מנהיגים – וחברים • יחסי ראשי הממשלות ונשיאי ארה"ב לדורותיהם • פרויקט מיוחד

ההיסטוריה חוזרת על עצמה: אחרי שנות מתיחות בין נתניהו ואובמה, נכנס לבית הלבן נשיא אוהד • בעקבות פגישת נתניהו וטראמפ, חזר ארי קלמן עד בן גוריון ועקב אחרי היחסים בין מנהיגי ישראל וארה"ב • המתיחות והנקמה בשמיר ותרומת הקלינטונים לאהוד ברק – לעומת יחסי חברות אמיצים של לוי אשכול, ביקור בחווה שערך שרון ונאום ההספד 'שלום, חבר' על רבין

d1134-018
d1134-018

בסוף השבוע שעבר נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הנשיא האמריקאי הטרי דונלד טראמפ. השניים אמנם כבר נפגשו בעבר, אך זו פגישתם הראשונה מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד לפני ארבעה שבועות. לרגל האירוע, חוזר 'כל ישראל' לפגישות המכריעות בעבר בין ראשי הממשלות לנשיאי ארה"ב לדורותיהם.

הנשיא הראשון שפגש ראש ממשלה ישראלי היה ג'ון קנדי, חמשה חודשים בלבד לפני שנרצח, פגש קנדי את ראש הממשלה הישראלי הראשון דוד בן גוריון, כשעל הפרק היה דיון בנושא הכור הגרעיני בדימונה. קנדי ביקש לאפשר כניסת פקחים למבנה, אך בישראל ניסו למנוע זאת. השניים נפגשו בשולי וועידת האו"ם השנתית בעצרת האו"ם.

אחריו היה הנשיא לינדון ג'ונסון, שהזמין את ראש הממשלה לוי אשכול לפגישה. למעשה, אשכול היה ראש הממשלה הראשון שהוזמן לביקור רשמי בבית הלבן. בין השניים התפתח קשר מיוחד מאוד. אף שאשכול לא היה דובר אנגלית כלל, הוא היה איש מרשים בעל חוש הומור, והדבר 'קנה' את נשיא ארה"ב דאז. בהמשך הוזמן אשכול בינואר 1968 להתארח בחוותו הפרטית של הנשיא בטקסס, שם דיברו על העצמה גרעינית לישראל ואף נחתמה עסקה לרכישת ציוד צבאי וכלי נשק על ידי ישראל בסכומי עתק.

הנשיא הבא היה ריצ'ארד ניקסון, מי שהיה הנשיא בזמן מלחמת יום הכיפורים, ואשר בסיום המלחמה נפגש עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, במסגרת המאמצים להביא לחתימת הסכם שלום בין ישראל למצרים. השניים היו ידידים טובים וכך גם הקשר ביניהם.

לאחר התפטרותה של גולדה מאיר בעקבות פרסום דו"ח נגדה, נכנס יצחק רבין לתפקיד עם צבא פצוע אחרי מלחמה ולחץ להגיע להסכם שלום. רבין פעל כל העת מול מחליפו של ניקסון ובעיקר מול הנרי קיסינג'ר, מי שהיה שר החוץ דאז. לאחר אין ספור פגישות הושג הסכם שלום שנחתם ב-1 בספטמבר 1975. בעקבות החתימה על הסכם הביניים, הושג "הסכם-הבנות" עם הממשל האמריקני בראשותו של הנשיא ג'ראלד פורד, בו קיבלה ארה"ב על עצמה התחייבויות מרחיקות לכת לביטחון ישראל ולכלכלתה.

רבין חזר בהמשך לקדנציה שנייה בראשות הממשלה, במהלכה עבד רבות עם הנשיא ביל קלינטון, כאשר בין השניים היו יחסים חבריים טובים, כשבמרכז הקשר הייתה גם החתימה על הסכמי אוסלו והתמונה שכולנו מכירים ובה מתועדים קלינטון עם רבין וערפאת בבית הלבן. לאחר רצח רבין, הגיע קלינטון לישראל להשתתף במסע ההלוויה ואף ספד לידידו, כשהוא מסיים את ההספד במשפט 'שלום חבר', שהפך מאז לחלק מההיסטוריה של יחסי ישראל ארה"ב. קלינטון עדיין נוהג להזכיר את רבין בשלל הזדמנויות ואף נואם לעיתים בכנסים לזכרו. גם בהלווייתו של נשיא המדינה שמעון פרס השנה, נצפה קלינטון מתייחד דקות ארוכות לצד קברו של ראש המשלה המנוח רבין.

