"ביבי ונוני יושבים כוססים ציפורניים ואומרים: ולוואי ששתקתי"

טורו השבועי של הרב בן ציון נורדמן, והשבוע: השתיקה, הקשר בין השבעה אצל השר זאב אלקין לפרשת השבוע ולחקירות ראש הממשלה

יאיר נתניהו ואביו (אבי אוחיון לע"מ)
יאיר נתניהו ואביו (אבי אוחיון לע"מ)

ביום חמישי האחרון עליתי לנחם את השר זאב אלקין שישב שבעה על מות אמו ע"ה. הבית המה מנחמים. מימיני ראש מטה ראה"מ יואב הורביץ ומשמאלי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

ישבתי שם מעט יותר מחצי שעה. האבל, השר לאיכות הסביבה, סיפר אודות מסירות נפשם של הוריו בחרקוב שבברית המועצות באותם ימים של מסך הברזל. "מעולם לא הפסיקו להתגעגע לירושלים", אומר השר ומנגב אגל דמעה עקשנית מעיניו.

אבל מה שיותר לכד את עיני הייתה השתיקה הרועמת. אם אמרו חז"ל: "אגרא דבי טמיא שתיקותא" – השכר של בית האבלים הוא השתיקה, הרי שכאן, בבית אלקין, הייתה לזה משמעות כפולה. האישים, הציבוריים והפוליטיים, שמרו כאן על זכות השתיקה. מרצון.

במקורות מצאנו הפלגות על שכר השתיקה. רבי שמעון בן גמליאל אומר במשנה באבות (א, יז): "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". השתיקה כסגולה הגיעה דוקא מחכמת בני ארץ ישראל. כשרב דימי שב לבבל מישראל אמר: "אמרי במערבא – מלה בסלע משתוקא בתרין". אמרו בישראל: מילה שווה סלע, שתיקה שווה שניים.
*
למען האמת וההגינות, זו לא הייתה שתיקתם של היועץ המשפטי וראש המטה, מבלי לזלזל בחוכמתם. הם שותקים היום מסיבות אחרות לגמרי. לא, הם לא עומדים לדיון וחקירה חלילה. בכל אופן, לא מה שידוע לנו כרגע. הם כן נבחנים בכל תגובה ומילה שלהם.

השבוע האחרון הוציא את כל השדים מהבקבוק. במסע מתוזמן ומתוזמר מגישים ערוצי החדשות תמלולים מתוך שיחות אישיות שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו למו"ל ידיעות נוני מוזס. בהתחשב בכך שכל פגישה ארכה כשעתיים ושלוש מתוכן מוקלטות, הרי שיש כאן תמלולים של שש שעות שיחה. זה ים של חומרים שיכול לספק עוד תוכניות ארוכות של חדשות.

להבדיל אלפי הבדלות. היה אומר מרן החפץ חיים זצוק"ל כי האדם יישפט על כך שלא ניצל כל רגע ורגע ללימוד התורה, הרי בדקה יש שישים שניות ובחישוב מהיר יכול אדם לומר כחמישים מילים בדקה, שהם 3,000 מילים בשעה – על כל זה ייתן האדם דין וחשבון בבוא העת.

ובחזרה לחולין: כמה הספיקו שני האישים הללו במשך כשש שעות?! זה חישוב הזוי למילים, בפרט כשאחר כך כל מילה נהפכת כבומרנג. ביבי וגם נוני יושבים היום בחדריהם וכוססים ציפורניים: ולוואי ששתקתי.

זו גם הייתה השתיקה השבוע של הורביץ ומנדלבליט. אחרי שאתה רואה את המסכים המדגישים כל מילה, וייתכן גם בצורה מעוותת. הרי אין לנו את ההקלטות לבחון איך וכיצד נאמרו המילים ובשל אלו נסיבות. מה קדם למה? מה היה הטון? הרי בשיחה כזו, חלק מהדברים נאמרים שלא לפרוטוקול ושלא בכוונת מכוון. רק בשביל לפתוח את השיחה ולצנן את היחסים.

