"מבצע מוקד" • ארבעה גלי תקיפה ב101 דקות

"מבצע מוקד" היה הקרב שפתח את מלחמת ששת הימים ובחסדי שמים נחל הצלחה חסרת תקדים, כשכמעט כל חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה הושמדו והושבתו • השבוע, לרגל ציון 50 שנה למלחמה, נחשפו הקלטות הקשר הדרמטיות מהקרבות ובהן תיעוד התקיפות וגם התקלות, וכן פקודת המבצע והסיכומים של הרמטכ"ל יצחק רבין ומפקד חיל האוויר • לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'

fire-cloud-1361197
fire-cloud-1361197

חיל האוויר הישראלי, קנה לו מוניטין כאחד מחילות האוויר הטובים והנועזים בעולם, כשעובדות ואגדות נכרכות יחד לבניית המיתוס. אחד האירועים המרכזיים שהוציאו את שמעו של חיל האוויר למרחוק וטיפח את ההילה לממדים חסרי תקדים, הוא "מבצע מוקד" במלחמת ששת הימים, שבחסדי שמים נחל הצלחה מלאה שקבעה את גורל המלחמה והביאה לניצחון הגדול.

מבצע מוקד פתח את מלחמת ששת הימים, וכלל שלושה גלי תקיפה שבהם הושמדו והושבתו כמעט כל חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה, על ידי תקיפת שדות התעופה והמטוסים.

השבוע, לקראת ציון 50 שנה למלחמה, חשפו ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, את הקלטות הקשר מהקרבות הדרמטיים וכן חלק ממסמכי המבצע, ואת הסיכום של יחידת ההיסטוריה.

הסיכום נפתח בדבריו של הרמטכ"ל דאז יצחק רבין ז"ל שאמר: "כושרו של חיל האוויר הישראלי, תעוזת טייסיו ומסירותם של צוותי הקרקע שלו – הם שהעניקו לצה"ל את האפשרות לנצח במלחמת ששת הימים בזמן קצר והם שמנעו סבל ואבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית. זאת, הואיל ושבירת כוחו האווירי של האויב, עד כדי השמדה גמורה כמעט, העניקה לחיל האוויר הישראלי עליונות מלאה ושליטה גמורה באוויר…"

בדברי הסיכום מובאים בהרחבה גם דבריו של מפקד חיל האוויר אלוף מוטי הוד שאמר: "רציתי להבטיח במאה אחוזים שהמכה על חייל האוויר המצרי, הראשונה תהיה במקסימום הכוח… לא התייחסתי ברצינות יותר מידי לחיל האוויר הסורי, וידעתי שזה יכול להיות לא נעים אבל זה לא יכול להיות רציני…" עוד אמר: "אני ידעתי שחיל האוויר המצרי יקבל מאתנו מכה כזו שאחרי זה הוא יעסוק אתנו במלחמת קיום והוא לא יעשה שום דבר על הקרקע".

בסיום המבצע קבע הוד כי "התכנית להשגת העליונות האווירית כפי שהיא מוצאת ביטוי בתכנית האב מוקד השיגה את כל המטרות שהציבה לעצמה".

כך תוכנן המבצע

ראשיתו של המבצע, בהוראה שנתן מפקד חיל האוויר דאז עזר וויצמן בשנת 1962, לראש ענף מבצעים יעקב נבו, לתכנן את הפצצת שדות התעופה של מדינות ערב במקרה של מלחמה או מתקפה.

צוות התכנון ישב על המדוכה והגיע למסקנה כי הדרך היעילה היא קודם כל להשמיד את שדות התעופה ובכך למנוע ממטוסי האויב להמריא למתקפות.

