תוספת שבת בירושלים; חובה להקפיד?

הלכה ברורה: מתשובותיו של הגר"ד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והשבוע: האם חובה להקפיד ולהקדים את כניסת השבת והדלקת הנרות בירושלים ארבעים דקות לפני השקיעה?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שאלה: האם חובה להקפיד ולהקדים את כניסת השבת והדלקת הנרות בירושלים ארבעים דקות לפני השקיעה?

תשובה: שיעור הזמן שצריך להוסיף מחול על הקודש, לא נתבאר בפירוש, ולכן מעיקר הדין צריך להוסיף מעט בזמן שהוא ודאי יום. ומנהג ישראל בהרבה מקומות להדליק נרות ולקבל שבת עשרים דקות קודם שקיעת החמה וכן ראוי לנהוג. והמחמיר לקבל עליו שבת בשעה מוקדמת יותר תבוא עליו ברכה, אבל מעיקר הדין אין צריך להחמיר ולהקדים יותר את כניסת השבת, ואין לסמוך על מה שכתוב בכמה לוחות שמנהג עיה"ק ירושלים לקבל שבת ארבעים דקות קודם שקיעת החמה.
ונראה שאף אצל עדות האשכנזים לא נהגו כן בדורות הקודמים. ומי שאיחר ולא הדליק נרות עשרים דקות קודם שקיעת החמה, יכול להקל להדליק נרות ולקבל שבת עד חמש דקות קודם שקיעת החמה.

ונבאר כאן בקצרה כמה מיסודות דיני קבלת תוספת שבת מבעוד יום.

א. מצוות עשה להוסיף מחול על הקודש, בין בשבתות ובין בימים טובים ובין ביום הכיפורים. ותוספת מחול על הקודש אינה אלא מצוות עשה, והעושה מלאכה בזמן תוספת מחול על הקוד, הרי הוא מבטל מצוות עשה, אבל העושה מלאכה בשבתות ובימים טובים וביום הכיפורים עצמם, הרי הוא עובר גם על מצות לא תעשה, ובשבתות יש בנוסף על כך חיוב סקילה לעושה במזיד (ובשוגג חייב להביא קרבן חטאת), וביום הכיפורים יש חיוב כרת לעושה במזיד (ובשוגג חייב חטאת).

ב. והרמב"ם (פרק א'מהלכות שביתת עשור הלכה ו') כתב דין תוספת מחול על הקודש לעניין חיוב התענית ביום הכיפורים, ולא הזכיר דין תוספת מחול על הקודש לעניין איסור מלאכה, בין לעניין שבת ובין לעניין יום הכיפורים ובין לעניין ימים טובים, והמגיד משנה כתב בדעת הרמב"ם שסובר שדין תוספת מחול על הקודש מהתורה אינו אלא לעניין התענית ביום הכיפורים, וכתב מרן הבית יוסף לבאר, דהיינו שלהרמב"ם אין דין תוספת מחול על הקודש כלל לעניין איסור מלאכה ואפילו מדרבנן. ויש מהאחרונים שכתבו שלדעת הרמב"ם יש דין תוספת מחול על הקודש מדאורייתא גם לעניים מלאכה, בין בשבתות בין ביום הכיפורים ובין בימים טובים. ויש אומרים שלדעת הרמב"ם יש דין תוספת מחול על הקודש לעניין מלאכה על כל פנים מדרבנן.

ג. ולדעת רבים מרבותינו הראשונים, ובכללם הרי"ף והראש שהם עמודי ההוראה, דין תוספת מחול על הקודש הוא מן התורה בין לעניין תענית יום הכיפורים, ובין לעניין איסור מלאכה בשבתות וביום הכיפורים, ובימים טובים. ויש מהראשונים שסוברים שדין תוספת שבת ויום הכיפורים וימים טובים אינו אלא מדרבנן, והסמיכוהו חכמים על הפסוק.

