המפכ"ל מסנדל את היועמ"ש, ושר בכיר מעריך: "ביבי לא יצא מזה"

המפכ"ל אלשיך סינדל השבוע את היועמ"ש מנדלבליט כשרמז ברורות שיש להגיש כתבי אישום נגד נתניהו בפרשות 1000 ו-2000 • שר בכיר שנחקר בעבר מעריך: "ביבי לא יצא מזה" • וגם: למה הנציגים החרדים מסתפקים רק בתלונות על האפליה בבניה?

ראש הממשלה נתניהו והמפכ"ל רוני אלשיך (צילום: חיים צח / לע"מ)
ראש הממשלה נתניהו והמפכ"ל רוני אלשיך (צילום: חיים צח / לע"מ)

"אם הדובר האישי משנות התשעים, ששודרג ומונה לשר המדע והחלל, מרשה לעצמו להתווכח לעיני כולם עם נתניהו על רעיון שתי המדינות, זה אומר הכל על מעמדו הרעוע של ראש הממשלה". את האינדיקציה הזאת, באווירה של נחקר המתלוצץ עם חוקריו, השמיע השבוע אחד משרי הממשלה – לנוכח ההתרסה הפומבית של השר אקוניס, בפרצופו של ראש הממשלה.

נתניהו נגרר לוויכוחים לא מחמיאים, אך בסופו של דבר לא נכנע ללחצי הימין וסירב להעלות לדיון את ההצעה לסיפוח מעלה אדומים, יען כי עם טראמפ – בניגוד לאובמה – לא משחקים. הפיצוי הגיע עם סגירת הגיליון באשרור תכנוני של אלפיים וחמש מאות יחידות דיור ביהודה ושומרון. את תרגיל ההפשרה החוזרת של דירות שכבר שווקו אנו מכירים עוד מקדנציית אטיאס במשרד, אך גם במישור הזה של ריצוי השותפים, בולטת לרעה אפליית הערים החרדיות הגדולות ביהודה ושומרון. בסבב החדש נכללו רק עשרה אחוזי בינוי לחרדים, ללא כל פרופורציה למשקל הבולט של הערים החרדיות בהתיישבות. את המתנחלים, נתניהו חייב לרצות במעשים. את החרדים, הוא קונה בדיבורים.

את תחושת אובדן השליטה, שמזדחלת כמו זיעה קרה בגב, נתניהו הוא הראשון שמרגיש, הראשון שמזהה. את סופ"ש האחרון, ראש הממשלה נתניהו ולא ראש מועצת יש"ע, דגן, היה צריך לבלות בוושינגטון די.סי. ביבי זרע בדמעה בשדה הבור הרפובליקני במשך שלוש וחצי קדנציות של כהונה כראש ממשלה. בתקופת כהונתו הראשונה, היה לו על הראש את קלינטון הבעל, שדיבר עם ביבי והתגעגע לרבין. בשתי הקדנציות הנוספות ותחילת הכהונה הנוכחית, הוא סבל מנחת רגלו של אובמה – עם אותה תמונה משקפת מתחילת הכהונה, כשרגלו של הנשיא האמריקאי הונחה בזלזול על השולחן בחדר הסגלגל תוך כדי שיחה.

בין לבין, דווקא בשמונה השנים בהן ביבי יצא להפסקת התרעננות קלה של שאיפת סיגרים ושתיית שמפניה ורודה, יריביו שרון ואולמרט זכו בלוטו האמריקאי. השניים כיהנו כראשי-ממשלה בחפיפה מופלאה לשתי קדנציות רצופות של הנשיא הרפובליקני האוהד, ג'ורג' בוש הבן, שאחרי אסון התאומים, תיאם כל מהלך עם ההנהגה הישראלית.

הסנטור הרפובליקני מרחביה – כפי שכונה נתניהו בשעתו בחוגים דמוקרטיים, התלונן לא פעם על המזל הרע, שזימן דווקא לו כהונה תחת נשיאים דמוקרטיים לא אוהדים. במערכת הבחירות האחרונה, תחושת המלנכוליות רק התגברה, כשנתניהו היה סמוך ובטוח כי נכונו לו עלילות ומורדות, עם כניסתה הבטוחה של הרעייה קלינטון לחדר הסגלגל.

