הגר"ר אלבז מספר על אביו: "לא היה מוכן לקבל אחוזי נכות"

הגאון הרב ראובן אלבז, ראש מוסדות אור החיים, בטורו השבועי על פרשת השבוע. והשבוע הרב מספר על אביו, הרב דוד אלבז, שיום פטירתו חל השבוע, כיצד התנכלו לו במרוקו, כיצד ויתר על אחוזי נכות למען עבודה בארץ ישראל ועל מסירותו למצוות

הג"רר אלבז
הג"רר אלבז

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (בראשית מז, כט). האור החיים הקדוש מדקדק בפסוק זה שלא נאמר "ויקרב ישראל למות", אלא "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת", יעקב אבינו לא קרב כלל ועיקר למות אלא ממשיך לחיות, ורק הימים מתים, בוכים ומצטערים על הסתלקות הצדיק. בכל שנה ושנה במועד פטירתו של יעקב אבינו הימים מתאבלים ומצטערים, הימים הרגישו את המוות, אך יעקב אבינו נשאר בחיים, וכדברי רבותינו במסכת תענית (ה ע"ב) יעקב אבינו לא מת, ומקשה הגמרא, וכי בחינם ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא, הרי כתוב וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל (בראשית נ, א), וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד (שם, י), מתרצת הגמרא: מקרא אני דורש, "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם.." (ירמיה ל, י), מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. עד כאן.

ולכאורה יש לשאול, מה הגמרא תירצה, הרי עדיין קשה, וכי בחינם ספדו חנטו וקברו את יעקב? אלא הגמרא באה ללמדנו שפסוק מנצח שאלות, אפילו יהיו לאדם עשרות שאלות, אם מביאים פסוק מפורש שסותר דבריו- זהו, נגמר, הפסוק מנצח, אם יש היקש מפורש שיעקב אבינו לא מת אז הוא לא מת, יש לך קושיא? מקושיא לא מתים!

בדרך כלל כשיש לאדם קושיות והוא לא מבין דבר מסוים, אומרים לו: לא קרה כלום, משאלה לא מתים. אולם אפשר להסביר זאת גם בדרך הלצה, "מקושיא לא מתים" – בגלל שיש לך קושיא לא תהרוג את יעקב אבינו! נכון, יש קושיא, וכי בחינם חנטו וכו', ובגלל הקושיה הזו אתה רוצה להמית את יעקב אבינו? לא! תישאר עם הקושיא ותשאיר את יעקב אבינו חי!

♦♦♦

והביאור בדברי רבותינו הנ"ל שעל אף שגופו של יעקב נקבר, מ"מ נשמתו ורוחו של ישראל סבא ממשיכה להתקיים, בכך שזרעו ממשיך בדרכיו והנהגותיו. אם מזכירים אותו לטובה, בתורה בקדושה, בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה' (ישעיה כד, טו), באורה של תורה, אם כך הוא בעצם חי.
וזה בעצם מה שביקש יעקב אבינו מיוסף הצדיק לפני פטירתו, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָֽיִם (מז, כט), פירוש הדבר, אל תקבור את הרוח שלי, פחדו היה האם זרעו ימשיך בקדושה וטהרה אף במצרים המלאה בשערי הטומאה, האם לאחר שיגמור את חייו תפסק חלילה ההמשכיות או שתימשך, וזה מה שביקש מיוסף, תיזהר, תשמור שההמשכיות שלי תמשיך בעם ישראל, בכל תקופה ובכל זמן.

ונסיים ברעיון ששמעתי מהדרשן המופלג רבי שבתאי יודלביץ זצ"ל על הכתוב במשנה "עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" (שבת פ"ב מ"ז), מלשון עושר, עשרתן – עישרתי אתכם אומר האבא לבניו, ערבתן – ערבתי לכם בכל מיני מטעמים ודברים טובים, אך בבקשה, הדליקו את הנר, תדליקו את הנֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ, כז), תדליקו את הנשמה הקדושה ותמשיכו ללכת בדרך התורה והמצוות. זו הייתה בקשתו ושאיפתו של יעקב אבינו.

