לא איש של חורף / על נשיאים, רוח וגשם

המשותף בין פוליטיקה למזג האוויר, שבשניהם אנחנו לא באמת יודעים מה הולך להיות, אבל זה לא מפריע לפרשנים והחזאים לתת תחזיות והערכות שונות, שרובם מתבררות כעורבא פרח וכדבר שאין בו ממש

שמעון ליברטי
שמעון ליברטי
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בא נאמר זאת ברורות  – אני לא אוהב חורף. נקודה.

בניגוד לדעתם המשובשת של כמה אנשים, חורף זה לא כיף ולא נחמד. אין שום דבר כיפי בלרוץ לאוטובוס הבורח כשגשם ניתך בעוז, או לסחוב קניות כשהמטר מרטיב אותך עד לשד עצמותיך, או סתם לבוסס באדמה הבוצית ובשלוליות הניקוות במדרכות השבורות.

ובכלל כל המעיל והסוודר הופכים אותך לגוש מסורבל ובלתי מזוהה. תוסיפו לזה את החלונות האטומים שהופכים מקומות לחממת אדים רעילים ומחניקים, ואת האפרוריות המלווה את חודשי החורף ותקבלו לא כיף אחד גדול.

שלא לדבר על מחלות החורף מהצינון ועד השפעת, דבר המחייב אותך להסתובב עם חבילת טישו צמודה וכדורי דקסומול נגד צינון והמסתעף. זה גם גורם לצרידות במיתרי הקול, כמו זו שנחתה השבוע על מיתריו של עמיתי למערכת, שהחל להישמע כמו בוז'י.

מצד שני, אני אדם שאוהב את הלילה. החושך, השקט וההדממה של המירוץ היומי עושים לי טוב.  השורות הללו שאתם קוראים עכשיו, למשל, נכתבו אחרי השעה 02:00 בלילה שבין רביעי לחמישי, למרות שכמה שעות בודדות אחר כך, כבר אצטרך להתייצב במערכת 'קו עיתונות' לדאוג שהטור יעוצב כראוי, וששאר העמודים המצורפים אליו, גם יראו בסדר.

כזה אני מאז שאני זוכר את עצמי, כילד קטן שמסרב לתת לאמא כמה שעות של שקט, ומחכה לאבא שיחזור מעוד סבב הרצאות עם ראש ישיבת אור החיים הגאון רבי ראובן אלבז. תופעת הלוואי הייתה, שבתעודה שלי לא נרשמו איחורים, אלא ימים שבהם למרבה ההפתעה לא איחרתי.

ומכאן נובעת הדילמה הקשה, האם לחבב את החורף בשל לילותיו, או לא-לסבול אותו בגלל ימיו.

מה שכמובן מביא אותנו למעשייה על אותו עגלון יהודי עני וקשה יום, שנשכר בידי גביר העיירה להוביל את סחורתו ליריד הגדול בלייפציג. אך תנאי התנה העשיר עם העגלון, שאם לא יגיע בזמן ליריד, יצטרך לפצות אותו על נזקיו.

זמן מה לפני פתיחת היריד, יצאו העשיר והעגלון עם העגלה הטעונה בסחורה, כשפניהם מועדות ללייפציג. אלא שתוכניות זה דבר יפה ומציאות זה כבר עניין אחר. בעודם בדרך, נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות החל לרדת ולשטוף את כל הנקרה בדרכו. הדרך החולית, טרום עידן האספלט, הפכה לבוצית ועד מהרה נתקעה העגלה בשלולית ענק. העגלון ניסה בכל כוחו לחלץ את העגלה עמוסת הסחורות, אך ללא הועיל. העגלה ניטעה למקומה משל הייתה אשת לוט. רק למחרת השמים התבהרו מעט והעגלון המסכן הצליח למשוך את העגלה החוצה ולהמשיך בדהירה מהירה לייפציגה. צרות כידוע באות בצרורות, ועד שחצו פרסות הסוסים את מקום היריד, כבר נסתיים לו היריד המפורסם והתפזרו הסוחרים איש לדרכו.

העשיר הזועם, שהפסיד סכום עתק בשל אי ההגעה ליריד, תבע את העגלון לדין תורה אצל רב העיירה. לאחר ששמע את טענותיהם, פסק הרב כי העגלון חייב לפצות את העשיר כפי שסיכמו.

נזעק העגלון העני וקרא, 'רבי, מדוע זה תחייבני? על סמך מה?'. הסביר לו הרב כי כך היא ההלכה כפי שנפסקה בשלחן ערוך. העגלון שהיה בור ועם הארץ, לא הבין בדיוק מה הקשר בין שלחן ערוך שהוא מכיר מליל הסדר לסכום הכסף שהוטל עליו, והוסיף להקשות: 'ומניין לשלחן ערוך דבר שכזה?'.

והרב השיב כי כך קיבל משה רבינו בסיני כשניתנה התורה. העגלון שכאמור היה עני לא רק במעות אלא בעיקר בדעת, לא נרגע ובירר 'מתי והיכן ניתנה התורה?'. והרב סיפר לו כי מתן תורה היה בשישי בחודש סיוון במדבר סיני.