נתניהו הימר בשעתו על רומני, והפסיד את כל הז'יטונים ביחד עם פטרונו שלדון. על בחירתו המופרכת של טראמפ, הוא אפילו לא חלם, אבל המציאה הזאת, כפי שלימדונו חז"ל, באה לו בהיסח הדעת. לבית הלבן נכנס נשיא, שבבחירות הקודמות השתתף בקמפיין של ראש-הממשלה הישראלי. בשני בתי הנבחרים, יש שליטה רפובליקנית מוחלטת, ולישראל משוגר שגריר, שנתניהו לעומתו נשמע כמו דובר שלום עכשיו. מה עוד תבקשי מאתנו, מכורה ואין, אין עדיין.

אז זהו, שאין. דווקא ברגע שבו אמור היה נתניהו לקצור ברינה, מתברר שלא יהיה כלום כי אין כלום, ובמובן הכי שלילי של המונח. לפחות בישורת הראשונה של כהונת טראמפ לא תהיה לנתניהו דקה אחת של נחת. נתניהו מצוי כיום בתקופת השפל העמוקה ביותר של כל כהונותיו כראש ממשלה. מי היה מאמין, במוצאי המבצע בעזה, שדו"ח המבקר החריף בנוגע לצוק איתן, יהיה רק הקינוח שאחרי המנה העיקרית.

מזלו של ביבי, ונותרה עוד טיפת מזל גם בתקופה כזאת, שבכירי האופוזיציה – לפיד ולבני מתוך הכנסת, ויעלון מבחוץ – ישבו בתקופת המלחמה בקבינט והחזיקו בעמדות שלו. צחוקו האירוני של הגורל, והביקורת הזאת, באה לו בשעה טובה. רק תנו לו להמשיך ולנהל ויכוח ענייני עם בנט במגרש הביטחוני. רק תנו לו להתנצח על מנהרות ומוכנות למלחמה.

את המנה המקולקלת של החקירות הפנימיות, הוא אוכל לבדו, ובניגוד להרגליו, גם משלם מחיר מלא. על ספקטרום מצבי הרוח, שמוכר כל כך לסביבת ראש-הממשלה ורעייתו, הולם יותר לדרג השבוע את ביבי ושרה ליד ביל והילארי, ולא בסמיכות לדונלד ומלניה.

פירוש האלשיך

בתקופת כהונתו של רוני אלשיך, כסגן ראש השב"כ, דתיים לאומיים ודתל"שים בסביבתו הסבירו בבדיחות הדעת והדת, שבאמירותיו המתוחכמות צריך לדקדק – כמו בספרי האלשיך הקדוש. תוכו וברו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, הוא ההיפך הגמור מהרושם הראשוני שמשדרת דמותו.

מי שרואה אותו מרקד בתנועות גמלוניות בהקפות שניות ובהכנסות ספר תורה ומאזין לנאומיו המוגשים בטון ובאינטונציה של מרצה בהידברות, יכול לקבל את הרושם שמדובר במודל של השוטר אזולאי. רק שתוכנו של אלשיך הוא ההיפך הגמור מהרושם שמותיר הקנקן. מדובר באיש חריף, חד תפיסה, שחושב מהר יותר מקצב הדיבור. לא בכדי הוא היה המועמד המועדף לכהן כראש השב"כ הבא.

אם תשאלו את מנדלבליט, הוא יזהיר אתכם על סמך אירועי השבוע, שלא להסתכל רק בקנקן. "הגענו לחקר האמת", אמר השבוע אלשיך לכתבים והשחיל במדויק את המסר שרצה להנחיל, "אנחנו יודעים מה היה ונותנים פוש, תוך כמה שבועות נסיים את החלק שלנו. אנחנו מופקדים על התוצאה והצלחנו להביא תוצאה, וימים יגידו".

הדימוי שהביא המפכ"ל, מעולם מושגים שדפי העיתונות החרדית אינם מכירים, עסק בעבירות קלות שניתן להוכיח, אך לא נהוג להגיש בגינן כתבי אישום. מפרשי האלשיך, הסיקו מכך, שהוא מכוון בעיקר ל'תיק 2000', בעניינו נכתב בשבועות האחרונים, כולל כאן, כי המשטרה והיועמ"ש, יתקשו להוכיח חציית רף שמאפשרת משפטית וציבורית להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן. גם אם חוקרי המשטרה לא יתקשו להמליץ על כתב אישום, הרי שהיועמ"ש שההכרעה בידיו, לא יתקשה לחסוך מנתניהו כתב אישום בתיק הזה – אם רק ירצה.

