סחף את אמריקה: ינון פלח מסכם את הבחירות

הם בזים לשיטה ולדרך שהממסד הישן מסמל. לא מפריע להם שטראמפ שפשט רגל פעם אחר פעם, שהעלים מיסים, שחשוד בפרשיות שחיתות ומוסר יהיה הנשיא הבא שלהם. לבוחר האמריקאי היו שיקולים אחרים. ינון פלח עם 10 נקודות לסיכום מערכת הבחירות האמריקנית

דונאלד טראמפ (צילום עמוד הפייסבוק)
דונאלד טראמפ (צילום עמוד הפייסבוק)

1.

זו הייתה דרמה של ממש. הלילה שבין שלישי לרביעי היה אחד מהלילות מורטי העצבים שידעה ארה"ב. לילה שייחרט בדברי ימיה ההיסטוריים של אמריקה.

בניגוד לתחזיות, בניגוד להערכות, לפרשנויות ולסקרים – דונלד טראמפ הוא הנשיא ה-45 של ארה"ב.

שמחת המנצחים אל מול תוגת המפסידים. אם בתחילת הלילה עוד נראו חיוכים במטה קלינטון, אט אט הם התחלפו במבטי תדהמה. הפנים אמרו הכל ולפנות בוקר, מבלי שלקינטון עצמה הגיעה למטה כדי להודות לתומכיה, התפזרו האלפים אל חשכת הלילה הניו-יורקי בידיעה שמנהיגת המפלגה שלהם נחלה הפסד בקלפי.

בחירות כה דרמטיות לא נראו כבר מזמן. טראמפ, שהודיע על מועמדותו לתפקיד נשיא ארה"ב בשלהי 2015, נתפס כקוריוז. אפילו במפלגתו לא חששו ממועמדותו שכן מלבדו התמודדו 15 מועמדים נוספים על התפקיד. בזה אחר זה הצליח טראמפ לנצח את כולם. הרפובליקאים היו בהלם. הם לא האמינו שזה קורה להם. שדווקא הוא יהיה מועמד המפלגה לכיבוש מחדש של הבית הלבן. בסתר ליבם, קיוו בכירי מפלגתו שיפסיד ויפנה את הבמה. הם כבר חשבו על היום שאחרי.

מנגד, במחנה קלינטון היו מאושרים מבחירתו של טראמפ כמועמד המפלגה הרפובליקנית. הם חשבו שאת הבחירות הללו הם יקחו על מגש של כסף.

ואז הגיע יום שלישי הגדול והמציאות טפחה על פניה של אמריקה. בבוקר יום רביעי התעוררה ארה"ב לעידן חדש. העידן הישן הלך לעולמו. לאמריקאים הממורמרים אין עוד צורך בו. הם כמהים למישהו שיחולל תקווה.

2.

קלינטון מול טראמפ. זה היה קרב איתנים עד לרגע האחרון. בשלב מסוים, כשעל מסכי הענק התקרב טראמפ למספר הזהב – 270 אלקטורים, הבינו גם בוושינגטון שטראמפ הופך מהלילה למנהיג המעצמה הגדולה בעולם.

תם עידן הפוליטי-קליקורקט. האמריקאים מאסו בשיטה, בממסד, בדרך ובסגנון שאמריקה התנהלה עד כה. נמאס להם ממילים מעונבות ומכובסות. נמאס להם מהדיפלומטיה הישנה. פשוט נמאס להם ממה שהיה עד היום. הם רוצים משהו חדש, משהו שעוד לא היה. טראמפ נתן להם את מה שאף אחד אחר לא נתן.

טראמפ בסגנונו הבוטה הצליח להרגיז כל מגזר אפשרי. הוא לעג לכולם, בעט במוסכמות, הלך נגד השיטה, הסתבך בשורה של פרשיות וסקנדלים ובכל זאת הצליח להדהים את אמריקה ואת העולם. לא כי הוא טוב יותר, מוכשר או מנוסה יותר. אין לו ניסיון כלל. הילארי לעומתה מגיעה עם רקורד ציבורי מרשים. ואולי דווקא זה היה לה לרועץ.

לאמריקאים נמאס ממיוחסים או ממשפחות מלוכה. מ-1989 ועד היום השלטון התנהל בידי שתי משפחות – בוש וקלינטון. שמונה שנות כהונה של בוש האב, שמונה שנות כהונה של בוש הבן, ובתווך שמונה שנות כהונה של ביל קלינטון ובשמונה השנים האחרונות, הילארי קלינטון כמזכירת המדינה של אובמה. האמריקאים לא היו מעוניינים בעוד שמונה שנות קלינטון. הם שבעו מזה.

