מחממים יחסים: מלחמת השלום עם מצרים

עשרות שנים ידעו יחסי ישראל-מצרים עליות ובעיקר מורדות – על אף הסכם השלום, דעת הקהל תיעבה ומתעבת את מדינת ישראל על חלקה בסכסוך הפלסטיני ● בחודשים האחרונים נפל דבר: דיפלומטיות זהירה, לצד מחוות מינוריות ואינטרסים משותפים, הביאו להפשרת הקרח בין המדינות ● הנשיא המצרי פנה לאזרחי ישראל, השגרירים שבו למקומות שליחותם והחלה העבודה הסבוכה ביותר במהלך: שינוי דעת הקהל המצרית ● ובתוך כל זאת, התחולל השבוע אירוע הירי בו נהרג עובד קבלן של משרד הביטחון ● אלי שניידר חזר אחורה בזמן אל היחסים בין המדינות הנמצאים כעת בשיאן ● תמונת מצב

מצרים
מצרים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

היה זה ביום שלישי לפני שבוע. ירייה פילחה את השקט השורר בדרך כלל בגבול ישראל מצרים, כוחות הביטחון הוקפצו ועלה חשש מפיגוע טרור בגבול עם מצרים עמה היחסים התחממו לאחרונה. לאחר זמן קצר התברר כי בעקבות הירי שבוצע מהצד המצרי, נהרג עובד משרד הביטחון שעסק במקום במסגרת עבודות תחזוקה. אזור הגבול כולו, ובפרט אזור הר חריף בו התרחשו האירועים האחרונים, עומד מזה שנים בלב פולמוס אודות מידת בטיחותו, זאת בשל כמה אירועים חמורים שאירעו בו בעיקר בשנים האחרונות.

האירוע המרכזי בניהם היה מתקפת הטרור שאירעה בחודש אוגוסט 2012 בגבול ישראל-מצרים-רצועת עזה. במהלך התקרית, חדרו טרוריסטים לתחנת משטרה מצרית בצפון חצי האי סיני, רצחו 16 שוטרים וחיילים מצרים ופצעו שבעה, גנבו נגמ"ש ומשאית שאותה מילכדו בחומרי נפץ, ופרצו את הגבול עם ישראל, בסמוך לכרם שלום.

המשאית הממולכדת התפוצצה כשנתקעה בפילבוקס במעבר כרם שלום, והנגמ"ש הצליח לפרוץ את הגבול ולהמשיך לנסוע בתוך שטח ישראל עד שהושמד באמצעות טיל ששוגר על ידי מסוק קרב וירי טנקים של צה"ל. המחבלים שהשתתפו בתקיפה בישראל היו חמושים ברובי קלשניקוב וחגורים בחגורות נפץ, וכולם נהרגו בידי צה"ל. באירוע, בחסדי שמים, לא היו נפגעים בקרב כוחות צה"ל, אך התקרית מיקדה את תשומת הלב של כוחות הביטחון למקום שעד אז נחשב לשקט יחסית.

יומיים בלבד לאחר המתקפה בצפון סיני, פרצו קרבות קשים באזור בין מחבלים לצבא המצרי שהחל במבצע למיגורם. במבצע השתתפו מסוקי קרב, משוריינים ומאות חיילים מצבא מצרים, לשם מרדף אחר החמושים בסיני. המבצע, שהוגדר כהצלחה, הביא לחיסולם של 60 מחבלים בידי כוחות הביטחון המצריים, אך לא מיגר לגמרי את הטרור: במהלך השנים אירעו מספר תקריות עם הצבא המצרי, כמו בחילופי האש שנרשמו באוקטובר 2010 על הגבול והביאו לפציעתה של קצינה ולוחם, לפני כשנה וחצי נהרגו שניים במהלך ניסיון הברחה שכשל.

היסטוריה של מאבקים

בכדי להבין את יחסי הכוחות באזור, יש לחזור אחורה לקום המדינה. אז, בשנתה הראשונה של המדינה הצעירה, החל העימות מול מצרים, מה שברבות הימים יגיר דם רב משני הצדדים. 1948, עם הקמת המדינה, פלש הצבא המצרי לדרומה של ישראל, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. יחידות מצריות התקדמו דרך אזור רצועת עזה והצליחו לכבוש את באר שבע, הגיעו עד גשר עד הלום בפאתי אשדוד וניתקו את הקשר בין אזור הנגב משאר הארץ.

