שמחה מוקדמת: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"

מוטב כי החוגגים את ניצחונו של טראמפ בישראל יאפסנו את רגשותיהם: פוליטיקאים לא ממהרים לקיים את הבטחותיהם, בוודאי כאשר המתמודד התורן לא נחשף מעולם למערכת שיקולים ציבורית סבוכה כמו זו בבית הלבן • וגם: המציאות הוכיחה כי מה שהיה טוב לנתניהו, היה טוב גם לטראמפ

דונלד טראמפ
דונלד טראמפ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. הקלישאה החבוטה הזו, הנשמעת בלא מעט סיטואציות, נכונה גם לתוצאות הבחירות בארה"ב. עם היוודע ניצחונו של טראמפ, יצא חלק מן הציבור הישראלי במחולות על בחירתו של הנשיא שנראה לעת עתה כי לא ימשיך את מורשת הנשיא הנוכחי ברק אובמה. על פניו, טראמפ יהיה שונה במדיניותו: יועציו תומכי ישראל, חלקם אף יהודים והוא נחשב לידידו משכבר הימים של נתניהו, אלא שדבר אחד שוכחים החוגגים, וזו הקלישאה הנבובה הפותחת את הטור הנוכחי.

הדבר נכון לכל מדינה, לכל מערכת בחירות ולכל סיטואציה בה נדרש אדם לגייס תמיכה בטרם הוא זוכה למבוקשו. הצהרות בחירות, מטבעם, אינם נאמרות בכדי לקיימם, אלא בכדי לגייס באמצעותם תמיכה פוליטית. המשפט "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", שימש לא מעט כותבי פרשנויות שניסו להסביר לקוראיהם מדוע הפוליטיקאי התורן לא קיים את הבטחותיו. נכון הדבר לגבי טראמפ: הנשיא הנבחר הצהיר במהלך מערכת הבחירות לא מעט הצהרות, חלקן מרחיקות לכת כביטול הסכם הגרעין וחלקן חסרות תקדים כהעברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים, צעד סמלי אך משמעותי בעיני העולם הערבי.

מבלי להתייחס להצהרות סותרות של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, הידוע גם כך בלשונו המהירה והמשתלחת, קשה להאמין כי הוא יעניק הכשר היסטורי להתנחלויות מעבר לקו הירוק בדמות אישור המשך הבנייה ורוח גבית להסדר בעמונה מהסיבות שיפורטו להלן.

גם בישראל המצב דומה: מידי בחירות חלק מן המועמדים, בעיקר מנהיגי המפלגות הימין, ממהרים להפריח הצהרות בנושאים שעל סדר היום, ולאחר הבחירות אינם מממשים הבטחותיהם. ראש הממשלה נתניהו עושה זאת עם ההבטחה לשינוי שיטת הממשל אותה הוא שולף מידי מערכת בחירות עוד מזמן התמודדותו על ראשות הממשלה בשנת 1996, שר הביטחון אביגדור ליברמן עשה זאת עם הפרחת איומים חד משמעיים לכיוונו של מנהיג חמאס עד למינויו לתפקיד מיניסטריאלי, או אז הסתגר שר הביטחון בלשכתו וקיווה כי ישכחו את הבטחותיו.

הסיבה הפשוטה היא הקלישאה הפותחת את שורות אלו: דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. וכמו שהגדיר זאת הפרשן אמנון אברמוביץ' כאשר נשאל האם יכול להיות כי בישראל הדרג המטכ"לי נוטה בהחלטותיו לצד השמאלי של המפה הפוליטית. לעיתים אלו מפקדים שעד מינויים לתפקידם החזיקו בעמדות פוליטיות ניציות. אברמוביץ' השיב בבהירות: זו אינה שמאלנות, אלא מקצוענות. המציאות המקצועית מחייבת צעדים הנראים כלפי חוץ כשמאלנים. אדם בעל תפקיד בכיר, ולא משנה אם יהא זה ראש ממשלה, שר ביטחון או מפקד בכיר נחשף לשיקולים שונים. המינוי לתפקיד הרם, חושף בפני בעל התפקיד רבדים אשר לא נחשף אליהם כשהפריח את הצהרותיו, ומשכך החלטותיו משתנות. את רבדים אלו, אגב, הוא לא יכול לחשוף בחלקם לציבור, לרוב מטעמי חיסיון וביטחון.

