האיום של אגודת ישראל שהרגיע את הרוחות בדגל התורה ואיך נפתור מצוקת הדיור?

אחרי העימותים בדגל התורה, השבוע נרשמה רגיעה, אך גפני טרם אמר את המילה האחרונה. בוועידת ש"ס הוצגו תכניות לבניית אלפי יחידות דיור, אך יש רק דרך אחת שכל התכניות אכן יצאו לפעול. ולמה כדאי לאחל בהצלחה לאיילת שקד במאבק מול בג"ץ? אבי בלום עושה בית ספר לפוליטיקה

ועידת שס  37
ועידת שס 37

בצהרי יום שני, שלא כהרגלו, עשה יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני את הדרך מירושלים לבני ברק. שועל קרבות פרלמנטריים כגפני, לא נוהג לפספס את הר הגעש המתפרץ של ימי שני בכנסת ישראל. נכון לשבוע זה, האווירה במשכן אומנם הייתה רגועה יחסית עקב טיסתו של הנוסע המתמיד נתניהו לסינגפור ולאוסטרליה – אך בעולמו של הנציג הבני-ברקי שעזב את גבולות המדינה רק פעם אחת בחייו, היעדרות ראש-ממשלה, אינה סיבה מספקת לחופשה.

גם אדם עם אנרגיות בלתי נדלות כגפני, חש לעיתים שלא בטוב – כפי שהסבירו בלשכתו. אם להמשיך את האנלוגיה לראש-הממשלה, הרי שמנתניהו למדנו שמצב הרוח הרפואי והפוליטי – נושקים זה לזה. קריאת התיגר מתוך המפלגה על רקע ההצבעה בחוק ההסדרה – שסוקרה כאן בעדינות יחסית בשבוע שעבר (כדרכה של מערכת קו עיתונות), לא עשתה לו טוב. מסתבר שגם לא למפלגה.

באגודת ישראל כבר נשמע מי שהצהיר השבוע כי אם המריבות הפנימיות בתוך סיעת דגל יימשכו, בקדנציה הבאה הם יציעו לדגל חלוקה ביחס של 70-30. את מה שהבינו החברים הדואגים מחוץ לסיעה, הבינו גם העמיתים בדגל התורה. לא בכדי הסתמנה השבוע רגיעה בגזרה. לא רק בשביל הסיעה הליטאית, אלא גם בשביל היהדות החרדית – עדיפה סיעה דגלאית מאוחדת וחדורת מטרה. ממחלוקות פנימיות, המצביעים לעולם לא יראו תוצאות.

בשישי שעבר, בכינוס פאנל הדיור בוועידת ש"ס (אודותיו יורחב כאן תיכף ומיד), הסתלבטו המשתתפים על הדגלאים, כפי שפוליטיקאים נהנים לסנוט באחרים. כשראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן, הנחשב לסיעה בפני עצמו, פרגן לשר הפנים דרעי והתעלם מיו"ר מפלגתו – עד שנלאו שפתותי הנוכחים מלומר די, הציע לו אחד המנחים להחליף מפלגה (גילוי נאות, הנחיתי את הפאנל לצדו של הפרשן יעקב ריבלין). אם הפאנל היה מתקיים בסופ"ש הקרוב, אחרי הנמכת הלהבות, סביר להניח שגוטרמן היה נזהר בלשונו. או שלא.

את הרגיעה בתוך סיעת דגל התורה, הוביל גפני שסרב להיגרר ונקט באומנות הישנה של חבריו מש"ס כששמר על זכות השתיקה. כל מי שמכיר את האיש יודע שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. כמו הודעות דובר צה"ל הנושנות, הוא יגיב בעיתוי ובזמן שימצא לנכון.

יצחקי אחרון

בלי מאכערים בקהל ובלי קבלנים על הדוכן. לכנס הדיור הזה, אולי לראשונה, הגיעו אישי הציבור שעוסקים בתחום, ומחויבים רק לבוחר, לפחות על פי ההגדרה. ראשי הערים החרדיות התייצבו ביום שישי האחרון למושב הדיור בוועידת ש"ס, כשבקהל יושב שר הפנים דרעי ובראש המושב, השר לשעבר אטיאס. אין חכם כבעל הניסיון, גם כשמדובר בניסיון מר.

אטיאס איש מפתח – דווקא מתוקף היותו חף מתפקיד רשמי בקדנציה הנוכחית. הוא מכיר כל הליך תכנוני, בקי בכל הטבה, מכיר גם כל רעה חולה ואכזבה מרה. כשראשי הערים נעזרו במצגות כדי לספר על עתודות הבנייה, הוא צלל לעומק הנתונים. הבחין והבדיל בין שיווק להליך תכנוני. בין פנטזיה למציאות.