במשך כשנתיים הם בחנו את כל הנתונים של שדות התעופה, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה של הפצצות הנצרכות בכדי לגרום לנזק משמעותי למסלולים, וכן לצורה שבה המטוסים יישאו את הפצצות וצורת הטיסה בכדי להימנע מגילוי על ידי מכ"ם האויב. הם בנו תכנית מפורטת שכללה מיפוי של כל שדות התעופה של חיילות האויב וכן שדות תעופה אזרחיים מרכזיים, מסלולי ההמראה והנחיתה, נתיבי הטיסה ונקודות ההפצצה. ב-1964 התכנית הושלמה והודפסה.
ב-15 במאי 1967, יום העצמאות תשכ"ז, נשיא מצרים עבד אל נאצר הורה לכוחות היבשה המצריים לצלוח את תעלת סואץ ולהיכנס לסיני, וכך החלה "תקופת ההמתנה". בעקבות כך, מפקד חיל האוויר באותה העת, האלוף מוטי הוד, הורה לעדכן את מבצע מוקד, ולערוך בו את ההתאמות הנדרשות וכן להחל בהכנות לקראתו.

בפיקוד הצבאי, בראשות הרמטכ"ל יצחק רבין, חששו להפעיל את המבצע מכמה סיבות, בהם העובדה כי לישראל לא היו מספיק מטוסים בכדי לבצע את התכנית בפעם אחת, ומאחר ונדרשו כמה גלי תקיפה, אבד גורם ההפתעה המכריע. בנוסף היה חשש מדליפת המבצע, מה שיגרום למצרים להתכונן לקראת המטוסים, שיגיעו ללא חימוש מתאים לקרב אוויר ויופלו. חשש אחר התייחס לעובדה שהמבצע הצריך כמעט את כל המטוסים שהיו לחיל האוויר, ולמעשה המרחב האווירי של ישראל נותר כמעט ללא הגנה.

למרות זאת רבין אישר את המבצע, ולממשלה הוא הוצג בקווים כללים למניעת דליפה. הממשלה אישרה את 'מוקד' ב-4 ביוני. האלוף הוד קבע כי שעת התקיפה תהיה 7:45 שעון ישראל, כלומר 8:45 בשעון מצרים. השעה נבחרה מאחר והמטוסים המצריים שבים לבסיסים בשעה זו.

מפקדי חיל האוויר זומנו ותודרכו, בין היתר הם הוזהרו לשמור על דממת אלחוט מלאה, ולאורך כל המבצע נדרשו לא לדבר כלל בקשר, כאשר המטוסים אפילו לא קיבלו אישורי המראה, וגם טייס שנקלע למצב חירום נדרש לפעול לחזור לבסיס או לנטוש את המטוס ללא דיווח.

השמדה ב-101 דקות

בסיכום של יחידת ההיסטוריה בצה"ל, שגם הוא נחשף השבוע, מתוארים ארבעת גלי התקיפה.

הגל הראשון: בבוקר ה-5 ביוני 1967, בשעה 6:50 החלו ראשוני המטוסים להמריא, ותוך 10 דקות כל מבני המטוסים היו באוויר בדרכם למצרים.

בהקלטות הקשר שנחשפו, לא שומעים הרבה מהגל הראשון, זאת בעקבת דממת האלחוט, אך כן נשמעת קריאת ההתחלה: "רבותיי אנחנו חופשיים על הקווים". ואחריה הקריאה: "לפתוח את הרדיו להיות בהאזנה".

בשעה 7:45 הגיעו המטוסים ל-11 שדות תעופה במצרים, ובמתקפה שארכה 101 דקות בלבד, הושמדו כל המטוסים שהיו בסיני, וכן כמה משדות התעופה.

בגל הראשון היו 183 גיחות, מתוכן 173 לצורך תקיפת שדות התעופה והנותרות לצרכי צילום ופטרול. מטרת הגל הראשון הייתה לפגוע במרבית המטוסים הנמצאים על הקרקע ולהוציא מכלל שימוש את מסלולי הטיסה. בגל הראשון נשלחו למעלה משליש מכלל הגיחות, ההשקעה הרבה, לפי עדותו של מפקד חיל האוויר, הייתה בגלל האיום הגדול על תל אביב.

בגל התקיפה הראשון נהרגו חמישה חיילים, שניים נשבו ושלושה נפצעו.

