מהכנסייה לבית המדרש: בן הכומר שהפך לרב

כבנו של הכומר הראשי בעיר הנמל במקסיקו, אלפרד דיאז היה אמור להמשיך את אביו ככומר, אלא שלימוד בספר התנ"ך הוביל אותו ליהדות • בריאיון מיוחד ל'כל הזמן' מספר גר הצדק הרב יהודה פרץ את מסעות חייו

הרב יהודה פרץ
הרב יהודה פרץ

אלפרדו דיאז בן ה-18 התהלך בחדרו נסער. זה עתה חזר ממפגש עם חבריו ללימוד התנ"ך, שם נחשף לפירושים רבים, ומה שגילה לא נתן מנוח לנפשו. "לא ידעתי איך יכול להתרחש דבר כזה", הוא מספר. "מיליוני אנשים מאמינים בדבר שהוא לא אמת". את המפגש עם חבריו, האינטלקטואלים ברובם, הוא ערך בעקבות סתירות שמצאו בני החבורה בספר התנ"ך על פירושו הנוצרי. "היו לנו הרבה שאלות שנותרו ללא מענה".

עם היוודע השמועה בעיר מגוריו על הגעת ספרי תנ"ך עם עשרות תרגומים, מיהר אלפרדו לרכוש עותק אחד מכל תרגום והחל ללמוד בעיון את ההבדלים. והתוצאות, אכזבו את הנער הצעיר עמוקות: ככל שהעמיק בפירושים השונים, הוא הבחין כי ההבדלים נעשים תהומיים ואינם ניתנים להצלבה. גם אביו, כומר נכבד בעיר מגוריו, לא הצליח להשיב על שאלותיו הקשות על אמיתותה של הדת הנוצרית.

למעלה מ-20 שנה לאחר המקרה, אלפרדו דיאז, כיום גר הצדק הרב יהודה פרץ, עומד בראש משפחה עניפה מרובת צאצאים לצד תשעת אחיו שהלכו גם הם בדרכו. "לפעמים אני רואה יהודים שמתלוננים ולא מתאפק ואומר להם: זכיתם להיות יהודי, איך אתם יכולים להתלונן בצורה כזאת?", הוא אומר בראיון ל'כל הזמן'.

                                                                                        • • •

הרב יהודה פרץ, הוא אלפרדו דיאז, נולד בעיר הנמל המקסיקנית 'וורקרוז' לאב ששימש כראש כנסיה של קהילה נוצרית אדוקה. "למזלנו ידענו תנ"ך", מספר הרב פרץ בראיון. "לא הרבה יודעים, אבל תנ"ך זה הספר הכי נפוץ בעולם, יש אותו כמעט בכל בית, גם אצל הגויים. כמובן שגוי לא מחזיק תנ"ך כמו של היהודים, אלא כזה עם עיוותים, אבל יש הערכה לספר". אביו, סיקסטו דיאז, שימש ככומר בקהילה הלא-קטנה בעיר הנמל עליה נמנו כמה עשרות משפחות נוצריות. "השתייכנו לאוונגליסטים, גויים אוהדי ישראל. נוצרים לכל דבר, אך מכבדים את העם היהודי ומתפללים לשלומו".

מגיל קטן ספג אלפרדו הצעיר הערכה לעם היהודי לצד אדיקות בלתי מתפשרת בפירוש הנוצרי לספר התנ"ך. "המנהג בקהילה היה להתכנס מדי פעם יחד עם כל חברי הקהילה וללמוד את ספר התנ"ך. בזמן ההתכנסות, הגויים היו משתדלים להיכנס להרגשה של ביטול וענווה, והיו מתפללים. לא היה שם סידור, כל אחד מלמל לעצמו". לאחר התיפלה, היו מקריאים פסוקי תנ"ך, כאשר כל אחד מן המשתתפים הביא את פירושו. "אני זוכר שתמיד הייתי מביא פירושים אחרים, כאלו שאף אחד לא אמר. לכן אבא ייעד אותי להמשיך את דרכו כבר מגיל קטן".

