הגר"ד יוסף בברור מקיף: קבלת שבת, ממתי?

הלכה ברורה: מתשובותיו של הגר"ד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והפעם: קבלת שבת ממתי והאם הספרדים בירושלים צריכים לקבל את השבת 40 דקות לפני השקיעה?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בעניין תוספת שבת וזמן הדלקת נרות בערב שבת:  שאלה: א. כמה זמן קודם שקיעת החמה צריך לקבל שבת? ב. האם נכון הדבר שתושבי ירושלים חייבים לקבל עליהם שבת ארבעים דקות לפני השקיעה?

נימוקים ומקורות: דעת הרמב"ן בספר תורת האדם, שאין שיעור כלל לתוספת שבת, ובלבד שיוסיף שיעור הנראה לעינים בזמן שהוא בודאי יום. והביאוהו להלכה הר"ן והמגיד משנה. וכן כתבו רבינו זרחיה הלוי בעל המאור, והארחות חיים. וכן מתבאר מדברי התוספות (ראש השנה ט ע"א ד"ה ורבי עקיבא, ומועד קטן ד ע"א ד"ה מה) שכתבו דסגי בתוספת משהו. וכן כתב בחידושי הרא"ה (ברכות כז ע"א) שאין לתוספת זה שיעור מן התורה ובכל שהוא יצא ידי חובתו, ואם בא להוסיף יותר וכו' חלה עליו קדושת היום מדין תורה. (ועיין עוד בחידושי הרא"ה ביצה ל ע"א). וכן כתבו תלמידי רבינו יונה (ברכות פרק ד' דף יח ע"ב) בשם הר"י מאורליינש, שתוספת שבת די בכל שהוא. (ומ"מ כתב שאם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת הוי וכו'). וכן כתב המאירי (יומא פא ע"א ובחיבור התשובה עמוד תו), שתוספת אין לה שיעור אלא כל שמקבלו קודם בין השמשות מעט דיו. וכן כתב בספר אהל מועד (דרך ב' נתיב ז'), שלא נתנו שיעור לתוספת זה למטה, אלא שמוסיף שיעור הנראה לעינים. וכן כתב בספר המאורות (יומא פא ע"א) שלא נתנו חכמים שיעור לתוספת, וסגי בתוספת מעט, ופירש כן גם בדברי הרמב"ם. וכן דעת רבינו מנוח (פרק א' מהלכות שביתת עשור הלכה ו'), דסגי בתוספת כל דהו, ובלבד שיהיה מעט קודם בין השמשות. אולם התוספות (ביצה ל ע"א ד"ה דהא) כתבו, דמשמע דיש שיעור לתוספת יום הכפורים, ושבפירוש התוספת לא הוברר השיעור, ולכך יש להזהר ולהפסיק מבעוד יום. וכן כתב הרשב"א (ביצה ל ע"א), שנראה מדברי הגמ' שם דתוספת עינוי של יום הכפורים יש לה שיעור ולא ידעינן ליה. וכן משמע בסמ"ג (עשין לב). וכן נראה מדברי הרא"ש (יומא פרק ח' סימן ח'), שיש שיעור לתוספת, ומחמת שלא נתברר כמה הוא השיעור צריך לפרוש קודם בין השמשות מעט.

ובספר הלכה ברורה חלק יד שעומד לצאת לאור בקרוב בס"ד, האריך בבירור שיטות הראשונים בענין זה, ולסיכום הדברים יוצא שדעת כמה מרבותינו הראשונים שאין שיעור כלל לתוספת, ודי בתוספת כל שהוא. ולדעת כמה ראשונים יש שיעור לתוספת אלא שלא נתבאר שיעור זה, וכמה מהם כתבו שמחמת כן צריך להוסיף מבעוד יום, ולא כתבו כמה צריך להוסיף, וכמה מהם כתבו שאין צריך להוסיף אלא מעט בזמן שהוא ודאי יום. אמנם בשיטה מקובצת ובתוספות רבינו פרץ (ביצה ל ע"א) כתבו בשם ר"י, שהתוספת ליום הכפורים הוא כחצי שעה. וכן כתב בחידושי רבינו אליהו מלונדריש (ברכות פרק ד' משנה א', עמוד סג). ומכל מקום לענין הלכה למעשה, מדברי מרן השו"ע (סימן רסא סעיף ב', וסימן תרח) מתבאר, שסובר להלכה כדעת הרמב"ן, שאין שיעור לתוספת שבת, ודי בתוספת מועטת קודם שקיעת החמה.

ועתה נביא מעט מדברי רבותינו האחרונים בענין זה, והנה האליה רבה (סימן רסז סק"ה) כתב, שאפשר לקבל תוספת חצי שעה קודם צאת הכוכבים. ולפי דבריו, מכיון שבין השמשות הוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה, יוצא שדי להוסיף בערך רבע שעה קודם שקיעת החמה. וכן כתבו החיי אדם (כלל ה' אות א') והקיצור שלחן ערוך (סימן עה אות א' ואות ו'), ושבין השמשות עם תוספת שבת עולה כמעט חצי שעה. וכן דעת המטה אפרים. ובסידור הגאון יעב"ץ כתב, שצריך להוסיף מחול על הקודש שתים עשרה דקות. והמשנ"ב בביה"ל (סימן רסא) הסכים לדברי החיי אדם, ובמשנ"ב (שם ס"ק כג) כתב, שמי שמחמיר על עצמו ופורש ממלאכה חצי שעה או על כל פנים שליש שעה קודם השקיעה אשרי לו, שהוא יוצא בזה כשיטת כל הראשונים. וכתב בשער הציון (ס"ק כא) לבאר כוונתו, שאם מקדים עשרים דקות יוצא אפילו אם נחוש לשיטת היראים הסובר שזמן בין השמשות מתחיל כרבע שעה קודם שקיעת החמה. ובספר ארחות רבינו חלק א' (עמוד קה) שכתב, שהגרי"י קנייבסקי נהג להדליק הנרות חצי שעה קודם השקיעה.