הגל השני התרחש זמן קצר לאחר מכן, בשעה 9:34, וארך 104 דקות. במהלכו הופצצו והושמדו שדות התעופה המצריים שלא נפגעו מספיק בגל הראשון. בגל התקיפה השני נהרג טייס אחד ומטוסו אבד.

גלי התקיפה השלישי והרביעי, הגיעו לאחר שסוריה וירדן, החלו בכמה תקיפות, בין היתר בעקבות דיווחים בתקשורת המצרית על "תבוסת האויב הציוני", כך למעשה גרמה הדיס-אינפורמציה הערבית למדיניות ערב להיכנס לקרב בו הפסידו.

בדברי הסיכום של יחידת ההיסטוריה נאמר כי "הרחבת התקיפה האווירית קורית בעקבות תקיפת האויב את דגניה א', את שדה התעופה במגידו, קיבוץ עין המפרץ ובית ההבראה בכפר חורש. בצהרי החמישי ביוני נלחם חיל האוויר הישראלי נגד ארבע חילות אוויר – מצרים, סוריה, ירדן ועיראק. בסיכומו של גל תקיפה זה, שדות התעופה בירדן הוצאו מכלל שימוש".

בגל זה נהרגו מכוחות צה"ל 5 לוחמים, שניים נלקחו בשבי ושניים נפצעו.

לאחר גלי התקיפות האלה, בוצעה רק תקיפה אחת נוספת, של שדה התעופה העיראקי H-3. התקיפה התרחשה ביום השלישי למלחמה, זאת בעקבות דיווחים כי חיל האוויר העיראקי מתכנן לתקוף בישראל, זאת לאחר תקיפה של מפציץ טופולוב עיראקי שהתרחשה ביום השני ללחימה. תוצאת התקיפה הייתה די קשה. המטוסים הישראלים נתקלו במטוסי יירוט עיראקים, שלושה מטוסים מתוך השמונה הופלו, ושני טייסים נלקחו בשבי העיראקי ושוחררו לאחר כמה שבועות.

קולות הקשר

ההקלטות שנחשפו מתחלקות לארבעה חלקים: הגל הראשון של התקיפה, הקרב על מגידו, היירוט השגוי של יורם הרפז ז"ל, הנפילה בשבי של מרדכי לבון והנטישה והנפילה בשבי של דני מנור.

הדוברים העיקריים הנשמעים בהקלטות הם: שמואל כסליו הבקר הראשי, שישב ליד מוטי הוד מפקד חיל האוויר ומקבל את הוראותיו; מנחם זהבי מפקד יחידת הבקרה במצפה רמון שתרמה רבות לזיהוי המטוסים; יצחק ברקן מפקד יחידת הבקרה הצפונית ורוברט עמית מפקד יחידת הבקרה הדרומית.

למרות הדריכות המבצעית והמתח הרב, ואולי דווקא בגללו, הקצינים מחליפים ביניהם גם הערות מבודחות על הקרבות ומפרשנים את המהלכים.

היירוט המוטעה של הרפז

אחד האירועים הטראגיים במהלך המבצע, היה הפלתו בשוגג של יורם הרפז, על ידי אש כוחותינו, סמוך לכור בדימונה.

האירוע התרחש במהלך גל התקיפה השני, כשהרפז חזר מתקיפה של בסיס חיל האוויר הירדני. בשל תקלה מערכות הקשר במטוס שותקו, והוא לא יכול היה להגיב לקריאות. המטוס שלו החל להתקרב לאזור המעטפת שסביב הכור בדימונה, ואנשי הבקרה והאבטחה שחשדו כי מדובר במטוס אויב המתכנן לפגוע ביעד האסטרטגי, שיגרו לעברו טיל "הוק" נגד מטוסים והוא התרסק ונהרג. כך נשמעה רשת הקשר כשהמפקדים מאשרים "אש חופשית".

