"אמונה וביטחון בה' חייבים להדריך אותנו"

כפי שנהג יוסף באחיו, כך עלינו לנהוג זה בזה, לדון לכף זכות ולהבין שהכול מאתו יתברך, כך אולי יימנע מאתנו צום עשרה בטבת, בגאולה השלמה אי"ה

הגר"ד לאו
הגר"ד לאו
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אחד הציוויים הקשים בתורה הוא האיסור "לא תיקום ולא תיטור" (ויקרא יט-יח). אדם מסוגל להתגבר על עצמו ולהחליט שלא ינקום במי שפגע בו, אך התורה מצווה גם לא לנטור לו על כך, וכי כיצד ניתן לצוות את הזיכרון שלא יזכור? כיצד ניתן להורות לאדם לשכוח את תחושת הכאב וההשפלה שנגרמו לו?

שיעור בנושא זה מקבלים אנו מיוסף. בדבריו אל האחים רואים כיצד זוכר הוא היטב ש"אשר מכרתם אותי מצרימה". הוא זוכר זאת, אך לא לרעה. אין הוא נוטר להם על כך. בדבריו וביחסו מפגין הוא פרץ רגשות שאינו מביע שנאה אלא אהבה, ובכך מוכיח הוא להן כי אינו נוטר להם איבה על מכירתו.

בדבריו מלמד אותנו יוסף כיצד ניתן להתגבר על תחושת נטירה. ראשית, "אני יוסף אחיכם". אני אח שלכם, ואח אינו מסוגל לפגוע באחיו. מפורסמים דברי המדרש המשווה אחים לגוף אחד. וכי כועסת הרגל על הלשון, או שמא נוטרת היד הימנית ליד השמאלית על כי זכתה היא בדברים מסוימים שהשניה לא זוכה להם? כך ההרגשה בין אחים. אומר יוסף לאחיו, היות שאחיכם אני, איני יכול לנטור לכם, כי אתם ואני זהו גוף אחד שלם. אין אפשרות לפגוע בחלק גוף אחד על חשבון חלק הגוף השני.

שנית אומר יוסף, "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים". במילות אמונה אלו מבהיר יוסף שמבין הוא כי האחים היו שליחי ההשגחה העליונה להרחיקו מבית אביו. אם לא הם היו עושים זאת, היה הקדוש ברוך הוא מוצא שליח אחר. אל לי לנטור לאדם שהזיק לי, שהרי הוא שליח ההשגחה. כמובן, האדם עצמו חייב לבחור בבחירה הנכונה, ולא להיות מזיק! אך גם ללא מעשיו היה נגרם מה שרוצה האלוקים. לכן לא מקפיד יוסף על אחיו, שהרי את דין שמים מקבל הוא באהבה.

אמונה וביטחון בה' חייבים להדריך אותנו בכל פעולותינו. בספרי הנביאים למדים אנו כיצד האמונה והביטחון סייעו במלחמה להיוושע מיד צר. דבורה הנביאה אומרת לברק שייקח למלחמה עשרת אלפים לוחמים, לא יותר, כדי שהעם לא יסבור ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". גדעון השופט מסתפק בשלוש מאות איש, אשר לא כרעו לבעל. שמשון השופט זוכה להושיע את ישראל לבדו. כמוהו עשה יהונתן בן שאול האומר "כי אין לה' מעצור להושיע ברב אם במעט".

מרבותי למדתי שהסיבה לכך שזקוקים אנו לחיל גדול אינו סותר עובדות אלו ודומות להן. הסיבה היא שאנו זקוקים לריבוי זכויות. ללא חיל גדול, ללא צירוף של רבים המהווים צירוף של זכויות קשה לזכות לברכת ה'. את דין שמים ניתן לשנות בתפילה ובכוח זכויות, כי מאמינים אנו שהכל מידו.

נקודה נוספת אותה מדגיש יוסף היא ש"כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". יוסף מבין שכל מה שעושה ה' הכל לטובה. עצם השליחות שלו למצרים הייתה תועלתית לעם ישראל. כי ללא יוסף בעמדה בכירה כל כך, עלול היה עם ישראל להתבולל במצרים, וגזירת "גר יהיה זרעך בארץ לא להם", שנאמרה בברית בין הבתרים, עלולה הייתה להיות קשה שבעתיים. לכן הקדים האלוקים ושלח את יוסף שיקבל את פניהם ויכין להם מקום ראוי בארץ גושן, שם ישבו בבית המדרש שהקים יהודה, ויקימו משם את בית ישראל.

מעבר ללימוד האמונה הגדול, למדנו גם ש"הוי דן את כל האדם לכף זכות". אילו היה דן יוסף את אחיו לכף זכות, לא היה חושד בהם ולא היה מביא דיבתם רעה. כעת, הוא מוחל להם ואינו נוטר להם. אך לו היה חושב כך מלכתחילה, היה זוכה למידה כנגד מידה. שגם הם היו דנים אותו לכף זכות, ולא היו מתנכלים להורגו.

לו לא נזכה יחול השבוע יום צום עשרה בטבת, היום בו החל המצור על ירושלים. בתי המקדש חרבו בשל עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ושנאת חינם. ביום צום מחוייבים אנו (כדברי הרמב"ם) "לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה". מוטל עלינו לבדוק עצמנו בתחומים הטעונים חיזוק, לדון את זולתנו לכף זכות, לקרב עצמנו לעבודתו, ולייחל לראות בשכון שכינתו בתוכנו במהרה.

השארת תגובה