כאשר הרב פרץ נזכר בתיפלותיו בגיל צעיר, הוא מבקש להדגיש את האבחנה אותה הוא קיבל מטקסים אלו. "אחרי שהייתי בתיפלות הללו, נהייתי מאוד רגיש לכל העניין של התפילה. אני יודע לראות מתי אדם מתכוון לתפילה ומתי לא. אני רגיש לנימה. לצערנו, יש כאלו שמדקלמים, אבל גם זה טוב".

וכך חלפו להן השנים. אלפרדו הצעיר סופג אט אט את דרכו של אביו, כאשר במקביל הוא מתחיל בלימודי ארכיטקטורה לצד משחקי בייסבול. "עד היום הספורט מאוד חשוב באמריקה", הוא מסביר. אלא שדווקא הספורט, הוא שפקח את עיניו של אלפרדו. "בגלל הספורט התחלתי לנסוע יותר וראיתי עולם. ואז גיליתי שיש בנצרות הרבה מאוד כתות, כולן תחת הנצרות וכולן חושבות שהן צודקות והשאר טועות. אין זרם מרכזי. וכך, בוויכוחים אידאולוגים, שמעתי הרבה שאלות של הציבור, כת כלפי כת אחרת, ועלו לי שאלות על אמיתותה של הדת הנוצרית".

על הספינה: אלפי ספרי תנ"ך

בתווך, אביו של אלפרדו, שחפץ כי בנו ימשיך את דרכו, המשיך את הכשרתו. "בגיל צעיר יחסית", מספר הרב יהודה פרץ, "כבר התחלתי לדבר בפני קהל. בשל עובדת היותנו מיסיונרים, המטרה שלנו הייתה להפיץ את הדת שלנו לכולם". למרות זאת, אלפרדו סירב בגיל 13 לטבול לנצרות. "לא יודע מדוע, אבל כבר אז הרגשתי שאם אני אעשה את זה, זה יהיה בלתי הפיך וסירבתי". למרות הכשרתו להמשיך את דרך אביו, הספקות בנוגע לאמיתותה של הדת הנוצרית, התעצמו בלבו של אלפרדו והוא החל מציג את שאלותיו בפני אנשים אותם החשיב לידענים. "היו המון סתירות בין התנ"ך המקורי לפירוש הנוצרי, אבל מה שאמרו לנו זה שהיהודים הם עיוורים לאמת, לכן אין להם את הפירוש שלנו". גם לוותיקן ברומא הוא הפנה שאלות אך אלו לא נענו. "טייחו אותי", הוא אומר.

התפנית המשמעותית בספקותיו, הייתה כאשר באחד מן הימים עגנה ספינה בעיר הנמל בה הוא התגורר. חברו, שאביו עבד במקום, סיפר כי על גבי האוניה שעגנה, ישנם אלפי ספרי תנ"ך מכל התרגומים והפירושים. "באותו רגע עלה במוחי רעיון", משחזר הרב פרץ. "החלטתי ללכת עם חברי לאוניה ולקנות ספר אחד מכל סוג ונצליב ביניהם. ככה חשבנו שנתרץ את הקושיות והסתירות". השמועה על תכניתם פשטה חיש מהר בין חבריהם, ואליהם הצטרפו כמה חבר'ה אינטלקטואלים, רכשו את הספרים, והחלו ללמדם לעומק במטרה להגיע לחקר האמת.

אלא שהקבוצה האינטלקטואלית התבדתה במהרה. "לאחר שלמדנו בספרים, התברר לנו שבכל הגרסאות תרגמו את התנ"ך באופן שסותר אחד את השני". בעקבות כך, רוב חברי הקבוצה עזבו המיזם. "זה היה מעייף, גילינו שביססנו את אמונתנו באוויר. אחרי שראינו שיש כל כך הרבה תרגומים, כבר לא היה לנו זכות לחשוב שהגרסה שאנחנו מכירים מקטנות, היא האמת".

