דרעי: "יעלון נלחם לרכוש את ספינות המגן מגרמניה"

דרעי חושף: "בוגי נלחם נגדי לאפשר רכישת ספינות המגן מגרמניה, ביבי לא היה מעורב אז, את כל הדיון ניהלתי מול בוגי". פרוש תוקף: "החלטת הממשלה שאושרה בנוגע לבנייה לחרדים לא שווה כלום", וגם: ההסבר של מנהל אגף הישיבות על האפליה בין ההסדר לחרדים – נחשף לראשונה

דרעי ונתניהו
דרעי ונתניהו

במשך שעה ארוכה המתינו שרי הקבינט, במיניבוס תיירים במקום ברכבי השרד, כשהם מצפים בקוצר רוח לבואו של ראש הממשלה. בבוקרו של יום הציע להם נתניהו, באדיבות מרובה, להתלוות למסוקו בדרך חזור מחיפה לירושלים – כדי להספיק להגיע בזמן לישיבת הקבינט. אבל המתנות הקטנות שמעניק נתניהו לשריו, אף פעם לא יינתנו בעין יפה. תמיד תילווה להן תחושת חמיצות קלה.

לו"ז צמוד ומותאם ליומן ראש-הממשלה, הוא מתכון לאיחורים בלתי פוסקים. לישיבת הממשלה עצמה, שהתקיימה בחיפה בנוכחות כל המי ומי בצמרת המדינה, הגיע נתניהו באיחור אופייני. בנט אומנם רץ לבחירות עם קמפיין ה"לא מתנצלים", אך מי שמיישם זאת בחיי היומיום הוא נתניהו. בלי לומר מילת התנצלות הוא פתח את ישיבת הממשלה בדברי השתאות לנוכח האולם רחב הידיים בחיפה.

כשהסתיימה הישיבה, הודיע ראש-הממשלה לשרי הקבינט כי יתעכב לשיחה של חמש דקות, בארבע עיניים, עם שר האוצר כחלון. בעולם המונחים של נתניהו, הודעה מראש על עיכוב קל, היא פוליסת ביטוח לאיחור בלתי מוגבל. השרים המתינו בחוסר סבלנות בשעה שנתניהו שוחח עם כחלון על הנושאים הבוערים, כאשר לדברי השרים, לא גל ההצתות עמד במוקד, אלא ענייני התאגיד. בליכוד התבדחו כי גם בשבוע שכזה, כשנתניהו נשאל 'מה בוער', הוא השיב מי היה המשמיץ היומי, בתוכנית הרדיופונית של רזי ברקאי.

בטיסתם המאוחרת לירושלים, התבשרו שרי הקבינט על הקדמת הישיבה הנוספת שתוכננה – מרביעי לשלישי בערב. הערב הפך לבוקר, הבוקר לצהריים. השרים ופקידי המדינה – כבר התרגלו לכך שנתניהו מתייחס אליהם כאדון לנתיניו ועושה שמות בסדר יומם. המשפחות השכולות, עדיין לא. כשנתניהו איחר לטקס האזכרה לחללי מבצע קדש, קרובי המשפחה שסבלנותם פקעה החלו לומר קדיש בהעדרו. ראש הממשלה לא התנצל, אלא הסביר, שהוא בכלל לא איחר.

ביבי, וזה ידוע, הוא האחרון להגיע. האיחורים הכרוניים שהפכו לבלתי נסבלים בקדנציה הנוכחית, רק מעידים על ביטחונו העצמי המוגבר. "ניצחתי את הבחירות לבד", הוא נוהג לומר בז'רגון הטראמפי, כשסיגר קובני בפיו – לזכר פידל קסטרו, שאת שיא הכהונה שלו ביבי עדיין לא שבר. "ניצחתי נגד אובמה, בלי שרי הליכוד שהיו נגדי, נגד התקשורת". התקשורת היא האחרונה שעוד נותרה רלוונטית ברשימת המתנגדים. אובמה נוטרל, וגם שרי הליכוד לא ממש נספרים. התקשורת, ואין בלתה, נותרה האויב האחרון.