בארצות הברית הסיטואציה בולטת יותר. טראמפ, על פי רוב הפרשנים האמריקנים, לא הבין דבר וחצי דבר כאשר הציג את מדיניות ההגירה שלו שזכתה לגינויים גם מביתו הפוליטי, המפלגה הרפובליקנית. הדבר נכון גם לשאר הנושאים בהם הבטיח טראמפ לשנות סדרי עולם. האיש מעולם לא שימש במשרה ציבורית, ניסיונו הסתכם במישור העסקי. סך השיקולים העומדים בפני נבחר ציבור אינם שיקולי רווח והפסד אלא טובת הכלל ואילוצים הכרחיים. במקרה של ארצות הברית, טובת הכלל היא העולם כולו, לא ניתן יהיה לקבל החלטות פרסונליות בלי להתייחס להשלכות.

סימנים לרגיעתו היחסית ניתן היה לראות בנאום המפויס-משהו אותו נשא מיד לאחר הניצחון. היה צפוי, לפחות בעיני תומכיו, כי הוא יכתוש את המתמודד הדמוקרטית הילארי קלינטון ויחזור על הבטחתו לפתוח כנגדה בהליכים פליליים על מעורבותה בפרשיות המיילים או לכל הפחות ישתלח בציבור כזה או אחר כפי שנהג לכל אורך מערכת הבחירות. טראמפ בחר במקום זאת להשתמש בלשון רכה ולפנות גם למתנגדיו. יש שיאמרו כי הדבר נהוג בכל מערכת דמוקרטית, אך עם טמפרמנט כמו זה של הנשיא הנבחר, הדבר בלט.

כעת, לאחר מערכת הבחירות הסוערת שידעה ארה"ב מימיה, צפוי טראמפ למדוד את החלטותיו על פי פרמטרים מקצועיים, ולא על פי מדד הרייטינג לו זכה בנאומיו בעצרות שהפכו לשם דבר במערכת הבחירות לארצות הברית.

***

יש קו מקביל אותו ניתן למתוח בין ניצחונו של דונלד טראמפ לזה של בנימין נתניהו בבחירות האחרונות. בשניהם היה זה הפחד שהניע את המצביעים לקלפיות. בארה"ב, הפחד משלטון השחיתות של קלינטון, מהגירת מוסלמים, מעליית הטרור וממחסור במקומות עבודה בעקבות מדיניותה הכלכלית של קלינטון.

גם בישראל הפחד הניע את המצביעים לקלפיות. תזכורת קצרה: במהלך כל מערכת הבחירות נמנע נתניהו מלהתראיין לכלי התקשורת. בסקרים האחרונים לפני הבחירות המגמה הייתה ברורה: ניצחון ברור לבוז'י הרצוג ותבוסה לליכוד. בשלב זה יצא נתניהו לקרב חייו והעניק ראיונות לכל כלי התקשורת בהם הזהיר מעלייתה של 'המחנה הציוני' לשלטון, דבר שלטענתו היה מביא להסכמים מרחיקי לכת עם הפלסטינים. לכך הצטרף הסרטון הידוע מיום הבחירות בו הוא קרא לציבור להצביע מכיוון "שהערבים נוהרים לקלפיות". בסופו של יום התברר כי הפחד ניצח.

חלק לא קטן מבוחריו של נתניהו קובל על מחירי הדיור, יוקר המחיה, המיסים הגבוהים והביטחון המעורער לעיתים. כל אלו נעלמו עם הופעת הפחד. הפחד מן הלא נודע שהיה כרוך בניצחונו של הרצוג. גם חלק לא קטן מבוחריו של טראמפ לא הסכים עם אמירותיו כנגד מיעוטים, אך ביום הבחירות אלו הצביעו ברגליים, מסיבה מרכזית אחת: הפחד מן האלטרנטיבה.
גם את תבוסת הסוקרים בישראל ובארה"ב ניתן להסביר כך: רגש הפחד הוא בלתי ניתן לחיזוי.

תגובה אחת
  1. קשה הא????? אבל תופתעו כולכם שמאלנים !!!הוא יהיה טוב לישראל ולעם היושב בציון ..ולא לערבים כמו שהורגלתם!

השארת תגובה