ומרן זצוק"ל בספרו חזון עובדיה שבת חלק א' (עמוד קפב) כתב, שנוהגים להדליק הנרות עשרים דקות קודם שקיעת החמה, ואם נאנסה ולא הדליקה אז, יכולה להדליק עד חמש דקות קודם שקיעת החמה. ובשו"ת אגרות משה (חלק ב' מאורח חיים סימן ו') כתב, שבהרבה מקומות נוהגים להדליק הנרות כעשר דקות לפני השקיעה, וכמדומה שאף בעלי נפש אין מחמירים לפרוש ממלאכה קודם לכן לחוש לשיטת היראים, ומכל מקום המחמיר כדעת היראים תבוא עליו ברכה, וכמו שכתב הב"ח. ולהלן באגרות משה (חלק ד' מאו"ח ריש סימן סב) כתב, שיש נוהגים להחמיר להדליק הנרות כרבע שעה לפני השקיעה, ויש שנוהגים כשליש שעה ויש שנוהגים כחצי שעה, ובמקומותיהם נהגו שליש שעה, שגם כן יצאו בזה ידי כל השיטות, ואף אליבא דהיראים, וכמו שכתב המשנ"ב בשעה"צ (סימן רסא ס"ק כא) הנ"ל, וסיים שכן ראוי להנהיג. וכן כתב בשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (חלק או"ח ריש סימן לג) שאין מחמירים בזה כהיראים. ובשו"ת מנחת דוד חלק א' (סימן כד) הביא מכתב של כמה מגדולי ישראל באמריקה, שקבעו שיש להדליק נרות שבת חמש עשרה דקות לפני השקיעה, לחוש לשיטת הגאונים, ומאידך יש להחמיר במוצאי שבת עד שבעים ושתים דקות כשיטת ר"ת, וחתמו על מכתב זה עשרות גדולי תורה, ובכללם גם הגה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר, והגאון רבי יונתן שטייף.

ומדברי כל הפוסקים שהובאו לעיל (וכן מדברי עוד פוסקים רבים שהביא בספר הלכה ברורה חלק יד שעומד לצאת לאור בקרוב) מבואר יוצא שבודאי אין צריך להחמיר ולהדליק הנרות ארבעים דקות קודם השקיעה, ודי בעשר דקות עד עשרים דקות, ומדברי הכה"ח מתבאר שכן הוא מנהג ירושלים, וכל הפוסקים הספרדים בדורות הקודם לא הזכירו כלל מנהג להדליק הנרות ארבעים דקות קודם השקיעה, ובדורות האחרונים הנהיגו אצל האשכנזים על פי הלוחות של הגרי"מ טוקצינסקי, שכתב בספרו ארץ ישראל (עמוד כו), שנהגו להוסיף ארבעים דקות קודם השקיעה, וכתב שהוא מנהג עתיק בירושלים ובערים העתיקות בארץ ישראל, ושכן כתב בכה"ח (סימן רנו סק"ה). [אולם המעיין בכה"ח שם יראה נכוחה שלדעתו די בעשרים דקות קודם השקיעה]. וכן הביא מנהג זה בספר קצות השלחן חלק ג' (סימן עג בדי השלחן אות יג) וכתב לבאר טעם המנהג, שמתחלה נהגו כן על מנת להפריש בעלי המלאכה ובעלי החנויות שיסגרו חנויותיהם קודם השבת, ובמשך הזמן נהגו כן לענין הדלקת הנרות. והגרש"ז אויערבך בשלחן שלמה (סימן רסא סק"ח) כתב, שמנהג ירושלים להוסיף ארבעים דקות, ומנהג זה הוא לנשים בלבד, ולא לגברים שעושים מלאכה, ומכל מקום כתב הגרש"ז אויערבך שהחומרא של ארבעים דקות גם בירושלים הרבה מקילים בה.

סיכום הדברים:
א. מעיקר הדין צריך לקבל שבת קודם שקיעת החמה בזמן שהוא בודאי יום. ומנהג ישראל בהרבה מקומות להדליק נרות ולקבל שבת עשרים דקות קודם שקיעת החמה, וכן ראוי לנהוג. והמחמיר לקבל עליו שבת בשעה מוקדמת יותר תבוא עליו ברכה, אבל מעיקר הדין אין צריך להחמיר ולהקדים יותר את כניסת השבת.

ב. למנהג כל עדות הספרדים אין להתחשב במה שכתוב בכמה לוחות שמנהג עיה"ק ירושלים לקבל שבת ארבעים דקות קודם שקיעת החמה, ומעולם לא היה מנהג כזה אצל הספרדים בירושלים, וכמה פוסקים שחיו בירושלים בדורות האחרונים, ובכללם בעל הכף החיים כתבו, שהמנהג לקבל שבת עשרים דקות לפני השקיעה.

ג. אף אצל חלק מקהלות האשכנזים בירושלים לא נהגו לקבל שבת ארבעים דקות לפני השקיעה. ואותם מהאשכנזים שנהגו כן ימשיכו במנהגם, ואלו שלא נהגו כן אינם צריכים לשנות מנהגם ולהחמיר לקבל שבת ארבעים דקות קודם השקיעה.

ד. מי שאיחר ולא הדליק נרות שבת עשרים דקות קודם שקיעת החמה, יכול להקל להדליק נרות ולקבל שבת עד חמש דקות קודם שקיעת החמה.

השארת תגובה