מתנדב 'הצלה' שקיבל קריאה באמצע עמידה חוזר לראש?

מתנדב 'הצלה' שקיבל קריאה לאירוע רפואי באמצע תפילת שמונה עשרה, האם צריך לחזור ולהתפלל תפלת שמונה עשרה מתחלתה, או צריך לחזור למקום שפסק?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שאלה מאת כמה מחברי ארגון "הצלה":

מי שהיה מתפלל תפלת שמונה עשרה, ובאמצע התפלה קיבל קריאה מיוחדת לצאת במהירות למקום מסוים מחמת מאורע שיש בו פקוח נפש או ספק פקוח נפש, ומחמת כן נאלץ היה להפסיק תפלתו בהליכה ובדיבור, וגם שהה זמן מסוים, ופעמים שהמקום שהוצרך לשהות בו היה מקום שאסור להתפלל שם, האם צריך לחזור ולהתפלל תפלת שמונה עשרה מתחלתה, או צריך לחזור למקום שפסק?

תשובה:

מי שהפסיק באמצע תפלת שמונה עשרה מחמת שהוצרך לצאת לצורך ענין שיש בו חשש פקוח נפש, ושהה תוך כדי ההפסקה כשיעור שיכול היה בינתים לגמור כל התפלה מתחלתה ועד סופה, בין אם בשעה שהפסיק היה בברכה הראשונה של התפלה, ובין אם בשעה שהפסיק היה סמוך לסוף התפלה, חוזר לראש התפלה. ואין לחלק בזה בין אם הפסיק בדיבור או בהליכה לבין אם הפסיק בשתיקה ובשהייה בעלמא. ואם טעה וחזר למקום שפסק, וכבר סיים את תפלתו, צריך לחזור ולהתפלל.

וטוב שקודם שיחזור יעשה תנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפלה זו לחובת תפלה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפלה זו תפלת נדבה.

ואם לא שהה בינתים כשיעור כדי לגמור את תפלת שמונה עשרה מתחלתה ועד סופה, וכגון שלאחר זמן קצר ביותר הוברר שאינו נחוץ ללכת לאותו מקום, ויכול לחזור למקום תפלתו, אם היה הדבר באחת מן הברכות האמצעיות, דהיינו מתחלת ברכת "אתה חונן" עד סוף ברכת "שמע קולנו", חוזר לתחלת הברכה שפסק בה. ואם היה הדבר בשלשת הברכות הראשונות, חוזר לראש התפלה, ואם היה הדבר בשלשת הברכות האחרונות חוזר ל"רצה", מפני ששלשת הברכות הראשונות ושלשת הברכות האחרונות נחשבות כברכה אחת לענין זה.

ולמנהג האשכנזים, אם לא שהה כדי לגמור את כל התפלה, חוזר לתחלת הברכה שפסק בה, (ובשלש ברכות ראשונות ואחרונות חוזר לתחלתן, וכנ"ל), ואם הפסיק בשתיקה מרצון, חוזר למקום שפסק.

ומכל מקום נראה שבין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים, אם שהה זמן מועט ביותר, כשיעור כדי לגמור את אותה ברכה שנמצא בה, אינו חוזר אלא למקום שפסק.

נימוקים ומקורות: בברכות (כג ע"א) נחלקו האמוראים במי שהפסיק באמצע תפלתו, להיכן חוזר לאחר מכן, ורבותינו הראשונים נחלקו בענין זה להלכה, ונביא תחלה בקצרה שיטות הראשונים במסקנת ההלכה בדין זה.

שיטת הרי"ף (ברכות פרק ג', דף יד ע"א ודף טו ע"ב מהספר) בשם רבינו האי גאון, שיש לחלק בין תפלת שמונה עשרה לבין שאר דברים כגון קריאת שמע ושופר והלל ומגילה, שבתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ובשאר דברים אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר. וכן פסק הרמב"ם (פרק ב' מהלכות קריאת שמע הלכה יב, ופרק ד' מהלכות תפלה הלכה יג). וכן הסכימו רבים מהראשונים, והובאו דבריהם בספר הלכה ברורה סימן סה וסימן קד.

