הטראמפ שלנו / חנני בלייך עם חמש יחידות

לאחרונה אני פתאום שם לב, שעצם זה שאני רושם את המטלות, שהן נמצאות אצלי מסודרות היטב בפתקים ובסלולרי, גורמת לי שלא לעשות אותן בכלל. חנני בלייך עם חמש יחידות לסיכום שבוע

אולי יגלה לו איך שולטים. טראמפ ונתניהו (קובי גדעון/לע"מ)
אולי יגלה לו איך שולטים. טראמפ ונתניהו (קובי גדעון/לע"מ)

1. 

ואחרי הכל, הוא ראש הממשלה שלנו. הוא זה שמנווט את המדינה, זה שמשמש כאחראי הישיר לענייני הביטחון ולענייני התקציבים בפרובינציה הקטנה שלנו, האיש שקרוב מכולם לכפתור האדום (יש אחד כזה בכלל בישראל?) ומי שמחליט אם לזרום למלחמה בקיץ או לא.

מי שהתחיל לאחרונה לטנף בתגובות ארוכות על כל מי שרק מנסה לשאול על דרכו כמה שאלות, ומי שהחל לתקוף חריפות אנשי תקשורת וותיקים ומוערכים רק מפני שהעזו להציג תחקירים על התנהלותו, הוא ראש הממשלה שלנו. מי שמתנהג פתאום כמו אחרון התגרנים בשוק הסמוך לביתכם, הוא לא רק התגרן הסמוך לביתכם, אלא ראש הממשלה שלכם.

זה קרה בשבוע שעבר עם התגובה הארוכה כגלות שנתן לתחקיר של אילנה דיין, בה בחר שלא להתייחס כלל לממצאים שהתחקיר העלה (למרות שנשאל 32 שאלות קונקרטיות), אלא בחר במניפסט ארוך ובזוי להשמיץ את העיתונאית, שגם אם אכן שייכת לחוגי השמאל, אין זה אומר שמה שהעלתה בתחקיר שפרסמה אינו נכון. הוא בחר (ואולי בשכל, מצדו) להסיט את הנושא מהתחקיר הענייני לתגובה הארוכה והמשמיצה-אישית שנתן לאותו תחקיר.

וזה קרה גם השבוע עם תגובה מפורטת ומשמיצה לא פחות שנתן לערוץ 10, שגם הוא מצדו פרסם תחקיר על התנהלותו של ראש הממשלה ובני משפחתו. הערוץ, אגב, החליט לא להתבזות גם הוא ולפרסם את התגובה, ונתניהו מצא אפיק משלו להביא אותה לידיעת הציבור. הנה חלקים ממנה: "ערוץ 10 שהפגין על 'סתימת פיות' כאשר עמד בפני סגירה על פי חוק כשלא שילם את חובותיו למדינה בסך מיליונים על חשבון הציבור, עתר בבקשה להוריד את ערוץ 20. כיום הם הפגינו את אותה מידה של צביעות כאשר סתמו לנו את הפה וצינזרו את תגובתנו להלן: ערוץ 10 כבר לא מנסים להעמיד פנים שהם כלי תקשורת אובייקטיבי ולא כלי תעמולה. טפטוף הרעל היום יומי כנגד ראש הממשלה ומשפחתו נועד לעשות שטיפת מוח לציבור באופן השקוף ביותר. שידורי 2 כתבות ההכפשה על בנו של ראש הממשלה במהדורה אחת מדברות בעד עצמן. אין כמעט אזרח בישראל שלוקח ברצינות את שידורי התעמולה שלכם, ואולי זה מסביר את הרייטינג".

אפעס, לשמוע משפט ישיר כזה מראש ממשלה, בסגנון "אין כמעט אזרח שלוקח ברצינות את שידורי התעמולה שלכם, אולי זה מסביר את הרייטינג", היה לי באמת קצת מוזר ויוצא דופן, במיוחד אחרי שזה מגיע שבוע אחרי התגובה המשתלחת שנתן כאמור לאילנה דיין. אז שאלתי את עצמי: מה קורה כאן? מה גרם לאחרונה לראש הממשלה קצת לרדת מהפסים, ובמקום לשתוק או להגיב תגובות ענייניות (או מקסימום להגיד: "לא יהיה כלום, כי לא היה כלום") – להתחיל להשתלח בכלי תקשורת מרכזיים, וממש בשפת ביבים (מה שציטטנו עוד היה עדין לעומת השאר)? זו התנהלות ממלכתית? כך מדבר ומתנהג ראש ממשלה?

אבל ככל שחשבתי על זה, הבנתי שאני דווקא זה שלא מבין. מה, אני לא שם לב מה קורה בעולם בחודשים האחרונים? העדינות והענייניות מזמן נעלמו מהכדור שלנו. הרי מי נבחר להיות נשיא ארה"ב? אדם עדין, ענייני, מקצועי ונטול פניות? ממש לא. אדם וולגרי, גס, מישהו שחושב מהבטן, שקשה לו לשלוט על עצמו. ודווקא האדם הזה הצליח להביא עשרות מיליונים שיצביעו עבורו ויכניסו אותו לדפי ההיסטוריה כנשיא המטורלל בתבל.

קרוב לוודאי, אם כן, שנתניהו קם בוקר אחד ואמר לעצמו: אם זה מה שהולך היום, זה מה שגם אני אתן. ובאחת החל להפציץ בהתקפות, בהשתלחויות, בהשמצות ובשפת רחוב. אין מה לעשות, זה מה שקהל המצביעים כנראה אוהב כרגע.