אלשכולוגים הסיקו מהמשפט הנוסף שאמר המפכ"ל, בנוגע לחושים המחודדים ולתיאום עם היועמ"ש, כי דווקא על תיק 1000 בנוגע למתנות, ייפול נתניהו. "אגיד שהחקירה הגיעה לחקר האמת ולא אגיד מה", אמר אלשיך, "את זה ישמע מאתנו היועץ המשפטי לממשלה. יידרשו לנו לא יותר מכמה שבועות כדי להביא את הדברים ליועץ המשפטי לממשלה באופן סופי. החושים שלכם מספיק מחודדים כדי להבין שהמשטרה מבצעת עבודה טובה".

דברי המפכ"ל לא נעמו לאוזני רה"מ אך גם לא לאוזניו המחודדות של היועמ"ש. אנשים ששהו השבוע בסביבתו העידו כי האיש הגיב באי נוחות, לנוכח הסנדול התקשורתי שביצע לו אלשיך. בניגוד לאנשי אגף החקירות שמקורבי נתניהו מגוללים אותם בזפת שנותר במנהרות כביש 1 ועוטפים אותם בנוצות של שמאלנים, הרי שאלשיך נתפס כאחד משלנו. דתי-לאומי עם שורשים אותנטיים של מתנחל גאה. האחרון שניתן להדביק לו שיקולים זרים להחלפת ממשלה. כשאלשיך מחבק את מנדלבליט חזק, כולם שומעים את הקנאק.

בכיר בשירות הממשלתי שהתמודד בעבר מול משטרה עוינת ויועמ"ש אוהד, העריך השבוע כי אחרי מסע לחצים שכזה, פטור בלא כלום, ביבי כבר לא ייצא. נתניהו יכול להאשים בעניין הזה רק את עצמו, למרות שהוא מתגולל על כל העולם ואשתו (של העולם. לא שלו).

האלף הבא

תיק 2000 הוא צרה, אך לביבי ישנן צרות גדולות יותר. בדפוס פעולה של עבריין, לכאורה, החוזר לזירת הפשע משנות התשעים, נתניהו מתמודד בתיק 1000, עם מה שבמשטרה מגדירים כחשדות מוצקים. קבלות שהוצגו, עדויות שניתנו, מקורבים שפטפטו. את הנזק הגדול ביותר גרם לו השבוע ח"כ דודי אמסלם, עליו יכול ביבי לומר את המשפט שכיוון בשעתו לעברו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן – "אתה עוזר לי יותר מדי". שמור אותי מאוהביי.

בסופ"ש שעבר אמסלם עוד נשמע ידידותי. בראיון שערכתי עמו (בצוותא עם עמיתי, פרשן בקהילה יעקב ריבלין), הוא גמר את ההלל על יחסי החברות של ביבי וארנון, וסיפר שגם הוא נוהג לחלק מתנות קטנות לחברים-מארחים. ברציונליות הפוכה מהמציאות – ככל שנקפו השעות ושודרגו הדיווחים על שווי המתנות, כך הלכה וחוללה החברות הקרובה. שיר הרעות שאמסלם זימר בשידור, הפך בתוך יממת חדשות לרעה חולה.

המתקפה הישירה של דודי אמסלם על מילצ'ן, והפרחת ענן סיגר אפרפר של חוסר אמינות מעל לראשו של ספק המתנות מאמריקה, היו הדבר האחרון שנתניהו צריך בשבוע זוועתי ונוראי שכזה. הראיון המיותר, הזכיר טעות דומה שעשה בשעתו פרקליטו של ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כשהתראיין לעובדה וכינה את שולה זקן "שקרנית".

