המאמר ההלכתי שקבע: מעשה אזריה לא בסדר

מאמר הלכתי ארוך ומנומק קובע כי מעשיו של החייל היורה מחברון אלאור אזריה לא היה על פי ההלכה. למה מרדכי בן דוד עדיין רלוונטי מתמיד? וכמה פעמים מרטתם לעצמכם את השיער השבוע? חנני בלייך עם 5 יחידות

אלאור אזריה, החייל שירה במחבל שנוטרל בחברון (צילום: פייסבוק)
אלאור אזריה, החייל שירה במחבל שנוטרל בחברון (צילום: פייסבוק)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

1.

ביום שלישי בבוקר, כמעט שקמתי מוקדם מאד, לחפש את תעודת הזהות שלי (שמזמן לא השתמשתי בה. אני לא עובר בידוק בטחוני כל שעתיים) ואת ספח הבוחר, וללכת לבית הספר הקרוב למגוריי כדי להצביע. באמת.

לקח לי זמן להבין או בעצם להיזכר שאני לא מצביע. בוקר יום שלישי, הטררם הגדול בעיצומו, בשיא, מכל עבר אני שומע על הבחירות, על המועמדים, הסיכויים והסקרים – אבל כל זה בכלל במדינה אחרת. כאן אין בחירות.

מי שעקב בחודשים האחרונים אחרי הסיקור הבלתי נתפס בעיתונים הישראליים של הבחירות באמריקה, יכל בקלות להתבלבל ולחשוב שהבחירות הן פה. לא יודע איך סיקרו את הבחירות הללו בגרוזיה, ברוסיה, בסודן, באיראן או בהונגריה, אבל יש לי תחושה שלא ברמה הזו. בשבילנו אמריקה הגדולה היא עדיין כמו אמא מגינה, מלטפת, וחשוב לנו לשמוע על כל פיפס בדרך לבחירת הנשיא החדש של ארצות הברית של אמריקה.

לפני ארבע שנים בדיוק, ביום הבחירות הקודמות בהן נבחר אובמה (בקדנציה השנייה שלו), הייתי בארה"ב. הייתי אמור להגיע באותו שבוע לענייני, ומכיוון שבכל מקרה האירוע בשבילו נסעתי באותו שבוע יצא יום לאחר הבחירות, אמרתי לעצמי: נו, כבר יש הזדמנות, כדאי להגיע יום לפני ולראות קצת כיצד נראה יום הבחירות האמריקני.

והאמת? התאכזבתי. נחתי בשעת בוקר מוקדמת של יום הבחירות, שיצא גם אז ביום שלישי (ה-6 לנובמבר 2012. וסליחה שלא ביצעתי תחקיר מעמיק האם בכל פעם הבחירות נערכות דווקא בימי שלישי), וציפיתי לראות את המראה המוכר מהארץ: שלטים, הפגנות, תומכים, מפגני-ראווה, רמקולים, סטיקרים, דוכנים. בקיצור, הפנינג הבחירות המוכר לעייפה מהארץ.

את כל זה דווקא לא ראיתי. מה ראיתי? כלום. חברים שלי היו ממש צריכים להסביר שהנה פה יש קלפי ושם יש עוד קלפי. לא הייתה תכונה, לא הייתה אווירה. ריח של שעמום באוויר (וזה לא שאובמה התמודד אז נגד עצמו, כן? גם אז היה מועמד נגדי די-רציני, מיט רומני). ממש חיפשתי בכח להרגיש אווירה של בחירות, אבל חוץ מכמה מודעות בחירות שמצאתי באחד הרחובות וחוץ מכרוז שבכל זאת שמעתי ברחובות בורו פארק, אי-אפשר היה לחוש שיום בחירות היום.

אחר יום הבחירות הנוכחי, כבר עקבתי מרחוק, מכאן. אבל נדמה לי – תקנו אותי אם אני טועה – שהפעם דווקא לא היה משעמם ביום הבחירות ברחובות האמריקניים. לא ברור לי עדיין מספיק האם זו דמותו של טראמפ או גם זו של קלינטון שגרמו לכל הטררם הזה, אבל מה שברור הוא שלטראמפ מגיע מאיתנו פרחים, משתי סיבות עיקריות: ראשית, בבחירתו הוא מנע מהעיתונות החרדית את הבעיה הקשה של פרסום תמונת נשיאת ארה"ב במשך 4 השנים הקרובות, ועל כך לבד יש לברך אותו. שנית, הוא עוד לא דרך רגע אחד בבית הלבן, וכבר לא משעמם. לכו תתארו לכם כיצד תיראנה 4 השנים הקרובות.

2.

בשבוע שעבר, ממש רגע לפני הבחירות הדרמטיות באמת בארה"ב, לא היה ל'וושינגטון פוסט' שום דבר מיוחד להתמקד בו, יותר מסיקור נרחב של פרשת "החייל היורה". כאילו אין בחירות בארה"ב, אין מאבקים, אין אמירות, פרשיות וסנסציות מקומיות בשבוע כה גורלי. רק חדשה עבשה למחצה ממדינה רחוקה, של פרשייה מקומית מישראל.

אבל ממש ימים ספורים לפני כן, נתקלתי בפרשיית "החייל היורה" במקום אחר לגמרי.

היה זה בשמחת תורה. רקדתי ורקדתי, ובשלב מסוים – כמו כל יהודי – נפניתי קצת לנוח, בצד, עם הסטנדר והשאריות של הפאקעל'ע שהילד שישב שם לפניי השאיר. על הסטנדר שמולי היה מונח לו הגיליון האחרון של הקובץ התורני "מוריה", שיוצא כבר עשרות שנים, אז ניצלתי את ההזדמנות ודפדפתי בו מעט.