זו הסיבה שקלינטון על אף התמיכה המאסיבית שזכתה לה, לא הצליחה להגיע אל היעד הנכסף. הרי הממסד כולו התייצב לצידה של קלינטון. מרבית כלי התקשורת צידדו במועמדותה. היא השקיעה למעלה ממיליארד דולר בקמפיין הבחירות היקר בהיסטוריה של ארה"ב. טראמפ הסתפק במחצית מהסכום הזה. קלינטון נהנתה מתמיכה של מרבית הידוענים האמריקאים. הוליווד התייצבה לצידה. מרבית אנשי התרבות בארה"ב קראו בקול להצביע עבורה. בעלה ביל קלינטון שנחשב לאחד הקמפיינרים הטובים בעולם התגייס לטובת הקמפיין. ברק אובמה, שנהנה מפופולאריות עצומה, הטיל את כל כובד משקלו לטובתה.

במבחן התוצאה, כולם נכשלו. במטה הבחירות שלה היו בטוחים שניצחונה מובטח. הם לא שיערו את עומק המשבר שעוברת החברה האמריקאית. הם לא הבינו שמאות מיליוני האמריקאים שמתגוררים במדינות מרוחקות לא חיים את מנהטן או את וושינגטון. הם בזים לשיטה ולדרך שהממסד הישן מסמל. לא מפריע להם שטראמפ שפשט רגל פעם אחר פעם, שהעלים מיסים במשך שני עשורים, שחשוד בפרשיות שחיתות ומוסר, יהיה הנשיא הבא שלהם. לא הפריע להם שארגון הקו-קלוקס-קלאן האנטישמי הביע בטראמפ תמיכה בגלוי. לבוחר האמריקאי היו שיקולים אחרים והם לא היו קשורים לדיפלומטיה וליחסים בין מדינות.

טראמפ דיבר בגובה העיניים של אזרחי ארה"ב. הוא דיבר לכיס שלהם ומשם הדרך לליבם הייתה קרובה. הוא הבטיח להגדיל את מספר מקומות העבודה. הוא הבטיח כלכלה אחרת. הוא הבטיח גאווה אמריקאית. הוא הבטיח להם את כל מה שהממסד האמריקאי המיושן לא יכול היה להבטיח לו.

והאמריקאים האמינו לו. הם האמינו שרק מי שבא מבחוץ, מישהו שלא הסתאב ולא הולך לפי הכללים המקובלים, יוכל להביא שינוי של ממש. טראמפ ניצח את המשחק למרות שרמס ולעג לאותם כללי משחק.

טראמפ הוא לא רק האיש. זוהי תופעה חד פעמית שרק ארצות הברית של אמריקה יכולה לייצר. הטראמפיזם חי וקיים. אם זה קרה לאמריקאים זה יכול לקרות לכל מדינה.

3.

כמו ילד שמסיים לשחק בצעצוע, מעייניו וליבו נתונים לעבר הצעצוע הבא. זה בדיוק התהליך שעברה האומה האמריקאית בשנים האחרונות.

לפני שמונה שנים ברק אובמה היה התקווה לשינוי, סמל החדשנות. היום הוא כבר חלק מהממסד המסואב שהאמריקאים מאסו בו.

בעוד ארבע או שמונה שנים, טראמפ יהפוך לחלק מאותו ממסד. אחרי שנים ארוכות במסדרונות הבית הלבן, יבין גם טראמפ שכללי המשחק לא משתנים ברגע שהמשחק מתחיל באמת.

בעוד ארבע שנים הוא יבקש פעם נוספת את אמון בוחריו. בטוחני שאף אחד כבר לא יהמר על הפסד נוסף של טראמפ. ההלצה האמריקאית מספרת שברחבי אמריקה הגדולה נרשמו בימים האחרונים תורים ארוכים בחנויות הכובעים. לא, הם לא הפכו לקאובויים. הם פשוט מבינים שהגיע הזמן לאכול את הכובע.

4.

התקשורת האמריקאית, שברובה מצדדת במפלגה הדמוקרטית, מתקשה לגלגל על הלשון את הביטוי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

עבורם זה בלתי נתפס. בדיוק כמו בישראל, התקשורת חיה בפלנטה אחרת. היא משדרת את מה שהיא מאמינה בו. היא לא בהכרח משקפת את רחשי לב העם. בישראל קוראים לזה מדינת תל אביב. באמריקה זו מדינת מנהטן. הניתוק בין התקשורת לאזרחים היה כה גדול, עד כדי כך שכמעט אף סקר של כלי שידור מרכזי לא העניק  לטראמפ יתרון כלשהו.