'אהה', קרא העגלון. 'עכשיו הכל מובן, התורה ניתנה בכלל בקיץ ובמדבר, ולכן נכתב בה שאני חייב, אם משה רבינו היה בחורף הקשה של פולין, בטוחני שהיה פוטר אותי מתשלומים'.

למרבה הצער, העגלון הזה שב ומופיע בכל דור ודור, מפי אנשים שטוענים שחלילה וחס התורה הייתה רלוונטית לפני 3,000 שנה, אבל הגיע הזמן "להתקדם" ולעדכן כמה דברים בהתאם לרוח הזמן והתקופה, עפרא לפומיהו.

הטענות לא חדשות, רק הטוענים כל פעם מתחלפים, וגם ה"ערכים" החדשים שאליהם הם רוצים להתאים את התורה. אבל זאת התורה לא תהיה מוחלפת. גם אם ל"קבוצת מיעוט אי שם בארצות הברית", כפי שהגדיר זאת יפה שר הדתות דוד אזולאי השבוע, זה לא ממש מתאים.

• • •

אחד כזה, הוא נשיאנו ה"אהוב" מר ראובן רובי ריבלין. "נשיאים ורוח וגשם אין". שלמה המלך אמנם התכוון לנשיאים מלשון עננים, אבל בהחלט אפשר לדרוש את הפסוק על האיש שמתעלה על קודמו המנוח שמעון פרס, בניתוק מהמציאות ונוהג לשגר כפעם בפעם פנינים שונים ומשונים.

ההברקה האחרונה נאמרה השבוע בפורום הבינלאומי "גורלו של עידן החילון" שנערך על ידי הספרייה הלאומית. אין לי מושג מה נאמר בפורום הזה, אבל דווקא בחודש כסלו מן הראוי להזכיר להם את היוונים והמתייוונים ואת גורל העידן שלהם.

במהלך נאומו אמר ריבלין: "יתכן שבאה העת להעניק לכל הצדדים את מבוקשם, אולם לא בכל רחבי ישראל, אלא בריכוזי מגוריהם המובהקים. יתכן שאופי ומידת הביטוי של הצביון היהודי בספירה הציבורית – מכשרות, חמץ ושבת ועד הפרדה מגדרית – צריך להיקבע בעיקר ברמה המקומית, העירונית ואף השכונתית, ולא רק ברמה הלאומית". גם את מעט הפרהסיה היהודית שעוד נותרה במדינה הזאת הוא מבקש להרוס, האיש שמתבכיין כל פעם שהוא נזכר בשורשיו המפוארים כנצר למשפחת ריבלין מתלמידי הגר"א. אכן, על דא קא בכינא.

אני לתומי חשבתי שאחרי הטיול בהודו והביקור בבית חב"ד לפני כשבועיים, כמו כל ישראלי טוב הוא יחזור לארץ היישר לסמינר ערכים, או ייכנס ל"אורות" ויהפוך לברסלבר. כנראה שהוא אכל שם את הפטרייה הלא נכונה.

• • •

המשותף בין פוליטיקה למזג האוויר, שבשניהם אנחנו לא באמת יודעים מה הולך להיות, אבל זה לא מפריע לפרשנים והחזאים לתת תחזיות והערכות שונות, שרובם מתבררות כעורבא פרח וכדבר שאין בו ממש. אבל ההצגה חייבת להימשך.

לעורכים יש נטייה מוגזמת להשתמש במנטרות שחוקות ובמטבעות לשון משומשים, כך תמיד ה"חורף חם", במערכת הפוליטית יש "סערה" וכן על זה הדרך.

אבל גם בלי ביטויים שאבד עליהם הכלח, הקואליציה ממשיכה לאבד יציבות ולהתנודד מצד לצד. המשברים כל שני וחמישי, או לייתר דיוק שני ורביעי, מתקפת הכולם נגד כולם בקואליציה שמונה 66 חברים סך הכל והעובדה שכל ח"כ זוטר עושה שבת לעצמו ומפר את המשמעת הקואליציונית, מעלים געגועים עזים לימים שאת הקואליציה ניהל ביד רמה ובאפס הפסדות בהצבעות זאב אלקין. החיקוי החיוור העונה לשם דוד ביטן, מתמחה בעיקר בלהבעיר בעירות ולעלוב בשותפים. איך אמר לו בעבר נתניהו, "לפעמים אתה עוזר לי יותר מדי".

לבינתיים הקואליציה ממשיכה לשרוד בשיטה היהודית, לדחות את רגע ההכרעה עד לבלי קץ, בנוסחת "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, או ששניהם יעלו בלהבות". רק מזכיר, שביום חמישי החל החודש הלועזי האחרון לשנת 2016 ובעוד מקסימום 30 יום הכנסת חייבת לאשר את תקציב המדינה, זאת בזמן שראשי וועדות מהליכוד מסרבים להצביע על חלקים שונים בו. קצת קשה לראות איך התקציב עובר, כשכמה ימים קודם למועד הסופי, מגיע הדד-ליין שקבע בג"ץ לפינוי עמונה.

בנט ושקד אמנם מנסים למצא פיתרון כלשהו שיאפשר להם לאכול את העמונה ולהשאיר את הקואליציה שלמה, אבל העץ שאל צמרתו נגררו בידי תושבי עמונה ובראשם אביחי בוארון, גבוה מדי.

השארת תגובה