי ראש – מתוך ארבעה, היא ההישג הגדול ביותר של הבית היהודי בקדנציה הנוכחית. שקד אומנם לא הצליחה לסמן וי על היעדים שהציבה מראש, ובסופו של דבר כל ארבעת השופטים – קודמו מתוך מערכת השפיטה הקיימת, ועדיין, אפשר בהחלט לומר שהיא עמדה בגדול במבחן התוצאה.

אין דין בלא דיל והוועדה לבחירת שופטים – הפכה כבר מזמן לבית היוצר של דילים פוליטיים ותרגילים שנעשים במחשכים. שקד הצליחה, היכן שנכשלו קודמיה, לכרות ברית אינטרסים עם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה ושר האוצר כחלון – שסומן בקדנציה הזאת כמגן בית המשפט העליון. לכחלון היה חשוב למנות את בן דמותו, השופט המזרחי מחיפה, יוסף אלרון. כשנשיאת העליון מרים נאור הבינה שיחסי הכוחות פועלים לרעתה, נותרה לה רק ברירה אחת – להצביע בעד. אז נכון שגם בהרכבו החדש, בג"ץ לא ימהר לאשר את חוק ההסדרה, אך בדיוק את הדחיפה הקטנה הזו, ניסו כל קודמיה של שקד לבצע, ללא הצלחה. צעד קטן למגזר, צעד גדול לשרה.

השופט החרדי הראשון וגם האחרון שישב על כס השיפוט היה השופט יצחק קיסטר, שכיהן בביהמ"ש העליון במשך כעשור בין השנים 1975-1965. קיסטר שקיבל כהוראת שעה את ברכת גדולי ישראל, נכנס ויצא בלי פגע והעמיד אחריו דור ישרים מבורך העוסק בתורה.

ח"כ אורי מקלב שהביע השבוע התנגדות רעיונית השקפתית לכהונתו של שופט חרדי, זוכר כנראה הצעה מתקופה מאוחרת יותר, ששיגר הנשיא לשעבר אהרון ברק לחבר בית הדין הרבני הגדול דאז הגר"ש דיכובסקי להתמנות לשופט בביהמ"ש העליון. לפי מה שפורסם באותם ימים, ההצעה נדחתה בהוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שחשש שהמעבר מבית הדין הרבני הגדול לבית המשפט העליון ייתפס כהעדפת הערכאה האזרחית על הרבנית. שופט חרד לדבר ה' שתוצע לו בעתיד המשרה, יתייעץ מן הסתם עם גדולי התורה, אך בלשכת עורכי הדין כבר מובילים יוזמה, ביחד עם השרה, לתוספת מושב בעליון, שייועד לחרדי, בבחינת הלכה ואין מורים כן.

אי אפשר לזלזל במעורבות של הסיעה החרדית בלשכה, במהפכה האחרונה. סיעת 'אמונה במקצוע', חברה מראשית הדרך ליו"ר הלשכה המכהן אפי נווה, והייתה בין הגורמים שהביאו לבחירתו. שופט ביהמ"ש המחוזי דוד מינץ, שנבחר בשבוע שעבר כאחד מארבעת שופטי ביהמ"ש העליון החדשים, נחשב לשופט בעל מזג שיפוטי על-מגזרי. רק לאחרונה, השתתפתי בדיון שבו הבהיר השופט לנציגי המדינה, את החשיבות הרבה שרואה המגזר החרדי בציות למורי דרכו הרוחניים. טקסטים מהסוג הזה, לא נשמעו עד היום בביהמ"ש העליון. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, הצלחתה של שרת המשפטים, היא במידה רבה – גם הצלחתנו.