אלף כתבי בית-דין ורבבת טיעונים, לא הצליחו לתקן פליטת פה אומללה אחת. זקן הפגועה פתחה את הפה, השמיעה את ההקלטות, והוכיחה את אשמתו של אולמרט כעובדה. לא תקשורתית. משפטית.
מי שקלט בן רגע את עומק הנפילה, היה ראש-הממשלה. מילצ'ן הוא דמות מפתח בפרשה המסבכת מכל, ובמידה רבה – תלוי נתניהו ברצונו הטוב או הרע. אם לא יוכח שמילצ'ן קיבל דבר מה משמעותי בתמורה למתנות, נתניהו יישאר באזור הדמדומים של חשדות לכאורה מתחום הפרת האמונים – שהיא עבירת סל, קלה יחסית במדרג. אם יוכח שמילצ'ן קיבל תמורה ממשית – ולא רק בדמותה של שיחה עם ידיד אמריקאי, אחד בשם ג'ון קרי, לצורך הארכת תוקף הוויזה של מילצ'ן – גורלו של נתניהו ייחרץ.

בניסיון למזער נזקים, מקורבי נתניהו מיהרו להגיב ולהוקיר את ידידותו רבת השנים של מילצ'ן. בתקופה שכזו, בה נתניהו ננטש לגורלו על ידי סובביו ומקורביו, אין לך מקורב לראש-הממשלה יותר מקרבת גופו, עצמו ובשרו. מילצ'ן (מקורביו, מקורביו), כיוון את האש לעברו של אמסלם, אבל ההערכה היא שהנזק כבר נעשה.

נחקרים בכלל, אמריקאים בפרט, וישראלים החיים על ויזה אמריקאית בפרטי פרטים, לא ששים להישכב על הגדר עבור אחרים. אמסלם רק החמיר את הסיטואציה, וסיפק למילצ'ן די והותר מניעים כדי להימנע אפילו ממחשבות פסולות וזרות של טיוח והסתרה, לכאורה.

נתניהו, כך נראה, מסובך עד צוואר, וזה עוד לפני שדיברנו על גובה פני הים שצפוי לטפס באלף הבא, תיק 3,000 ואולי גם בזה שלאחריו, תיק 4,000. תיקי אלף לילה ולילה, מדירים לאחרונה שינה במעון ראש-הממשלה, ושמפניה חינם להרגעה – אין בסביבה.

חרדים לגורלו

כמו הקו האדום בכנרת – לבחינת כמות הממטרים, כך קומת חדרי הסיעות בכנסת – לבדיקת מדד המשקעים הפוליטיים. בשעות הצהריים בימי שני, אפשר לזהות את הלך הרוח הפוליטי, בהתאם למצב רוחם של חברי הסיעות השונות שמתכנסים לישיבות השבועיות.

והנה, במפתיע, בעוד סביב חדרי הסיעות השונות, התכנסו חברי-כנסת שהריחו בנחיריהם הרגישות כתב אישום ובחירות, דווקא בסיעת יהדות התורה, נשמעו תחזיות אחרות. גפני אמר זאת בראיון רשמי, אבל גם חברים אחרים העריכו שזה לא ייגמר בכתב אישום שיוביל לבחירות. לא יהיה כלום כי אין כלום, בגרסה חרדית.

יש רגיעה הצומחת על קרקע פורייה של שלום ושלווה, ויש אדישות הנובעת מהדחקה. את חברי הכנסת החרדים, אפשר לאבחן השבוע בקטגוריה השנייה. ביבי מודל 2017 הוא ראש-הממשלה הטוב ביותר שידעו החרדים מאז מנחם בגין. כאלופי השורדים ובעלי הוותק הגבוה במשכן, הם מזהים היטב שהסתלקותו של נתניהו בטרם עת, תגרור בסבירות גבוהה בחירות חדשות – ולא ממשלה חלופית בקדנציה הנוכחית.

לנתניהו שקיפד את ראשיהם של כל יורשיו הפוטנציאליים, אין ממשיך טבעי. אין שום סיבה שבנט וליברמן הרואים עצמם כמנהיגי הימין ביום שאחרי, יתנדבו לתרום את השנה-שנתיים הדרושות למנהיג ליכודי אלטרנטיבי, ויאפשרו במו ידיהם לאחד משרי הליכוד לבנות עצמו כנתניהו הבא – מתוככי לשכת ראש-הממשלה.