תוצאות הבחירות העניקו שיעור חשוב לתקשורת האמריקאית. כוחה מוגבל והיכולת שלה לקבוע את סדר היום מוגבל אף הוא.

בישראל כמו בארה"ב, אין חדש תחת השמש.

5.

האמריקאים, בעיקר אלו שנמנים על המחנה המפסיד, שואלים מה הלאה? לאיזה עידן אמריקה הולכת?

החל מה-20 בינואר, יום כניסת הנשיא לבית הלבן, טראמפ יבין שלנצח בבחירות זו משימה אחת, אבל היא הפחות משמעותית בקריירה שלו. על שולחנו יונחו להכרעה שורה ארוכה של סוגיות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות הרי גורל, שברובם אין לו מושג ומעולם לא עסק בהם.

הוא לבטח לא יהיה שם לבד. סוללה של אנשי מקצוע מקיפים אותו. האם יצליח להפתיע גם במהלך כהונתו, או שטראמפ הוא הגימיק הטוב ביותר שאמריקה הוציאה תחת ידה?

ימים לא רחוקים יגידו.

6.

כשהסתיימו הבחירות בישראל והליכוד זכה ב-30 מנדטים בניגוד לתחזיות המוקדמות, הבינו גם הסוקרים שהפעם הגיע תורם לספוג את אש הביקורת.

היו להם כמובן הסברים וניתוחים סטטיסטיים כדי להסביר את כישלונם הגדול בחיזוי תוצאות הבחירות. אבל כל זה לא הפריע להם להמשיך ולערוך סקרים ולפרסם אותם כאילו שלא נכשלו פעם אחר פעם.

בעצם, למה לא. הם הרי לא עומדים למבחן הבוחר. הם לא צריכים לתת דין וחשבון. מקסימום מספקים הסבר שמורכב מכמה מונחים מקצועיים שהקורא או המאזין הממוצע מתקשה לרדת לסוף דעתם, מתרצים את עצמם שהכל בטווח הטעות הסטטיסטית, ובא לציון גואל.

הרי ערב הבחירות הבאות נראה את אותם מכוני סקרים מספקים שוב ושוב סקרי דעת קהל. זו מלאכתם וזו פרנסתם. לא על כך אני מלין. אני תוהה על עצמנו. האם מישהו מאיתנו היה מסכים לקחת לביתו איש מקצוע שכשל פעם אחר פעם. הדעת נותנת שלא היינו שוכרים את שירותיו של נגר שהארונות שהרכיב התפרקו בזה אחר זה.

הדברים אמורים גם לגבי מכוני הסקרים בארה"ב. לכל אורך הדרך קלינטון הובילה. לפחות ע"פ הסקרים. בחלקם בשניים עד שלושה אחוזים ובחלקם בשישה ושבעה אחוזים.

"סקרים הם לא תחזית למה שיקרה", הסבירה – או לפחות ניסתה להסביר – הסוקרת ד"ר מינה צמח את המפולת של מכוני הסקרים האמריקאים. אם כך, מדוע משקיעים בכך הון רב, אם ממילא מידת האפקטיביות שלהם נתונה בספק.

על אף שהמציאות כידוע טפחה על פניהם, תהיו בטוחים שהסוקרים ימשיכו במלאכתם. הם לא זקוקים לתת דין וחשבון. איש לא בחר בהם לתפקיד והצלחתם או כישלונם תלויה אך ורק ביכולת שלהם להמשיך לשכנע את כולנו שסקרים הם עדיין כלי עבודה יעיל במערכות בחירות.

טראמפ הוכיח השבוע שגם בעניין הזה, אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.

7.

כרגיל, גם הישראלים נחלקו בעמדותיהם. בישראל, קלינטון נהנתה מתמיכה גבוהה יותר מזו של טראמפ.

ובכל-זאת, אם לשפוט על פי ההצהרות, טראמפ נחשב לידיד ישראל. העובדה שאחת התרומות הגדולות שקיבל לקמפיין הגיעה משלדון אדלסון, מקורבו, ידידו ויש שיאמרו פטרונו של נתניהו, משחקת לטובתו של ראש הממשלה.

אין זה סוד שממשל אובמה הנוכחי לא היה שבע רצון מהעובדה שנתניהו מכהן כראש ממשלת ישראל. קלינטון, לפחות בעניין הזה, הייתה ממשיכה את מורשתו. סביר להניח שבבית ברחוב בלפור בירושלים, השתחררה לה אנחת רווחה משהתברר שטראמפ ניצח את הבחירות.

לנתניהו וטראמפ לא מעט מכנים משותפים. שניהם התמודדו מול תקשורת עוינת ויכלו לה. שניהם קמפיינרים של איש אחד ששיווקו בעיקר את עצמם. הם חזות הכל. הופעה של איש אחד. הם גם רואים עין בעין נושאים מדיניים רבים. אם טראמפ יעביר את שגירות ארה"ב לירושלים כפי שהבטיח, זו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה.