ח"כ מקלב השמיע עמדה רעיונית-אידיאולוגית, אך ברמה הפרקטית – האינטרסים החרדיים חופפים ומחייבים נוכחות בכל עמדה. השתתפותו של ח"כ יעקב אשר בכנס לשכת עורכי הדין שומרי המצוות, הייתה אמירה בפני עצמה. לא אמירה ראשונה, אגב. קדם לו חברו הטוב לסיעה ח"כ גפני, שהיה אורח הכבוד בשנה שעברה. את המאבק האידיאולוגי ביניהם, הם שומרים לחוק ההסדרה.

טיל לאו

כשיעקב אשר, ח"כ יעקב אשר, התייחס למאבק שפרץ בסיעה סביב ההצבעה על חוק ההסדרה – הוא ביקש לקרוע את תעודת הזהות השמאלנית של דגל התורה. אשר ביקש להתייחס לעובדות ולא לאווירה. ההוראה של ראש הישיבה מרן הגראי"ל שטיינמן לתמוך בחוק ההסדרה, היא המשך ישיר של ההוראות שקיבלנו בתקופת מרן ראש הישיבה הרב שך זצ"ל, תיאר אשר וגם הוכיח.

ח"כ אשר הזכיר שבכל צמתי השמאל-ימין, כשהיה צריך לבחור, הכריע הרב שך בזכות הצעדה עם הימין. כך בתרגיל המסריח, כשטרפד את הקמת ממשלת השמאל בראשות פרס, כך בממשלת רבין כשהורה להישאר מחוץ לממשלה גם במחיר של ישיבה באופוזיציה וקרע עם ש"ס, וכך בבחירות בין פרס לנתניהו – למרות הכרת הטוב שהייתה לו כלפי פרס שהוביל את דיחוי הגיוס לבני הישיבות. לדיבורים על כך שדגל התורה מזוהה עם השמאל, מעולם לא הייתה אחיזה במציאות, טען אשר. מעבר לכך, הוא הוסיף, כי בנושאים של יציאה למלחמות, דרכה של דגל התורה הייתה מאז ועד היום שלא להתערב ולהביע עמדה.

אם מחפשים נקודת מחלוקת השקפתית בין ש"ס ליהדות התורה – על רקע מסקנות דו"ח המבקר על מבצע צוק איתן – היא מצויה בדיוק בזירה הזאת. אטיאס בתגובה, התייחס לראשונה לאותה תקופה בשנת 2012, שבה הפך ביתו של הגר"ע יוסף ברחוב הקבלן לסניף הירושלמי של הקרייה בתל-אביב. ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון לשעבר ברק, חבר השביעייה בוגי יעלון ובכירים במערכת הביטחון בעבר ובהווה עלו לרגל כדי לדון, על פי פרסומים זרים, באופציית התקיפה באיראן. לש"ס באותה תקופה, תיאר אטיאס, היו שתי אצבעות בקבינט, ולמרן היה חשוב לדעת שהממשלה לא רצה מהר מדי.

כשאטיאס נשאל מה למפלגה חרדית ולעסקי מלחמה, ביקש הרב הראשי הגר"ד לאו להשיב במקומו. הגר"ד לאו תיאר איך רק לאחרונה, כשהרקטה שנשאה את הלוויין הישראלי עמוס 6 – שהתפוצץ על הקרקע בטרם שוגר, אמורה הייתה להיות משוגרת סמוך לשבת, נשאלו הרבנים הראשיים כיצד יש לנהוג אם שעת השיגור תגלוש לתוככי השבת. הרב הראשי סיפר שבפרויקט השתתפו ארבעה מהנדסים חרדים, "אינני יודע אם הם היו עונים להגדרה של מיהו חרדי – אבל היו שם יהודים שומרי תורה ומצוות, ששאלו כיצד לנהוג".

הרב הראשי הסביר שכאשר דיין נדרש לתת תשובה, הוא חייב לענות בכל נושא ולהכריע כיצד יש לנהוג על פי ההלכה. נחיה ונראה מה יבוא קודם – שופט עליון או אסטרונאוט חרדי ראשון.

השארת תגובה