העבר אין והעתיד עדיין

השבוע (רביעי, י"ג טבת) חל יום פטירת מר אבי, רבי דוד אלבז בן איזה זצ"ל, שנפטר לפני עשרים ואחת שנה בדיוק, בשנת תשנ"ו. תמיד הוא היה מסתכל על ההווה, ולא הסתכל כלל ועיקר על תלאות העבר. על אף שעבר תלאות רבות בהיותו במרוקו, לא מוכן להזכיר ולהיזכר בכך, בקושי רב היינו מצליחים לדלות ממנו על המאורעות שקרו לו בעברו, תמיד היה רגיל לומר "פאט, פאט", זה היה כבר, הקושי נגמר.

במרוקו היה אבי ע"ה עשיר גדול, היה לו שדות ענק, צאן ועבדים לרוב, הפועלים הערבים היו עושים את כל העבודה ומביאים לו את הסחורה לביתו והוא היה מוכרה. מלבד זאת הייתה לו גם חנות גדולה של בדים, ורגיל היה ללבוש בגדי פאר ומלכות, אך בבוא העת עזב הכול ועלה לארץ ישראל.

הגויים שהיו צרי עין בהצלחתו המזהירה הניחו מוקש בחנותו וכתוצאה מההדף הוא עף לאחור ונקטעו כמה מאצבעותיו, רסיסי המוקש נכנסו לגבו ונשארו שם עד יום מותו. כשהייתי עושה לו מסאז' כדי להקל על כאבו הייתי רואה את הרסיסים, וכששאלתיו מדוע לא הוציאם, אמר לי שהרופאים אמרו שעדיף ללכת עם זה לעולם העליון.

לאחר אותו פיגוע בא לארץ ישראל, עבד בכל ליבו ונשמתו בסולל בונה ובעבודות קטיף ולא היה מוכן לקבל אחוזי נכות, תמיד היה רגיל לומר "הגענו לארצנו הקדושה, זה מספיק ושווה את הכול, מה שיתנו לי לעשות פה בארצנו הקדושה אני מוכן!"

אבי ע"ה היה בז לכסף, הוא היה לוקח את כל הכסף שמרוויח ואפילו לא היה סופרו, אלא מיד נותנו לאמי ע"ה ואומר לה: "קחי, זה הכסף שלך, אם את רוצה שאקנה לך כמה מהדברים תני לי קצת כסף, כל השאר שלך!"

הוא היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, אע"פ שהיה מגיע מאוחר מאוד משתי העבודות בהן עבד, הקפיד להיות ראשון בבית הכנסת, אפילו אם היה חוזר מעבודתו בשתיים לפנות בוקר, בשעה ארבע וחצי הוא כבר היה בבית הכנסת, קורא תהילים, זוהר הקדוש וחוק לישראל, ומסדר את התפילה מ"אלוקינו ואלוקי אבותינו". ועל אף שבתחילה לא היה לו מפתח, הוא היה עומד מחוץ לבית הכנסת, בקיץ, בחורף, בסופות ובגשמים (בְּבֵית אֱלֹקִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ- ב'רד, ר'וח, ג'שם, ש'לג), וממתין לגבאי שיגיע, עד שיום אחד החליט הגבאי לתת לו את המפתח כדי שיכנס ראשון לבית הכנסת.

כבר בשעה אחת בצהריים היה מתכונן ומתריע על תפילת מנחה, היה לו כאב גדול להפסיד מצוה, ולכן לא היה מוכן לוותר על אף תפילה. כשהייתי הולך למסור דרשות ברחבי הארץ ומגיע לבית בשעות לילה מאוחרות, היה אבי משכים לקום שעה קודם התפילה ומעיר אותי בציפייה "נו, מתי כבר התפילה?"

התשוקה שהייתה לו לקיים את המצוות והזריזות בקיום המצוות הייתה דבר מפליא, אלו אנשים מדגם אחר, הדור הקודם, לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה (תהילים טז, ג). יהי רצון שנזכה להידבק במידות יקרות אלו, ונראה בקרוב בישועת ישראל, בביאת משיח צדקנו ובבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

♦♦♦

כמידי שנה בשנה ישיבת אור החיים עורכת סיום ש"ס חגיגי לעילוי נשמת אביו של ראש הישיבה, בה משתתפים רבני ואברכי הישיבה המתאספים יחד לכבודה של תורה.

תגובה אחת
  1. דרשה מרתקת

השארת תגובה