-עכשיו כסליו, מה עם ההתראה על המפעל? (הכור)
-עוד לא, נראה לאן נעלה.
-אוקי.
-אני פוחד מהאנטרים.
-אוקיי, ההוקים שמה שיהיה להם אש חופשית, לא להכניס אף אחד בפנים.
-אוקיי, רוברט הגזרה של ההוקים שמסומנת תהיה אש חופשית.
-אוקיי בסדר, לפרק את כל הזגגים.
-כסליו, אני נותן להוקים גזרה חופשית מ-36 עד 09.
-יש לי משהו בזאב 30/30
-מה הכיוון של זאב?
-אני לא רואה ההוקים מנסים לזהות.
-אם ההוקים רואים שינעלו עליו.
-הם עוד לא רואים כלום.
-כסליו התראה על מפעל (הכור).
-נ.מ אש חופשית.
-בניאס רק לסלק מהאזור.
-להפסיק אש חופשית.
-עצור אש.
-אש נצורה.
-האנטר אחד נפל.
-אחד נפל? גם השני נפל.

לבון נופל בשבי

במהלך הקרבות נפגע מטוסו של רס"ן מרדכי לבון, הוא הפיל מטוס מיג בגל התקיפות הראשון במצרים, אך כיסא המפלט של המיג פגע במטוסו, לבון ניסה לשוב על עקבותיו אך נפגע מאש נ"מ, נטש את המטוס והצליח לצנוח מול חוף עזה. לבון נאסף על ידי סירה של האו"ם ונלקח למצרים, הוא הושב לאחר עשרה ימי שבי בהתערבות הצלב האדום. כמה שנים אחר כך, ב-1976, הוא נהרג במהלך שירות מילואים.

בהקלטות הקשר מהקטע הזה, נשמעים בעיקר חילופי הדברים הקלילים יותר, כאשר המפקדים מתווכחים מי הוא בדיוק הלבון האמור, ומנסים להבין מה קורה בזירות האחרות.

הקלטת הקשר מתחילה בחילופי הדברים הבאים:

-אמנון, יש פה דבר מעניין מאוד, חיל הים סופית לא מצא אף טייס.
-לא מצא אף טייס?
-חיובי, אני לא יודע לאיפה לאן לקחו… בנפרד
-אוי באמת הם מבולבלים על כל הראש
– אינני יודע, הליקופטרים שלנו לא הודיעו לחיל הים.. אף אחד.
הקצינים ממשיכים לעקוב אחרי החיפושים אחר לבון בים בעזרת הליקופטרים וחיל הים. ולא שוכחים להתעדכן בחדשות, כך זה נשמע.
-הכול מזוהה אצלך אמנון, או לא כל כך?
-שומעים רדיו עכשיו, חדשות.
-תעדכן אותי.
-הצבא המצרי מפגיז את יישובנו?
-כן, לוקשים.
-אמנון תגיד, רק משהו.
-אלכס אני שומע אותם…
-אמנון תקשיב לקול קהיר.
-אין לי קול קהיר, רק טרנזיסטור אחד.
-אמנון מה הודיעו ברדיו?
-שמפגיזים את ירושלים ואת יישובינו נצורים בנגב מחזיקים מעמד וזהו… אבל בסוף הודיעו שננצח.
תקנות אכ"א בתוקף.. לא לעמוד בפתחי המקלטים, בהישמע אזעקה לקפוץ למקלט.
לאחר מכן נשמע העדכון: תפסיק את החיפוש בעזה, הטייס נמצא במעגן של העיר ונאסף על ידי סירה.
-נאסף ע"י סירת דייגים?
-לא ידוע אם סירת או"ם או סיירת דייגים, במעגן עזה, אבל אל תדאג השריון בדרך.
-חאן יונס בידנו, כוחות לכיוון עזה ולכיוון אל עאריש.
-מי זה הטייס זה לבון?
-לבון נמצא בעזה, אספו אותו המצרים אבל השריון בדרך לשם. מה לעשות עם ההליקופטר?
וכאן מוצאים להם החבר'ה זמן להתווכח על זהות הלבון המדובר, כשהם סונטים זה בזה.
-אתה יודע מי זה לבון? זה קברניט מארקיע.
-לעע.
-כן, אתה לא מכיר אותו? זה מילואימניק.
-הוא טס ב-113?
-כן הוא מילואימניק אני מכיר אותו טוב.
-אלכס, זה לא זה, זה לבון צעיר, הזקן עייף כבר.
-הזקן טס גם במילואים ב-113.
-זה לא ליבוביץ' מי שאתה חושב, זה לבון מארקיע.
-לבון מארקיע זה ליבוביץ', ליבוביץ' היה מפקד 33 זה לבון אבל יש לבון אחר.
-הוא אוכל במסעדת הדגים בעזה.
בהמשך מצטרף לגל קצין נוסף בשם אלכס לזר, והחבר'ה מבקשים: "לזר תן איזה פרשנות מהרדיו". לזר מעדכן אותם בדיווחים של קול קהיר ושל קול ישראל והם ממשיכים בעדכוני הקרב, המשתלבים בדיווחים של מתקפה על מגידו.

