שטר התנאים הנצחי

איך נולד השיר הידוע "שטר התנאים" של אברהם פריד? ומה הקשר שלו לאר"י הקדוש, לקבלת שבת, ולרבי יואל מסאטמר? // גוונים של גרין

יוסי גרין
יוסי גרין
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שטר התנאים | לחן: יוסי גרין | ביצוע: אברהם פריד | עיבוד: משה לאופר

 

את הטור הנוכחי אני כותב, בתגובה לשאלה שאני נשאל פעמים רבות: האם היו שירים שכתבתי שהציבו בפניי אתגר משמעותי, שכמעט ועזבתי אותו, וכשהוא בכל זאת הושלם – הרגשתי איזו הארת מיוחדת?

אז ראשית, אני רוצה להבהיר שעבורי מילים גדולות כמו "הארה מיוחדת ששינתה את חיי", הן תיאורים של אירועים גדולים ומשמעותיים בהרבה מאשר כתיבת מוסיקה, ובדרך-כלל שמורות לרגעים חשובים וחיוביים, שגדולים בהרבה מהחיים השגרתיים. רק לאירועים שבאמת משאירים רושם עמוק ועושים שינוי בחייו של האדם, שמתקדם לאור השינוי הזה.

למשל, כשאתה עומד מתחת לחופה שלך… כשאתה מסתכל בעיניו של הילד שלך בפעם הראשונה… כאשר אתה מחזיק את הנכד החדש שלך בידיים… או כשאתה זוכה לומר את ה"הדרן עלך תלמוד בבלי" ב'סיום' האישי שלך על כל הש"ס… כן, אלה הם חלק מהרגעים אותם הייתי מגדיר, "רגעים שהאירו לי את החיים". אבל כתיבה של שיר?…

ובכן, חשבתי על זה קצת לעומק, והבנתי שלמעשה כן היו כמה שירים שתרמו תרומה משמעותית לחיי באופן אישי, ולמעשה הם ראויים להיקרא "רגעים שהאירו לי את החיים ואת נקודת המבט". אז הנה שיר אחד שהוא בהחלט כזה, שיר שהשפיע עליי עמוקות. שמו של השיר: "שטר התנאים".

נתחיל במעט רקע על הכותב ועל המקור למילות השיר הזה. אחת היצירות הידועות ביותר של זמירות השבת שאנו שרים היא "קה ריבון עלם", פיוט שבדרך-כלל שרים בליל שבת. מחבר הפיוט הוא רבי ישראל נג'ארה, אחד מתלמידיו הצעירים של האר"י ז"ל, שעליו נכתב בספר 'שם הגדולים' מהחיד"א, שלמרות שבמשך חלק מחייו הייתה לו דרך שונה מחבריו, הרבי שלו, האר"י הקדוש, אמר עליו ועל שיריו: "השירים שלו חשובים בשמים"…

רבי ישראל נולד בצפת בשנת 1550 לאביו הגדול, רבי משה נג'ארה, ואחרי שבשנות בחרותו למד תורה מאביו, הוא הצטרף לחבורה הקדושה של האר"י הקדוש בעיר הולדתו – צפת.

בתקופה הזאת ובעיר הזאת, תפילת יום שישי בערב, שאנחנו מכירים כ"קבלת שבת", הונהגה, פותחה והולחנה. תפילה המורכבת מששת פרקי התהילים (המתחילים ב"לכו נרננה"), מהתפילה הקדושה והמסתורית "אנא בכח" (שנכתבה על-ידי התנא רבי נחוניא בן הקנה, ונאמרת כאן כנקודת קשר בין סופו של יום שישי ותחילתו של יום השבת, על-פי הסימן של שבע שורות טקסט המורכבות משש מלים כל אחת), וכמובן "סמל" קבלת השבת – "לכה דודי".

