"מתנת היום הולדת" של ילדיה של מנוחה פוקס

מנוחה פוקס בטורה השבועי "הדרכת הורים", והשבוע: "מתנת" היום הולדת שהעניקו לה בניה והמסר לחינוך הילידם

עוגה (אילוסטרציה)
עוגה (אילוסטרציה)
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

חבורת הבנים שלנו, ככל הבנים בעולם, אוהבת לאכול עוגות. גם אם נגיש לשולחן עוגה שלמה, המיועדת לשלושים אוכלים, לא יישאר ממנה כעבור רגעים אחדים שריד ופליט, פרור או פירוריים.

על כן, לא התפלאתי כלל, שלכבוד יום הולדתי החל בחנוכה, נכנסו ארבעת הבנים, אחד עם פרצוף של תם, אחד עם פרצוף מתחכם, אחד עם פנים של רשע מרושע ואחד כאילו אינו יודע לדבר, ובחיוך צופן סוד הגישו לידי כך, כאחד, מגש גדול, מוכר לי מכלי המטבח שלי, ועליו מונחת עוגה גבוהה, תפוחה, מצופת שוקולד ועטוית סוכריות ומרשימה ביותר.

"נו, תניחו" – הורה בעל הפנים המרושעות לאחיו, "תניחו כבר, נו, זה יתהפך!"

"רגע, רגע" – נזהר התם, "בואו נאמר: שלש ארבע ו… ונניח יחד, אחרת כל העוגה תידפק לנו".

"הנה, אני מסדר תחתית ענקית לעוגה" – לקח המתוחכם ביד אחת את הספר הגדול של שיאי העולם והניח על השולחן ומעליו התכופפו והניחו ארבעת הבנים שלי יחד את עוגת הפאר.

"תודה לכם, חמודים שלי!" – הסתובבתי סביב העוגה ולא פסקתי להתפעל. אחר כך נפניתי מעם העוגה וקראתי להם אחד אחרי השני לקבל נשיקת תודה והתלהבות. תוך כדי ההתרגשות לא פסקתי מלשאול את עצמי בליבי: מי עזר להם לאפות עוגה ענקית כזו? העוגה גדולה הרבה יותר מתבנית התנור שלנו. לעומת זאת, המגש שעליו מונחת העוגה שלנו הוא גם שלנו.

השארתי את העוגה במקום ששם הניחוה במטרה לחגוג את המסיבה אחר הדלקת נרות החנוכה ולאחר ארוחת הערב החגיגית, כיאה לארוחת ערב של חג חנוכה.

ובינתיים שמחתי שהעוגה כל כך גדולה, עד שניתן לכבד ממנה את כל מי שיבוא להתארח בביתנו לכבוד יום הולדתי ולכבוד חג החנוכה.

מכיוון שהאורחים היחידים היו אני, בעלי וילדיי, מיהרתי אל השכנים כדי להזמין את השכנות, חברותיי, למסיבה הנחמדת. הן היו באמת נחמדות, לא רק שבאו בעצמן, הן גם הביאו עמן את צאצאיהן המרובים, בלי עין הרע..

הכול ישבו אל השולחן והילדים החלו לשיר: היום יום הולדת! ונקטוף פרחים ושושנים! וזאת בנוסף לכל שירי החנוכה שמכירים מהגנים, הם רצו גם להרים אותי על הכיסא, אלא שאני סירבתי שינסו לעשות זאת, מרוב פחד.

ואז, הגיעה זמנה של העוגה, הכיבוד היחידי שהוכן לכבוד יום ההולדת שלי, אבל יחד עם זאת הכיבוד המדהים ביותר שיכול היה להיות.

"ולפני שנחתוך את העוגה! – קראתי, "אני דורשת, כן, ממש דורשת, לדעת מי עזר לכם להכין את העוגה היפהפייה הזו ואיפה בכלל הכנתם אותה אם לא בתנור שלנו. תבינו, ילדים, מי שעזרה לכם להכין את העוגה חייבת להיות אחת השכנות שיושבות פה, ואני רוצה בעוד העוגה שלמה להודות לה על עזרתה הרבה.

שקט.

"לא תוכלו לומר לי שהיא נאפתה בבית" – המשכתי, "רואים שלא, לפי מראה המטבח, שפירור של לכלוך לא נגע בו".

צחוק רם.

"ספרו לי" – מצאתי את עצמי מתחננת. בעיניים כלות פזלתי אל העוגה. עכשיו, במבט מקרוב, ובבדיקה לעומק למרות תכנונה הלוגיסטי המעולה, עוררה פתאום את חשדי.

התחלתי לחתוך בסכין פרוסה עבה ונכבדה.

עפר ואבנים קטנטנות הועפו לכל צד ועבר. הם היום דבוקים בבוץ שהיה מצופה לבסוף בשוקולד אמיתי..

כל ילדי השכנים הצטופפו להביט במחזה המשעשע. ילדי התגלגלו מצחוק. והתם שבהם רץ למטבח והביא מפח האשפה את קופסת ממרח השוקולד הגדולה במיוחד שקניתי רק אתמול שיהיה להם משהו מיוחד למריחה על הלחם לכבוד החנוכה.

הבטתי בקופסא הריקה ובעוגה שהתפוררה והותירה על שלחן הסלון, על הרצפה שעד לפני כמה רגעים הייתה מבריקה ונקייה ועל השטיח של הסלון כתמי בוץ, עם ערבוביה של חצץ ועפר.

פינת היעוץ האישי:

• יש בדיחות ויש בדיחות. ילדים הגדלים עם חיוך על הפנים זה דבר נהדר. להכין עוגה של 'כאילו' זה נחמד ולא רע בכלל, אבל ילדים חייבים לבדוק מה מותר ומה אסור, מה עבירה על בל תשחית.

• הורים יקרים, בנו לילדים מסגרת ביתית בתוכה הם יכולים לערוך ניסויים כאוות נפשם, אל תאפשרו בביתכם לעשות ככל העולה על רוחם.

לעומת זאת, אל תאסרו כל דבר, אפשרו לילדים להתמוגג מחווייתיות והנאה ממקוריות ברוכה.

השארת תגובה