"Be like Trump", אומר נתניהו למקורביו בתקופה האחרונה, וסגנון התייחסותו הבוטה למתקפות ולתחקירים שמתעצמים, כולל זה של דרוקר על הבן יאיר מהשבוע, אכן מלמד שהמסר מיושם.

מהבחינה הזאת, הבעירה הפנימית באה לו בזמן – והסיטה את הדיון מפרשת הצוללות לגל ההצתות. ביבי כיבה את המים באש, התבדח השבוע אחד משרי הממשלה. כשהעשן התפזר, הגיח מהמסך של ערוץ 10 תחקיר נוסף של דרוקר – והפעם עם סיפורי הבן-יקיר שחוגג על חשבון התורם מעבר לים. ביבי הגיב בטראמפית מדוברת ברשת החברתית ובישראל היום, וחזר לעסוק עם עודף מוטיבציה בענייני התאגיד.

הותר לפרסום

נתניהו הוא הראשון שמזהה – מיהי החוליה החלשה. הראשון שקולט – על מי ניתן לגולל את האשמה. הייתי בסביבתו באסון הכרמל ההוא, לפני שש שנים, באותה תקופה, פחות חודש עברי בלוח השנה. נלוויתי לשר הפנים דאז אלי ישי לצד פרשן 'בקהילה' עמיתי יעקב ריבלין, באותו מוצ"ש ארור, בדרך הארוכה מביתו בהר נוף לאוניברסיטה שעל הר הכרמל. אלי ישי, שדהר מירושלים לחיפה תכף ומיד עם צאת השבת, נכנס למתחם האוניברסיטה שבו התקיימה מסיבת העיתונאים והתיישב לצידו של ראש הממשלה, שותפו הנאמן עד לאותה דקה. כשביבי סיים את התדרוך וישי לחש משהו לאוזנו, נתניהו התעלם והפנה את הגב במכוון. מול המצלמות הוא שילח את השר הכי נאמן – לעזאזל. שר על האש.

באסון הנוכחי אין נפגעים בנפש, ואפילו אופוזיציונרים מובהקים מפרגנים לממשלה – במקום להודות ליושב במרומים. ההבדל בין נזקי רכוש לנפגעים בנפש, אינו תלוי בהכרח במדיניות סופר-טנקרית של הקברניט. באסון הנורא בו עלו צוערי השב"ס בלהבות, שום מדיניות ממשלתית לא הייתה מנטרלת את ההחלטה המוטעית שנלקחה על-ידי מפקדים בשטח ברגע של אובדן עשתונות. פנייה אחת לא נכונה, הפכה עוד שריפת יער, למחדל נורא, לטרגדיה מחרידה.

המופע שנתן ראש-הממשלה הוא העתק זהה למה שחווינו אז, כולל הפוטו-אפ, ומטוסי הכיבוי הזרים שטייסיהם כמעט והתבקשו להחליף את טייסי אל-על. אפילו באופי ההתייחסות לשר הפנים מש"ס – אז ישי, כיום דרעי – אפשר למצוא קווי דמיון מסוימים. באסון הכרמל, היה זה ביבי עצמו שהפנה את הגב. בלשכתו של דרעי הבחינו כי במשבר הנוכחי, שופרו של ראש-הממשלה, הביביתון, בחר להתעלם ולהשמיט בגיליונות סופ"ש שעבר ותחילת השבוע הזה, כל אזכור או תמונה, של שר הפנים הנלווה לראש-הממשלה. היות וגפני יכול רק לחלום על שליטה ביתד נאמן, כמו זו שיש לביבי בישראל היום – היה ברור לכולם, עוד לפני שח"כ גואטה העלה את הגיגיו לרשת החברתית במוצ"ש, שלהתעלמות יש סיבה ומסובב.