בכלל, קובץ "מוריה" הוא גיליון מרתק לדפדוף (וכמובן גם ללימוד). כמה כללים קבועים ונושנים, מרכיבים אותו כבר שנים ארוכות. למשל, כלל הרבנים שחיים איתנו לאוי"ט מקבלים שם רק את התואר "הרב". זה המקום היחיד בו אתה יכול לקרוא שו"ת של מרן הגר"ח קנייבסקי תחת השם "הרב חיים קנייבסקי", וכך עוד הרבה מאד מגדולי ישראל שמקבלים את תואר "הרב" לבדה וללא אינפלציה של תארים. "הרב" וזהו. אלו מגדולי ישראל שנפטרו, לעומת זאת, מקבלים שם כולם את התואר "הגאון הרב".

אבל היה שם בכל זאת שם אחד יוצא דופן, שאפילו תואר "הרב" לא הוצמד לו. זהו איש העסקים צבי רייזמן, החברונע'ר מלוס אנג'לס שהיה מידידיו הטובים של הגרמ"מ חדש שנפטר השנה ואחראי גם לסדרת הספרים "רץ כצבי". התואר שמוצמד לו שם (ולפי מה ששמעתי, זה לדרישתו הוא, וזהו תואר שמופיע גם בספריו) הוא, "איש העסקים צבי רייזמן". במקום אחר בספר, בהקדשה שהקדיש לזכרו של ידידו הגרמ"מ, הוא חותם בתואר "איש העסקים והקובע עיתים לתורה, צבי רייזמן".

אותו רייזמן כתב שם מאמר תורני-הלכתי ארוך ומנומק בעניין החייל היורה אלאור אזריה. הרי לאינספור היבטים של הפרשיה הזו התייחסו כאן בחודשים האחרונים, אך אף אחד לא טרח לבדוק מה אומרת על כך ההלכה. האם מותר להרוג מחבל שכבר מנוטרל? ובכן, בשביל המסוקרנים שבכם, קראתי את המאמר הארוך והמנומק הזה עד תומו. המסקנה היא, לכל אורכו, שלכתחילה אין אף דעה הלכתית שמתירה הריגת המחבל במצב כזה. אם כבר הנידונים הם אחרים, האם הוא צריך לעשות על כך תשובה ובאיזה אופן, מה דין כהן שהרג בסיטואציה כזו – לעניין עבודה לאחר מכן בבית המקדש, ועוד. אבל המסקנה הגורפת כאמור, היא שהמעשה לא היה לפי ההלכה.

האם גם האמירה ההלכתית הזו תוכל להיות גם היא כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות'?

3.

שמעתי שהיה מי ש"הספיד", במירכאות, בימים האחרונים באחד מכלי התקשורת את הזמר הוותיק מרדכי בן דוד. טען שהוא שחוק, עייף, ושהגיע זמנו לפנות את מקומו.

לא יודע מדוע הוא כתב זאת, אני רק יודע שביום ראשון שעבר ראיתי את בן דוד מול קהל ענק של בחורי ישיבה בפתח תקווה, בקומזיץ מרגש ויפה יחד עם "המנגנים", ואני דווקא חושב שראיתי אותו בתפארתו.

זהו אחד הזמרים היחידים שכשהוא שר משהו, בעיקר שירי רגש, אתה מאמין לו. אתה מאמין לו כשהוא שר "עננו", מאמין לו כשהוא שר "ותערב", ומאמין לו גם כשהוא שר "משיח, משיח, אחכה לו בכל יום שיבוא". ותאמינו לי, אין כמעט זמרים כאלה היום.

במשך שעתיים ארוכות הוא שר, כשכל הבחורים שרים יחד אתו, סחף אותם אל מחוזות של רגש ושמחה. מי צריך יותר מזה. לא צריך שואו, לא צריך אורות ועשן. צריך רגש, צריך אמת, ואת זה מ.ב.ד. סיפק מולי על הבמה עוד ועוד. הכניס אותנו לאווירה המיוחדת, ריגש אותנו, שר איתנו, בקולו המיוחד, המתוק והכובש באמת, לא רק כסופרלטיב של יח"צנים.

איפה עוד ישנם זמרים כאיש ההוא.

4.

כשהפסוקים בפרשת השבוע, לך לך, מתארים את המחלוקת שהתגלעה בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט, הם משתמשים בתחילה במילה "ריב" ("ויהי ריב"), ולאחר מכן במילה "מריבה" ("אל נא תהי מריבה"). מה אומר השינוי הזה בלשון? אומר הבן איש חי: זוהי דרך המחלוקת. בתחילה היא "ריב" קטן, אך אז היא מתפתחת ונהיית ל"מריבה" גדולה, למין אֵם של מחלוקות ומריבות שמולידה אחריה עוד ועוד ריבים. אם רוצים לעצור את מפלצת המחלוקת לפני שכבר אי-אפשר יהיה להשתלט עליה, צריך לעצור אותה בעודה ריב קטן.

5.

כמה פעמים קרה לכם השבוע ש:

מרטתם את השיער ואמרתם לעצמכם: למה. למה היה דחוף לי לומר בכל מקום שהילארי תיקח את הבחירות האלה ובגדול, ואין צל של ספק בכך. למה.

השארת תגובה