בהמשך, הצליחו הכוחות המצרים להגיע עד אזור הר חברון ולאזור הדרומי של ירושלים. בהמשך המלחמה הצליחו כוחות צה"ל להדוף את המתקפה המצרית וכבשו את שטחי הנגב עד סיני ואל עריש. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס. ההסכם קבע את הגבול בין מצרים לישראל, על בסיס הגבולות שהתקיימו בין מדינת ישראל המנדטורית למצרים בעבר, למעט רצועת עזה שעברה לידי מצרים.

8 שנים לאחר מכן, היה זה תורה של ישראל לפתוח בעימות שהחל על רקע רצונה של ישראל לחסל את בסיסי הפדאיון שתקפו אזרחים ישראלים. תחילה פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם בריטניה וצרפת במה שנודע לימים כמבצע קדש. האינטרס של מדינות בריטניה וצרפת היה להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. תוך זמן קצר, ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק.

הסכם הפרדת הכוחות שרד בקושי רב כעשרים שנה. במאי 1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, לאחר שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מיצרי טירן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במכה מקדימה נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.

סוגיית השליטה הישראלית בסיני תעסיק עוד רבות את המצרים שראו בה צעד מסוכן. צבא מצרים שיקם וחיזק את כוחותיו ויזם באזור תעלת סואץ תקריות גבול. תקריות אלו החמירו לאורך הזמן והתפתחו לכדי מלחמת ההתשה. נאצר, הודיע על ביטולה של הפסקת האש בין הצדדים והכריז כי ההתשה היא שתכריע בסופו של דבר את ישראל. מלחמת ההתשה נמשכה עד שנת 1970, אז הושגה הפסקת אש בעקבות קבלת תוכנית רוג'רס על ידי הצדדים. מותו של נאצר באותה שנה והחלפתו באנואר סאדאת, תרמו אף הם לתחושת הרגיעה בישראל שראתה בו מנהיג אפרורי.
השליטה הישראלית בסיני נמשכה גם בשנים הבאות, ובשנת 1973, אירעה המלחמה הקשה ביותר באזור שכונתה לימים מלחמת 'יום הכיפורים'. מצרים תקפה את ישראל במפתיע. בתחילת המלחמה הצליח הצבא המצרי לצלוח את תעלת סואץ ולכבוש שטחים לאורך הגדה המזרחית שלה, אולם בהמשך המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני.

על אף המצוקה המצרית והלחץ שהפעילה על המעצמות להשגת הפסקת אש לנוכח מצבה הצבאי בסוף המלחמה, במצרים הוצגה המלחמה כניצחון הירואי ש"מחה את חרפת 1967". רבים סבורים כי תפיסת המלחמה כניצחון מצרי אפשרה לסאדאת להתחיל במגעים עם ישראל וזאת לאחר שהחזיר את הכבוד האבוד למצרים. בשנת 1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. בספטמבר 1975 נחתם הסכם ביניים בין שתי המדינות, במסגרתו הורחבה הרצועה המצרית בסיני.

שלום מעורער

המפנה המשמעותי ביותר ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל ונאומו בכנסת. ביקור זה התאפשר לאחר שסאדאת הכריז במועצת העם המצרי על כוונתו לבקר בישראל ונענה בחיוב על ידי ראש הממשלה הישראלי מנחם בגין. יוזמה זו הרעידה את אמות הסיפים באזור, גרמה לסילוקה של מצרים מהליגה הערבית ויצרה בישראל תחושה של כמעט אחרית הימים. לאחר הביקור נפתח משא ומתן בין המדינות שידע קשיים רבים. בספטמבר 1978 חתמו שני הצדדים על הסכם מסגרת לשלום – הסכמי קמפ דייוויד על פיו תיסוג ישראל מסיני באופן מוחלט תמורת שלום מלא עם מצרים.

מספר חודשים לאחר מכן, ולאחר משא ומתן סבוך, חתמו שני הצדדים על הסכם השלום ביניהם במרץ 1979 על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון. במסגרת הסכם זה התחייבה ישראל לסגת מכל שטח סיני (המצרים לא דרשו את רצועת עזה ונפתח משא מתן על מתן אוטונומיה לפלסטינים) ולהרוס את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר ימית, תוך 3 שנים. לאחר הנסיגה הישראלית הראשונית מסיני והעברת אל עריש לידי המצרים הוחל בתהליך הנורמליזציה בין המדינות: נפתחו שגרירויות הדדיות והחלה הפעלת טיסות בין המדינות.
אלא שלמרות האידיליה בין המנהיגים בשני המדינות, ניכרה התנגדות עזה מאוד בקרב האזרחים המצרים להסכם השלום ומרבית הארגונים המקצועיים הוציאו מתוכם את החברים שקיימו קשרים עם ישראל. כמו כן בלטה התנגדותם החריפה של האחים המוסלמים במצרים להסכם. השיא היה בשלהי שנת 1981, אז ספג ההסכם מכה אנושה כאשר הנשיא סאדאת נרצח על ידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי שהתנגד להסכם השלום.