אם דרעי היה צריך ראיה נוספת לכך שקצפו של ראש הממשלה יצא, היא הגיעה בצהרי יום שישי, כשנתניהו צירף אליו לביקורו באזורי האסון, את השר לביטחון פנים ארדן ואת שרת התרבות רגב – פירומנית ידועה. דרעי ששהה בשישי-שבת בספסופה וריח העשן דבק בבגדיו, אפילו לא זומן למרות שהיה בסביבה. הוא הופתע לשמוע ברדיו איך נתניהו מכבד את רגב לומר כמה מילים על רעיון שלילת האזרחות מהמציתים – ששר הפנים יזם.

באותו רגע נפל לדרעי האסימון כשהבין את גודל טעותו. בנוסח ההודעה לעיתונות שהוציאה דוברות משרד הפנים בנוגע ליוזמת שלילת האזרחות מהמציתים, הושמט שמו של ראש-הממשלה. לא יעשה כן במקומנו, לקחת קרדיט על מהלך ממשלתי בלי לפרגן לראש-הממשלה. אין עוד מלבדו, אפס זולתו.

לדרעי עדיין אין עיתון, אבל יש בהחלט שופר מסולסל קרן. במוצ"ש צייץ גואטה בחריפות והעביר מסר שלהתעלמות יהיה מחיר, וביום ראשון, הפלא ופלא, חלף המשבר כמו עננת עשן מתפוגגת, כשנתניהו ביקש מדרעי לשבת לצידו בישיבת הממשלה.

ראש-ממשלה שמחל על כבודו אין כבודו מחול. במקריות מדהימה וללא כל קשר כמובן, לקח לישראל היום עוד יומיים תמימים, להחזיר את דרעי לרשימת האישים ששמם הותר לפרסום. לא קל לתפקד במשרה מלאה, מסביב לשעון, כראש ממשלת ישראל-היום.

גרסת דרעי

לנתניהו יש די והותר משקעים ומשברים עם שרים, מבית ומחוץ. דווקא עם השרים החרדים – דרעי, ליצמן וגפני גם כיו"ר ועדת כספים – הוא מסתדר טוב יותר מאשר עם האחרים. את האנקדוטה מול דרעי, מיותר ולא נכון להפוך למשבר, אבל הסיפור הזה מלמד עד כמה גדולה האובססיה התקשורתית בסביבת רה"מ.

ברמה האישית דרעי דווקא מפרגן: "המשבר היה בשליטה, למרות שהסיטואציה הייתה הרבה יותר קשה מאשר באסון הכרמל. אז היה מוקד אחד לעומת עשרות רבות של מוקדי שריפה והצתה במשבר הנוכחי. לפי הדיווחים שקיבלנו מזג האוויר שהיה מטורף גם אז, היה קיצוני הרבה יותר כעת ברמה של שלושים אחוזים. ובכל זאת, בחסדי שמיים, נערכנו נכון וסיימנו את המשבר ללא נפגעים, ועל כך בהחלט מגיעה מילה טובה לראש הממשלה".

מאש למים. דרעי ששימש בתחילת הקדנציה כשר הכלכלה מספק אליבי מפתיע לראש-הממשלה גם בפרשת הצוללות. את הקולות של בוגי שהבהיר כי התנגד לרכש הצוללות איש לא פספס. גם לא את ההדלפות מסביבתו של ראש-הממשלה על מעורבותם של גורמים בסביבתו של בוגי (שמכחיש כמובן) בחשיפת הפרשה.

הצוללות עושות טוב לעולם המטאפורות והדימויים, אבל לב הפרשה הוא בכלל רכש הספינות שאמורות להגן על אסדות הגז. במישור הזה, לדרעי – ששימש כשר כלכלה ובמבט לאחור, נהג נכון כששם גז וברח מהעסקה – יש מה לומר, ודווקא להגנתו של ראש-הממשלה.

