מנהרות לירושלים כבר יש, עכשיו תביאו את השגרירות

שושי הלר על מהנהרות החדשות בכביש ירושלים תל אביב, על העברת השגרירות האמריקנית לבירה ועל טיימינג מושלם

ראש הממשלה בפתיחת המנהרות (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
ראש הממשלה בפתיחת המנהרות (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

רגע לפני שהנשיא היוצא אובמה כיבה את האור בלשכתו ועזב את הבית הלבן, יצא לו החוסיין והוא החליט להורות על העברת 221 מיליון דולרים לרשות הפלסטינית ועוד קצת לארגוני האו"ם ולארגונים אחרים. מתנת הפרידה הזו הייתה על השולחן כבר זמן רב, אך בשל התנגדות הקונגרס הוא נמנע מלהעניקה עד כה.

אמנם טכנית הוא יכול היה לעשות זאת כבר מזמן, אך מקובל כי הממשל מכבד את החלטות הקונגרס ולא פועל בניגוד להן. לשמחת הפלסטינים הכללים המקובלים כבר לא עניינו את ברק חוסיין אובמה כמה שעות לפני חילופי התפקידים בבית הלבן. "היה לי הכבוד לשרת אתכם" צייץ אובמה בצאתו מהחדר הסגלגל בשעה 16:20. בערבית זה היה נשמע טוב יותר.

===
לא בטוח שיש מחיר לאושר, אבל יש בהחלט מחיר לטקסי חילופי השלטון. ואולם אפילו לפי ההערכות הגבוהות ביותר, שילמו על כך משלמי המיסים האמריקאיים 200 מיליון דולרים, פחות ממתנת הפרידה מהפלסטינים. בטקס ההשבעה היה נאומו של הנשיא הנכנס טראמפ לוחמני ובלי פשרות, כמו עוד שלב במערכת הבחירות. בסופו של דבר הגיוני שהוא דבק בדרך – הארוכה והמייגעת שעקפה את כל התחזיות – ושהביאה אותו לתוצאה המפתיעה ולכיסא הנשיאותי. טראמפ מתח ביקורת רבה על הממשל הקודם והבטיח להחזיר את הכוח לעם. המבקרים – שעדיין מתקשים לומר את צירוף המילים "הנשיא טראמפ" – העדיפו להתמקד בכיסאות הריקים המעטים שהיו במקום.

"נבנה כבישים וגשרים.. ומנהרות ומסילות חדשות לאורך כל האומה" אמר טראמפ בין שלל הבטחותיו לעם האמריקאי. אך עיני העם בישראל – ועיני העולם הערבי – מופנות לשאלה האם יקיים הבטחתו להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. הערבים מאיימים בצעדים חריפים אם אכן יתבצע המעבר ואמרו כי הדבר יחרוץ מראש את תוצאות התהליך המדיני – יש כזה? – ויחסל את האפשרות לפתרון הסכסוך בישראל.

===
בישראל לעומת זאת נראה כי זה הטיימינג המושלם והמתאים יותר מתמיד לעלות את השגרירות לירושלים, לפחות מבחינה תחבורתית. השבוע נפתחו מנהרות הראל לשני הכיוונים, וההבטחה הגדולה לנהגים כי הדרך מירושלים לתל אביב – ולהפך – תארך 35 דקות בלבד, הולכת ומתקרבת.

פרויקט המנהרות כולל שתי מנהרות באורך 800 מטרים ושלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון. אך כמו בכל נושא גם כאן יש מתנגדים, בהם ארגונים ירוקים ותושבי מבשרת ציון שעתרו לבג"ץ בטענה כי לא נמצא להם פתרון למסוף האוטובוסים והדרך שלהם הביתה מתארכת באופן משמעותי. השופט דנציגר דחה את עתירתם על הסף וקבע כי היה שיהוי כבד בהגשתה. כשרוצים להגיע לתוצאה, צריך לפעול נכון לאורך כל הדרך. אחרי שנים כה רבות של תכנון ואחרי תקופה ארוכה של ביצוע, אי אפשר להחליט להגיש עתירה כאשר הסרטים האדומים מתוחים ומצפים לראש הממשלה ולשר התחבורה שיבואו לגזור אותם בחגיגיות.

יש גם מי שרואה בדרך החדשה פספוס של "העלייה לירושלים", ביטוי רב משמעות – על העלייה לרגל לבית המקדש – שיש לו גם היבט פיזי של העליות בכבישים המובילים אל העיר. המנהרות החדשות מחליפות את המסלול המפרך ומבטלות גם את סיבוב מוצא. לא נעיף עוד מבט למשוריינים בצדי הדרך, לא נזכור את ברוך ג'מילי והגרפיטי המשוחזר ונקווה שלפחות באב אל וואד יזכור את שמותינו ואת השיירות בדרך אל העיר. לא תמיד הדרך מושלמת ולעתים מוכנים לשלם את המחיר כדי להגיע לתוצאה. והמחיר לא היה זול בכלל. עלותו הגבוהה של הכביש החדש: 2.5 מיליארד שקלים, מחיר לא סופי.