ברכבת ההרים הפוליטית, המיטלטלת בחדות מעלה-מטה, הנציגות החרדית מצויה כיום בשיא, ממנו אפשר רק ליפול. צריך להודות בכנות, שכמעט בכל המישורים הנוגעים לזכויות האזרח החרדי, המלאכה בקדנציה הנוכחית, נעשית על הצד הטוב ביותר. תקציבי עולם התורה הוחזרו לתקופת הזוהר. הערים החרדיות, הוכרו לראשונה כפריפריה חברתית ותושביהן נהנים מהטבות שהיו שמורות בעבר רק לרשויות חילוניות.

אלא שבעוד בכל מה שנוגע לתקצוב עולם התורה, השבת הקצבאות והטבות שונות – אנו רואים חזית אחידה של הנציגות החרדית, הרי שדווקא בסוגיה הדחופה והבוערת מכל של מצוקת הדיור, המגרש החרדי נראה כמו אתר בנייה של מגדל בבל. לכל ח"כ עצה, לכל שר תובנה ולכל ראש עיר נוסחה. אי אפשר לזלזל בעבודה שנעשית בקדנציה הנוכחית במישורים השונים, אך הוזלה של אחוז או שניים במחירי הדיור – להורים שמחתנים זוגות צעירים, שוות ערך לעשר שנות קצבאות ותוספות תקציביות.

לראשונה, התכנסו להם כל הגורמים כדי לנסות ולטכס עצה ולמצוא נוסחה אחידה. בצד השלילי, לא נרשמו הפתעות. סגן שר האוצר יצחק כהן דיבר על שימוש בכלי של חתימת הסכמי הגג עם הרשויות, כמנוף להתמודדות עם ראשי הערים שמדירים חרדים. ראש מטה הדיור הממשלתי אביגדור יצחקי שהוזמן לדיון, שמר אמונים לפורום החווה ונעדר עקב השתתפות באזכרה לזכרו של אריאל שרון. אחרי כל מה שנכתב כאן בגנותו, צריך גם לדעת לפרגן לאביגדור יצחקי, שנענה לדרישת שר הפנים דרעי, והוביל את המהלך לייעוד הבנייה במועצה האזורית שפיר – לחרדים.

יצחקי לא עשה זאת רק מאהבתנו, אלא גם מאהבתו הגדולה, במירכאות כפולות ומכופלות, לראש עיריית קריית גת שלטש עיניים לשטח. ועדיין, אלמלא הפגישות עם ראשי הישיבות, הלחץ הבלתי פוסק של דרעי והנדנודים של אשר, יצחקי היה מוצא את הדרך לסגור חשבון עם דהרי, בלי לפתוח קו אשראי לחרדים.

צריך לומר גם מילה טובה לזכותו של סגן שר האוצר יצחק כהן, שמקפיד לשמור על קשרים טובים עם צמרת האוצר, חרף לשונות רעות ומלגלגות. כהן כונה כאן בעבר סגן השר מטעם כולנו בש"ס, אך במבחן התוצאה הוכח בשבועות האחרונים, שדווקא בהתנהלות הזאת, הוא מצליח לספק סחורה, כסגן שר, תחת שר ממפלגה זרה. בעוד סגני שרים אחרים, מוצבים במשרדיהם כעציצים, הרי שכהן מכה שורשים.

הפתיע לטובה, ראש מועצת שפיר, אשר אברג'ל, שדבריו היו בבחינת מים חמים על גוף קפוא, בקור הירושלמי העז. אברג'ל לא חרד מהשתלטות חרדית, ולא חושש מהתיישבות שעלולה להדיח אותו מתפקידו, או להוציא את המתחם מגבולות המועצה בראשותו. הוא גילה בקיאות מרשימה בנתונים והבטיח ללכת עם מיזם הבנייה לחרדים עד הסוף. יש ערים שבהן ההשתלטות החרדית הובילה גם לסופם של ראשי הערים המכהנים. צריך לקוות, הן בשביל אברג'ל והן בשביל הצופים האחרים ברשויות המקומיות – שבשפיר תימצא הדרך לשדר מסר אחר.