כשאתה רואה מה מסוגלת התקשורת לעולל לשיחה שלך, אתה נזהר שבעתיים. לא מחכמה שתקו הנכבדים, אלא מחכמת חיים. שלא יוציאו אחר כך מילה או משפט ממך ולך תסביר מה אמרת ומה התכוונת.

*
כשהאדמו"ר מגור האמרי אמת זצ"ל נשא את הרבנית פיגא מינטשא ע"ה הוא אמר לה אחרי החופה: "דעי לך כי אקצר בדיבור, כי על כל מילה שלי ישנם אלפי חסידים שמוכנים ללכת באש ובמים". זו שתיקה של מנהיג, שתיקה הנובעת מאחריות.

כשבני ישראל נאנקו תחת עול השעבוד במצרים והש"י בחר לשלוח להם מנהיג שינהג וינהל אותם מעמק הבכא לארץ הקודש, בחר השם במשה רבינו כרועה הנאמן שיגאל את עם ישראל.

אין אנו מבינים חשבונות שמים, אבל מסורת יש בידינו. משה רבינו מעידה עליו התורה שהיה "כבד פה וכבד לשון". לא המנהיג האולטימטיבי שכוחו בפיו, אלא להיפך, אדם כבד פה שבקושי יודע לשלהב את ההמונים בפיו.

משהגיע מרן החפץ חיים למושל פולין בראש משלחת רבנים לדון אודות סכנת החינוך שריחפה על כלל ישראל, ביקשו תלמידיו ומקורביו ללמדו את השפה הפולנית, כדי שיוכל להשיח את אשר על ליבו ולב קהל ישראל. אבל הסבא קדישא התנגד: הוא יבין אותי, אמר לתלמידיו.

בהיכנס המשלחת למעונו של המושל השתתקו כולם ביראת הכבוד. או אז נעמד החפץ חיים במרכז החדר והחל מתייפח בבכי. לא דיבר כלום, רק בכה. הייתה זו הבקשה הכי מובנת למושל הגוי שמיד חזר בו מהגזירה והורה לבטל אותה על אתר. "הבנתי אותו", אמר המושל, "הוא דיבר בשפת הלב".

לאור סיפור זה פירשו המגידים את כוונת הכתוב בפרשה "ותפתח ותראהו והנה נער בוכה ותאמר מילדי העברים זה". בתיה בת פרעה ירדה לרחוץ על היאור והנה היא רואה תיבה, היא מושיטה את ידה ורואה ילד בוכה, וקובעת "מילדי העברים זה". ללמדך כי שפת הלב גדולה יותר מכל דיבור אחר.

זו היתה סגולת מעלתו של משה רבינו, בו בחר הש"י להנהיג את עם ישראל. כוח השתיקה, כוח הלב.
*
ויש לשתיקה מימד נוסף: התאפקות. אנחנו רגילים לומר כי הבלגה היא כוח, וזה אמת לאמיתה. אדם חזק אין לו צורך לנאום ולדבר. אדם חלש ישמיע קול זעקה, כאב או אנחה על כל מי שיפגע בדרכו. החזק מבליג.

השבוע, במסיבה שנערכה בתנועת הנוער "אור ישראלי" שרו התלמידים את 'אנא בכוח', שירו של עובדיה חממה. אמרתי לתלמידים: מה הכוונה "שמע צעקתינו יודע תעלומות", אם זו צעקה הרי שלא צריך להיות יודע תעלומות לשמוע אותה? צעקה נשמעת היטב?!

ואמר הרבי מקוצק: זו צעקת הלב. הצעקה הפנימית שאיש אינו שומע אותה בחוץ. זו השתיקה האמיתית: שתיקת הלב, ההבלגה והבחירה לדעת ששתיקה היא גם כוח.

השארת תגובה