לאחרונה קיבלתי את 'מחזור ויטרי' במהדורה החדשה והמתוקנת, ספר שנכתב במאה האחת-עשרה על ידי רבי שמחה מויטרי, שהיה תלמידו של רש"י. מלבד היותו מקור להרבה שאלות ותשובות של רש"י, הספר הזה הוא גם אחד מהמקורות של הסידור שלנו כיום, והוא מציג לנו את נוסח התפילה המדויק שהיה נהוג בתקופתו של רש"י.

בפרץ של סקרנות, פניתי לדף בו נחשף נוסח התפילה של ליל שבת באותם הימים. הדבר הראשון שהבחנתי בו מיד היה השוני המשמעותי של הנוסח שם, מהקבלת-שבת של ימינו. תפילת ליל שבת של המאה ה-11, התחילה מ"ברכו", כמו שאנחנו רגילים בתפילת ערבית של ימות החול, והשוני היחיד מימי החול היה תפילת העמידה של שבת. אפילו אמירת "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך" לא הייתה נהוגה אז.

למרות שאנחנו מוצאים שהמהר"ל והבית יוסף היו נוהגים כבר לומר את "מזמור שיר" כבר בזמנם, ברור שהצורה והנוסח של קבלת השבת המוכרת לנו כיום, נוסדה והונהגה על ידי האר"י וגוריו, בעיר צפת.

כמו כן, רוב זמירות השבת שאנו מכירים, גם הן נכתבו והולחנו על ידי האר"י והחבריא. בין תלמידיו של האר"י שהיו מעורבים בכך היו רבי שלמה אלקבץ (שכתב את "לכה דודי"), רבי אלעזר אזכרי (שכתב את "ידיד נפש"), ורבי אברהם מיימון (שכתב את הפיוט "קל מסתתר").

כל הפיוטים האלה נכתבו במיוחד לכבוד שבת קודש. אגב, אמנם ידוע שהאר"י הקדוש לא רשם את כתביו בעצמו, אלא הם נכתבו על-ידי תלמידו רבי חיים ויטאל, אך בכל זאת, מוכרים לכולנו שלושה פיוטים שהאר"י כתב בעצמו לשלוש סעודות השבת, שלושתם בארמית: "אזמר בשבחין" (לסעודת ליל שבת), "אסדר סעודתא" (סעודת יום שבת), ו"בני היכלא" (לסעודה שלישית). וכמובן נוסיף כאן את רבי ישראל נג'ארה שחיבר את "קה ריבון עלם".

■ ■

ובחזרה ל"שטר התנאים" ולמפגש הראשון שלי עם המסמך הזה: כמי שגדל בחסידות סאטמר, תמיד זכרתי שבין מנחה לערבית בלילה השני של שבועות, לרבי, ר' יואל זצ"ל, היה מנהג מעניין שלא הכרתי משום מקום אחר. הוא היה קורא בקול רם יחד עם כל מי שנאספו בבית המדרש, מסמך מסתורי שהיה ידוע כ"שטר התנאים" או בשמו האחר: "הכתובה".

מאוחר יותר, כשחשבתי לחזור על המנהג הזה, התחלתי לחקור האם נהגו אותו במקומות אחרים, ולא הצלחתי למצוא אפילו אדם אחד שידע מהו השטר הזה, ועוד פחות מכך מי שנהג לומר אותו בחג השבועות. רבים מהמנהגים היהודיים הייחודיים שאנחנו גדלים איתם, שלעתים אנחנו לא מבינים אותם כלל ולוקחים אותם כמובנים מאליהם, מובנים לנו בגיל מאוחר יותר, אז אנחנו מבינים כמה מעניינים ויפים הם. המנהג של קריאת "שטר התנאים" במהלך חג השבועות היה אחד מהמנהגים האלה.