"כשר כלכלה", מגלה דרעי, "הייתי אחראי על התחום של רכש גומלין. לפי ההנחיות, אם אנחנו קונים מגרמניה במיליארד וחצי, הם מחויבים לקנות מאיתנו בשיעור של שלושים אחוזים מאותו סכום. הגיע אלי הממונה במשרד הכלכלה ואמר שהגרמנים לא קונים בשיעור הזה ומסמכותי להפעיל עליהם סנקציות. הפעלתי את הסנקציות ובוגי נלחם נגדי והפעיל סעיף בטחוני שמאפשר לשר הביטחון לוותר על הצורך ברכש גומלין משיקולי ביטחון. ביבי לא היה מעורב אז ואני חייב לומר שאת כל הדיון ניהלתי מול בוגי. מבלי להיכנס לכל הוויכוח שאני לא מעורב בו, אני יכול רק לומר שהפרסומים על כך שבוגי התנגד לעסקת הספינות וביבי הוא זה שדחף לעסקה מעל לראשו, לא עומדים במבחן המציאות שאני מכיר כשר הכלכלה באותה תקופה".

האליבי של דרעי שנכח בזירה, עושה חסד עם ביבי מעל ומעבר לגרסאותיו של פרקליט הבית דוד שמרון.

תגובת לשכת שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון ל'קו עיתונות': "שר הביטחון לשעבר משה יעלון, קיבל את המלצת גורמי המקצוע במשרד הביטחון ואת חוות הדעת המשפטיות בנושא, ונאלץ להפעיל את סמכותו החוקית על מנת לאפשר את חתימת עסקת רכש ספינות המגן עם המספנה הגרמנית, זאת מחשש לדחיית ההסכם, לפגיעה ביכולות המבצעיות של חיל הים ובנוסף, פגיעה במימוש רכש הגומלין העתידי של הגרמנים בישראל, באופן שיפגע קשות בתעשייה הישראלית. שר הביטחון ומשרד הביטחון עמדו על כך והתנו את חתימת ההסכם, בביצוע רכש גומלין בישראל ובהתחייבות חוזית, לפיה תשלם המספנה בכל הפרה של רכש גומלין פיצוי מוגדל, גם ביחס למה שסוכם בעבר".

גורם בכיר בלשכה מוסיף ומבהיר: "לא אחת קורה, כי הסכמי רכש גומלין של התעשיות הזרות בישראל והתעשיות הישראליות בחו"ל, מתעכבים בלוח הזמנים המוגדר, בשל נסיבות שונות, והדרך לטפל בכך היא בהידברות, התדיינות ומציאת פיתרונות מוסכמים, ולא הבאה לביטול עיסקאות, שמשמעותו פגיעה מבצעית ופגיעה כלכלית בתעשייה הישראלית".

ראש באדמה

בהתאם לצו האופנה, החלו חברי הכנסת החרדים להשמיע בשבועות האחרונים את קול מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים. הצהרות כמו חול, ולזוגות שלנו אין מה לאכול. נכון לעכשיו הכל דיבורים, ואת התובנה הזאת לא מספקים עיתונאים, אלא דווקא שני הפוליטיקאים החרדים שכיהנו בפועל כשרי שיכון – ובקיאים בהליכי התכנון והבנייה.

על הביקורת שיש לשר לשעבר אריאל אטיאס על 'הצעת המחליטים' לפתרון מצוקת הדיור לחרדים שאושרה בממשלה, כבר שמענו וקראנו, בין השאר כאן. השבוע, השמיע לראשונה קול זהה גם סגן שר השיכון לשעבר (במעמד שר) מאיר פרוש. התובנות הקשות הללו מתיישבות היטב עם הביקורת הנוקבת שהובאה כאן לפני שבוע מפיו של בכיר במשרד השיכון. בינתיים, כלום לא השתנה. אז אומנם נקבעה פגישה מתוקשרת עם שר האוצר, אבל אולי כדאי שלפני כן, מישהו יושיב את חברי הכנסת שלנו לפגישת עבודה פנימית.

