הגר"ד יוסף בברור מקיף: בחורי ישיבה ידליקו נרות?

הלכה ברורה: מתשובותיו של הגר"ד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והפעם: דיון מקיף ומרתק על האם בחורי ישיבות צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבתם? • פרק ראשון

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בעניין הדלקת נרות חנוכה לבני ישיבות:

שאלה: תלמידי ישיבות, האם צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה, או שיכולים לסמוך על כך שהוריהם מדליקים נרות חנוכה בביתם?

אם ההלכה היא שאינם חייבים להדליק נרות חנוכה בישיבה, האם רשאים הם להחמיר על עצמם ולהדליק בישיבה בברכות?

כן יש לדעת האם יכולים הם לומר שאינם חפצים שהוריהם יוציאו אותם ידי חובה, ורוצים להחמיר ולהדליק בעצמם?

נימוקים ומקורות: מחלוקת הראשונים בביאור הברייתא (שבת כא ע"ב) בדין המהדרין והמהדרין מן המהדרין ידועה, ומנהג הספרדים הוא כדעת מרן השלחן ערוך, שרק אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, ופוטר את כל בני הבית, ומנהג האשכנזים הוא כדעת הרמ"א שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק נרות.

והנה בגמ' (שבת כג ע"א) אמר רבי זירא, שמתחלה כשהייתי מתאכסן באכסניה הייתי משתתף עם בעל האכסניה בהדלקת הנרות, על ידי שהייתי נותן לו סכום כסף כדי שאהיה שותף בנרות, אבל לאחר שנשאתי אשה לא הייתי משתתף עם בעל האכסניה בתשלום עבור הנרות, מכיון שאשתי מדליקה עלי בתוך ביתי. ומבואר בדברי הגמ' שאפילו אותם שאינם נמצאים בבית בשעת ההדלקה, אף על פי כן כל שסמוכים על שלחן בעל הבית יוצאים ידי חובה בהדלקתו. וכן פסק הרמב"ם (פרק ד' מהלכות חנוכה הלכה יא): "אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו, אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו." וכן פסקו הטור והשו"ע (סימן תרעז סעיף א'). ומבואר שאף על פי שאינו נמצא בביתו ואינו שומע ורואה הדלקת הנרות, אף על פי כן יוצא ידי חובה במה שמדליקים עליו בתוך ביתו. (ובודאי שאין לחלק בזה בין אשה המדליקה על בעלה, לבין אב המדליק על בניו. וכן מבואר במחזור ויטרי, ובספר הפרנס, שהוא הדין לאכסנאי שאביו ואמו מדליקין עליו בביתו).

ואמנם הרמב"ם והטור והשו"ע שם סיימו, שאם יש לו בית בפני עצמו, אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו צריך להדליק בפתחו, מפני החשד. אולם י"ל דהיינו דוקא בזמנם שהיו מדליקין על פתח הבית מבחוץ, ושייך חשד כשאינו מדליק בפתח האחר, אבל בזמן הזה שמעיקר הדין אפשר להדליק מבפנים ואין היכר אלא לבני הבית, אין לחוש לחשד, ואין צריך להדליק בבית האחר. וכן מתבאר מדברי הרשב"א בתשובה חלק א' (סימן תקמא). וכן כתבו ראשונים רבים. (והובאו דבריהם בספר "תורת המועדים" על הלכות חנוכה, פ"ב אות ד'). וכן פסק הרמ"א בהגה (סוף סימן תרעא), שבזמן הזה שכולם מדליקין בפנים ממש, ואין היכר לבני רשות הרבים כלל, אפילו חצר שיש לה שני פתחים אין מדליקים אלא פעם אחת מבפנים, וכתב שכן המנהג פשוט. וכן הסכימו אחרונים רבים. ולכן הוא הדין לענין בני הישיבות הנמצאים בפנימיה, שיוצאים ידי חובה בהדלקה שמדליקין עליהם בתוך ביתם, ואינם צריכים להדליק בפני עצמם.

ובודאי שאותם בני ישיבות נחשבים סמוכים על שלחן אביהם, שהרי בכל פעם בימי חופשתם חוזרים לבית הוריהם, ואינם נמצאים בישיבה אלא לתקופת לימודיהם ולצורך לימודיהם, ועדיין קשורים לבית הוריהם. וכן כתב בספר התרומה (במפתחות סימן רכט) שאם הוא במקום אחד, כגון תלמידים הבאים ללמוד חוץ לביתם, או אורח אין צריך להשתתף אם יודע שאשתו או בניו או אביו ואמו מדליקין בשבילו במקומו.