על אף הרצח, מילאה ישראל במלואם את התחייבויותיה בהסכם ושנתיים לאחר מכן, נהרסה העיר ימית לחלוטין ואחרון הישראלים עזב את סיני. נשיא מצרים החדש חוסני מובארק, התקשר לבגין והביע את הערכתו על הביצוע המדוקדק של הסכם השלום. למרות הנסיגה המלאה, תוך זמן קצר החלו היחסים בין המדינות להידרדר עם פרוץ מבצע שלום הגליל בשנת 1982. מצרים מיהרה להחזיר את השגריר שלה בתל אביב לקהיר ופעלה נמרצות לבידודה של ישראל בעולם. בשנים הבאות, מספר אירועי טרור בשגרירות ישראל בקהיר, קיררו עוד יותר את היחסים בין המדינות.

דעת קהל אנטישמית

מאז ועד היום לא התחולל שינוי של ממש ביחסי המדינות, אף לאחר חילופי השלטון שהתרחשו לפני מספר שנים, עם הדחתו של נשיא מצרים חוסני מובארק. השיא בקרירות היחסים ובשנאת הרחוב המצרי לישראל היה בשנת 2011, אז התרחשה תקיפת בניין שגרירות ישראל במצרים, במהלכה תקף ההמון את הבניין והשתלט עליו, תוך שהוא בוזז את תכולת חלק ממשרדי השגרירות. המאבטחים הישראלים בשגרירות עמדו בסכנה וחולצו בידי הצבא המצרי לאחר לחצים אמריקניים על השלטון הצבאי המצרי. בעקבות כך הוחזרו לישראל השגריר, עובדי השגרירות ובני משפחותיהם. סגן השגריר נותר כנציג הדיפלומטי היחיד של ישראל במצרים.

לפני מספר חודשים, שוב באה לידי ביטוי יחסם של המצרים לישראל. היה זה כאשר חבר פרלמנט מצרי בשם תאופיק עוכאשה, אירח את השגריר הישראלי בביתו והושעה לכל המושב הנוכחי. הפגישה אף הובילה להשלכת נעל עליו מצד חבר פרלמנט אחר. לא פחות מ-467 מ-595 חברי הפרלמנט תמכו בהרחקה, 17 התנגדו והיתר לא הצביעו או נמנעו. "חבר הפרלמנט נתן הבטחות כשאין לו סמכות או מעמד חוקי לדבר בשם המדינה", אמר יו"ר ועדת החקירה. "הוא לא עדכן את הפרלמנט בנושא ופגע בביטחון הלאומי. הוא העמיד את פרויקט סכר א-נהדה שבנילוס בפני סכנה ופגע ביחסים עם המדינות השכנות".

לצד זאת, יו"ר הפרלמנט המצרי הדוקטור עלי עבד אל-עאל, מיהר להבהיר בישיבה שדנה בעניינו של עוכאשה כי הפרלמנט מכבד את הסכם השלום עם ישראל כמו שהוא מכבד את ההסכמים והאמנות הבינלאומיות שחתומה עליהן מצרים. "המדינה המצרית עשתה את השלום הזה", אמר. "אנחנו מכבדים את השגרירויות שנמצאות במצרים. אנחנו לא מדברים על הפגישה עצמה של חבר הפרלמנט עם שגריר, אלא אנחנו דנים בעניינים הקשורים לביטחון הלאומי שחבר הפרלמנט עסק בהם במהלך הפגישה עם המדינה הזו".

דיפלומטיות זהירה

קריאתו של נשיא מצרים א-סיסי לפתוח במו"מ על הסכסוך הפלסטיני, חשפה את המגעים מאחורי הקלעים, המלמדים על התחממות ביחסים בין ישראל למצרים שבנשיאות א-סיסי. לקריאתו של א-סיסי קדם ביקור רשמי וגלוי של דורי גולד, אז מנכ"ל משרד החוץ, בקהיר. במהלך הביקור חנך גולד את שגרירות ישראל ותקע מזוזה. במקביל, שוחרר גם עודה טראבין, ערבי שהורשע בריגול למען ישראל וישב בכלא המצרי 15 שנה. ואם לא די בכל אלו, מונה שגריר מצרי חדש אחרי שלוש שנות היעדרות. לפני מספר חודשים, אף נפגש השגריר החדש עם ראש הממשלה נתניהו.