"החלטת הממשלה שאושרה בנוגע לבנייה לחרדים לא שווה כלום", אומר פרוש בחריפות, "הרי משמעות ההחלטה היא, שבכל עיר יוקצה אחוז מסוים ממכרזי מחיר למשתכן לחרדים, אבל הבעיה שלנו היא שאין שום עיר שבה אפשר ליישם את המודל. המקום היחיד שבו אפשר להוציא מכרזים הוא בית שמש, וכשאין תחרות מאף עיר אחרת המחירים לא יירדו. בערים החרדיות האחרות אין עתודות שעליהן ניתן להתחיל לבנות בתאריך יעד סביר של שנה מהיום. בערים שמעבר לקו הירוק יש בפועל הקפאה, ובאלעד שבתוך הקו, אין בשורות מיידיות. על שטח האש, יוכלו אולי להתחיל לתכנן בעוד כמה שנים. בינתיים, בצד השני של העיר, בשטח שסמוך למחצבות שאמורות היו להתפנות ולאפשר בנייה, מנהל מקרקעי ישראל האריך את ההסכם עם המחצבות בעוד 11 שנים".

נשארנו עם הערים המעורבות – שם יוצאים עשרות אלפי מכרזים לבנייה מיידית: "הבעיה שהבנייה הזאת לא רלוונטית אלינו", אומר פרוש, "הרי בכלים שיש לנו כיום אי אפשר להכריח ראש עיר שלא רוצה אצלו חרדים – להתאים עבורנו תוכניות ומכרזים. ועדות התכנון קשובות לראשי הערים ושומעות התנגדות ברורה למהלך. אנחנו חייבים לשבת ולמפות, לבדוק איפה יש אזורים שבהם אפשר להירשם בתוך שנה מהיום, ולרכוש דירות שיהיו מוכנות בעוד שלוש שנים. באותם מקומות צריך להידבר עם ראשי הערים, לגייס את משרד האוצר וללכת לרשויות עם תוכנית ברורה. נוכל להתקדם רק כאשר ראשי הערים יבינו, ולא רק מאיתנו אלא בעיקר מהאוצר, שהם ירוויחו מהתאמת תוכניות בנייה לחרדים".

בשביל שזה יקרה, צריך משנה סדורה ובעיקר אחידה, של כלל חברי הכנסת החרדים. בדיוק כמו בתיקוני חוק הגיוס, שפרוש הוביל ביחד עם גפני, בגיבוי מוחלט של שאר החברים. היו כאלה ששתקו, אחרים תמכו, אך לרה"מ וליתר המעורבים, היה ברור לאורך כל הדרך שהדוברים החרדים – מייצגים את כלל חברי הכנסת של המגזר, ושמים לו אקדח פוליטי על השולחן.

"בתחילת הקדנציה", אומר פרוש בהומור שחור, "כשהיה הקרב בין אראלים למצוקים, בינינו לבין ש"ס, על תפקיד סגן שר החינוך, שאלו אותי למה אני לא לוקח את תפקיד סגן שר השיכון. אמרתי שאין לי שום עניין לקחת תפקיד בלי כלי עבודה, ולצערי אני לא רואה שמשהו השתנה".

שינוי אחד לטובה, ניכר בכל זאת בשבועיים האחרונים – עם הגברת המעורבות הרבנית. על נטילת המושכות של כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שכינס אליו את ח"כי יהדות התורה ודרש פתרונות, כבר דובר כאן, ובהערכה רבה (גם הראיון שהעניק מוזס השבוע לארי קלמן במגזין 'כל ישראל', שווה קריאה). בשבועות האחרונים, שותפים לתהליך מאחורי הקלעים גם ראשי-ישיבות, ליטאים וספרדים, שחלקם נועדו בשעתו עם שר האוצר, ויצאו עם תחושה קשה של חוסר אונים.