ואמנם המאירי (שבת כג ע"א) כתב בשם חכמי התוס', שאפילו בן גדול ונשוי בבית אביו צריך להדליק או להשתתף. אולם נראה שאפילו לשיטתו היינו דוקא בנשוי שאינו סמוך לגמרי על שלחן אביו, אבל בסמוך לגמרי על שולחנו, ודאי נחשב כאחד מבני ביתו, ואי"צ להדליק בפני עצמו.

ומ"מ, למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו אפילו כשנמצאים בבית אחד, כל שכן בנידון דידן שאינם נמצאים בביתם, שמדליקים כל אחד בפני עצמו, אולם למנהג הספרדים שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית, כיון שמדליקים עליהם בביתם אינם רשאים להדליק בפני עצמם.

ומרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן מג) כתב להוסיף עוד, שאפילו אם תמצא לומר שאינם יוצאים ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם בתוך ביתם, מכל מקום יוצאים ידי חובה בהדלקה שמדליקים באולם בית המדרש שבישיבה, על פי מה שכתב בשו"ת גנת ורדים (קונטרס גן המלך סימן מא), שמה שאמרו שאכסנאי צריך להשתתף בפרוטות, היינו דוקא באכסנאי שמשלם לבעל הבית כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, אבל אם סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, ואינו עושה עמו חשבון כל דבר ודבר, אין צריך להשתתף עמו שבודאי מזכה לו חלק בנרות. והובא להלכה ביד אהרן ובשלחן גבוה ובכסא אליהו למהר"א ישראל. וכן פסק בשו"ע הגר"ז (סימן רסג סעיף ט') ובכה"ח (סימן תרעז סק"ג). ולפי זה הוא הדין בנידוננו שהנהלת הישיבה בודאי מזכה לבחורים חלק בנרות שמדליקים באולם בית המדרש, שהרי סמוכים הם על שולחנם לענין שאר דברים.

ואמנם יש להעיר שההדלקה באולם של בית המדרש היא הדלקה בבית הכנסת, וכתב בשו"ת הריב"ש (סימן קיא) שאין יוצאים ידי חובה בהדלקה של בית הכנסת. אולם הכל בו (סימן מד), והארחות חיים (הלכות חנוכה אות יז) כתבו שהדלקת הנרות בבית הכנסת מהני להוציא ידי חובה את האורחים שאין להם בית להדליק בו, ואת מי שאינו בקי. וגם לשיטת הריב"ש יש לומר שבית מדרש של ישיבה שאני, שמכיון שנמצאים שם כל היום, ולומדים שם (ומותרים מן הדין לאכול ולשתות שם, כמו בביתם, וכמו שכתב בשו"ע סימן קנא סעיף ג'), שפיר נחשב לביתם לענין לצאת ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה שמדליקין בו.

ולענין אם בחורי ישיבות רשאים לכוין שלא לצאת בהדלקת הוריהם על מנת שיוכלו להדליק בעצמם במקום שנמצאים, הנה בשו"ת תרומת הדשן (סימן קא) כתב, שרבי זירא שסמך על הדלקת אשתו, היינו שאינו חייב להדליק בעצמו, אבל אם רצה רשאי להדליק ואין זו ברכה לבטלה, כיון שהוא בכלל המהדרין, ועוד שיש לחוש שמא ישכחו בני ביתו ולא ידליקו עליו. וכן כתבו בשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), ובספר מהרי"ל (הלכות חנוכה, בנד"מ עמוד תז), ובשו"ת מהר"י מברונא (סימן נ') ועוד פוסקים. אולם בספר הגהות המנהגים לרבינו אייזיק טירנא (עמוד קמג) כתב, מי שהפליג מביתו ג' או ד' ימים קודם חנוכה, ופקד לאשתו שתדליק עליו, אז הוי ודאי ברכה לבטלה אם יברך הבעל. אבל כשהפליג זמן ארוך מביתו, אין זו ברכה לבטלה, כי שמא אשתו לא הדליקה, ושטוב שישתתף עם בעל הבית בפרוטות.

והרמ"א בהגה (סימן תרעז) הביא להלכה דברי התרוה"ד והמהרי"ל הנ"ל, שאם רוצה להחמיר ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגים. וכן הסכימו הלבוש והעו"ש והט"ז והמג"א והא"ר (סק"ד).