באותו שלב, אלפרדו היה אובד עצות. "התפללתי לבורא עולם, לא ידעתי איך ממתפללים ולמי, אבל קיוויתי שהוא יעזור לי לצאת מהעולם שאני נמצא בו. לא כל היהודים מבינים שכביכול אנחנו באותו עולם, אבל לא באותו ממד. ההבדל התהומי בינינו הוא בתפיסה: אצל הגויים מלמדים שהיהודים קיבלו את התורה מסיני, שהם העם הנבחר, אבל מסבירים שהם עיוורים לפירוש האמיתי. לא הטלנו ספק על אמיתותה של התורה, אבל אמרנו שההסבר היהודי של התנ"ך הוא לא נכון". גם כאשר הספקות שלו ניקרו במוחו, לא חשב אלפרדו כי דווקא הדת היהודית היא זו האמיתית. "אמרו לי מקטנות שהם עיוורים, אז בכלל לא חשבתי שדווקא היהדות צודקת. זה היה נשמע לי מופרך".

תייר יהודי בוורקרוז

חלפו להם עוד כמה חודשים, ויום אחד פגש אלפרדו יהודי בעיר מגוריו. "לא גרנו עם יהודים, ולא הכרתי אף יהודי", מספר הרב פרץ על הפגישה ששינתה את חייו. "כשפגשתי את היהודי שבא לבקר בעיר הנמל, נדהמתי. ההילה שלו, האנרגיה שהוא הקרין, היו משהו שאני לא יכול להמחיש". ליהודי, ניסים יוסף שמו, לא היה סימן שהראה לאלפרדו כי הוא יהודי, אך לאחר שיחה קצרה גילה אלפרדו את מוצאו. "החלטתי להזמין אותו לביתי, ידעתי שבתנ"ך, יהודים הם 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. אז החלטתי לכבד את ביקורו, חייגתי לאבי ובישרתי לו שאני מגיע לבית עם יהודי".

אלפרדו הביא את היהודי לבית הוריו, ונדהם לגלות כי כל בני הקהילה במקום. "הסתבר שאבי טלפן לכל בני הקהילה ואמר להם שיהודי מגיע לבית", מסביר הרב פרץ. ניסים יוסף נכנס לבית, ולאחר קבלת פנים שערכו עבורו במקום, הוא התפנה להשיב לשאלות הקהל. "כולם הפנו לו שאלות, וגם אני בחרתי לשאול אותו כמה מהספקות שלי בדת הנוצרית". למרבה הפלא, היהודי הצעיר השיב לאלפרדו הסקרן על מרבית שאלותיו. "הוא התחיל להביא לנו מדברי חז"ל וענה כמעט על הכל. היו כמה שאלות שלא היה לו תשובה עליהן, והוא אמר שיש רבנים שיוכלו לענות לי עליהם".

לאחר השיחה, הציע ניסים יוסף לאלפרדו לנסוע למקסיקו סיטי, שם ישיבו רבנים מומחים על שאלותיו, אלא שאלפרדו הסתפק. "הייתי צריך לייצג את המדינה בגואטמלה בתחרות ספורט", הוא מסביר. "ובכלל, כל הצעד היה מתוך ספק, לא ידעתי אם יהיו לי תשובות ביהדות, וחששתי שאצא קרח מכאן ומכאן". לבסוף, לאחר לבטים רבים, החליט אלפרדו לצאת למקסיקו סיטי ולפגוש את הרבנים המקומיים. "לקחתי סיכון גדול על הלימודים ועל כל העתיד שלי, אבל בדיעבד זה היה צעד חכם".

לאחר כמה ימים בקרב בני הקהילה היהודית במקסיקו, היה ברור לאלפרדו כי האמת נמצאת ביהדות. "היה לי זכות גדולה להכיר את עם ישראל, לראות את האהבת ישראל שלא קיימת באף מקום בעולם. אין מילים לתאר את זה. מי שלא בא מן הגויים, לא יחוש את זה. הרי הנוצרים הכניסו את הדת הנוצרית בכוח הזרוע. מי שלא הסכים עמהם, שחטו אותו. ככה היה גם באיסלאם. ביהדות הבסיס הוא הפוך: אהבת ישראל ועזרה לזולת".