בשבוע שעבר תוארה כאן, על פי מדרג חשיבות, מצוקת עולם התורה לפני מצוקת הדיור. קבלו תיקון: מדובר באותה מצוקה, כשמחירי הדירות שנוסקים לשמיים, מאלצים חתנים צעירים לעבור במסלול מהיר מדי מקודש לחול, משמיים לארץ.

בניגוד לפעם הקודמת, כשראשי הישיבות תרו את הארץ כדי להכיר את המצוקה ולזהות רעיונות, הרי שבפעם הזאת הם מתכוונים להציג לחברי הכנסת פתרונות ישימים, שחלקם סוקרו כאן בהרחבה בשבועות האחרונים. את הקו המנחה אפשר לתמצת במשפט המנצח של יעקב אשר: איננו מבקשים להיות בן יקיר של ממשלת ישראל, אך לא נסכים להיות בן חורג.

עכשיו, כשראשי הישיבות מפסיקים את לימודם כדי להגות בתוכניות נדל"ן, כבר לא מדובר רק בקולו של האזרח הקטן, אלא ב'דעת תורה'. עת לעשות לה' הפרו תורתך, ואם התורה הקדושה מושבתת כדי לטכס עצה, תורת המשחקים הפוליטית, על אחת כמה וכמה.

אם מצוקת הבוחרים לא הועילה, אולי קריאת ראשי הישיבות, בשם הבחורים המגיעים לפרקם, תגרום לפוליטיקאים לשבת סביב שולחן אחד ולהגיע לנוסחה ברורה שתונח כדרישה על שולחנם של ראש-הממשלה ושר האוצר. לא אחרי שהתקציב יאושר, אלא דקה אחת לפני. הסוסים עוד באורווה, המושכות וגם השוט, בידי יו"ר ועדת הכספים ויתר החברים. אם לא עכשיו, אימתי.

על המפית

אם ננהג כחברי הכנסת ונתעלם לרגע ממצוקת הדיור, הרי שבשאר התחומים, לא היו ימים טובים לחרדים בכלל ולעולם התורה בפרט, כימי העברת תקציב המדינה תחת שרביטו של יו"ר ועדה חרדי. גפני עושה זאת במיומנות עליה העיד ראש הממשלה לפני שבוע בוועידת המודיע. לתקציב הישיבות הוחזרה העטרה וקדנציית לפיד נשכחה כלא הייתה.

אפילו חוק העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה ובחברות ממשלתיות, שגפני דרש להעביר מיידית בוועדת חוקה, עלה אתמול (שלישי) להצבעה, כפי שהבטיח גפני בכותרת 'קו עיתונות' לפני שבוע. כששרת המשפטים איילת שקד הציעה לדחות את ההצבעה בגלל הבעייתיות בהגדרת 'מיהו חרדי', הזכיר לה גפני שההפניה בהצעת החוק, היא לאותן הגדרות שהיא עצמה אימצה בוועדת שקד – והחילה בחוק הגיוס. "אם לא תצביעו עכשיו, גם אני אפסיק את הדיונים בוועדה שלי. אסע לבני ברק עד יום חמישי ולא אצביע על כלום", הבהיר גפני עם קריצה לחוק ההסדרה.

יו"ר הוועדה סלומינסקי, שגפני האשים כגורם שעיכב את החוק, מיהר להגיש רוויזיה. נכון למועד כתיבת השורות, הקרב טרם הוכרע. אם הלחץ של גפני יעשה את שלו, והחוק אכן יעבור בקריאה שנייה ושלישית בקרוב ממש, נשמח לכנותו, 'חוק גפני', בתקווה שהיישום בשטח יהיה מעשי יותר ממימוש 'חוק נהרי'.