ד. ולעניין הלכה, מדברי השלחן ערוך (סימן רצג סעיף ב') שכתב לעניין מוצאי שבת שצריך להיזהר מלעשות מלאכה עד עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, מבואר יוצא שסובר שצריך להוסיף מחול על הקודש אף לעניין איסור עשיית מלאכה בשבת, שברי בבית יוסף (שם) כתב לבאר דין זה משום תוספת מחול על הקודש, ולכן אף על פי שלעיל (סימן רסא סעיף ב') הביא דין תוספת מחול על הקודש בשם "יש אומרים", ולהלן (סימן תרח) הביא דין תוספת מחול על הקודש לעניין יום הכיפורים רק לגבי דין התענית, מכל מקום לעניין הלכה יש לומר שדעתו שיש דין תוספת מן התורה גם מאיסור עשיית מלאכה בין בשבתות בין ביום הכיפורים ובין בימים טובים.

ה. לדעת רבים מרבותינו הראשונים, זמן תוספת מחול על הקודש צריך להיות מבעוד יום, ואין הדבר מועיל שיקבל עליו תוספת מחול על הקודש בשקיעת החמה שהוא כבר זמן בין השמשות. ויש חולקים ואומרים שאשפר לקבל עליו תוספת שבת גם בזמן בין השמשות. ומרן השלחן ערוך (סימן רסא סעיף ב') פסק, שתוספת מחול על הקודש צריכה להיות מבעוד יום קודם שיגיע זמן בין השמשות. (ומכיוון שמנהג כל ישראל בזמנינו כשיטת הגאונים לעניין זמן בין השמשות, ראוי להחמיר שתהיה קבלת שבת קודם שקיעת החמה לשיטת הגאונים. ועיין עוד להלן בעניין כיצד מקבל עליו תוספת שבת).

ו. אם רצה להקדים ולקבל עליו תוספת שבת ולהדליק הנרות הרשות בידו, ובלבד שלא יעשה כן קודם פלג המנחה, ופלג המנחה היינו שעה שעה ורבע קודם שקיעת החמה, וכן פשט המנהג. ויש לשער זמן פלג המנחה בשעות זמניות, דהיינו שיש לחלק את שעות היום מזריחת החמה ועד בשקיעה לשנים עשר חלקים שווים, וחלק אחד משנים עשר יהיה שעה זמנית.

ז. קבלת תוסת שבת צריכה להיות על ידי שיוציא בפירוש בשפתיו שמקבל עליו תוספת שבת, או שיאמר "מזמור שיר ליום השבת". אבל אם קיבל עליו תוספת שבת במחשבה,, לדעת מרן השלחן ערוך והרמ"א אין זה נחשב לקבלה כלל, ורשאי לאחר מכן לחזור בו ולעשות מלאכה כל זמן שלא שקעה החמה, ומאידך גיסא, לא קיים בקבלה כזאת מצוות קבלת תוספת שבת, וצריך שיוציא בשפתיו שמקבל עליו מצוות תוספת מחול על הקודש.

ח. ולפי המבואר לעיל שקבלת תוספת שבת צריכה להיות מבעוד יום קודם שקיעת החמה, ראוי להחמיר ולהקדים תפילת מנחה בערב שבת, באופן שיספיקו לומר "מזמור שיר ליום השבת" קודם שקיעת החמה, ולכל הפחות יספיקו לומר את הפיוט "לכה דודי" – עד "בואי כלה" שבסופו – קודם שקיעת החמה. ומכל מקום אם מחמת סיבה כלשהי התעכבו הציבור ולא התפללו מנחה עד סמוך לשקיעת החמה, אין זה מעכב, וכל שקיבלו עליהם את השבת בפירוש בזמן שהוא עדיין בין השמשות לשיטת הגאונים, קיימו מצוות תוספת מחול הקודש. (ויחיד שרואה שהציבור מתאחרים מלקבל שבת עד שקיעת החמה, יאמר בפיו קודם השקיעה שמקבל עליו מצוות תוספת שבת).

השארת תגובה