הגר"ד יוסף בהסבר מקיף: להחמיר בזמן רבינו תם?

הלכה ברורה: מתשובותיו של הגר"ד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והשבוע: האם ראוי להחמיר לעניין צאת השבת כשיטת רבינו תם?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שאלה:

האם ראוי להחמיר לעניין צאת השבת כשיטת רבינו תם?

תשובה:

נושא זה הוא אחד הנושאים הקשים והמסובכים בסוגיות הש"ס ובדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, ובעזה"י ובס"ד בכוונת אאמו"ר הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א, להוציא לאור בקרוב לקראת יום השנה השלישי לפטירתו של רבינו הגדול פוסק הדור, הסבא קדישא מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, קובץ גדול שידון בנושאים אלה בשם "כי בא השמש", ויאסוף ויברר סוגיות הש"ס ושיטות הראשונים והאחרונים בעניינים אלו, ונביא כאן בקצרה כמה מעיקרי המסקנות המבוארות בקובץ זה.

א. שיטת רבינו תם שבין השמשות אינו מתחיל מיד עם שקיעת השמש כשמתכסה השמש מן העין, אלא ישנן שתי שקיעות, השקיעה הראשונה היא מיד שמתכסה השמש מן העין, ובאותה שעה עדיין יום גמור הוא, ונמשך זמן זה עד שייעור מהלך שלושה מיל ורבע, (דהיינו חמישים ושמוחנה דקות וחצי, לפי חשבון מהלך המיל שמונה עשרה דקות), ואז הוא זמן שקיעה שניה, ומתחיל זמן בין השמשות, ונמשך בין השמשות כשיעור מהלך שלשות רבעי מיל (דהיינו שלוש עשרה דקות וחצי) ולאחר מכן הוא צאת הכוכבים, דהיינו כעבור שבעים ושתים דקות מזמן השקיעה הראשונה. וכשיטה זו של רבינו תם הסכימו רוב רבותינו הראשונים.

ב. אולם שיטת הגאונים שבין השמשות מתחיל מיד עם שקיעת השמש כשמסתיימת ירידת גלגל השמש מן האופק ואינו נראה יותר לעין, ונמשך כשיעור מהלך שלושת רבעי מיל (דהיינו שלוש עשרה דקות וחצי) ולאחר מכן הוא זמן צאת הכוכבים.

ג. דעת מרן השולחן ערוך (סימן רסא סעיף ב') כשיטת רבינו תם, בין להקל ובין להחמיר. ויש מהאחרונים שרצו לומר שהשולחן ערוך חזר בו בדין זה ופסק כשיטת הגאונים ואין דבריהם נכונים, ובוודאי שדעת השולחן ערוך מתחילה ועד סוף כדעת רבינו תם.

ד. אולם בזמנינו מנהג כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעניין ערב שבת כדעת הגאונים, ומבלים עליהם שבת קודם שקיעת החמה בעוד השמש על הארץ. וכן הסכימו רבים מרבותינו האחרונים, שהלכה כשיטת הגאונים, ושכן המנהג כשיטתם, ובוודאי שכן יש להורות לעניין ערב שבת, שאסור לעשות מלאכה אחר שקיעת החמה, וצריך לקבל עליו שבת בעוד השמש על הארץ.

ה. אמנם לענין מוצאי שבת, וכן לענין מוצאי יום הכיפורים ומוצאי ימים טובים, אף על פי שמנהג ישראל בכל מקומות מושבותיהם ששיטת הגאונים אף לענין מוצאי שבת, ומי שאינו חושש לשיטת רבינו תם אין למחות בידו, מכל מקום מכיון שדעת רוב רבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך ורבים מרבותינו האחרונים כדעת רבינו תם, ויש מהאחרונים שהעידו שנהגו במקומם כשיטת רבינו תם, לכן ראוי ונכון מאד לכל ירא שמים להחמיר במוצאי שבת כשיטת רבינו תם, ולא לעשות מלאכה עד כעבור שבעים ושתים דקות משקיעת החמה, ועל כל פנים ראוי להחמיר בזה במלאכות האסורות מן התורה.

ו. הנוהגים להחמיר בכל מוצאי שבת כשיטת רבינו תם, ראוי שינהגו כן אף במוצאי שבת חנוכה, ולא ידליקו נרות חנוכה עד שיגיע זמן צאת השבת כפי שיטת רבינו תם.