בתקופת העברת תקציב, נחמד להתרפק, לאו דווקא בערגה, על מה שהיה פה בימים ההם, בזמן הזה. הנציגים החרדים חילקו ביניהם לא רק את פרוסות העוגה אלא גם את הפירורים, לפי מפתח סיעתי. היו אלה ימי הייחודיים העליזים, כשקריטריון החלוקה היה מדד הקשרים והקרבה. יו"ר הוועדה הנוכחי שעשה אז את צעדיו הראשונים בפוליטיקה ניהל מלחמת יחיד נגד השיטה. במבט לאחור, על רקע גלגול העיניים של הפוליטיקאים עם חשיפת פרשת הצוללות, קשה להאמין שבימים ההם, אלו היו הנורמות התקינות.

מסמך שנשמר בארכיון על ידי אחד הצדדים המעורבים ומתפרסם כאן לראשונה, אחרי כל כך הרבה שנים, מלמד עד כמה העולם שהפוליטיקאים החרדים הכירו – השתנה. על מפית נייר של מלון המרכז מופיעים שמותיהם של ארבעת ח"כי יהדות התורה: שמלקה (הלפרט), פרוש (מנחם), צא"י (לורנץ) שפירא (מוניה), עם סכומים והעברות, בתוספת קריטריונים שוויוניים כמו "מגיע לו", "עודף", וקודים נוספים שמוכרים בעולם חלפני הכספים.

גפני יכול לשבת ולספר במשך שעות – איזו כברת דרך ארוכה עברנו מאז ועד היום, אבל לפעמים נדמה שגם הוא מתגעגע לאותם ימים, כשעל הצוואר לא ישבו פקידים ויועצים משפטיים. השבוע, התקבלה בלשכתו תגובת מנהל אגף הישיבות (ובשם הרשמי: אגף בכיר מוסדות תורניים) עמוס צייאדה, שממשיך להתעקש ולאסור על מוסדות פנימייתיים לנוער חרדי מנותק, לקבל תקציבים בשני סעיפים שונים, מאגף הישיבות במשרד החינוך וממשרד הרווחה. צייאדה הוציא הנחיה ולפיה מדובר בכפל תמיכות אסור, וגפני בתגובה, תמה בסרקזם מדוע הנחיה זו לא מיושמת על ישיבות ההסדר, שמתוקצבות בכפל, ממשרד הביטחון וממשרד החינוך.

התשובה המתפתלת של צייאדה מלמדת שאת השקיפות בת-ימינו, כמו חלון עם זכוכית חלבית, אפשר לאטום כשרוצים. צייאדה מסביר בתשובתו כי התמיכה בישיבות ההסדר אומנם מועברת ממשרד הביטחון, אך לישיבות היא מגיעה דרך הצינור של משרד החינוך. זאת, לעומת תקציב משרד הרווחה לנושרים חרדים, שאינו מועבר דרך משרד החינוך, ולפיכך מוגדר ככפל תמיכות אסור.

"לגבי ישיבות ההסדר", משיב צייאדה במכתב שמתפרסם כאן לראשונה, "הוסדר במבחן התמיכה כי תמיכת משרד הביטחון עבור אחזקת התלמידים בישיבות שהתחיילו, בתקופת השירות ללא תשלום שלהם, מועברת לתקציב התמיכה במוסדות תורניים, ותוספת התמיכה משולמת במגבלה האמורה במבחנים של המוסדות התורניים. מוסדות נוח"ם, שהמדינה רוכשת את שירותיהם מופעלת (הטעות במקור – א.ב.) במתכונת נפרדת לחלוטין, ע"י משרד הרווחה, ולכן היא חלופית לתמיכה לפי כל המבחנים לתמיכה במוסדות תורניים".