דירה להשכיר

ראשי הערים החרדיות, הגיעו מצוידים במצגות ובמפות – למעט ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן שהביע חשש מעינא בישא (לאו דווקא של ש"ס. יותר של דגל התורה). גוטרמן הוא היחיד שהתעלם מבקשת הנוכחים להציג נתונים. את הקלפים כדרכו, הוא שמר צמוד לחזה, ייתכן גם בגלל שהקלפים אינם שלו. במודיעין עילית, בניגוד לשאר הערים החרדיות, מדובר בקרקעות פרטיות ולא באדמות מדינה. על הנסיבות שהובילו אותן לשוק הדיור החרדי, עדיף להטיל צו אסור פרסום, פן יבולע.

לבד מגוטרמן שלא הסתיר את מטרת בואו – לפרגן לשר הפנים ולקושש עוד כמה שקלים, הרי ששאר ראשי הערים עטפו את הנוכחות ואת סיבותיה, בנתונים מרשימים. מסתבר שיש עתודות, לטווח הקרוב והרחוק, שניתן להפשירן לבנייה בעבודת צוות משותפת, נחושה ובלתי מתפשרת.

פרוש מאלעד הפתיע את הנוכחים כשהציג את האישור שקיבל ממשרד הביטחון להפשרת שטח האש הצבאי הצמוד לאלעד. בחזון שלו הוא מציג אופציה לבניית 25,000 יחידות דיור, ואין כמו שטח אש שננצרה – כדי להמשיך ולהעלות את אלעד על דרך חדשה.

המספרים שהציגו ראשי הערים, מספרים סיפור אחר לגמרי מהשפל בעתודות בנייה – לו אנו עדים. רובינשטיין מביתר עילית דיבר על עתודות של 11,000 יחידות דיור – חלקן עם זמינות מיידית; אבוטבול מבית שמש, עם התוכניות הרציונליות מכולן, דיבר על נגישות תכנונית של 25,000 יחידות דיור; רייך מרכסים על 6,000; רוזנטל מקריית יערים על 3,000 וגרשי מעמנואל על 1,500. מצד אחד, בעידן טראמפ, גם עמנואל חוזרת למפה. מן הצד השני, הצגה סתמית של המספרים מבלי להתייחס להיתכנות הבנייה המעשית, היא ה'פייק ניוז' בהתגלמותן.

כשהגיעה תורה של ירושלים לספור את עתודותיה, דבקה לשונם של המשתתפים לחכם. סגן ראש העיר צביקה כהן וחבר העירייה פיני עזרא, הציגו נתוני בנייה עתידיים, אך לא יכלו להתעלם מההדרה החרדית לרוחב הגזרה. שר הפנים דרעי הצהיר באותו מעמד, כי אם הנתח החרדי לא יגדל דרמטית, ש"ס תתנגד להסכמי הגג בירושלים ותעכב את הבנייה בכל רחבי הבירה.

לטווח הקצר, הושמעה באולם בשורה שנוגעת לשינוי הקריטריון של מחיר למשתכן, במסלול שיחייב רוכשי דירות המיועדות למגזר החרדי – להתגורר בהן בחמש השנים הראשונות. ללא שינוי הקריטריון, נצפה גם בבית שמש, באותה תופעה בה חזינו בשכונת רמת שלמה, כאשר מאות רוכשים חילוניים מסתערים על המכרזים, גם בריכוזים חרדיים, כדי ליהנות מההטבות ולרכוש דירה להשקעה. דירה להשכיר.

לטווח הארוך, רחוק ככל שיהיה, יצאו המשתתפים עם תחושה שלא אפסה תקוותנו. אין מה לזלזל, מיותר לצקצק בלשון ולהרים גבה. יש אופציות על השולחן, אך כדי לתכנן את העתיד צריך לעבוד נכון בהווה. בעבודת צוות נכונה ואחידה, ניתן להציג מפת דיור לעשור הקרוב עם יעד לבניית כשמונים אלף יחידות דיור בערים החרדיות. הירתמות רב-מערכתית והתוויית תכנית עבודה, עשויות לצנן כבר מעכשיו את השוק – בהתאם למדד הציפיות ורף התקוות.

כדי שזה יקרה, יש לנצל את שארית הקדנציה – שטובה ממנה לא תהיה, ולהקים כאן ועכשיו צוות משותף לשרים, לחברי הכנסת ולראשי הערים, שינתח את מפת הדיור ויעבור עיר-עיר. מהמושב הזה הוכח שאין צורך בהקמת מנהלת דיור, וגם לא בחלוקת ג'ובים למאכערים ולעסקנים. הנתונים נמצאים על השולחן, ומה שנותר זה לתרגם אותם למעשים.