הנשיא ג'ימי קרטר, מי שאפשר לקטלג בלי ספק ברשימה הדי מצומצמת של נשיאי ארה"ב אנטי ישראלים, היה ביחסים קשים עם ראש הממשלה בזמנו מנחם בגין, אך למרות הכול הצליח להביא את נשיא מצרים אנואר סאדאת ואת ראש ממשלת ישראל ללחוץ ידיים בתמונה היסטורית על מדשאות הבית הלבן, ובעצם לחתום על הסכם שלום בין ישראל למצרים שמחזיק מעמד עד היום.

הנקמה בשמיר

מכל העימותים שהתחוללו לאורך השנים, אחד המשברים הכבדים ביותר שהעיב על יחסי ישראל וארה"ב, התחולל בזמן שלטונו של יצחק שמיר מול ממשלו של ג'ורג' בוש האב בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. שר החוץ הפעלתן של בוש, ג'יימס בייקר, לחץ על ישראל להתחייב לתהליך שלום רציני מול הפלסטינים ומדינות ערב, אבל שמיר סירב בתוקף והתעקש להשפיל את בייקר, כאשר ביקוריו התכופים בישראל לוו בהכרזות על הרחבת ההתנחלויות בשטחים. בשלב מסוים בייקר התייאש ומשך את ידיו מתהליך השלום, אבל האמריקנים לא שכחו ולא סלחו, תוך שהם מחכים להזדמנות הנכונה להגיש לישראל את החשבון.

אצל האמריקנים נהוג להגיש את הנקמה קרה, ובשנת 1991, התברר שארה"ב מסרבת להעביר לישראל כספי ערבויות בגובה מיליארדי דולרים, שישראל נזקקה להם לצורך קליטת העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר.

האמריקנים התנו את העברת הכספים בהתחייבות מפורשת שהם לא ישמשו לבניה בהתנחלויות, דרישה ששמיר דחה על הסף. התלות הכלכלית של ישראל בארה"ב באותה תקופה הייתה משמעותית עוד יותר מאשר כיום, והמאבק על כספי הערבויות החליש את מעמדו של שמיר ותרם לתבוסתו בבחירות 1992, בהן עלה לשלטון יצחק רבין, שהצליח לפתור את המשבר בתוך זמן קצר.

בשיאו של "משבר הערבויות", נשא בוש את אחד הנאומים הקשים ביותר של נשיא אמריקני כלשהו בנושא ישראל. בוש האשים את השדולה הפרו-ישראלית, אייפא"ק, בפעולה מכוונת נגד אינטרסים אמריקניים, בשל ניסיונה ללחוץ על הממשל להעביר את כספי הערבויות לישראל. אף נשיא אמריקני מאז לא תקף בצורה כל כך בוטה את הלובי הפרו-ישראלי בוושינגטון, אם כי בכירים בממשל אובמה האשימו בעבר את הלובי בפגיעה באינטרסים אמריקניים, בשל פעילותו להכשלת הסכם הגרעין עם איראן.

מנגד, שמיר הצליח לשמור על יחסים טובים עם הנשיא רונלד רייגן, עמו שמר על קשר חם ונטול משברים, מלבד העובדה שהשניים הסתבכו יחד בפרשת העסקה המפורסמת עם אירן, בה היו מעורבים גם שמעון פרס ויצחק רבין.
שמעון פרס, היה גם כראש ממשלה וגם כנשיא ביחסים טובים ואפילו מעולים עם הנשיאים קלינטון, בוש הבן וברק אובמה. כולם חלקו לו יחסים של כבוד ונהגו לארח אותו בבית הלבן ואף לבקרו כאן בישראל, גם אחרי שעזב את תפקידו הציבורי הרשמי. כזכור, הנשיא אובמה בשלהי כהונתו הגיע עם קלינטון כדי להשתתף בהלווייתו בתחילת השנה הנוכחית.