אולם מרן הב"י (סימן תרעז) הביא דברי התרוה"ד הנ"ל, וכתב על זה: "ולי נראה שאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה." וכן פסקו בשו"ת מהרש"ל (סימן פה), והפרי"ח.

ובספר מטה משה (סימן תתקפג) הביא המחלוקת הנ"ל, וכתב שטוב שידליק בלי הזכרת שם ומלכות. וכן כתב החיי אדם (כלל קנד סימן לג), שידליק בלי ברכה ויהדר לשמוע הברכות ממי שחייב להדליק, ויענה אמן. וכן כתב המשנ"ב (ס"ק טז) שנכון לעשות כן, אף על פי שאין למחות בנוהגין לברך.

והדבר פשוט שדברי המשנ"ב הם למנהג האשכנזים שנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק, אבל למנהג הספרדים שקבלו הוראות מרן השו"ע, בודאי שאינו רשאי לכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו או אביו, ולהדליק בעצמו במקום שנמצא.

ועיין למרן החיד"א בברכ"י שכתב, שאף על פי שבשאר מצוות אם מכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובה, אינו יוצא בעל כרחו, (וכמו שכתב בשו"ע סימן ו' סעיף ד', וסי' נט, וסי' קפג), מכל מקום שאני נר חנוכה שאין הדבר תלוי בכוונתו כלל, שעיקר המצוה היא נר איש וביתו, ואפילו לא יכוין לצאת בהדלקת אשתו, הרי הוא פטור בהדלקת ביתו, וממילא הוא יוצא וכו'. וכן כתבו לבאר דעת מרן הב"י, במאמר מרדכי (סימן תרעז סק"ה) ובשו"ת זרע אמת חלק א' (סימן צז). וכן כתב בשו"ת שדה הארץ (חלק אורח חיים סימן מב, דף כב סוף ע"ג) לבאר סברת החולקים על התרוה"ד. וכן פסק בשו"ת חסד לאברהם אלקלעי (חלק אורח סימן כד, דף סא ע"ב ובשו"ת זבחי צדק חלק ב' (סימן לז). ומרן זצוק"ל בסוף דבריו בענין זה כתב: "והצעתי כל דברינו הנ"ל לפני מי שגדול, מורנו הרב הגאון המפורסם רבי עזרא עטייה זצ"ל, והסכים לדברינו להלכה ולמעשה."

סיכום הדברים:
למנהג הספרדים ועדות המזרח שבעל הבית מדליק נרות חנוכה לבדו, וכל בני ביתו הסמוכים על שלחנו יוצאים ידי חובה בהדלקתו, וכתבו הפוסקים שאפילו אם אינם נמצאים בבית בשעת ההדלקה, כל שסמוכים על שלחנו הרי הם יוצאים ידי חובה בהדלקתו.

לפיכך תלמידי ישיבות מהספרדים ועדות המזרח הנמצאים בישיבה בשעת הדלקת הנרות, אינם מדליקים בעצמם, כיון שיוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם. ואינם צריכים גם להשתתף בהוצאות ההדלקה עם אחרים. ואפילו אם לנים בחדרם שבישיבה, אינם מדליקים בעצמם, כיון שכבר מדליקים עליהם בביתם.

אבל למנהג האשכנזים שאף בנים רווקים הסמוכים על שלחן הוריהם, מדליקים נרות חנוכה כל אחד בפני עצמו, ואפילו כשהם לנים בבית הוריהם, כל שכן כשנמצאים בפנימיה שבישיבה, שמדליקים נרות חנוכה כל אחד בפני עצמו בישיבה.

למנהג הספרדים ועדות המזרח שאין מדליק אלא בעל הבית בלבד, וכל בני ביתו הסמוכים על שלחנו יוצאים ידי חובה בהדלקתו, אם רצו בני הבית להחמיר על עצמם ולהדליק כל אחד בפני עצמו, רשאים לעשות כן, אולם אסור להם לברך על ההדלקה, מפני שיש בזה חשש איסור ברכה לבטלה לדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואינם יכולים לומר שאינם רוצים לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם בביתם, שמכיון שמצות נר חנוכה נר איש וביתו, וכבר הדליקו נרות חנוכה בביתם, ממילא יצאו ידי חובה, ואין הדבר תלוי ברצונם.

בפרק הבא: מקום הדלקה בישיבה לבחורי הישיבות האשכנזים.

תגובה אחת
  1. למה אתם כותבים קודם ספרדים ואחר כך ובני עדות המזרח?
    למה לא תכתבו פעם אחת קודם , בני עדות המזרח , ואחר כך ספרדים?

השארת תגובה