===
בטקס פתיחת הכביש אמר נתניהו כי רואים את האור בקצה המנהרה. בטוח שהוא כבר מייחל לראות אור כזה בחקירותיו המסתעפות. השבוע עמד נתניהו מעל דוכן הכנסת, מנסה לומר את דבריו בין קריאות הביניים הרבות, בין ההקנטות על ההקלטות והמתנות. גם היו"ר לא הצליח להשתלט על חברי הכנסת ששכחו שהעומד מולם הוא ראש הממשלה, והשתלחו בו ללא כל דרך ארץ.

עוד רגע מביך היה לראש הממשלה השבוע כשבא לניחום אבלים אצל האדמו"ר מבעלזא שישב שבעה על מות אמו הרבנית מרים רוקח ע"ה. חבל שבדאגה לכל התנאים הטכניים ולכללים של סדרי האבטחה הכבדים, אף אחד לא דאג לעדכן את נתניהו כי מנהג המקום הוא שלא לוחצים יד לאבלים. בביקור עדכן נתניהו האדמו"ר על שיחתו הצפויה עם הנשיא טראמפ, איתו הוא מקווה לעתיד מאיר יותר.

יש אכן אור בקצה המנהרה, טראמפ כבר הזמין את נתניהו לביקור בוושינגטון. בנוסף על פי הדיווחים שמחתם של הפלסטינים הייתה מוקדמת מדי, וגורמים בממשל החדש הודיעו להם כי המתנה הנדיבה של אובמה, לא תשלח אליהם, והם יאלצו להסתפק ב-250 מיליון דולרים שכבר קיבלו השנה מהנשיא לשעבר (!). זאת המכה – שלא כתובה בתורה – הראשונה שמנחית הקב"ה על הפלסטינים באמצעות הממשל החדש באמריקה.

===
פרשת וארא מספרת על שבע מתוך עשר המכות שנתכו משמים על המצרים ומלכם על מנת לשבור אותם בדרך לגאולת עם ישראל. לפני מכת ברד יוצא שוב משה רבנו להזהיר את פרעה על שפת היאור, ומסביר לו כי הקב"ה יכול היה להשמידו בפעם אחת, וכל המכות הללו מגיעות כדי שידע כל העולם על כוחו וגבורתו של בורא עולם, לאחר האזהרה וההמלצה להסתתר מפני הברד הצפוי, מתחילה המכה ומתאר הפסוק נס בתוך נס "ואש מתלקחת בתוך הברד".

שואלים המפרשים, הרי גם אם היו יורדים גושי הקרח הענקיים בלבד, היה הברד מנחית מכה קשה ואיומה בעוצמה רבה והנזק היה הרס מוחלט מבלי שיישאר במצרים שום עץ פעיל על הקרקע וכל בעל חיים, אדם ובהמה היו מוצאים את מותם; ואם זו התוצאה, מדוע היה צורך לערב אש לוהטת שתתלקח בתוך הברד? ומסבירים המפרשים כי במכה זו הראו שני הכוחות המנוגדים זה לזה, המים והאש את נאמנותם לבורא העולם ואת עוצמתו של בורא העולם שבכדי להאדיר את שמו על המצריים עשו שלום ביניהם. כי לא רק התוצאה הייתה חשובה, היה ערך גם לדרך.

פרעה הזעיק את משה ואהרן והתחנן בפניהם שתפסיק המכה הנוראית, הוא הסכים לומר כל דבר – "אני ועמי הרשעים" – אך כידוע, גם כאן לא עמד בהבטחותיו וכשהסתיימה המכה חזר לסורו. לפרעה לא הייתה חשובה הדרך, רק התוצאה. הוא רצה שעם ישראל יישאר וימשיך לעבוד אצלו עבודת פרך אינסופית.

מה העבודה הזאת לכם? מחקר שפורסם השבוע על ידי חברת "גלאסדור", הוכיח כי בבדיקת שביעות רצון של עובדים ממקומות עבודתם, מתוך 615 אלף משתתפי הסקר, הרוב המוחלט מעדיף קריטריונים מהותיים של ערכים והזדמנויות ובאופן מפתיע נותן מקום אחרון לשכר ולהטבות. מסתבר שגם אם השורה התחתונה בתלוש היא משמעותית ביותר, אפילו בדור הזה נותנים מקום לדרך ולא רק לתוצאה. הרוב יודעים שכסף אינו יכול לקנות אושר ועדיין חושבים שערכים זה מעל הכול.

ובנימה אופטימית זו, אסיים.

השארת תגובה