לא מן הנמנע שהיחסים בין ארה"ב לישראל יגיעו לפסגות חדשות בעידן החדש. טראמפ הוא בעיקר בלתי צפוי. העובדה שנתניהו הוא מנהיג המדינה היחיד שטראמפ נפגש איתו בעיצומה של מערכת הבחירות, יכולה רק להיטיב עם ראש ממשלת ישראל.

אם להשתמש בשפת ההימורים שאדלסון – החבר המשותף של נתניהו וטראמפ – כה מכיר, נתניהו הימר על הז'יטון הנכון.

8.

זו הייתה מערכת בחירות רווית השמצות אישיות. טראמפ הלם בקלינטון פעם אחר פעם. הוא טוען שצריך להעמיד אותה לדין. הוא בז לה אישית. לה, לאובמה, ולכל מה שהיא מייצגת.

גם בצד השני לא טמנו את ידיהם בצלחת. אובמה, בנאום האחרון בלילה שלפני הבחירות, הזהיר מפני הסכנה הצפויה מבחירתו של טראמפ.

ובכל זאת, עם היוודע תוצאות הבחירות, נשמעה צפירת הרגעה. קלינטון מיהרה להתקשר לטראמפ ולברך אותו על ניצחונו. טראמפ הודה לה בפומבי גם בנאומו בפני תומכיו. גם אובמה התקשר לברך והזמין אותו כבר למחרת לבית הלבן.

ללמדנו, שלפחות בנקודה הזו, המסורת הישנה נמשכת. רבים ומתקוטטים כל הדרך אל הקלפי, אולם רגע לאחר סיומה של מערכת הבחירות, מאחדים כוחות ומשלבים ידיים.

זה לא אומר שבמטה טראמפ ימחלו לקלינטון מהר כל כך. כבר למחרת הבחירות מיהרה מנהלת מטה הבחירות של טראמפ להבהיר כי הם אינם שוללים אפשרות שימונה תובע מיוחד שיחקור את התנהלותה של קלינטון.

מטראמפ עצמו לא תשמעו משפט כזה. הוא יודע שעל כתפיו מונחת כעת משקולת כבדה. מנהיג העולם החופשי. עוד רגע, כשיתיישב על הכסא שאובמה מפנה עבורו, הוא יבין את גודל השעה ואת גודל האחריות.

כאשר יונחו בפניו סודותיה ומכמניה של ארה"ב, הוא יבין היטב עד כמה צודקת הקלישאה: דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

9.

מי שרוצה לתהות על קנקנו של טראמפ ולהבין לאן הרוח נושבת, כדאי שיעקוב אחר ההצהרות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

הנשיא הרוסי, שבינו לבין אובמה לא היו יחסי חברות קרובה, ייחל לניצחונו של טראמפ. רוסיה, שנחשבה מאז ומתמיד ליריב, גם בעיתות שלום, עשויה לחבור לארה"ב וביחד להוביל מהלכים משמעותיים בזירה הבינלאומית.

לרוסיה זרועות רבות. יש לה השפעה רבה על המתרחש במזרח התיכון ובייחוד בסוריה המדממת והשסועה. לא  בטוח שההתקרבות בין פוטין לטראמפ תסייע לישראל בעיצובו מחדש של המזרח התיכון.

פוטין היה מהראשונים ששיגר מברק ברכה לטראמפ ולברך אותו על ניצחונו. הוא איחל לטראמפ הצלחה וציין שהדיאלוג בין וושינגטון למוסקבה, ישרת את האינטרסים של שתי המדינות.

אין ספק שגם בכירי הפרשנים מתקשים להבין מה צופן העתיד. הסיבה פשוטה: טראמפ לא צפוי. החלטותיו לא תמיד נתמכות בהיגיון רצוף ועל פי תהליך קבלת החלטות מסודר. טראמפ פועל מהבטן, על פי אינסטינקטים. זה מה שהוביל אותו לתפקיד הנחשק. האם זה מה שישאיר אותו בחדר הסגלגל של הבית הלבן למשך ארבע שנים תמימות?

דבר אחד בטוח: לכתבים המסקרים את הבית הלבן תהיה עבודה רבה בשנים הקרובות. משעמם בטוח לא יהיה להם.

10.

הציטוט האלמוני שמסכם את מערכת הבחירות הסוערת: "הלכנו לישון עם נשיא שחור עם סבא מוסלמי והתעוררנו למחרת עם נשיא לבן עם נכד יהודי".

השארת תגובה