נתניהו והדמוקרטים

אהוד ברק היה ראש הממשלה שכיהן לתקופה הקצרה ביותר בתולדות המדינה, אך בכל זאת הוא הספיק לעבוד עם שני נשיאים אמריקניים – קלינטון ובוש הבן. את היחסים עם קלינטון קשה לשכוח ובפרט את התמונות של ברק, קלינטון וערפאת בקמפ דיוויד, כאשר הנשיא האמריקאי הנמרץ ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להסכם שלום – ללא הצלחה.

ראש הממשלה ברק אף קיים שיחת טלפון אחת עם הנשיא הנכנס אחרי קלינטון, בוש הבן, ששוחח עם ברק רגע לפני שהאחרון סיים את תפקידו כראש ממשלת ישראל.

אך בוש עבד בעיקר עם ראש הממשלה שהחליף את ברק, אריאל שרון. הימין הישראלי לא ישכח את הקשר בין ראש הממשלה המנוח לבין הנשיא, כאשר השניים רקמו יחד את תכנית ההתנתקות שהובילה לפינוי מאות משפחות מרצועת עזה. אפשר לומר שבין השניים היה הקשר הטוב ביותר בין המנהיגים של שתי המדינות בעשרות השנים האחרונות, אולי עד לזה שעשוי להיות בין נתניהו לטראמפ.

אחרי ששרון נפל למשכב, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה אהוד אולמרט, שזכה לארח ולהתארח אצל הנשיא ג'ורג' בוש הבן, במפגשים בהם ניסו השניים להגיע לפתרון מדיני. הצמד כבר הגיע 'הכי קרוב שאפשר' להסכם שלום, אך ברגע האחרון עזב אולמרט את תפקידו כראש הממשלה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, והסכמי השלום נגנזו.

מי שסבל מביש מזל חריג היה בנימין נתניהו, שכבר בקדנציה הראשונה קיבל את הנשיא ביל קלינטון, עמו לא הצליח להסתדר, בלשון המעטה. בעוד קלינטון דחף כל העת לקידום הסכמי שלום, נתניהו נמנע מלשתף פעולה ובשלב מסוים אף תרמו בני הזוג קלינטון כסף למסע הבחירות של יריבו אהוד ברק.

גם בקדנציה השנייה של נתניהו בראשות הממשלה, התקשה ביבי לשמור על קשר חיובי עם הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה, הן בגלל נטיותיו הפרו ערביות והן בגלל קשריו החמים של נתניהו במפלגה הרפובליקנית, בדגש על הטייקון שלדון אדלסון, שהסכים לתרום עשרות מיליוני דולרים כדי להביא להחלפתו של אובמה.

אפשר לומר שהקשר בין ראש הממשלה הישראלי לנשיא ארה"ב בשנים הארוכות הללו היה מהגרועים שהיו. השניים נכנסו לתפקידיהם פחות או יותר באותו זמן, אך כבר הפגישה הראשונה ביניהם הייתה מתוחה, כאשר אובמה ביקש מנתניהו לא לבנות בהתנחלויות. זה המשיך בביקוריו הכושלים של ג'ון קרי בישראל במטרה להשיג שלום, בהחלטתו של אובמה לחתום על הסכם עם איראן ובהגעתו המתריסה של נתניהו לנאום נגד ההסכם בפני שני בתי הנבחרים בארה"ב, והסתיים שבוע לפני שאובמה עזב את תפקידו – עם קבלת החלטת האו"ם נגד ישראל והבניה בהתנחלויות, מבלי שארה"ב הטילה על כך וטו.

כעת, נדמה כי נתניהו מצא חבר בבית הלבן, כאשר הקשר בינו ובין טראמפ חם וממושך. הנשיא האמריקאי אף השתתף בעבר בסרטון תעמולה למען נתניהו, וביבי גמל לו בתמיכה חמה וברכות עם זכייתו בנשיאות.

השארת תגובה