שיטת תלמידי רבינו יונה (ברכות פרק ג', דף טז ע"א מהספר) בשם רבני צרפת, שבין בתפלת שמונה עשרה ובין בקריאת שמע ושאר דברים, בכל ענין חוזר למקום שפסק ואינו חוזר לראש, ואפילו שהה כדי לגמור את כולה. ושיטת התוספות (ברכות כב ע"ב ד"ה אלא), והרא"ש (ברכות פרק ג' סימן כג) בשם רבינו שמשון מקוצי, דבגברא דיחויא (דהיינו שהאדם מצד עצמו אינו ראוי להתפלל, וכגון שאין גופו נקי, או שנמצא במקום שאינו נקי שאסור לברך ולהתפלל שם), חוזר לראש בשהה כדי לגמור את כולה, בין בקריאת שמע ובין בתפלת שמונה עשרה ובין בשאר דברים. וכן כתבו כמה ראשונים. ועיין בביאור הגר"א (סימן סה סק"ד) שהביא עוד שיטה בזה, היא שיטת התוספות ראש השנה (לד ע"ב ד"ה לדידי), שבכל ענין חוזר לראש ואפילו הפסיק שלא מחמת אונס.

ומרן השלחן ערוך (סימן סה סעיף א' וסימן קד סעיף ה') פסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם, שבקריאת שמע בכל ענין אינו חוזר אלא למקום שפסק, ואפילו שהה כדי לגמור את כולה. [ומה שכתב בשלחן ערוך "וחזר וגמרה" לאו היינו דדוקא בדיעבד שעשה כן אינו חוזר לראש, אלא אפילו לכתחלה אינו חוזר לראש, וכמו שכתב הפרי חדש סימן סה אות א'. וכן הביא הכף החיים (סק"א) בשם השתילי זיתים והפתחי עולם]. ולענין תפילה פסק בשלחן ערוך (בסימן קד סעיף ה'), שבכל ענין חוזר לראש. וכן הסכימו הפרי חדש (סימן סה אות א'), והערך השלחן (שם סק"א), ושאר אחרוני ספרד.

אבל הרמ"א בהגה (סימן סה) פסק לענין קריאת שמע, שאם היה אנוס ושהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש, והכי נהוג. ולא חילק בין אונס דגברא לא חזי, כגון מים שותתין על ברכיו או שנמצא במבואות המטונפים, לבין אונס הבא על ידי אחר. והלבוש (סימן סה סעיף א') כתב, שאם היה אנוס, כגון שלא היה ראוי המקום לקרות, או אונס אחר, והפסיק ושהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. ומשמע גם כן שסובר שאין לחלק בין אונס דגברא דיחויא לבין שאר אונס. והמגן אברהם (שם סק"ב) הביא תשובת המהר"ם מינץ (סימן פה) שכתב, שאפילו אונס הבא על ידי אחר, כגון לסטים או אנס, ולא רק היכא דהוי גברא דיחויא מצד עצמו, חוזר לראש. וכתב המגן אברהם לדון בדעת התוספות והרא"ש והטור אי סבירא להו הכי, ונראה מדבריו שסובר בדעתם דדוקא באונס הבא מצד עצמו דהוי גברא דיחויא, חוזר לראש, מה שאין כן באונס הבא על ידי אחר. (וכן כתבו היד אפרים והמחצית השקל שם בביאור דברי המגן אברהם). ומסקנת המגן אברהם שבתפילה שבלאו הכי דעת הרי"ף שבכל ענין חוזר לראש, וגם הלואי ויתפלל אדם כל היום כולו, אף באונס הבא על ידי אחר חוזר לראש, מה שאין כן בקריאת שמע, דדוקא בגברא דיחויא חוזר לראש, מה שאין כן באונס הבא על ידי אחר. וכן נראה דעת הגאון רבי זלמן בעל התניא (שם סוף סעיף א'). וכן פסק המשנה ברורה (שם סק"ב). והב"ח (סימן סה) פסק, שבתפילה בשהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אפילו בלא אונס, וכדעת השלחן ערוך, אבל בקריאת שמע ושאר דברים, אם היה מחמת אונס חוזר לראש. וכן כתב העטרת זקנים (שם סק"א). ועיין בפרי מגדים (שם אשל אברהם סק"ב) שאפשר לפרש כן אף בדעת הרמ"א. ועיין בבן איש חי (פרשת וארא אות יז), שנראה שפוסק בזה כדעת הרמ"א. ומרן זצוק"ל בספר הליכות עולם (פרשת וארא אות ט') כתב לדחותו, ושהעיקר כדברי מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו.

והנה יש מקום עוד להרחיב ולבאר יותר שיטת הרמ"א בזה, וכבר הובאו הדברים באורך בספר הלכה ברורה חלק ה' (סעיף ח', ובבירור הלכה שם).

השארת תגובה