לאחר שהעמיק בתורה היהודית יחד עם בני הקהילה, החל אלפרדו להפנים את גודל העיוות בפירוש הנוצרי. "יש כאלו סילופים שאני לא מבין איך אנשים אינטלגנטים מאמינים בכך. הם פשוט השתילו סילופים לאורך כל התנ"ך. יהודים שואלים אותי איך יש גויים שלא רואים את העיוותים הללו. התשובה שלי היא פשוט כי הם מקבלים את זה כעובדה מוגמרת, לא עולה על דעתם שסילפו. אולי הפוך: כל גוי חושב שהיהודים סילפו". באותו רגע החליט אלפרדו להתגייר. "התביישתי להיות נוצרי", הוא מצהיר.

תשעת האחים בעקבות הגר

מכאן, הדרך לארץ ישראל הייתה סלולה. "חז"ל לימדונו", אומר הרב פרץ כבקי ורגיל, "כי אי אפשר לאהוב את בורא עולם בלי עם ישראל וארץ ישראל. לארץ ישראל החלטתי לבוא מיד עם התחלת תהליך הגיור". כאשר אנחנו שואלים את הרב כיצד הוא התמודד עם הפילוגים בציבור הישראלי, הוא שולף תשובה בהירה. "לא באתי לכאן בגלל האנשים", הוא מסביר. "באתי בגלל מצוות התורה. אנשים חלוקים בדעתם, זה דבר טבעי. בתחילת הדרך אמנם שאלתי על כך את חבריי, אבל קיבלתי תשובות: זו תופעה של ירידת הדורות. כל עוד שחלוקים על מצווה מסוימת, זה בסדר. כל אחד שומע לרבותיו, כמו שבהנהגות שלי אני הולך אחרי פסקיו של מרן הרב עובדיה יוסף".

לאחרונה יש טענות על יחס שונה לגרים וחוזרים בתשובה. הרגשת את זה?
"יש לי מסר חשוב לכל מי שחוזר בתשובה, מהניסיון שלי", פותח הרב פרץ ומספר על הפעם הראשונה בה ביקר בבית כנסת. היה זה טרם גיורו, וכשנכנס בשערי בית הכנסת. "ילדי ישראל הסתכלו עלי כאילו אני פושע, מאוד נפגעתי. אני הגעתי בדעה שהיהודים כביכול הנחילו ערכים, אז למה הם מתנהגים ככה? הרי גם אז הייתי גוי טוב, התאמצתי להיות דוגמה לאנושות. פתאום הילדים הללו נתנו לי הרגשה כ"כ רעה. בהבנה שלי זה היה: או שהם לא בסדר, או אני לא בסדר. כשראיתי את ההילה סביבם, הבנתי שאני לא בסדר".

לדברי הרב פרץ, סביב כל יהודי קיימת הילה שעין בלתי מזוינת אינה מבחינה בה כלל. "רק עין גויית תבחין בהבדל כי הנפש הגויית היא בתחתית. כאשר טכנאי יהיה במקום עבודתו, הוא לא יבחין שהוא מלוכלך. אך כאשר הוא יבקר באולם שמחות נוצץ ומפואר, הוא יבחין בלכלוך הרב שדבק בו. כשהייתי גוי, יכלתי להבחין בהילה המקיפה כל יהודי בלי שהוא מודע לה. כשאני יהודי, לא יכלתי להבחין בזה כי הגעתי כבר לקדושה".

במקהלת 101 הקולות

את ממד הטומאה בו שרויים הגויים בוחר הרב פרץ להמחיש באמצעות מקרים שאינם ידועים ליהודי מן השורה. "ידוע שאצל הגויים המתים חוגגים, הם מפריעים להם בלילה. יש סיפורים מסמרי שיער על מתים שנותרו בעולם הזה כי לא נקברו כהלכה. הגויים קוברים באמצעות שריפת הגופה או בהטמנת ארון בקרקע. במצב כזה, הגופה לא מגיעה לעפר ואין מנוחה לנפש. זה לא קורה אצלנו, אנחנו לא נמצאים ברובד הזה.