אז הנה, לא צריך להרחיק מרחק 12 שעות טיסה. גם לנו יש טראמפ משלנו, חדש מהניילון.

2.

טוב, את הסיפור הזה שהיה פה השבוע, אין אפילו אפשרות להגדיר. זו לא פארסה, זו לא בדיחה, אני לא יודע מה זה. זה פשוט אחד הדברים המוזרים ששמעתי בחיי.

הגיע כאן לביקור בשבוע שעבר ראש הממשלה הרוסי, דמיטרי מדבדב, וסייר בכמה מקומות וערך כמה פגישות עם בכירי המדינה. במהלך ביקורו הגיע לסיור במכון הוולקני עם שר החקלאות אורי אריאל, וזה הראה לו את מיטב החדשנות הישראלית בתחום. בהמשך הם עברו ליד רחפן משוכלל, גאוותם של אנשי המכון, וראש הממשלה הרוסי הביע כנראה התפעלות מיוחדת מהתוצר שלפניו. ראה אורי אריאל את ההתלהבות של ראש הממשלה הרוסי, פנה למנכ"ל משרדו שעמד לידו ושאל אותו: "נו, ניתן לו?", ענה לו המנכ"ל: "ניתן, ניתן". ובהחלטה של רגע ולמרות התנגדות מוחלטת של אנשי המכון, הודיע השר אריאל לראה"מ הרוסי שהוא מעניק לו כרגע את הרחפן, מתנה בשווי 200,000 שקלים. ללא אישור מלמעלה, ללא תיאום, ללא כלום. הרחפן הזה אפילו לא חיכה כמה ימים למשלוח מכובד, אלא כבר הצטרף מיד למטוסו של מדבדב שחזר לרוסיה. יממה לאחר מכן מתברר כי השלט, זה שמפעיל את הרחפן ושגם עלותו היא עשרות אלפי שקלים, לא הגיע יחד עם הרחפן ואנשי המכון מסרבים מצדם להעניק גם אותו. ובתווך נמצאת גם הסתבכות דיפלומטית עם ממשלת ספרד וארה"ב, בשל רכיבי הרחפן שיוצרו אצלם ונאסרו להעברה למדינה שלישית.

הייתי שמח מאד לבשר לכם שהקטע האחרון הוא מין מתיחה, בדיחה לפורים, סיפור סאטירי, וסתם קוריוז שלא היה ולא נברא. אבל לא. זה קרה באמת. השבוע, בישראל 2016. מדינה של טראמפיזציה, כבר אמרנו?

3.

מכיוון שיש לי, כמו לכל בן אדם אחר, שורה של מטלות המוטלות לפתחי יומם ולילה (תשלומי חשבונות, פגישות, ארגונים, קניות, תיקונים ומה לא), אני משתדל כבר כמה שנים להיות מסודר. כל מטלת נכתבת על פתק, או למצער בתזכיר בסלולרי, ועם עשייתה – נמחקת ומותירה אצלי עוד חלל רגוע בלב. עוד משהו נעשה.

אבל לאחרונה אני פתאום שם לב, שעצם זה שאני רושם את המטלות, שהן נמצאות אצלי מסודרות היטב בפתקים ובסלולרי, גורמת לי שלא לעשות אותן בכלל… "מה דחוף לי דווקא כרגע לשלם את החשמל. זה הרי כתוב לי, אני לא אשכח, נעשה את זה כבר מחר", זו מחשבה שעוברת לי לאחרונה על יותר מידי מטלות שאני כותב לעצמי. כלומר השלב הזה שבו רשימת המטלות עוברת מהכח אל הפועל – פשוט נעלמה אצלי.

טוב, זה שאני מודע לזה, זה כבר חצי הדרך לפיתרון. אבל זה באמת לא לעניין. אני חייב להתחיל לעשות עם עצמי משהו בנושא הזה ולעבוד על זה עם עצמי. טוב, זו עוד מטלה לעשות. איפה הפתק?

4.

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם", אומר אברהם אבינו לאורחיו בפרשת השבוע, פרשת וירא. ורש"י מסביר שהיה זה "טריק". אברהם חשש שהם עובדי עבודה זרה ומשתחווים לאבק רגליהם, ולכן רצה שירחצו את הרגלים במים, שיבטלו את העבודה זרה שבאבק הרגליים.

תסכימו איתי שמכל העבודות-זרות שאולי שמעתם עליהן במהלך חייכם (פסלים, בודהיזם וכו'), העבודה לאבק הרגליים היא המוזרה שבהן. מי עובד לאבק הרגליים?

אמר הילקוט שמעוני: מהי העבודה זרה לאבק שברגליים? ובכן, לעתים אדם חושב לעצמו בסיפוק: איך הרווחתי את כל הכסף הרב שצברתי בחשבון הבנק? בעבודה קשה. אני לא מתבטל, אני נודד בין משרדי העסקים הגדולים, נפגש עם כל המי ומי, לא מפספס אף אירוע שאולי יש סיכוי "לתפור" ממנו משהו, ורץ מעיר לעיר לחפש הזדמנויות.

כלומר, "כוחי ועוצם ידי". זהו אם כן אדם שעובד לאבק שברגליו…

5.

כמה פעמים קרה לכם השבוע ש:

שטוב שההגה לא בידיים של אגד ואל-על, אחרי הקריסה בקבר רחל והשביתה ההזויה של הטייסים. רגע, ההגה בעצם כן בידיים שלהם. אופס.

השארת תגובה