אין תחליף בר השוואה, להירתמות ראשי הערים ושיתופי פעולה עם הפוליטיקאים שיושבים בעמודת השפעה. בעבודה נכונה ובהירתמות של כולם, ניתן בהחלט להציג חזון בר מימוש לפתרון מצוקת הדיור החרדית. הפאנל הזה הוכיח, שיש על מה לבנות. כעת תורם של הפוליטיקאים, להוכיח שיש גם עם מי.

אל יחסר המזג

במהלך המו"מ הקואליציוני פנה יריב לוין לראשי המפלגות החרדיות והציע להם דיל מפנק לשני הצדדים. תדרשו אתם חקיקה המגבילה את סמכויות הבג"ץ לפסילת חוקים – הוא אמר לחרדים – ואנחנו בליכוד נענה אמן ונתמוך בחדווה יתירה. החרדים התנגדו, כאשר גפני, הסביר בצדק – כי אם נהפוך לנושאי דגל המאבק בבג"ץ, ציפורי הנפש שלנו, יישחטו ראשונות, אחת אחת.

הימים חלפו וממשלת הימין, שמנהיגה תחת חקירה, מתפקדת לעילא ולעילא – כשהאיום הגדול המרחף מעל ראשה לא מגיע מחדרי החקירות אלא מאולמות השיפוט. מעמונה ועד לשבת, מההסדרה ועד לכותל, ברור לכולם כי המילה האחרונה לא תיאמר בבית המחוקקים אלא במגדל השן המשפטי. לפחות נכון לעכשיו, הימין סובל יותר, למרות שגם לנו עוד נכונו עלילות ופסיקות במספר עתירות.

כאן אנו מגיעים במעבר חד לתהליך שמנסה לחולל שרת המשפטים שקד בוועדה לבחירת שופטים. המונח בחירה שהודבק לוועדה, הוא בבחינת לעג לרש. בגוף שמתנהל במחשכים, וחבריו עסוקים בתפירת דילים והרצת שמות מועמדים, מתרחשים כל התככים, לבד מבחירות ענייניות. שקד הצליחה למנות יותר שופטים לערכאות השונות מכל קודמיה – אך מבחנה הגדול מגיע בקרוב, עם מינוי ארבעת שופטי העליון.

בהתאם לחוק שהעבירו בעבר ח"כי הימין, נדרש רוב של שבעה מתוך תשעה למינוי שופטי בית המשפט העליון. החקיקה שונתה בימים בהם נציגי הימין בוועדה היו בעמדת מיעוט. כיום, כשהיוצרות התהפכו, הווטו משרת את נציגי העליון והשמאל. כשבכנסת נעשה ניסיון לשנות את החוק ולהביא לבחירת השופטים ברוב רגיל, שיגרה נשיאת העליון נאור לשרת המשפטים שקד, מכתב חסר תקדים בחריפותו.

אלא שנאור, מסתבר, היא הסמן הימני בבית המשפט – לעומת קודמיה ובהתחשב באלה שיבואו אחריה. אחרי שיישרה הדורים עם שרת המשפטים, הגיעו לקו הגמר ארבעה מועמדים שלא מזוהים אוטומטית עם המיליה הליברלי של שופטי העליון: נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה יוסף אלרון, האפוטרופוס הכללי ד"ר דוד האן, שופט ביהמ"ש המחוזי בנצרת אשר קולה ושופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים דוד מינץ.

לפי הפרסום בידיעות אחרונות, שופטי העליון בראשות הנשיאה הבאה בתור, אסתר חיות, התנגדו להסכמתה של הנשיאה המכהנת נאור "להתפשר" ולהסכים לאופציית מינוי הארבעה. "הורדת רף", כך כינו השופטים את אפשרות בחירת אחד מהארבעה בסבב הבא.

תחת גילוי נאות מתבקש, ומבלי לנקוב בשמות – בכובעי המשפטי הופעתי לא פעם, לפחות לפני אחד מהאישים ומעדות אישית, מדובר במשפטן לעילא ולעילא, חריף ופיקח, והחשוב מכל מבחינתו, אדם בעל מזג שיפוטי שמכבד את הציבור החרדי ומגלה רגישות תרבותית לאורחות חייו ולהוראות הנהגתו הרוחנית.

שקד אומנם נלחמת עבור הציבור הדתי-לאומי, אך במאבק הזה, שאין בו גרם של משפטנות טהורה, וכל כולו פוליטי-אישי, צריך לאחל לה ברכה והצלחה, שכן במידה רבה, הצלחתה – הצלחתנו.

השארת תגובה