"מטפלים בגופת הקצינה ושומעים צלצול, אבא מתקשר…"

ח. מתנדב בזק"א כבר מספר שנים, הוא חווה את הפיגוע הקשה בהר נוף, חווה שריפות קטלניות וזירות מדממות, אבל שום דבר לא הכין אותו לצלצול טלפון שקטע את דממת המוות שהשתררה בטיילת ארמון הנציב

כוחות זק"א בזירה מדממת (צילום אילוסטרציה - זק"א)
כוחות זק"א בזירה מדממת (צילום אילוסטרציה - זק"א)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בשורה התחתונה אנו מתנדבי זק"א מסוגלים למראות קשים, רגילים לחוויה הקשה של טיפול בהרוגים ונרצחים. אנו סופגים עמוק את השכול והכאב, מפנימים את הטרגדיה שבגינה אנו נמצאים בזירה, חשים את הזוועה המטורפת סביבנו, וחיים את עשיית החסד של טיפול בהרוגים.

תקופה של 3 שנים שבה אנו נמצאים באין ספור פיגועי טרור בתקופות פחות בוערות ויותר, אבל בשורה התחתונה זו תקופה שהשטח בוער. הדם נשפך. נדקרים ונדרסים בכל פינה בבירת ישראל ירושלים . עוד נרצח ועוד הרוגה, עוד גופה ועוד שלולית דם.

הראש כבר מבין שזו השגרה שלנו, אלה הם חיינו. המציאות מתפוצצת לנו בפנים בכל פיגוע מחדש ומביאה איתה בשורה מרה וטרגית של עוד מספר פצועים והרוגים.

אנו נהיה שם תמיד כדי "להציל מי שאפשר ולכבד מה שנשאר".

לעולם לא כתבתי פוסט שבו אני פורק את רגשותי, משתף את הרשת הווירטואלית עם כל המשתמע מכך, מספר ומסביר על קצה המזלג את מה שעובר מתנדב זק"א בטיפול בגופות הנרצחים, פיגוע אחרי פיגוע לצד השגרה של תאונות דרכים, נפילות מגובה, רצח, התאבדויות, שריפות קטלניות, ועוד מספר רב של יצירות משונות של מלאך המוות שאנו מטפלים בתוצאותיו.

הפיגוע היום בארמון הנציב הוציא ממני מה ששום פיגוע אכזר אחר לא הצליח לעשות לי. לא 4 נרצחים בפיגוע בהר נוף, לא הירי בשער שכם בפיגוע שמצאה את מותה שוטרת מג"ב, ולא עוד עשרות אירוע טרור ושגרה שמכים בנו ללא סוף על הפצועים ועל ההרוגים.

הפיגוע היום תופס אותי, כשאני בפגישת עבודה במשרד בשכונת בית וגן. אני  שומע את הדיווח במירס של מד"א, כשתוך כדי המירס  של זק"א מתחיל לדחוף מתנדבים לצאת לזירת הפיגוע. ברגעים הראשונים עשיתי חישוב שאני לא הכי קרוב למקום והנה זה בטח עוד פח"ע שגרתי של דקירה/ דריסה של 2 עד 3 נפגעים ומחבל מנוטרל במקרה הטוב. לא ייחסתי חשיבות משום מה.

עוברת חצי דקה משמעותית, ודיווח נוסף נשמע במירס על אר"ן אר"ן אר"ן בשכונת ארמון הנציב.

אני תופס את הקסדה עוטף את עצמי במעיל, תוך כדי ריצה לאופנוע, ועף לכיון הזירה המדממת והקשה בפעם ה – מי סופר כמה…

אני מגיע לזירה תוך כדי פינוי הפצועים האחרונים מעמיס לאמבולנס פצועה עם שבר ברגל בוכה בהיסטריה שאין לתאר במילים, בועז הנהג דוהר קדימה. זהו אין פצועים בשטח .הכאוס בשטח נרגע, כוחות עוזבים את הזירה והנה מגיעה דממת המוות!!!

על דשא ירוק, צמחייה ושמש זהובה של יום חורפי, שוכבים להם 4 גופות נרצחים פזורים בין גלגלי משאית אימתנית ורצחנית, דם קדוש נספג באדמה קר .

4 צעירים שחייהם נגדעו ברגע. עוד 4 משפחות הרוסות. עוד 4 נרצחים קדושים וטהורים. 4 עולמות מלאים בחיים שברגע פסקו כאילו מישהו לחץ על מתג והוריד את חייהם לשאול תחתית .

סורק את הזירה ובוחן את אופי העבודה שלנו לקראת העבודה הקדושה של חסד של אמת. מסתובב בין תרמילים, ציוד רפואי שהיה אמור לעזור אולי להצליח להחזיר חיים בנפגעים,  ציוד אישי של הקרבנות, מתחלקים לצוותים ומתחילים בעבודה .

ניגשתי עם חבר קרוב שטיפלתי עימו יחד באין ספור מקרים לטפל באחת הקרבנות ושום דבר לא הכין אותנו לדבר הבא.

אנחנו עוזרים לקצין המז"פ ולנציג צה"ל בזיהוי גופת הקצינה, תוך כדי טיפול שומעים את הטלפון של הקורבן.

אבא מתקשר .. אבא מתקשר..אבא מתקשר.. אבא מתקשר..

מחזיקים את הטלפון כאילו קופאים על המקום 4 אנשים עם הרבה מאוד ניסיון וטיפול באסונות ולא מצליחים לתפקד!

קדושה וטהורה עלית השמימה, אבא שלך מחפש אותך בטלפון ומתקשר בלי סוף, אבל עדיין לא יודע שאבא שבשמים קיבל אותך בחיבוק ואהבה .

נהרגת על קידוש השם .

יהי זיכרונך ברוך.

4 תגובות
  1. מרגש ,מצמרר ויש לי דמעות בעיניים

  2. חבל שרק הטובים הולכים לנו

  3. חבל שכול הטובים והטובות הולכים מהעולם הזה

    מ
    וחשרים ומוחשרות

  4. חבל שכול הטובים הולכים מהעולם הזה

השארת תגובה