בניגוד לדרך שבה זה אולי נראה, כשאני יושב להלחין, אני דווקא לא הולך לחפש מקורות מסתוריים ומוזרים כדי לכתוב עליהם לחנים. אצלי זה עובד בדיוק בכיוון ההפוך. לעתים, במהלך הלמידה ומסע החיים, הייתה לי סיעתא דישמיא להיתקל בגילויים מדהימים במקורות, שלא הכרתי בעבר, ורציתי לשתף אותם עם הציבור.

וכך קראתי גם על "שטר התנאים", והמסמך המיוחד הזה, שכתב רבי ישראל נג'ארה, יצר אצלי חשק להלחין אותו. נחשפתי בו לאחד הביטויים הייחודיים ביותר של היהדות, בצורה של מסמך נישואין בין ריבונו של עולם ובין כלל ישראל. התעוזה והיופי של הכתיבה היו פשוט מדהימים.

רבי ישראל כותב "תנאים" ו"כתובה", והדרך שבה הכל נכתב נראית כאילו מדובר בהבנה בין ריבונו של העולם, החתן כביכול, לבין כלל ישראל, הכלה, בצורה של כתובת נישואין, בה שני הצדדים מבהירים את הנדוניה שהביאו איתם, את הערבים על תחומי האחריות שכל אחד מהצדדים לוקח. חזרתי וקראתי את הדברים שוב ושוב, והרגשתי בטוח יותר ויותר בכך שאני רוצה לפחות לעשות ניסיון להשתמש בכוח של המוסיקה כדי להעלות את המודעות ליצירה היפה הזו.

השקעתי מאמצים רבים עד שהייתה לי גירסה ברורה של ה"תנאים" הללו, וכאשר הייתה לי כזו, כתבתי אותה בעצמי, מילה במילה, והנחתי אותה על הפסנתר. הטקסט היה כה ארוך, שנדרשו לי ארבעה גיליונות נייר אחד ליד השני כדי לכתוב בהם את כל הטקסט.

הדפים היו מונחים על הפסנתר שלי, מצד אחד מזמינים ומאתגרים, ומצד שני, כמעט לועגים לתעוזה שלי להתמודד עם טקסט שכזה. איך ומהיכן להתחיל בכלל? איזה חלקים לכלול, ומה להשאיר בחוץ? במשך שבועות רבים הייתי יושב ליד הפסנתר ובוהה במסמך הארוך הזה, המתאר את מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה (יחד עם כל מיני מסרים גבוהים חבויים, כמובן).

הייתי כבר קרוב מאוד לוותר על זה, עד שלילה אחד סוף-סוף הבנתי, שעל מנת להתקדם, אני חייב "להוריד" חלק הטקסט. בסיעתא דשמיא, הצלחתי לחתוך אותו לשבעה חלקים, שיספרו את הסיפור המלא בכמה שפחות מלים, מבלי שהמשמעות תשתנה. ולמרות זאת, האינטימיות המיוחדת שבמלים הללו, הייתה צריכה להמשיך ולעבור. במקביל השתמשתי גם במילות הקיצור "וכו'", "וכו'" כחלק מהלחן, ואז הגיע הרגע בו גם המוסיקה התחילה לזרום.

בתחילה, הגיע המבוא לשיר, עם המלים "בעזרת ה' יתברך ולמזל טוב", שמצביעות על כך שה"חוזה" הזה עומד כעת להיקרא. אחר כך, ה"חוזה" מפרט את תחומי האחריות של מערכת היחסים, בה הצדדים מתחייבים להישאר תמיד יחד ולשים לב זה לזה ("ואל יבריחו, ואל יעלימו"). את כל זה מלווה רשימה של אחריות אישית מצד ה"חתן" ("החתן הנ"ל התחייב את עצמו"), וה"כלה" ("הכלה הנ"ל התחייבה את עצמה"). כאן מגיע שלב העדים משני הצדדים ("ערב קבלן מצד החתן" ו"ערב קבלן מצד הכלה").