נטישת מנור

במהלך הקרב על שדה התעופה אבו סוויר שבאיסמעיליה שבמצרים, מטוס מצרי שיגר טיל לעבר מטוסו של דני מנור. הוא הפעיל את כיסא המפלט והצליח לנטוש את המטוס, אך נפל בשבי המצרי ונכלא בקהיר, עד ששוחרר לאחר כמה שבועות בעסקת חילופי שבויים. כך זה נשמע בקשר.

בשעה 09:58 נשמע ברשת הקשר: כסליו, מישהו נטש מערבית לאבו סוויר, אחרי יציאה מתקיפה.
-מי זה היה?
-מיד.
-רומן 4, מנור. (דני מנור)
-מי זה מדווח?
-מריו דיווח הוא היה מספר 3. הוא היה מוביל באבו סוויר בא לנחיתה כעת בלי דלק.
קצת אחר כך, נשמע ברשת הקשר עדכון: הוא קפץ מערבית לתעלה… המנור הזה. רומן 4.
הקרב על מגידו

הקרב מעל מנחת מגידו שבעמק יזרעאל, התרחש כאשר המיגים החלו לתקוף את המנחת.
-רוברט משהו חדש על הירדנים?
– יש דיווח על המקום הסודי שחיפשת.
-יש להם קשר עין באזור הירמוך, אתם רשאים לעבור… לרוץ אחריהם… לשים לב לזוגות שבאים אחריהם…
-נ"מ ברמת אביב מידי… מי יש לך באוויר? תזניק עוד זוג אחד.
-מה קורה עם הקרב? למה עיכבתם את 113 גלימה? ברקן, מה עם הקרב? ברקן… יש דיווח שהם נמצאים באזור הירמוך למטה.
-מיגים תוקפים את מגידו… לעלות על המיגים ונ"מ.
-ברקן רוצה את גדר למגידו או לא?
-יש עוד מיגים בפאיד על הקרקע, המסלול אמנם הושמד, אבל יש עוד מטוסים על הקרקע.
-ברקן, לא מעל דמשק, על הגבול. לא לעבור את הגבול, אזור קונטרה מקסימום.
-יש עוד מיגים אני רואה שמתקרבים… תביא את כל מי שאנחנו יכולים…
יש לציין, כי ביום השני למלחמה, מפציץ עיראקי מסוג טופולוב 16, חדר דרך ירדן והפציץ בנתניה ובמנחת מגידו, שבטעות זוהה כבסיס חיל האוויר רמת דוד, אותו ביקשו העיראקים להפציץ.
בישראל קיבלו מידע כי רביעיית מפציצי טופולוב בדרכם לישראל, אך לבסוף הגיע רק אחד, מה שגרם לטעות הוא מטוס ישראלי שחזר מהפצצה, וכך למעשה הצליח הטופולוב לחדור. הטייסים הנחיתו כמה פצצות על נתניה, אך אלו לא היו מחומשות ולכן לא התפוצצו, אך גרמו נזק מההדף.
משם המשיך הטופולוב למגידו, שם יורט, אך התרסק על המנחת וגרם למותם של 14 חיילי מילואים ולפציעת עשרות. בניגוד לדיווחים שונים, ההקלטה לעיל אינה מהאירוע הזה, אלא מאירוע אחר שהתרחש ביום הראשון למלחמה, אחרי גל התקיפה השני.

השארת תגובה