ההבנה היא כי האינטרסים הביטחוניים משותפים לשתי המדינות. בסיני מתחזק הסניף המקומי של דאעש, וברצועת עזה מחריף ארגון חמאס את פעולותיו כנגד הצבא המצרי שמצדו עושה הכל להצר את צעדיו ולהחריב את מנהרותיו.

אלא שהסוגיה המרכזית עמה מתמודדים היא היחס של הרחוב המצרי לישראל, הממשיך להיות עוין בשל הסוגיה הפלסטינית עליה התושבים לא מוכנים להתפשר. בראיון לאחרונה אמר השגריר הישראלי במצרים, דוד גוברין, כי אם היה יכול – היה יוצא משער הבית המאובטח ומטייל לבדו ברחובות קהיר, מה שכאמור לא ריאלי בשל המשטמה העזה לו רוחשים תושבי האזור. בראיון, שהתקיים בבית השגריר בקהיר, אמר גוברין כי "אנחנו מתכוונים לפעול בכמה מישורים: לחזק את היחסים הכלכליים, המסחריים והחקלאיים; כמו גם לחזק את הקשרים עם החברה האזרחית במצרים".

גוברין הזכיר את סוגיית הביטחון מול האתגרים מצד גורמי טרור. סוגיה לה שותפים ישראל ומצרים, "עומד בפנינו אתגר משותף של שמירה על יציבות ומאבק בטרור. אלו נושאים שחשובים לשתי המדינות, ואני שמח מאד להיות שותף וחלק ממערכת היחסים שמחזקת ותורמת לשיתוף הפעולה בינינו". לדבריו, "הייתי בתפקיד דיפלומטי במצרים בשנות ה-90, והייתי עד לפעילות מאד ענפה: ביקורי שרים, מנכ"לים של חברות, עיתונאים וגורמים נוספים. אנחנו מקווים שנגיע לאותה רמה של ביקורים הדדיים לטובת שתי המדינות".

במהלך הריאיון הוא התייחס שוב ושוב לאתגר הקשה מול יחסה של החברה המצרית לישראל ואמר כי "צריך להביא בחשבון שבמשך שנים ישראל ומצרים היו ביחסי עימות, והדבר הזה לוקח זמן. מדובר בתהליכים שלפעמים נמשכים דורות. מדובר בחינוך לשלום וכמובן להכרת האחר. אנחנו מתכוונים במסגרת הזאת לפנות לגורמים שונים ומגוונים במצרים, על מנת שיכירו את ישראל לא רק בהקשר של הסכסוך הישראלי ערבי – אלא גם בהיבטים אחרים".

ביקורו של שר החוץ המצרי סאמח שוכרי בישראל בחודש יולי השנה, הוסיף במידה רבה לאופטימיות בין הצדדים המקווים להשיב את היחסים לקדמותם. אבי יששכרוף, פרשן צבאי בכיר, טוען כי עבור מצרים, המלחמה המתנהלת בחצי האי סיני נגד תאי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), הפכה את ישראל לשותפה קריטית במלחמה בטרור האסלאמי, כזו שמוכנה לאשר כניסה של כוחות צבא מצרי לחצי האי. "גם מבחינת המדינות הסוניות האחרות באזור, המאבק בטרור הסוני הקיצוני הוא נדבך מרכזי באינטרסים המשותפים עם ישראל. עבור ערב הסעודית מתקיים כאן שיקול נוסף – האיום האיראני המרחף על האזור – שהפך את ריאד וירושלים לבעלות אינטרס משותף".

לדברי יששכרוף, הסוגייה הפלסטינית, אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של המדינות, אלא דווקא זו הביטחונית. "הנשיא א-סיסי עוקב מקרוב אחר המתרחש בזירה הפוליטית בישראל, והוא מבין את הגישה העוינת הרווחת בקרב הציבור הישראלי כלפי הפלסטינים. עם זאת, הוא גם מאמין באמת ובתמים שלנוכח התדמית החיובית כל כך שממנה הוא עצמו נהנה בציבור הישראלי, יש בידיו את היכולת לשכנע את הישראלים בדבר נחיצות תהליך מדיני עם הפלסטינים".

השארת תגובה