בחירות חדשות אחרי שנות שובע קואליציוניות, הן מתכון לאסון. הסטטיסטיקה של עשרים השנים האחרונות לא משקרת. המודל התנ"כי המצרי, רלוונטי לפוליטיקה הישראלית. אחרי קדנציית שובע מגיעות שנות רעב, אחרי רעב שובע. גן עדן רודף גיהינום, גיהינום – גן עדן, וחוזר חלילה. השאלה למה זה קורה לנו, ומה אומרת הנפילה הסדרתית, על ההתנהגות המקדימה של השרים וחברי הכנסת החרדים כשהם עולים לגדולה, שווה עבודת מחקר בפני עצמה.

העובדות מדברות בעד עצמן. את שנות השובע של 'נתניהו טוב לחרדים' מודל 96' החליפו שנות הייבוש הקצרות של קדנציית ברק ב-99'. ב-2001 המליכו החרדים את אריק שרון, שחב את בחירתו ודחיקתו של ביבי, לסיעת ש"ס של אלי ישי על 17 ח"כיה. שרון גמל לישי רעה תחת טובה כבר במהלך הקדנציה, כשבעקבות הצבעת שרי ש"ס נגד התקציב, פיטר אותם בשידור חי וחזה בזחילתם חזרה לממשלה, על גחונם. השפל הגדול הגיע ב-2003, כששרון ביצע בחרדים את אקט ההתנתקות הראשון בהובלתו, והשליך אותם לאופוזיציה, כשהוא מכניס לממשלה את שנוא נפשם, טומי לפיד.

שרון עוד הספיק לבעוט בלפיד ולהכניס את יהדות התורה, לתקופה קצרה. אחרי הבאנה-בראש שקיבל, התמודדנו עם אולמרט שהפך את הקערה. ש"ס נכנסה, ויהדות התורה יצאה – במעין חצי תה, חצי קפה, כמאמרו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול. נתניהו מודל 2009 היה התגשמות כל התקוות במשך שלוש שנים תמימות. אך כגודל הביבי-מאניה, כך הייתה עומק הדפרסיה שלאחריה בקדנציית לפיד. התקופה הנוכחית, מאפשרת לחברים החרדים לנשום לרווחה אחרי קדנציה איומה. רק זה מה שחסר להם, להתפזר אחרי שנתיים וללכת אל הלא נודע.

בינתיים, אל תטרידו אותם בזוטות ואל נא תתבעו גדולות ונצורות – בשעה שנתניהו מסרב להיגרר למהלך עוקף בג"ץ וחוצה יועמ"ש. ראש הממשלה ממסמס את ביטול מתווה הכותל בממשלה, מזלזל בהתייחסותו לחוקי העזר העירוניים בנושא המסחר בשבת – ומאפשר במו ידיו את כניסת בג"ץ לוואקום שנוצר, בתחומים רבים.

מי שמצפה כי ברגע הזה החרדים ישברו את הכלים – לא מכיר את הכללים. לקדנציה הזאת הגענו בראש ובראשונה כדי לחבוש ולרפא את פצעי קדנציית לפיד. הפצעים טרם הגלידו, ומערכת בחירות חדשה, כמוה כזריית מלח ופתיחתן מחדש. היועמ"ש חובש הכיפה, אוחז בידיו את צינור החמצן של קדנציית נתניהו הרביעית שח"כינו חרדים להישרדותה. ברצותו יאריך וברצותו יקצר. לא משחקים בכבודו של רופא האוחז באזמל בחדר הניתוחים. לא פוגעים ביועמ"ש הבוחן ובודק גנזי נחקרים.

אם בכל מה שקשור לסוגיות מהותיות כמו השבת והכותל יש נימוקים משפטיים למסמוס ושיהוי, הרי שבנוגע לבינוי ביהודה ושומרון, אין שום תירוצים. השרים וחברי הכנסת החרדים מיהרו להתלונן ולהתקומם, עם פרסום רשימת ההפשרה, נגד הדרת החרדים. נותר רק להזכיר לנציגים הנכבדים, שזו הממשלה שלהם. אם הם מסתפקים בקיטורים ודיבורים, מה להם כי ילינו נגד ראש הממשלה שנוקט באותה גישה.

תגובה אחת
  1. ממתי מכלוף שר בכיר?

השארת תגובה