הדעת לא מקבלת תשובה מהסוג הזה, הואיל ומאליה עולה השאלה, מדוע אותו מודל שנסרג לישיבות ההסדר ומאפשר העברת תקציב ממשרד הביטחון דרך משרד החינוך, לא יכול להיות מיושם גם בישיבות לנושרים חרדים. שהרי גם כאן אפשר להעביר את תקציבי הרווחה דרך הצינור של משרד החינוך – ובא לנושר גואל.

צייאדה האיש, אינו הנושא, אבל לסיפור הזה, כדוגמה המלמדת על מגמה, יש שורה תחתונה עצובה. חזקה על כל רפורמה משרדית ושקיפות תקציבית, שתפורש לרעת החרדים על ידי פקידים אפרוריים שנושאים את שם השקיפות כדי להפוך אותנו לשקופים. רשמית, אנחנו אומנם על המפה, אך היו גם אי אלו יתרונות לתקופה שבה היינו על המפית, והכספים הועברו בהתאם ל'תוכנית החלוקה' שגובשה במלון המרכז.

תגובה אחת
  1. קראנו על פעילות להקמת שכונה חדשה של מאות יח"ד במעלה העיר אלעד ליד המחצבה, יבורכו משמים על היוזמה הברוכה, אולם חשוב לתת את הדעת ולעורר על תופעה חמורה ומהותית הקשורה לכל האזור הנ"ל שאינה ידועה כ"כ.

    באזור ההוא ובסמיכות של ממש לאיזור המיועד להקמת השכונה, פועלת מחצבת הנסון, מחצה ענקית הפועלת כבר שנים רבות (בנסיעה בכביש החדש רואים אותה ממש מקרוב)

    כתוצאה מהפיצוצים התכופים והעמוקים שהם מבצעים בשעות הבוקר והצהריים, כבר שנים רבות שכל הקירות והתקרות בבתים ובבניינים שברח' ברטנורא ראב"ד והרי"ף סדוקים ורעועים, ולא עוזר שיפוץ או חידוש הבית, כעבור תקופה מופיעים שוב ושוב השברים בקירות,

    משנה לשנה מחמירה התופעה ובכל חודש מבחינים הדיירים בביתם בעוד עשרות פיצוצים וסדקים ענקיים לאורך ולרוחב בגגות ובקירות הבית והכל כתוצאה מהרעידות המורגשות שיש בכל יום בערך מהפיצוצים במחצבה הסמוכה

    מן הראוי היה שעיריית אלעד תדאג לתבוע אותם בשם כל דיירי העיר שלכולם יש כאלה סדקים של נזק מתמשך למבנים, וכל הפחות תדאג להפסקת העבודות במחצבה.

    חשוב בהקדם שמישהו יתעשת וירים את הכפפה בענין חשוב זה של ניטור וניטרול המחצבה דבר המשפיע על קשיי הנשימה של תינוקות וילדים.

    מצורף פרוטוקול משנת 2009 מישיבת הוועדה לפניות הציבור בכנסת לגבי פעילות מחצבת הנסון ובו מתחייבת הנהלת המחצבה לעצור את העבודות כעבור 9 שנים, ובפרט אם יאשרו להם לחצוב עוד 20 שנה המצב בלתי אפשרי ובלתי נסבל מבחי' אסטטית ומבחי' בטיחותית. לעמידותם של יסודות הבנין והמבנים.

    בחודשים האחרונים החלה עיריית אלעד לקבל תקציבים שמנים של מליוני שקלים מרווחי המחצבה, מה שאומר שהשכנים ימשיכו לסבול והעירייה לא תפעל מצידה כדי לעצור את העבודות המסכנים את התושבים הן מבחינה בריאותית והן מבחינה בטיחותית.

    אז כדאי שהציבור ידע שהשכונה החדשה אמורה לקום בסמיכות הזויה למחצבה, מה שאומר שהבתים הללו יסבלו מסכנת הפיצוצים והרעידות בוקר וערב וכן מסדקים בקירות לאורך ימים ושנים, חשוב שיקחו זאת בחשבון על איכות חיים

השארת תגובה