ז. אף הנוהגים בכל דבר כדעת רבינו האר"י, ראוי שיחמירו כשיטת רבינו תם, כי מפשט דברי האר"י בספר שער הכוונות, נראה שסובר כשיטת רבינו תם. ואמנם לפי מה שכתב הבן איש חי לפרש בדבריו, אין ראיה מדבריו שסובר כן, ומכל מקום גם לפי פירוש הבן איש חי לפרש בדבריו, אין ראיה מדבריו שסובר כן, ומכל מקום גם לפי פירוש הבן איש חי בדעת האר"י אין ראיה ברורה לומר שסובר כשיטת הגאונים ודלא כרבינו תם.

ח. הזמן האמור לעיל לענין בין השמשות, בין לשיטת הגאונים ובין לשיטת רבינו תם, הוא בשעות זמניות, ומה שנקטו זמן שלש עשרה דקות וחצי ושבעים ושתים דקות הם לפי הימים שבהם היום והלילה שוים, (דהיינו בימי ניסן ובימי תשרי בארץ ישראל), אבל בימים שבהם שעות היום ארוכות יותר משעות הלילה, דהיינו בימי הקיץ, יהיה זמן בין השמשות ארוך יותר, ובימים שבהם שעות היום קצרות יותר משעות הלילה, דהיינו בימי החורף, יהיה זמן בין השמשות קצר יותר.

ט. לדעת רבינו הגר"א וכמה מגדולי רבותינו האחרונים, הזמנים האמורים לעיל הנם לפי אופק ארץ ישראל ובבל וסביבותיהם, שהם קרובות לקו המשווה, אבל במדינות הנוטות לצד צפון, כגון מדינות צפון אירופה ומדינות צפון ארצות הברית, יהיה זמן בין השמשות הרבה יותר לפי האופק בכל מקום ומקום, ואף בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוים, יהיו זמנים אלו ארוכים יותר לפי האופק, ואפילו בימי החורף במדינות הנוטות לצד צפון יהיה זמן בין השמשות ארוך יותר מחמת ריחוקם מקו המשוה, ובימי הקיץ יתארך זמן בין השמשות הרבה יותר, וככל שרחוק אותו מקום מהקו המשוה יתארך יותר זמן בין השמשות, והיינו בין לשיטת הגאונים ובין לשיטת רבינו תם. ודברים מסתברים מאד, ויש לחוש לשיטתם על כל פנים לנוהגים כגאונים.

י. במדינות שבה זריחת השמש מתאחרת ביותר בימות החורף, (כגון בעיר פאריס שבצרפת, שבה פעמים שזריחת השמש היא קרוב לשעה 9:00 בבוקר), ויש שעת הדחק גדול לענין תפלת שחרית, יש לצרף שיטת הגר"א הנ"ל לענין מדינות הנוטות לצד צפון שזמן עלות השחר בהן הוא מוקדם יותר משעה ושתים עשרה דקות קודם זריחת השמש. ולכן יש להקל שיתחילו את התפלה באמירת הקורבנות בלא טלית ותפילין כשעה וחצי קודם זריחת השמש, ויתחילו באמירת ברוך שאמר ופסוקי דזמרה שעה ושתים עשרה דקות (בשעות שוות) קודם הזריחה, ואחר "ישתבח" קודם שיתחיל בברכות קריאת שמע, כשיהיה הזמן שעה ושש דקות קודם זריחת השמש, יתעטפו בטלית ויניחו תפילין בברכה, וימשיכו את תפילתם. (וכל זה אינו אלא בשעת הדחוק כשאי אפשר בעניין אחר, אבל מי שיכול להתפלל מאוחר יותר, אינו רשאי להתפלל תפילת שמונה עשרה קודם הנץ החמה, וכמבואר בשלחן ערוך סימן פט).

יא. מחלוקת הגאונים ורבינו תם, יסודותיה קדומים מאד מזמן הגאונים והראשונים, ונמשכה לאורך כל הדורות בין חכמי ישראל שהיו גרים במדינות שהאופק בהם שונה מאד זו מזו, וחלקם היו גרים במדינות אירופה, וחלקם היו גרים בארץ ישראל וסביבותיה, ולכן אי אפשר לומר שהראשונים הסוברים כרבינו תם טעו ח"ו בהבנת מציאות צאת הכוכבים, או שרבינו תם כתב את שיטתו מחמת שהיה גר בצרפת ולא ידע מהאופק של ארץ ישראל, או שכתב את שיטתו רק לפי האופק של צרפת, שהרי מצאנו לגדולי ישראל בתקופות הראשונים והאחרונים שפסקו כשיטת רבינו תם, ולכן שיטת רבינו תם שרירה וקיימת בכל המקומות.

השארת תגובה