ובאופן השמימי ביותר, הלחן הזה הושלם במוצאי חג השבועות של אותה שנה, במילים המסתיימות עם ההודעה הנצחית והרועמת על-ידי "והכוהנים והעם העומדים בעזרה", שהם כל מי ששותפים לעבר שלנו, להווה שלנו, ולעתיד שלנו, עם הברכה המהדהדת: מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב!

בְּעֶזְרַת הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ וּלְמַזָל טוֹב, הַמַגִיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית הוּא יִתֵּן שֵׁם טוֹב וּשְׁאֵרִית לְאֵלֶה דִבְרֵי הַתְּנָאִים וְהַבְּרִית.

שֶנִדְבְּרוּ וְהִתְנוּ בֵּין שְׁנֵי הַצְדָדִים לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת דְהַיינוּ מִצַד הָאֶחָד, יָחִיד וּמְיוּחָד בּוֹרֵא כָּל חָכָם קַדְמוֹן. וּמִצַד הַשֵׁנִי הֲלֹא הִיא,כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּלָה קְרוּאָה בַּנְעִימָה.

וְאַל יַבְרִיחוּ וְאַל יַעֲלִימוּ לֹא זֶה מִזוֹ וְלֹא זוֹ מִזֶה, מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית.

רַק תָּמִיד פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵיעוֹת דְלָא מִתְפָּרְשִׁין דָא מִן דָא לְעָלְמִין.

הֶחָתָן הַנַ"ל הִתְחַיֵיב אֶת עַצְמוֹ לְהַכְנִיס כָּל אֲשֶׁר הֶאֱצִיל וּבָרָא וְיָצַר וְעָשָׂה הֲכֹּל לְמַעֲנָה וּלְמַעֲן הַתּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה… וְכוּלֵי…

הַכַּלָה הַנַ"ל הִתְחַייבָה אֶת עַצְמָה לְהַכְנִיס כָּל אֲשֶׁר לָה לִמְסוֹר לְבָבָה וְנַפְשָׁה עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה בִּדְבֵיקָה וַחֲשוּקָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וְכוּלֵי… וְכוּלֵי…

עָרֵב קַבְּלָן מִצַד הֶחָתָן, כָּל צְבָא הַשָׁמַיִם וּשְׂרָפִים וְחַיוֹת וְאוֹפַנֵי הַקוֹדֶשׁ.

עָרֵב קַבְּלָן מִצַד הַכַּלָה, צַדִיקֵי הַדוֹר וְתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.

וְהֲכֹּל שָׁרִיר וְקַיָים!

וְהַכּוֹהַנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה פֹּה בַּמִקְדָשׁ מְעַט

כּוּלָם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ מַזָל טוֹב… מַזָל טוֹב… מַזָל טוֹב…

(יוסי גרין על-פי האגרת של רבי ישראל נג'ארה)

3 תגובות
  1. מה זכה דורנו שיש בו כזה מלחין, אני לא יודע – אשרינו!!
    על כל פנים הייתי מאוד שמח אם תשלח אליי או שתאמר לי באיזה דיסק מופיע השיר 'אני שבת' . בתודה מיכאל.

  2. שלום
    אני היום בן 64 מלפני 30 שנה שמעתי את השיר לראשונה, הייתי אז רווק. ומתקרב לדת .והייתי שומע את השיר הזה מתרגש ובוכה.
    היום 2016 אני שומע את הלחן הנפלא הזה ושוב מתרגש ובוכה.
    ואני מבין שהושקעה כאן עבודה קשה . ולכן הלכתי לחפש מי הוא הגאון שהלחין את השיר המרגש – שטר התנאים – ואני רוצה להודות לך על הלחן הנפלא והמרגש כל פעם מחדש.

  3. שלום רב, השיר הזה הוא פשוט תענוג אחד מתמשך,
    האם תוכל לשלוח לי את הנוסח של השטר המלא למייל?
    לא הצלחתי למצוא…

השארת תגובה