הפרשה מלמדת אותנו: ארבעת המבחנים שנדרש לעבור מנהיג בישראל

הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, ראש מוסדות אור החיים, בטורו השבועי על פרשת השבוע, והשבוע: המבחנים שנדרש לעבור מנהיג בישראל. וגם: הוראתו של הרב שך לתלמידו, "בזה תתמקד בחינוך התלמידים"

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

בפרשת שמות מגלה לנו התורה כיצד בוחרים מנהיג לבית ישראל, משה רבינו עבר בחינות רבות וקשות, ונפרט מקצתם:

בחינה ראשונה- וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו (שמות ב, יא).

משה רבינו היה כבנו של המלך, נמצא בארמון המלוכה ולא נחסר ממנו מאומה, ובכל זאת יצא חוץ לארמון אל אחיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, מלמד שנתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (שמות רבה א, כז, הובא ברש"י שם). בדרך כלל בחור צעיר מחפש את האינטרסים שלו, איך יהיה לו יותר טוב, החברותא הטובה ביותר, באיזה אופן יוכל להתעלות יותר, איך יקבל תשומת לב מיוחדת מההורים וכיצד ישיג את החדר הטוב ביותר והאוכל הטוב ביותר במקום בו הוא לומד.

כמעט ואין אדם שקם בבוקר ומיד חושב על חברו, "מה איתו, מסכן, הוא לא הרגיש טוב, היה לו קר בלילה", אלא מיד כשקם האדם בבוקר חושב הוא על עצמו, "מודה אני לפניך", ברוך ה' אני בריא, הגוף שלי מתפקד כמו שצריך, העיניים רואות והפה מדבר, ברוך ה' (זה מצוין, והלוואי וכולנו נודה להקב"ה בשמחה ובלב שלם בכל יום, אך עדיין, זו הסתכלות על האני ולא על השני).

משה רבינו מיד כשקם בבוקר מחשבתו הראשונה הייתה על אחיו, "איך הם מסתדרים, מטילים עליהם עבודה קשה ואיני יודע כיצד יצליחו לעמוד בזה, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם (שמות א, יא), מה אעשה, כיצד אוכל לעזור להם לעודד ולהקל מעליהם את הצער?" זו הייתה עיקר דאגתו, ולכן מיד כשגדל יצא אל אחיו ונתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.

אולם אין זה מספיק לראות רק בצרת אחיו אלא משה רבינו נדרש אף לעשות מעשה, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב, יא-יב), משה רבינו יכול היה לפטור עצמו בטענה שהוא נכדו של המלך וכיצד יכניס עצמו לתגר כזה, אדרבה להיפך, צריך הוא לגדול ולקבל מעמד גדול יותר במצרים, אבל לא, את משה רבינו לא מעניין מעמד ותפקידים, אלא העזרה לזולת ולחלש, לעזור לאחיו שמכהו איש מצרי, אפילו אם זה יגרום לכך שיצטרך לנוס על נפשו ולברוח מארץ מצרים.

מבחן שני- וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ (שמות ב, יג).

משה רבינו רואה שני יהודים רבים ואחד מרים יד לתת מכה לחברו, למשה עדיין לא ניתן תפקיד שר הרווחה, אך הוא לא מסוגל לראות שליהודי לא טוב ולכן הוא ממנה עצמו לכך, במקום שאין אנשים השתדל להיות איש (אבות פ"ב מ"ה ובמסכת ברכות סג ע"א), אדם שחפץ לראות בצרת חברו, אדם שנותן עיניו ולבו ורוצה לראות ולעזור, הקב"ה פוקח את עיניו ומראה לו.

משה רבינו עומד גם במבחן השני ומוכיח את היהודי שרצה לצער את חברו, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, על אף הסיכון שיכול לצאת מהדבר, שילשינו לפרעה ויצטרך לגלות ממצרים ולנוס על נפשו.

מבחן שלישי- וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם (שמות ב, ט"ו-י"ז).

משה רבינו מגיע לארץ זרה שאין בה יהודים, ואעפ"כ קם ועוזר לבנות יתרו, כיון שהוא לא מסוגל לראות אפילו בצרת גוי, הוא לא יכול לראות בצרתו של אף נברא, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן! ולא רק שהושיען מיד הרועים אלא "וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שם, יט), עזר להם להשקות את הצאן. אדם כזה ראוי להיות מנהיג בישראל!

מבחן רביעי- וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר האלוקים חֹרֵבָה (שמות ג, א).

על אף שעבר את כל הבחינות עד עתה בהצלחה מרובה עדיין לא נגלה אליו ה', נכון, הוא התייחס ועזר לבני אדם בלי להבדיל אם הם יהודים או גויים, אך עדיין לא בחן אותו ה' איך הוא מתייחס לבעלי חיים, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה (בראשית רבה ב, ג), צריך לבחון אותו בעוד בחינה:

וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, גדי קטן מהעדר ברח, רדף אחריו משה רבינו עד שמצאהו ליד מעיין מים שותה, הבין משה שהיה הגדי צמא והתאנח בליבו על שלא שם ליבו עליו שהוא צמא, מיד נטלו והרימו על כתפו והחזירו לצאן.

זהו זה, משה רבינו עבר את כל המבחנים וראוי להיות מנהיגם של ישראל, וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה (שמות ב, ג), אם נותן דעתו גם על הבהמות, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ (דברים יא, טו), ראוי הוא להיות מנהיגם ומושיען של ישראל!

****
מרן הרב שך זצ"ל היה מנהיג דגול, כל עולם התורה היה תחת ידו ואיש לא העז לזוז מהנהגתו. ואיך הוא זכה לקבל זאת? תמיד הוא היה רגיל לומר שהעיקר זה המידות הטובות!

בעניין זה מסופר, שהגאון הרב אברהם צבי מרגלית רצה להקים ישיבה בכרמיאל ושאל את מרן הרב שך זצ"ל במה להתמקד.

השיב לו הרב שך בזה הלשון: "דע לך, הצלחה של ישיבה בתורה אינה תלויה בכישרונות, ההצלחה תלויה במידות, מי שהוא בעל מידות הוא כלי מוכשר לקנות תורה, וכבר ראינו כמה בעלי כישרונות ויכולות נפלאים שלא הצליחו להגיע לשלימות שאיפתם, כי לא הכול תלוי בכישרונות, עיקר ההצלחה תלויה במידות טובות. המידות הטובות זה הכלי, התשתית של הישיבה, ועם המידות הטובות יבואו גם הכישרונות, התלמידים יצליחו בלימוד ויתעלו".

***

בכל מעשה שעשה הרב שך זצ"ל הייתה לו כוונה לחנך אותנו, אמר הרב שמואל מרקוביץ' וסיפר שתמיד לאחר התפילה כשהיו באים המנקים לבית המדרש, היו מעלים את הסטנדרים על הספסלים כדי שיוכלו לנקות בנקל, והרב היה לוקח בעצמו את הסטנדר שלו ושם אותו על הספסל, התחשבות בזולת!

ארע פעם שאחד הבחורים ניסה להרים את הסטנדר של הרב והרב התבטא: "מקלקל לי את מה שאני רוצה לחנך". זה בסה"כ סטנדר, אבל לא, גם בזה יש לו כוונה עמוקה שהתלמידים ממנו יראו וכן יעשו איך לשאת בעול עם הזולת. זוהי דוגמא למידות טובות, לנושא בעול עם חברו, דוגמא לנתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם! ככה זוכים להיות מנהיג בישראל!

השארת תגובה