"כאשר אמא שלי התגיירה, בגיל 50", מספר הרב פרץ, "היא עבדה בבית ספר דתי ובאחד הימים היה לה קשה לעבוד והיא קראה לאחי, שהיה לפני גיור, שיבוא לעזור לה לנקות את הבית ספר. לפני שהוא הגיע, היא הרגישה שבאחד החדרים יש רוח, ממש כך. בהתחלה היא חשבה שהיא מדמיינת. היא עצרה את העבודה וביקשה מבנה שייכנס וגם הוא הרגיש את אותה ההרגשה. בסוף התברר ששמו את המזוזה בצורה הפוכה. יהודי שאני מספר לו דבר כזה, הוא לא מאמין. גוי מאמין כי הוא חווה את זה מפני שבממד שהוא נמצא, הוא חשוף לטומאה הזו. גם כיום, יש אצל הגויים אנשים שמשתמשים בכוחות הטומאה לעזור לאנשים. יותר קל עבורם להשתמש בכוחות הטומאה מאשר לעשות שימוש בכוחות קדושה.

"המסר שלי לבעלי התשובה הוא שברגע שהם יהיו חלק מהדבר אליו הם הגיעו, הם ירגישו שווים בין כולם. אדם שמחליט על הדרך שלו, יכבדו אותו. כשאני עולה לתורה אני מדגיש שאני 'יהודה פרץ בן אברהם אבינו'. אני גאה בזה. כשספרדי מתבייש במה שהוא ומנסה להשתכנז, הוא מסכן. יש לו תסכול עצמי. הוא לא יכול להבין שהוא זכה להיות בן למי שהוא".

אתה מייעץ מניסיונך האישי לגרים?
"היות ובמשך שנים העברתי הרצאות בעולם על סיפור חיי, רבני קהילות הכירו אותי והיו מפנים גרים אלי. שנים אני מתעסק בזה. אמנם אני לא מגייר אף אחד, אבל הסיפור שלי מסייע לאנשים המסופקים בדרכם".

אתה מופיע לא מעט, לעתים גם עם כלי נגינה. מה הקשר שלך לעולם הנגינה?
"עוד בתחילת דרכי ביהדות, התעסקתי בענייני מוזיקה עם מיכאל שטרייכר. למדתי פיתוח קול ועבדתי גם עם מונה רוזנבלום. היינו בין השאר במופע הגדול והבלתי נשכח של 'האסק', במקהלה של 101 הקולות, וזה מלווה אותי עד היום בפעילות שלי בעיר העתיקה, שם אנחנו נותנים מענה לחוצניקים שעורכים בר מצוות בכותל. אנחנו עושים תכנית בכדי שהילדים הללו יקבלו נתונים על היהדות, על התפילין".
מה עם בני משפחתך?

"ברוך ה' רובם התגיירו", מספר הרב יהודה פרץ. אמו, שהלכה לעולמה, התגיירה גם היא בגיל מבוגר. "תשעת אחיי התגיירו יחד איתי", הוא מספר. אביו ואחותו החליטו להישאר במקום הולדתם ולדבוק בדרך הנצרות. "הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל הדריך אותי שלא לדבר עם אבא בכלל בכל הקשור ביהדות, אלא להתמקד אך ורק במצוות כיבוד הורים. הדבר היחיד שאמרתי לו בנושא היה: 'אבא, אתה בעצמך התפללת כל החיים עלינו, על ילדיך, שנגדל ונהיה עבדי ה'. והנה, עכשיו אני עבד ה' באמת. אם אני מצטרף לעם ישראל – זו ההתגשמות של התפילות שלך'. על זה לא היה לו מה להשיב".
• • •

השארת תגובה