העברת סמכויות השבת לידי דרעי: האומנם סיבה למסיבה?

האם העברת סמכויות השבת לידי שר הפנים אריה דרעי באמת תסייע? ומה הם שני המרכיבים של שבת.

f אריה דרעי (צילום: משה גולדשטיין)
f אריה דרעי (צילום: משה גולדשטיין)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

1.
בשל הוראת השעה של כלי התקשורת לעסוק בימים אלה אך ורק בפרשת ביבי-נוני, זכו השבוע כמה פרשות מסעירות, ליהנות מאנונימיות יחסית ולעבור ללא סיקור תקשורתי מופרז. כך למשל, עברה בשקט יחסי החלטה לשלוח רב ראשי לשעבר למאסר ממושך. אין ספק שלולא העיסוק התמידי בהפלתו ובהפללתו של ראש הממשלה, הידיעה הזו הייתה "זוכה" לככב בכותרות הראשיות.
פרשה נוספת שזכתה לחמוק מתחת עיניה של התקשורת, היא העברת סמכויות השבת לשר הפנים אריה דרעי. לא, הוא לא קיבל סמיכה להיות מורה הוראה בהלכות שבת, אבל מתוקף תפקידו כשר פנים, הוא יכול להטיל ווטו על חוקי עזר עירוניים (חוקים שנקבעים על ידי רשות מקומית ותקפים אך ורק בתחומה). החוק מעניק לשר הפנים את הזכות לומר את המילה האחרונה בנושא ויש לכך השלכות ישירות על כל החלטה מקומית ומקוממת של ראש העיר רון חולדאי.
עם העברת הסמכויות, מיהרו חלק מכלי התקשורת של המגזר החרדי לבשר בהתרגשות על "סוף לחגיגה החילונית" ועל "הרמת קרנה של השבת".

אני רוצה לברך על השינוי, אך קצת לצנן את ההתרגשות: ברור לכל שומר שבת שפתיחת עסקים ביום המנוחה רומסת את כבוד השבת. אך עדיין, ארוכה הדרך להסיק מכך שכבודה של השבת יורם על ידי הוראה מגבוה של שר כזה או אחר. "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש לתנה לישראל", אמר בורא העולם למשה רבנו וביקש ממנו בקשה חשובה: "לך והודיעם".
כבודה של השבת מתגלה, כשהיא מתקבלת באותו אופן בו היא ניתנה: מתנה. כשישראל אינם רוצים לקבלה כמתנה, כשמערך ההסברה היהודי-דתי עוסק יותר בהסברים סוציאליסטיים ופחות בנתינת דגש על גודל המתנה, השבת מתחללת – ולא משנה כמה קנסות יקבלו בעלי עסקים שיעזו להפר את הוראת השר.

מי שלא זכה לטעום את טעם השבת, צריך לשמוע עליה כפי שכולנו שמענו עליה בפעם הראשונה: "לך והודיעם", כלומר: תודיע להם שזו מתנה טובה.

2.
על אף שמתנת השבת ניתנה רק לאחר יציאת מצרים ("חוקותיה במרה"), יכולותיה המופלאות מתגלות בדברי חז"ל כבר בפרשות של שעבוד מצרים:

בפרשת השבוע, התורה מתארת באריכות את הדו שיח שהיה בין משה לפרעה. הרבה דברים אפשר ללמוד מהשיח המתמשך ביניהם ולכן התורה חוזרת בפרוטרוט על כל אזהרה של משה מפני מכה צפויה ועל תגובותיו של פרעה לדברים. כך למשל מתגלה בתורה פער עצום בין ענוותנותו של משה לגאוותנותו של פרעה: כשמשה זוכה לראשונה בגילוי ה' במעמד הסנה, השאלה הראשונה שהוא שואל היא: "מִי אָנֹכִי?". כלומר, למה דווקא אני? קטונתי. כשפרעה לראשונה שומע משהו בשם ה', הוא גם שואל "מי", אבל "מִי ה'?". השאלה המלאה שלו היא: "מי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל?".

במדרש מסופר על דין ודברים נוסף שהיה בין משה לפרעה: משה מציע לפרעה הצעה מעולה כדי שיוכל לייעל את השעבוד: "תן להם יום אחד לנוח, ותראה שלמחרת הם יחזרו לעבודה רעננים הרבה יותר. לך זה נראה אולי לא רווחי, אבל ברור לי שמי שעובד רק שישה ימים ולא שבעה, בסופו של דבר עובד הרבה יותר". לפרעה ההצעה הזו נשמעת לא רעה בכלל, והוא מסכים ליום מנוחה. "איזה יום?" הוא שואל את משה. "שביעי!" – עונה לו משה כאילו באקראי (שמות רבה א, כח). על אף שמצוות השבת נתנה מאוחר יותר, רק כאשר חנו במרה, הייתה מסורת מהאבות שביום השביעי לא עובדים.

בסופו של דבר, לאחר כמה שבתות, פרעה מבטל את הסכמתו ליום מנוחה ומחליט להעביד את בני ישראל שבעה ימים בשבוע גם אם יעבדו פחות טוב. "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". אומר המדרש: "מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהן משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלם, לפי שהיו נחים בשבת. אמר להם פרעה: 'תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר' – אל יהיו משתעשעים ואל יהיו נפישין ביום השבת" (שמות רבה ה, יח).

3.
לשבת יש שני מרכיבים: האחד, כפי שמשה מציע לפרעה: מנוחה. יום אחד שבו מחליפים כוחות ואז חוזרים לעבודה במרץ רב. מרכיב נוסף ועיקרי הוא לא רק מנוחה, אלא נופש. המילים מנוחה ונופש נראות לנו כמילים נרדפות, אבל ישנו הבדל משמעותי ביניהן. מנוחה היא בעיקר לגוף בעוד נופש נועד למנוחת הנפש. זוהי מנוחה מתוך שלווה ולא רק "הפסקת צהריים" מורחבת.

כשהתורה מתארת את מעלת השבת, היא כוללת את שני המרכיבים הללו, אך עם חלוקה ברורה ביניהם: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". לגבי בעלי החיים, השור והחמור, בהחלט השבת ניתנה בשביל מנוחה – "לְמַעַן יָנוּחַ" – ותו לא. אבל אצל בני האדם, השבת היא עניין של נופש ונפש – "וְיִנָּפֵשׁ".

פרעה הסכים בחפץ לב ליום מנוחה, אבל כשגילה שיום זה אינו רק הפסקה אלא מנוצל לנופש, ללימוד במגילות עתיקות (יש מפרשים שדברי ספר בראשית היו כתובים במגילות הללו) ולהתבוננות, למחשבה על גאולה ועל יום שכולו שבת ומנוחה, ביטל מיד את הסכמתו.

יצאנו ממצרים. פרעה איננו. באין מפריע מחכה לנו מתנת היום השביעי בכיליון עיניים כדי שנשתמש בה נכון וננצל אותה עד תום. שלא רק ננוח, אלא ננפוש ונשתעשע בה.

השארת תגובה